נכתוב על הלוח את המילים ‘יום כיפור’ ונחלק לכל התלמידים פרצוף של סמיילי ריק.

נבקש לא להגיב בקול למה שנכתב על הלוח, ושכל אחד יצייר בסמיילי את הרגש ש”יום כיפור” מעלה לו (אימה/פחד/עצב/שמחה/התרגשות/חשש וכו’..). לאחר שהתלמידים יסיימו לצייר את הסמיילי שלהם נכתוב על הלוח שתי כותרות כל אחת בצד אחר של הלוח:

1. רגשות חיוביים
2. רגשות מורכבים ולא פשוטים

(ניתן לעשות את תרגיל הפתיחה עם מגוון סמיילים מוכנים. את הסמיילים נפזר בכיתה, ונבקש מהתלמידים להסתובב ביניהם ולבחור את הסמיילי שמתאר את תחושתם כלפי יום כיפור.)

נזמין את התלמידים להתבונן ברגשות הכיתתיים המופיעים על הלוח לקראת יום כיפור,  ונבקש ממספר תלמידים להסביר מדוע לדעתם אלו דווקא הרגשות שצפו בכיתה.

ראינו שיום כיפור מציף תחושות שונות. נלמד יחד מקור וננסה לחשוב תוך כדי הלימוד אם יום כיפור תואם את התחושות שהעלינו קודם.

אמר רבן שמעון בן גמליאל:

לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים,

שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לביש את מי שאין לו (…)

ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים (…)

וכן הוא אומר: “צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו”.

ביום חתונתו- זה מתן תורה, וביום שמחת לבו- זה בנין בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו אמן.

(משנה, מסכת תענית פרק ד’, משנה ח’)

נבאר יחד את המשנה. נעבור על כל משפט, נבקש את הסברם של התלמידים וניתן גם הצעה משלנו:

אמר רבן שמעון בן גמליאל:

לא היו ימים טובים – חגים לישראל,

כחמשה עשר באב – זהו ט”ו באב, היום שבו הותרו השבטים להינשא זה לזה (בעבר לא היו מותרים נישואים בין שבטים שונים), וכן זה היום שבו שבט בנימין הותר לבוא בקהל ה’ (ועוד טעמים רבים המובאים בגמרא וניתן למוצאם בפירוש קהתי למשנה) וכיום הכפורים,

שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין­­ – בגדים לבנים שהיו משאילות בנות ישראל זו מזו. וגם מי שהיה לה בגד לבן, הייתה משאילה ­­, שלא לביש את מי שאין לו (…)  -כדי לא לבייש את מי שאין לה שמלה.

ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים (…) ­– ורוקדות בכרמים.

וכן הוא אומר (שיר השירים): “צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה (הקב”ה, מלך שהשלום שלו) בעטרה (מלשון עיטור, כמו כתר) שעטרה לו אמו (כנסת ישראל) ביום חתנתו וביום שמחת לבו“.

ביום חתונתו – זה מתן תורה ­– היום שבו קיבלנו את הלוחות השניים שלא נשברו, והוא כמו יום חתונה (פירוש רש”י),

וביום שמחת לבו – זה בנין בית המקדש –היום שבו חנכו את בית המקדש (פירוש רש”י), שיבנה במהרה בימינו אמן.

נדון:

• מדוע בעיניכם משווה השמנה בין יום הכיפורים וטו’ באב?
• מאילו מילים במשנה ניתן להבין שיום הכיפורים הוא יום שמח?
• מדוע לדעתכם היו לובשות הנשים בהם בגדים לבנים דווקא?
• מה הצבע לבן מסמל?
• כיצד הוא קשור למהות היום?
• מה הקשר בין יום של סליחה ליום חתונה?

יום כיפור וטו’ באב שניהם ימים טובים, שניהם מתוארים כיום חתונתו ויום שמחת ליבו. יום כיפור הוא למעשה כמו יום חתונה, יום של ברית שבו לובשים לבן, ורוקדים. יום בו האהבה הגדולה נוכחת ורק מתוכה ניתן לבקש סליחה ולסלוח. גם היום, יש ללבוש ביום זה לפי ההלכה בגדים מכובדים, ולנקות את הבית לפני כניסת החג, ומותר שלא כמו בשאר התעניות, להריח ביום זה בשמים אשר מענגים את הנפש (עיינו ב”פניני הלכה”, יום כיפור, כבוד היום). יום בו הברית בין ה’ ועמ’י נוכחת ומתוכה אנחנו באים ומבקשים כפרה וה’ סולח ורוצה לחדש את בריתו עמנו.

נקרא מקור נוסף:

“רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה- יום הכיפורים מכפר” (מסכת יומא, פה, ב)

נציין כי הגמרא מתייחסת לעבירות שבין אדם לקב”ה.

• האם לדעתכם יש כפרה גם בזמן שאין לנו את בית המקדש?
• איך נוכל לשמוח כשאינינו זוכים לראות את חוט השני שמלבין ואת הכהן הגדול שיוצא מבין קודשי הקודשים?

נסכם: יום כיפור הוא יום מיוחד, יום של סליחה שלא תלויה בנו. הסליחה מובטחת לנו, ועל זה אנחנו שמחים. הקב’ה מאפשר לנו להתחדש, להטהר ולהתנקות, להתחיל מההתחלה עם דף חדש, חלק ולבן.

לסיכום, נלמד יחד את הסיפור החסידי ‘שמחה ביום דין’ המופיע באתר ‘זושא’:

הבעל שם טוב הגיע לעיר אחת סמוך לראש השנה, ושאל את אנשי העיר מי הוא בעל התפילה המשמש אצלם חזן בימים הנוראים.
השיבו האנשים כי רבה של העיר הוא.
ביקש הבעש”ט שיגידו לו כיצד נוהג האיש בתפילתו. השיבו לו: “ביום הכיפורים הרב אומר את תפילת הווידוי (שבה מזכיר הקהל את חטאיו ועוונותיו) בניגונים שמחים מאוד”.
שלח הבעש”ט לקרוא לאותו הרב, ושאל אותו על מעשה משונה זה. השיב הרב: “עבד המלך, הגורף את צינורות מי השופכין ומנקה את החצר מן הלכלוך, אם הוא אוהב את המלך מאוד הרי הוא מלא שמחה בזמן שהוא מנקה, ואפילו שר ומזמר מרוב שמחתו. שמח הוא לעשות נחת רוח למלכו האהוב”.
כששמע זאת הבעש”ט אמר: “יהי חלקי עמכם”.

• מה גורם לאותו בעל תפילה לשמוח?
• מדוע ניקיון החטאים והעוונות משמחים אותו כ’כ?
• איך נוכל גם אנחנו ללמוד מעשיו?

בסיפור זה מתוארת ראייתו המיוחדת של אותו בעל תפילה. הוא שמח ונרגש על ההזדמנות להטהר ולהתנקות ולכן ביום הכיפורים הוא מרגיש שיש לו התזדמנות לפתוח דף חדש ומברך על כך.

ראינו שהכפרה מגיעה מעצם היום. נשאל:

• אם כך, מדוע עלינו בכל זאת לצום ביום הכיפורים?
• למה עלינו להתוודות אם אנו זוכים בכפרה בכל מקרה?
• לשם מה יש לעשות תשובה אם נטהר בכל מקרה?

נספר משל: דמיינו לעצמכם תלמידה שלא כל כך טובה בחשבון, כל פעם שיש מבחן – היא נכשלת. המורה שלה, לא מבינה איך זה קורה לה כי לדעתה היא דווקא תלמידה מעולה, ובגלל שהיא כל כך מתאמצת ורוצה להצליח היא מבטיחה לה שלא משנה אם היא תצליח במבחן הבא ואם לא, היא תקבל מאה! אותה התלמידה, שיודעת שהמורה כל כך מאמינה ביכולות שלה, תעשה את מירב מאמציה להיות ראוייה לציון המאה הזה שהיא יודעת שיגיע לה. וכך גם אנחנו. למרות שאנחנו יודעים שהסליחה תגיע, אנחנו רוצים להרגיש שהסליחה מגיעה לנו, וצמים ומתענים, ולבסוף – שמחים כל כך על הסליחה שהגיעה.

נסכם: ביום כיפור אנחנו מבקשים סליחה והקב”ה סולח לנו אם מגיע לנו ואם לא. הוא מקבל אותנו כמו שאנחנו. על אף שאנחנו חוטאים, הקב”ה אוהב אותנו אהבה שלא תלויה בדבר. עם זאת, בכדי שבאמת נצליח לשמוח, אנחנו צריכים להרגיש ראויים לסליחה זאת. כשאנו נעשה את ההשתלדות מצידינו, נוכל לשמוח ביום הזה ולחגוג בו את הניקיון שלנו מהחטאים.

פתחנו וציירנו סמיילים על תחושותינו סביב יום הכיפורים. למדנו על ההקבה של יו’כ וטו’ באב ליום חתונה ויום חג וראינו שגם אנחנו יכולים לשמוח בכפרה ובברית האהבה הנכרתת מחדש ביום זה בין ה’ ועמ’י. סיימנו בסיפור המחדד את השמחה הגדולה כשיש הזדמנות להטהר והתחדש.