נרשום על הלוח:

אם

אולי

אם

אולי

אם

אולי

נגיד לתלמידים שזו התחלה של שיר שמדבר על קשר בין – זוגי, וכל אחד מהם מוזמן להמשיך את השורות הנ”ל כראות עיניו.(יש כאן אנאפורה מסורגת)

נשמע מספר משפטים או שירים שהתלמידים כתבו.

כעת נקריא שוב את החלק השני של השיר ונבקש מהתלמידים לצייר את אחת התמונות המופיעות בחלק זה של השיר.

תוך דיון על התמונות יובהר תוכנו של החלק השני של השיר, וכן אפשר לשלב את השימוש באמצעים האומנותיים הבאים:

דימוי: כמו עץ בשלגיו…

מטאפורה: אעמוד בפתחי יגונך, והיה מכאובך לי תשורה..

חזרה: על מילות השלילה לא אל להדגשה שאין לו מה לפחד, היא לא תפול מכך ולא תינזק, אלא שזה רק יועיל לה.

נשמיע את השיר הבא:

אדבר איתך / רחל שפירא

כשאתה חיוור מצער

מתחפר בשתיקתך

תן לי לדבר אליך

וללכת בין צלליך

להיות איתך

לא אשאל אותך מדוע

לא אחריד את בדידותך

זהירה, כמו מהססת

באותות חיבה וחסד

אדבר איתך

יש בי כח

אל תחוס עלי

אל תפריע לקוצים שלך

לשרוט את רגלי

כשאתה עייף עד מוות

לא נרדם בחשיכה

בשעה שסיוטיך

מרדפים חלומותיך

אשאר איתך

על ידך אני נודדת

בין שנתך ליקיצתך

המילים שלי שבירות הן

וכפות ידי קטנות הן

אך הן לצידך

כשאראה או כשתאמר לי

חרש, חרישי

כי מתיך מתקבצים

גם אני ארכין את ראשי

• מה מהדברים המופיעים בשיר “אם תיתן לי” מופיעים גם כאן?
• מהם ההבדלים בין שני השירים?

בשיר שלנו ברורה לכולם בחירתה של המשוררת בשיטה ה”מדברת” מהשיטה ה”מסוגרת”. היא בוקעת את המחיצות שנבנו ע”י בן הזוג, ואולי יש כאן פתח לניסיון מחודש של זוגיות אולי אפילו טובה יותר ממה שהייתה קודם. הדבר המבדיל את האדם משאר הבהמות הוא הדיבור. בספרים רבים נקרא האדם “מדבר”, רמה אחת מעל החי. לא סתם ניתן לנו כוח הדיבור, היות ובנפשנו אנו יצורים חברתיים, התלויים בקשר עם סביבתנו, ואותו הקשר נבנה ע”י אותו כוח דיבור. זוהי מתנה עצומה שהעניק לנו הקב”ה, אל לנו לא להשתמש בה.