במרכז מעגל מונחים 20 חפצים שונים. המשתתפים מתבקשים לנסות לזכור כמה שיותר פרטים במשך דקה. לאחר דקה מכסים את החפצים. על כל משתתף לכתוב כמה שיותר חפצים שהוא זוכר.

דיון

• מה עזר לכם לזכור?
• מהו זיכרון? (במילון: 1. כישרון לשמור בתודעה דברים מן העבר. 2. דבר השמור בתודעה 3. זכר, מזכרת)
• מה אנחנו מצליחים לזכור בדרך כלל? (דברים משמעותיים, שנגעו בנו)
• כיצד מתבטאת הזכירה שלנו ביום הזיכרון? (טקסים, שירים, סרטים, שיחות, תמונות….)
• איזה רגש מוביל ביום זה? (עצב, צער, כאב, גאווה, שייכות… )

נשמע את השיר- “אין לי דבר” של ליאת יצחקי. וניתן לתלמידים משימה מטרימה-

• התבוננו במילים, מהו הרגש המוביל? (ריקנות, ייאוש, כאב)

השיר הזה מבוסס על מכתבו של גדי עזרא הי”ד שנהרג ב”חומת מגן” (לחם לצידו של אלירז פרץ הי”ד, שניצל במבצע זה בזכות הנשק של גדי!). את המכתב כתב לארוסתו גלית, נקרא את המכתב תוך הכוונה מקדימה לשים לב למוטו החוזר בדבריו של גדי-

• מהו המוטיב החוזר במכתב? (אין ייאוש-תמיד בשמחה, להמשיך בחיים למרות הכאב)
• מתוך כך, מה ההבדל המהותי בין השיר למכתב? (התמקדות בכאב ובחוסר מול התמקדות בחיים וביש)

גליתי שלי יקרה

אם המכתב הזה יגיע אליך סימן שקרה לי משהו. היום בבוקר קיבלנו הודעה שהמבצע המתוכנן מאתמול יתבצע היום. אמרתי לך שהמבצע השתנה והוא לא מה שהיה צריך להיות – לא רציתי להדאיג אותך יקרה שלי. היה לי מאד קשה לא לספר לך את האמת אבל העדפתי את זה מאשר תשתגעי מדאגה – “משנין מפני השלום” – גם השלום הנפשי של האדם אותו אתה אוהב יותר מכל עלי האדמות. אהובה שלי אני מרגיש שמצד אחד אין דבר שאני רוצה בעולם יותר מלהיות אתך לאהוב אותך ולהקים אתך בית ומשפחה, אבל מצד שני אין דבר שאני רוצה יותר מלצאת למבצע הזה ולהכות את הנבלים האלה מכה כזו גדולה כדי שלא יחשבו אפילו לעשות עוד פיגוע או אירוע חבלני ויקחו בחשבון שכל פעם שיעשו זאת נכה אותם במקום הכי כואב שיכול להיות ונהיה מוכנים לשלם את המחיר. אני מוכן להיות המחיר הזה. אל תכעסי עלי אהובתי אבל ברגעים כאלה הרגש הכלל ישראלי שלך הוא שאמור להוליך אותך ועליך להלום ברשעה כאילו אין לך חיים פרטיים – “בצבאות דוד היו נותנים גט כריתות לפני יציאה למלחמה” (תסתכלי ב”לאמונת עיתנו” חלק ד’).

יפה שלי, אני אוהב אותך כל כך והצער היחיד שלי הוא העובדה שאת תצטערי ושאני לא אזכה להיות זה שיגרום לך להיות מאושרת. הרי אין דבר בעולם שמגיע לך יותר מאושר. לכן אני מבקש מקסימה שתהיי מאושרת!

שתשמחי שתאהבי ושתפרחי – כי כך ראוי לך. אני תמיד אשגיח עלייך מאיפה שאני אהיה ואדאג שתפגשי עם אדם שיסב לך אושר יותר ממני.

חמודה אל תשכחי – הכל לטובה ואם זה מה שבחר רבש”ע אז זה מה שצריך להיות. לנו נשאר רק לקבל זאת באהבה.

אני אוהב אותך ותמיד אוהב אותך ותדעי שהדבר שנמצא לי בראש תמיד, זו רק את, גם ברגעים האלה וגם אני בטוח שברגע שיקרה לי מה שקרה, את תהיי הדבר האחרון שעליו אחשוב ואפרד מהעולם בידיעה שהייתי הכי מאושר שיכול להיות וזה בזכותך. תחשבי על זה שהפכת אותי לשמח ולמאושר שבאדם והבאת אותי להשגות שכל חיי רק חלמתי להגיע אליהם. אני אוהב אותך יקירה ומודה לך על כל הטוב והאושר שהשפעת עלי בזמן שהיינו ביחד.

בעצם לא היינו ביחד אלא אנחנו תמיד יחד גם מלפני שבאנו לעולם וגם לאחר שנפרדנו ממנו אנחנו יחד. תזכרי את זה יקרה שתמיד אנו יחד הרי שורש נשמתנו אחד.

“כל מאן דעביד רחמנא לטבא עביד” – הכל לטובה גם זה, אני מבטיח לך שאיפה שאני נמצא זהו המקום הנפלא ביותר שקיים, אני לא סובל ולא מצטער, הצער היחיד שלי הוא על הצער שיגרם למי שנשאר – לך ולמשפחה ולחברים.

תפיצי את הבשורה יקרה – “אין ייאוש – תמיד להיות בשמחה” זה מה שאני מבקש ממך גם אם זה קשה. אני יודע שממך אני יכול לבקש זאת בגלל שאני מכיר את השמחה והאושר הטבעיים שקורנים ממך תמיד ושבהם כל כך התאהבתי והם מה שמשכו אותי אליך בהתחלה כשראיתיך לראשונה.

יקרה שלי, אהובה שלי, אני אוהב אותך ותמיד אוהב, רק תבטיחי לי שתמשיכי הלאה ולא תתני לסדום לנצח – את המנצחת וכך צריך להיות וכך נכון שיהיה.

אוהב אותך לעד ולנצח נצחים ותמיד נמצא אתך.

גדי

• מהו ‘יום הזיכרון’ בתורה? (ראש השנה)
• כיצד מתבטאת הזכירה שלנו ביום זה? (תפילות, אזכור פסוקים המתייחסים לאירועים מההיסטוריה היהודית)
• מדוע חשוב לזכור את מעשה בראשית, נוח, יציאת מצרים?

הזיכרון הזה מחבר אותנו ליסודות, למהות שלנו, להיותנו ממשיכי הנצחיות היהודית. ומתוך כך מקרין על העתיד- על השאיפות, התפילות, הערכים שבונים את הפרט והאומה הישראלית. זיכרון זו פעולה אקטיבית, זכרית. הזכירה לוקחת אותנו מן העבר אל העתיד. גם המושג ‘הנצחה’ הוא הפיכת דבר לבעל ערך נצחי, ששייך לעתיד.

יום הזיכרון איננו יום של חולשה, ייאוש וחידלון. איננו יום של שקיעה בעבר. הוא יום שיש בו כח לגלות את תעצומות חיינו וערכינו מתוך הכאב, כי “במותם ציוו לנו את החיים”.

נבקש מהתלמידים לחשוב על זיכרון לא פשוט שיש להם, ולנסות לקיים בו את הבשורה של גדי- “אין ייאוש תמיד להיות בשמחה”, ולחפש בזיכרון הזה את המקום של הצמיחה. נזמין תלמידים שרוצים לשתף איך היה עבורם ניסיון זה.

פתחנו בתרגיל זיכרון ודיון ראשוני מהו זיכרון ואיך זוכרים? לאחר מכן השווינו בין השיר “אין לי דבר” של ליאת יצחקי המביע כאב וריקנות ומתבונן לעבר, לבין מכתבו של גדי עזרא הי”ד המביע שמחה ותקווה ומביט אל עבר העתיד. משם המשכנו בדיון על תפקידו של הזיכרון בחגי ישראל ובכלל, והיכולת לצמוח מתוך זיכרון, ולהתבונן לעתיד. סיימנו בהזמנה של התלמידים לנסות זאת גם על עצמם, ולחשוב מחדש על זיכרון לא פשוט שיש להם.