ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשמר באזור האישי

בבא מציעא, ב ע”א: ראיה כיוצרת אחריות – קניין על ידי ראיה

סוגיית הפתיחה של הגמרא בבא מציעא מנסה לברר את אריכות וכפילות הלשון של המשנה בטענות המתדיינים, ומנסה להסביר שכפל הלשון נחוץ ללמד את החידוש ההלכתי שראיה לא קונה. בשיעור זה נעסוק בשאלה מה פעולת הראייה יוצרת. האם ניתן היה לחשוב שהיא ממש קונה את החפץ? ואם היא לא עושה זאת, איזה סוג של קשר היא יוצרת בין האדם לבין המציאה?
לב השיעור: האם ראייה יוצרת אחריות?
פתיחה: דיון- מה מחייב אותי באחריות?

רקע:

המשנה בתחילת בבא מציעא עוסקת בשנים שאוחזים בטלית ומתווכחים מי הבעלים האמיתיים שלה. המשנה מציגה את טענות המתדיינים בצורה ארוכה מהרגיל- ‘זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי’ (הדין במשנה הוא שיחלוקו בשבועה). סוגיית הפתיחה של הגמרא מנסה לברר את אריכות וכפילות הלשון של המשנה בטענות המתדיינים, ובהצעה הראשונה שלה מנסה להסביר שכפל הלשון נחוץ ללמד את החידוש ההלכתי שראיה לא קונה. לבסוף הגמרא דוחה הסבר זה מפאת קושי לשוני, ועוברת לבאר שבמשנה יש כפל לשון כי בעצם מנסים לתאר שני מקרים שונים (מציאה, מקח וממכר).

נשאל את התלמידים:

  • איזה פעולות יכולים לבטא בעלות על חפצים, ובאיזה איברים משתמשים בפעולות אלו?

הגיוני שתשובות כמו תפיסה והחזקה יעלו, ופעולות אלה שמות דגש על הידים. ניתן לעורר את הדיון- האם יש איברים נוספים בגוף כמו העיניים, שיכולות לעזור לנו ברצוננו ‘לקנות’ או ‘להאחז’ במשהו, כמו הביטוי ‘אני ראיתי קודם’.

  • איזה דברים מחייבים אותנו באחריות כלפי ממון הזולת?

אפשר להשתמש בדוגמאות כדי להמחיש, כגון- ‘ראית מחברת של חבר שנפל על הרצפה, האם אתה מרגיש מחויבות ללכת ולהרים אותו, או שאתה משאיר אותו על הרצפה כי אתה לא נמצא שם לידו כרגע’.

התבוננות: דיון ולימוד - איזה סוג קשר הראייה יוצרת?

נשאל את התלמידים:

  • למה יש הווה אמינא שראיה תוכל לשמש כפעולת קניין?
  • לאור ההווה אמינא המוצעת, למה בפועל ראיה לא יכולה לקנות?

נחזור עם התלמידים לפסוקים ונדגיש את המילים הבאות:

דברים פרק כב, א-ג
(א) לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ: (ב) וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ: (ג) וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם:

נראה מהפסוקים שהראיה כן יוצרת קשר בין האדם ובין החפץ אותו הוא רואה. נשאל את התלמידים:

  • מה הראיה כן מסוגלת לפעול?

נאסוף את התשובות ונסכם את הסוגיה:

באופן כללי חפצי מטלטלין נקנים לאדם על ידי משיכה (הגבהה או מסירה).

בכל זאת נדמה שניתן לחשוב על בסיס הפסוקים בפרשת השבת אבידה שאולי גם פעולת הראיה תקנה. בפשטות, הסוגיה שלנו עוסקת בקניין מציאה, והיה מקום לחשוב שאולי דין מציאה שונה מדין יתר המטלטלין. נוסח הפסוקים גורם לחשוב שבעניין קניין מציאה הראיה תוכל לקנות, שהרי הם מורים במפורש על חיוב השבת אבידה מהרגע שבו ראית את ממון חברך אבוד. אם החיוב להשיב את האבידה מוטל על האדם כבר משעת הראיה, לכאורה זה מצביע על כך שהוא גם קונה אבידה משעת הראיה. לכן מובן מאוד למה היתה לגמרא הווה אמינא לומר שראיה תקנה במציאה, למרות שבכללי הקניינים שבמסכת קידושין לא ראינו כזו אפשרות. כלומר, היכולת לחשוב על אפשרות של קנין ראיה היא ייחודית למסכת שלנו, שעוסקת בדיני אבידה, ולא למסכת קידושין העוסקת בדרכי הקניינים.

אכן בפועל הגמרא קובעת שלשון המשנה מחדדת לנו שגם במציאה ראיה לא קונה, והמציאה צריכה להיות ממש אחוזה בידי האדם ‘כולה שלי’. לפי זה נראה שיש להבין שהפסוקים בעצם מורים לנו על כך שאמנם חובת ההשבה מוטלת על האדם משעת הראיה, כי ראיה יוצרת זיקה בין האדם ובין החפץ האבוד. ראיה זהו המפגש הבסיסי ביותר שבין האדם ובין סביבתו, ולכן ברגע שהבחנת באבידה- אתה נהיה קשור אליה, אבל הקשר הזה עוד לא מהווה קשר מספיק חזק כדי לזכות אותך במציאה. אם נסתכל בדרשת הפסוק שהגמרא מצטטת: ‘ומצאתה- דאתאי לידיה משמע’, היא בעצם מבינה בפסוקים- שהאיסור ‘לא תוכל להתעלם’ מתחיל בשעת הראיה, אבל הוא מתייחס רק לאבידה (מציאה) שיש אפשרות שתגיע לידך בפועל.

מדוע ראיה לא יכולה ממש לקנות את המציאה? ניתן לומר שקניין של דבר תלוי בזמינות השימוש בו. סברא נוספת היא שהראיה איננה דבר הניכר לעין העולם- אף אחד לא יכול להבחין בכך שקנית את הדבר על ידי ראיה, וממילא אין כאן קנייה ממשית אמיתית. סברא נוספת, היא שעל מנת לקנות צריך לעשות מעשה בידיים. דברים לא יכולים לקבל בעלות של אדם על ידי משהו אוורירי כמו ראיה. בלי פעולה פיזית אקטיבית ממשית- אין שום דבר שיגרום לחפץ להיות שלך.

החידוש של הסוגיה הוא שהראיה אמנם לא קונה לאדם את החפץ, אבל היא כן מחייבת אותו בהשבת אבידה, או בניסוח אחר- הראיה לא קונה אבל היא מחייבת אחריות כלפי ממון חבירו.

נפתח בדיון עם התלמידים:

  • מה המשמעות של העובדה שראייה יוצרת אחריות?
  • האם ניתן להרחיב את האחריות כלפי ממון החבר בראייה לאחריות בראייה כלפי מקרים אחרים? לדוגמא: אנשים במצוקה, בריונות, עוולות שנעשות במרחב שסביבנו)

נקרא עם התלמידים את הפסוקים הבאים:

שמות פרק ב, יא-יג
(יא) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ  עִבְרִי מֵאֶחָיו: (יב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל:

נבקש מהתלמידים לספור כמה פעמים מופיעה בפסוקים פעולת הראייה ונשאל את התלמידים:

  • איזה רגשות ופעולות עוררה פעולת הראייה אצל משה רבינו?

נאסוף את התשובות ונסכם:

בסיפור על משה רבינו יש דגש על הממד של הראיה, כפעולה שמעוררת אצל משה רבינו את רגשות האחריות והזיקה כלפי אחיו, ותחושת הצורך לפעול להצלתם ולטובתם. זו דוגמא נוספת לאחריות שראיה דורשת מהאדם.

ניתן לסכם את ההתבוננות בהפניית תשומת ליבם של התלמידים לכך שבמעט התבוננות ניתן להפוך גם סוגיא ‘טכנית’ ובירור של הגמרא שלכאורה נראה מיותר- למה כל כך משנה אם היה כפל לשון במשנה?! לסוגיה בעלת משמעות. הבירורים של הגמרא על כל פרט נועדו לחשוף דברים משמעותיים ולא פלפולי לשון טכנים בלשון המשנה.

הפנמה: משימת כתיבה- האחריות שלי

נבקש מהתלמידים למלא את משימת הכתיבה הבאה:

  • האם פעם ראיתם משהו שקומם אתכם, או יצר בכם תחושת אחריות עמוקה כלפיו?
  • האם פעלתם בעקבות כך? אם כן, מה עשיתם?
  • האם יש כיום, משהו שאתם רואים והייתם רוצים לקחת אחריות כלפיו?
  • מה הייתם רוצים לעשות?

בסיום הכתיבה נבקש מכל תלמיד לשתף במילה אחת- איזו תובנה הוא לוקח איתה מהשיעור.

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!