מטרת השיעור ללבן את הנקודות הבאות לאור דברי התנאים האמוראים והראשונים על הסוגיה. נשאל את התלמידים:

• האם תחרות מסחרית היא דבר טוב?
• באיזה מקרים היא יכולה להיות פוגענית  ו/או שלילית?
• מתי ומאיזה שיקולים יש להגבילה?
• כיצד מאזנים אינטרסים כאשר פגיעה באחד מהווה רווח לאחר והגנה על גורם אחד גורמת לפגיעה באחר?

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ס עמוד א

“רבי יהודה אומר: לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות, מפני שהוא מרגילן לבא אצלו. וחכמים מתירין. ולא יפחות את השער, וחכמים אומרים: זכור לטוב. “

גמ’ “מאי טעמייהו דרבנן? – דאמר ליה: אנא מפליגנא אמגוזי, ואת פליג שיסקי. “

שאלות ראשוניות לעיון:

• מה פירוש “מפני שהוא מרגילן אצלו”? מה הבעיה בכך? מי נפגע מכך?
• האם יש משמעות לכך שמדובר בתינוקות? האם עמדת רבי יהודה הייתה שונה אם לא היה מדובר בתינוקות?
• האם לחכמים לא אכפת ש”מרגילן אצלו”?
• מה היה הדין לפי חכמים במקרה שלא ניתן לחלק משהו מקביל?

נשאל את התלמידים:

• על מי רבי יהודה רוצה להגן (על הלקוחות? על המתחרה?)?
• מה לדעתך הפגם לפי רבי יהודה? ( האם הטעיה של הצרכנים? האם תחרות לא הוגנת?)
• מדוע חכמים לא סבורים שיש בעיה כזאת?
• האם במקרה בו החנויות מיועדות לקהל יעד שונה (לדוג’ שכונות שונות, רמות איכות שונה) רבי יהודה יתיר או שאולי עדיין יש פגם של “גניבת דעת” הקונים?
• האם חכמים יתירו במקרה בו החנויות אחת ליד השניה? האם זה משנה האם שתי החנויות כבר פתוחות?
• מה הדין אם חנות אחת הייתה קודמת לחברתה?
• האם זה משנה לדעתך כמה החנויות קרובות, מי פתח קודם וכדו’?

דיון במקרים:

נחלק את הכיתה לקבוצות. כל קבוצה תקבל כרטיס מקרה ותדון בו בינה לבין עצמה ולאחר מכן תביע את עמדתה על המקרה בפני הכיתה.

אפשרות נוספת: כל קבוצה תכין הצגה על בסיס המקרה בכרטיס המקרה שקיבלה ותציג אותה בפני הכיתה. לאחר הצגת המקרה הקבוצה תציג את העמדה (או העמדות השונות) ביחס לעמדה הראויה.

לאחר שניתנה הזדמנות לקבוצות השונות להציג את עמדתן,  נעבור ללימוד הגמ’ במסכת בבא בתרא כא. ונבחן כיצד העמדות השונות, האינטרסים והשיקולים השונים שהוצגו באים לידי ביטוי בסוגיה:

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף כא עמוד ב

אמר רב הונא: האי בר מבואה דאוקי ריחיא, ואתא בר מבואה חבריה וקמוקי גביה, דינא הוא דמעכב עילויה, דא”ל: קא פסקת ליה לחיותי.

• על איזה מקרה מדבר רב הונא? כיצד הוא פוסק?

…א”ל רבינא לרבא: לימא, רב הונא דאמר כרבי יהודה; דתנן, רבי יהודה אומר: לא יחלק חנוני קליות ואגוזין לתינוקות, מפני שמרגילן אצלו, וחכמים מתירין!

אפי’ תימא רבנן, עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי יהודה התם – אלא דאמר ליה: אנא קמפלגינא אמגוזי, את פלוג שיוסקי, אבל הכא אפילו רבנן מודו, דא”ל: קא פסקת ליה לחיותי.

• מהי הצעתו של רבינא?
• כיצד דוחה זאת הגמרא? מהו ההבדל העקרוני בין המקרים?

מיתיבי: עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו, ומרחץ בצד מרחצו של חבירו, ואינו יכול למחות בידו, מפני שיכול לומר לו: אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי!

תנאי היא; דתניא: כופין בני מבואות זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסקי, ולא מלמד תינוקות, ולא אחד מבני בעלי אומניות, ולשכנו אינו כופיהו; רשב”ג אומר: אף לשכנו כופיהו.

• מהי הקושיא של הגמרא על הדחיה של הגמרא?
• מהו התירוץ?

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: פשיטא לי, בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב, ואי שייך בכרגא דהכא – לא מצי מעכב, בר מבואה אבר מבואה דנפשיה – לא מצי מעכב. בעי רב הונא בריה דרב יהושע: בר מבואה אבר מבואה אחרינא, מאי? תיקו.

• מהם הדברים שפשוטים לרב הונא בריה דרב יהושע?
• מהי הקושיה שלו?
• כיצד עונה עליה הגמרא?

שיטות ראשונים בסוגיה:

ר”י מיגש מסכת בבא בתרא דף כא עמוד ב

אלא מיהו מסתברא לן דהני מילי כלהו היכא דליכא פסידא על הלוקחים הוא, כגון דשוו דמים אהדדי ושוין עסקי נמי אהדדי דלא מרווחי לוקחים מידי עבדו רבנן תקנתא לבני מתא כי היכי דלא לשהיין עסקייהו ולא תפסיק להו לחיותייהו. אבל היכא דשוו להו עסקייהו להדדי ולא שוויין דמים אהדדי או שוויין דמים אהדדי ולא שוו עסקי אהדדי חזינן אי לוקחים דההיא מתא גוים נינהו אית להו לבני מתא לעכובי עלייהו ואי לוקחים דההיא מתא ישראל נינהו מסתברא דלמעבד תקנתא למוכרים במאי דאיכא פסידא על הלוקחים לית לן רשותא. הלכך כיון דאיכא הרווחה ללוקחים לאו כל כמינייהו דמוכרים דמתקני לנפשייהו ומפסדי לאחריני וכן נמי הא דאמרינן (בסמוך) עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו.

• לפי הר”י מיגאש, מהו המקרה בו מופעלות תקנות אלו?

 חידושי הרמב”ן מסכת בבא בתרא דף כב עמוד א

…מדתנן (ב”מ ס’ א’) ולא יפחות את השער ואע”ג דתנן עלה וחכמים אומרים זכור לטוב… דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דר”י אלא משום דא”ל אנא פליגנא אמגוזי את פליג שיסקי, כלומר כיון שכבר ירד לאומנות זו יכול לתקן עצמו, אבל הכא א”ל פסקת ליה לחיותאי כיון שהוא העמיד תחילה לאו כל כמיניה, וכן נמי סיפא דמתני’ בהכי ריהטא דלא פליגי רבנן ור”י אלא בבעלי אומניות אבל מי שאין לו לירד לאומנות, משום מרווח תרעי ודאי לאו כל כמיניה, ואי בעו בני מאתיה דלוזיל גביהו יתנו על השערים או יושיבו ביניהן אחד מעירן, אבל האי ודאי מצי מעכב אההוא בר מתא אחריתי, דאי לא תימא הכי לעולם לא יעכב שאי אפשר שלא יוזל השער כשיש שם הרבה בני אומנות זו ותקנת לוקחים ודאי היא, אלא ש”מ כיון דהאי אית ליה פסידא לאו כל כמיניה דליתי בר מתא אחריתי וליתקין להו ללוקחים ויפסיד למוכרים, אבל בני המדינה רשאין להתנות שימכור בכך וכך, ואם לאו שיושיבו שם אחר ובלבד בשער בינוני שיפה לשניהם, ומיהו אי לא שוו עסקי אהדדי ודאי מודינא דמצו למימר ליה את עסקך גריעא והך עסקא שפירא וכעיסקא אחריתי דמיא דהא לית לך דכותה.

• לפי הרמב”ן- מה משמעותן של התקנות הללו?

נסכם את דברי הראשונים:

נחלקו הראשונים בנוגע ליחס בין סוגייתנו לסוגיית הגמ’ בבא בתרא. לדעת הרמב”ן (ר’ הרחבה להלן) סוגייתנו ועמדת חכמים כפי שנפסקה בסוגיא בבבא בתרא כא ע”א מסדירה ומאזנת הן את מערכת היחסים בשוק המסחרי בין מתחרים והן את זכות והגנת הלקוחות ולכן אין צורך לשנות הדין גם כאשר הלקוחות יפגעו.

מדברי הר”י מיגאש בבבא בתרא כב ע”א (ר’ הרחבות להלן) עולה כי לדעתו אין הדברים כן. סוגייתנו (כמו גם הסוגיא בבבא בתרא) עוסקים בחתך מאוד ספציפי של מקרים בהם אין פגיעה מהותית בלקוחות ואיזון האינטרסים הנדרש הוא רק בין מתחרים והגנה על לקוחות מפני אונאה וגניבת דעת. לדעת הר”י מיגאש במקרים בהם הוספת מתחרים תשפיע לטובה על מצב הלקוחות (דהיינו תוביל להורדת מחירים) אין דין משנתנו חל ויש לאפשר תחרות חופשית יותר.

מחלוקת זו מאפשרת להצביע על הגישות השונות לתחרות מסחרית והאינטרסים השונים המעורבים בה וכיצד יש לאזן ביניהם.

ניתן לחזור לשאלות ששאלנו את עצמינו בפתיחה ולבדוק- כיצד הדעות השונות בגמרא ובראשונים משתקפות בהם.

נבקש מהתלמידים לענות בכתב על השאלות הבאות:

• האם אתה מסכים עם רבי יהודה או עם חכמים?
• האם בחייך שלך יצא לך שבשביל השגים אישים שלך פגעת בחבר ו/או בבן משפחה?
• האם אתה בתחרות עם חבריך בתחום מסוים?
• אם כן האם הרצון להיות יותר טוב מחבריך גרם לך להטעות אותם?
• מה אתה מרגיש כלפי כל אחת מהעמדות שלמדנו?
• מה תוכל לקחת לחייך היום מלימוד הסוגיה (גם בלי לפתוח חנות)?

ניתן לבקש מהתלמידים לשתף בחלק מהתשובות את הכיתה.

בשיעור זה העמקנו בעמדת חז”ל בנוגע לגבולות התחרות המסחרית. בפתיחה שאלנו את עצמינו- מהם גבולו התחרות? וכיצד מאזנים את האינטרסים השונים שיש בה? לאחר מכן העמקנו בלימוד המשנה העוסקת המחלוקת רבי יהודה וחכמים- שאלנו את עצמינו מהם התפיסות העומדות בבסיס המחלוקת, וניסינו לבחון אותם אל מול מקרים שונים. למדנו את סוגיית הגמרא, והראשונים שעליה, וסיכמנו את הדעות השונות. לסיום, שאלנו את עצמינו- עם איזו דעה אנו מזדהים? וכיצד הסוגיה מהדהדת בחיינו.