ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשמר באזור האישי

אחד מהעצים ביער- תפילה בציבור

  • צוות לב לדעת
  • , רעות ברוש
צוות לב לדעתרעות ברוש
תצוגת כיתה מלאה
אחד מהעצים ביער- תפילה בציבור
לב השיעור
פתיחה
חוויית התפילה ביחיד ובציבור
מפגש
התבוננות
הפנמה
אחד מן המניין
אסיף
התפילה ביחיד והתפילה בציבור
ציור ראשון
ציור המתאר יחיד בתפילתו
התפילה ביחיד והתפילה בציבור
ציור שני
ציור המתאר תפילת ציבור
מחשב מקרן יצירה
נעמיק במתח ובאתגר שמזמן המפגש בין חוויית הפרט לחוויה המשותפת, בתפילת היחיד ובתפילה בציבור בימים הנוראים. כוונות הלב, הכמיהות, התשובה והאמונה האישיים, וחיבורן אל התפילות בציבור כחלק משלם, בימים הנוראים.
לב השיעור: מהי סגולתה של תפילת היחיד וזו של תפילת הציבור?
פתיחה: חוויית התפילה ביחיד ובציבור

נראה לתלמידים את שתי היצירות הבאות שבהן מתוארת תפילת יחיד ותפילת ציבור. נבקש מהם לבחור דמות אחת, מהן ולנסות לדמיין את המצב בו שרויה, תוך שימת לב לפרטים, כגון: כיצד נראית סביבתה, מה הם קולות הרקע?, האם קר לה או חם?, איזה ריח עוטף אותה?. נבקש מהתלמידים לנסות ולכתוב את מחשבותיה ורגשותיה של הדמות אותה בחרו. נזמין שיתוף של כמה מהתלמידים במה שכתבו.

 

בעקבות ההתבוננות ביצירות, נשאל את התלמידים על חוויותיהם האישיות בתפילה ביחיד ובציבור ונאסוף תשובותיהם:

  • איזו חוויה אהובה עליהם יותר ומדוע?
  • באלו זמנים הם אוהבים את תפילת הציבור?
  • אלו התמודדויות או קשיים הם פוגשים בתפילה כחלק מציבור ובתפילה ביחיד?          נקשור את החוויות האישיות ששיתפו התלמידים למהלך המשותף שמתחולל בכל אדם מישראל בימים הנוראים, אשר נדרש לצאת מפרטיותו ולהפוך לחלק מהכלל, להתפלל שעות ארוכות עם הציבור בבית הכנסת, להמליך את ה’ כעם, ולבקש על שנה טובה ומחילה וסליחה גם במימד הציבורי. עם זאת, כל אדם עומד לפני ה’ כאדם בפני עצמו, עם כוונות ליבו, תפילותיו וכמיהותיו, תשובתו ואמונתו. נצביע על המתח והאתגר שמזמן המפגש בין הפרטי לכללי באדם ובעם בימים אלו אשר בו נעסוק במפגשנו.
מפגש: לימוד המשנה ביומא

אף הכהן הגדול ביום הכיפורים נדרש לצאת מביתו לשם עבודת הקודש במקדש ובכך להפוך מאדם פרטי לאדם הנושא ומשרת את תפילת וטובת ציבור עם ישראל כולו וכל באי עולם.

נקרא יחד עם התלמידים את המשנה הראשונה והאחרונה במסכת יומא, העוסקת בתהליך מעבר זה הנדרש מן הכהן הגדול.

משנה, יומא, פרק א:
שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פלהדרין
ומתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול
רבי יהודה אומר:
אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו
שנאמר “וכפר בעדו ובעד ביתו”. ביתו זו אשתו.
אמרו לו אם כן אין לדבר סוף …
ערב יום כפורים שחרית מעמידין אותו בשער מזרח
ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים
כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה…

 

משנה, יומא, פרק ז:
קדש ידיו ורגליו ופשט וירד וטבל ועלה ונסתפג
הביאו לו בגדי לבן ולבש וקדש ידיו ורגליו
נכנס להוציא את הכף ואת המחתה
קדש ידיו ורגליו ופשט וירד וטבל עלה ונסתפג
הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו
ונכנס להקטיר קטורת של בין הערבים
ולהטיב את הנרות
וקדש ידיו ורגליו
ופשט הביאו לו בגדי עצמו ולבש
ומלוין אותו עד ביתו
ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקדש

נבקש מן התלמידים לכתוב כל אחד לעצמו כותרת לשתי המשניות ונבקש לשתף בחלק מן הכותרות.

נשאל את התלמידים בעקבות הקריאה המשותפת:

  • מהו התהליך המתואר במשניות הללו?
  • מהי מטרת הפרשת הכהן מביתו?
  • מה מבטאת התקנת האישה הנוספת?
  • כיצד באה לידי ביטוי במשנה האחרונה השיבה הביתה?

נקשור את התשובות שעלו מן התלמידים בעקבות המפגש עם המשניות למבט על:

המשניות שלפנינו משרטטות מרחב שבתוכו נמצאת עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. החל מהיציאה מן הבית, הפרשת הכהן מביתו ללשכת הפלהדרין, הפיכתו לשליח ציבור, לאדם היוצא מהפרטיות שלו, ועד לסיום- בו הוא חוזר ל”בגדי עצמו” ולביתו ועושה יום טוב פרטי ואינטימי לאוהביו.

 

התבוננות: התפילה במניין בימים נוראים

נלמד יחד את המקור הבא מהשולחן ערוך, על פיו ישנה חובה על תושבי כל אתר ואתר לדאוג למניין במקום מגוריהם.

שולחן ערוך אורח-חיים סימן נה, דיני קדיש, סעיף כא:
עיר שאין בה אלא עשרה ואחד מהם רוצה לצאת בימים הנוראים מחייבין אותו לישאר או להשכיר אחר במקומו ואם הם י”א ורוצים לצאת שנים ישכירו שניהם אחד בשותפות במקומם ושניהם יפרעו בשווה ואם אחד עני ואחד עשיר פורעים חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות ושכר החזן על היוצאים כעל הנשארים.
  • מדוע דווקא בימים הנוראים ישנה חשיבות מיוחדת למניין?
  • התפילה בימים נוראים היא תמיד ציבורית. ‘אשמנו, בגדנו’ וגם ‘על חטא שחטאנו’. וכמובן ‘וידע כל פעול’ וכיו”ב. אין מקום לעמידה אישית (כמעט) בתפילות. מדוע לדעתכם?

תוך איסוף תשובות התלמידים, נציף את העוצמה שבתפילות בציבור, את המשמעות העמוקה שיש להיותנו חלק מציבור, עוצמתה של עבודת ה’ קהילתית, לאומית, של עמידה מול ה’ כחלק משלם

נזמין את התלמידים לשתף בתחושותיהם בנוגע לפן הפרטי של תפילות הימים הנוראים: מהו החיפוש שלהם אחר המקום האישי, האינטימי של נקודות החיבור לתפילה

נציע להם לחשוב היכן הם יכולים למצוא גם את המימד האישי בתפילה (כוונת הלב בתקיעות השופר, התרת נדרים ועוד ) לצד ויחד עם ההתבוננות בעוצמה הטמונה בתפילות הציבור ובהשתייכות אליו.

הפנמה: אחד מן המניין

נקרא יחד עם התלמידים את דבריו של אבא קובנר, המתאר חוויה אישית משמעותית שגרמה לו להבין את עומק מהותה של התפילה במניין.

אחד מן המניין/ אבא קובנר
בכל משברי שפקדוני לאורך הדרך, דבר אחד לא נשבר. לא חדלתי להיות אדם מאמין. אף בגדול שבשברוני לא נתמוטטה אדמת אמונתי. אמונה  – מרכזה העבודה, נשמתה – ת פ י ל ה . אין שירה אמיתית, שאינה בבחינת תפילה.
בשבוע הראשון להיותי בארץ עמדתי ליד הכותל המערבי. אמי ז”ל לא ציוויתני דבר; שכן לא נפרדנו. עמדתי במרחק של פסיעה מהכותל, מן האבנים, והרגשתי שאיני שייך. הרגשתי שהנני נטוע בהוויה אחרת. לא פסעתי צעד נוסף, אך מישהו משך בשרוולי, ביקש שאצטרף למניין. חבשתי כובע, הצטרפתי למניין. אמרתי תפילת מנחה, וה ג ע תי .
זהו דבר יהודי, היותר ייחודי שביהדות – להיות אחד במניין. לדעת כי התשעה זקוקים לעשירי, והאחד לתשעה. אפשר שזה הדבר המשמעותי ביותר שביהדות, ואין דבר יותר ייחודי ויהודי בתנועה זו בה חונכתי.
תפילתי תמיד להיות אחד מכולם, שמילותי הטובות תצטרפנה למלים שממלמל הציבור.
גם הקרוב לתיבה, הוא העובר לפני התיבה – ולא יותר.
אין משמעות לחיים אם הם לעצמם. רק בזיקתם אל ההוויה, אל המלים שבאו עדיך – ובאים מרחוק לקראתך, יש משמעות לעמידה. א ח ד – אבל אחד בציבור.
(אבא קובנר, ‘אחד מן המניין’, בתוך על הגשר הצר – מסות בעל פה בעריכת שלום לוריא, תל אביב 1981, עמ’ 121)
  • מהו הדבר אותו הבין אבא קובנר?
  • מה היתה עבורו חוויית התפילה במניין?
  • האם הרגשתם פעם חוויה משמעותית בתפילת ציבור?

בכיתות מתאימות נביא גם את שני השירים המצורפים, העוסקים גם הם במתח שבין הפרטי לציבורי ביום הכיפורים.

נקרא בשירים יחד עם התלמידים ונזמין לדיון משותף בהם ובמשמעותם

ערב יום הכיפורים/ זלדה
בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים
הִפְלַגְנוּ
מִנִּסְיוֹנוֹת שֶׁתַּמּוּ אֶל נִסְיוֹנוֹת שֶׁהֵחֵלּוּ.
עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה לָנוּ
רֵאשִׁית הַזְּמַן
בְּדִמְמַת אִי שֶׁהֵאִיר
יָם
בְּנֵרוֹת
שָׁם אִמַּצְתָּ אוֹתִי אֶל לִבְּךָ הַדּוֹאֵב
לִפְנֵי הַכֹּל יָכוֹל
בְּטֶרֶם תֵּלֵךְ לְהִתְפַּלֵּל עִם כֻּלָּם
בְּטֶרֶם תִּהְיֶה אֶחָד מִן הָעֵדָה
בַּהֵיכָל
אֶחָד מִן הָעֵצִים
בַּיָּעַר.

 

חוה פנחס-כהן/ קריעה
כְּשֶׁהַכֹּל קָרְאוּ
כְּשֶׁהַכֹּל קָרְאוּ
וּסְבִיבִי הָיְתָה צְפִיפוּת בְּשָׂמִים
וְרַחַשׁ קִפְלֵי בַּדִּים חֲדָשִׁים
“אֲדֹנָי הוּא הָאֱלֹהִים”
שֶׁבַע פְּעָמִים –
אֲדֹנָי הוּא הָאֱלֹהִים
עוֹדִי סְבוּכָה בִּשְּׂפָתַי
מְבַקֶּשֶׁת לַעְצֹר בֵּין
קְרִיאָה לִקְרִיאָה
נִמְשְׁכָה שִׂמְלָתִי וְנִמְשְׁכָה
וְנִקְרְעָה
בְּיָדָהּ שֶׁל בִּתִּי
שֶׁהִתְיַגְּעָה
בִּקְרִיאָתָהּ:
אִמָּא, אִמָּא, אִיימממָההה

נחלק לכל אחד מהתלמידים דף נייר, ונבקש לחלקו לשני חלקים שווים. נבקש מהם לצייר בצד אחד את החוויה של עצמם כפרטים, כעומדים מול הקב”ה באופן אישי בימים אלו, ובצד השני את חווית התפילה בציבור, כחלק. נכוון אותם להביע באופן מופשט את תחושותיהם בציור, את חוויית נפשם (ולא בהכרח לשאוף לתיאור ריאליסטי קונקרטי).

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של לב לדעת לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.

אני מעוניין להירשם לאתר
אשמח לקבל פרסומים וניוזלטרים של לב לדעת

היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא

ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!