ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נפתח בקטע מהסרט “חיוך של מונה ליזה” המעלה שאלות על “מהי אמנות”. [ניתן להיעזר בדפי צפייה] ונשאל-
תפיסה אחת אומרת שאמנות ניתנת להערכה על פי קריטריונים של צבע, קומפוזיציה, מרקם וכדומה. תפיסה שניה מעלה שאלות על אמנות, אך לא נותנת לה תשובות, היא נשארת בסימן שאלה. מכאן נמשיך לשיעור ספרות העוסק, בין היתר, בשאלה- מהי שירה. ונראה במהלך השיעור שגם המשוררת נשארת בסופו של דבר באי ידיעה.
לפני קריאת השיר, נתבונן בכותרת ובמבנה הצורני של השיר:
כותרת: נכתוב את כותרת השיר על הלוח ונכתוב השערות של תלמידים במה יעסוק השיר.
נשאל-
[נכתוב את תשובות התלמידים :שם שיר ושם הכותב].
מבנה צורני: נתבונן במבנה הצורני של השיר: המבנה הגרפי משייך את השיר לשירה מודרנית: לא מסודר, שורות קצרות וארוכות – מעיד על חוויה של חוסר סדר ובהירות.
נשים לב שכל אחד מבתי השיר מתחיל באחת מן המלים המרכיבות את הקביעה שבכותרת, מסביר ומפרט אותה.
נקרא את השיר ונבין את החוויה המרכזית שבו:
[“שיר זה כולל בתוכו את שלושת תחומיה של השירה הארס-פואטית והוא עוסק ב- דמותה של המשוררת המודה בקוצר ידה “ואני איני יודעת”… הוא עוסק בקהל הקוראים “אחדים אוהבים שירה” והוא עוסק בשיר עצמו, תוך תיאור התהליכים הקודמים לכתיבתו.” (מתוך מאמרה של לאה קפלן)
השיר נפתח בקביעה וודאית: “אחדים אוהבים שירה”. בשני הבתים הראשונים מתוארת עמדת הנחיתות של השירה. מתוך כך עולה ומתעוררת השאלה מהי שירה, ובבית השלישי מתערערת הוודאות והופכת לחוסר ידיעה, שמתגלה כחוויה הבסיסית וההכרחית של הדוברת בתהליך הכתיבה שלה].
נעבור על בתי השיר – עיון והסבר ניתן למצוא במאמרה של לאה קפלן באתר ספרות ממ”ד.
משימה: נבקש מהתלמידים לסמן בשיר מילות שלילה וניגוד ולהסביר כיצד הן ממחישות את החוויה המרכזית של הדוברת.[הדגשת הפיחות במעמד השירה, והעצמת חוסר הידיעה כבסיס לכתיבה]
משימה: נבקש מהתלמידים לחלק את השיר לשניים לפי שיקול דעתכם. נשמע את תשובות התלמידים ונבקש שיסבירו מה היה שיקול הדעת שהוביל אותם לבחור לחלק כך.
[עצם הניסיון לחלק את השיר דורש הבנה והתעמקות. כל תשובה שתוסבר תגלה הבנה מסוימת (או חוסר הבנה שיוביל להבנה) ותהיה ‘נכונה’. בסופו של דבר החלוקה ה’מתבקשת’ היא: חלק ראשון של הגות ומחשבות שכליות בבתים א, ב, ג עד המילים “מה זאת בעצם שירה” או אפילו “תשובה רעועה”. חלק שני הוא מעבר לדיבור אישי ורגשי בסיום השיר: “ואני אינני יודעת.. כבמעקה גואל”].
נתמקד בבית השלישי:
אֲבָל מַה זֹּאת בְּעֶצֶם שִירָה.
לֹא אַחָת נִתְּנָה לְכָך
תְּשוּבָה רְעוּעָה.
וַאֲנִי אֵינֶנִּי יוֹדַעַת וְאֵינֶנִּי יוֹדַעַת
וְנֶאֱחֶזֶת בָּזֶה
כִּבְמַעֲקֶה גּוֹאֵל.
בשיר הזה יש מימד הגותי ניכר, אבל במקום מסקנה שכלית בהירה שהיינו מצפים לה-הרגש בו הולך ומבשיל ומזדכך דרך התבוננות פנימית עד שמתגלה דרך הדימוי שבסוף השיר.
בבית הזה יש ‘הפתעה’: שבירה של המבנה הקיים בשני הבתים הראשונים של מילה והסבר. בבית זה במקום הסבר ופירוט בנימה בטוחה יש שאלה וגילוי של חוסר ידיעה. בנוסף, בולטת בבית זה החוויה האישית הפנימית לעומת העיסוק ב’אנשים אחדים’. יש מעבר לדיבור בגוף ראשון.
הדימוי בבית הזה הוא מפתח להבנת תהליך הכתיבה של הדוברת.
משימה: השלימו את המשפט על ידי שימוש בדימוי:
ללמוד בבית הספר שלנו זה כמו________________________
נשמע את תשובות התלמידים.
דיון: נדון עם התלמידים על משמעות הבית והדימוי-
השאלה והתובנה הארספואטית שבבית זה יכולה להיות גם בין הדוברת לעצמה, וגם כלפי קוראיה. הגילוי שהדוברת מגלה לעצמה ולקוראיה הוא, שהניסיון להבין ולהגדיר את השירה ותהליך היווצרותה הוא בלתי אפשרי מעצם מהותה. חוסר הידיעה מאפשר לדוברת דווקא את היכולת ליצור, ונותן לה באופן פרדוקסלי אחיזה בעולם ההגדרות והידיעות.
אפשר להסביר ‘אינני יודעת’ גם במובן של אין-דעת. השיר מדבר בשפה של לב ופחות בשפה של דעת. נראה שהאחיזה הזו ב’מעקה’ בלבד משאירה את המציאות ללא ‘דעת’, ולכן זו אחיזה ש’גואלת’ ומולידה את הכתיבה, כיוון שהיא היא משמרת את אי הידיעה.
יכול להיות שגם עבור הקוראים זו יכולה להיות גאולה: אולי השירה אינה אהובה כיוון שיש ניסיון להגדיר אותה בהגדרות רעועות. כשהגדרת השירה תתבסס על חוסר ידיעה, יכול להיות שיותר מ’אחדים’ יגלו שהם אוהבים אותה.
ניתן להקריא את דברי שימבורסקה בדברים שאמרה בטקס קבלת פרס נובל, 1996:
לסיכום, מהי הייחודיות של שירה לפי הדוברת והשיר? [מגיעה מתוך חוויה פנימית ולא מתוך ידיעה ואפילו מחוסר ידיעה, לא ניתנת להגדרה, רגשית ואישית, אפשר גם: בסיסית ויכולה להצטרף לאהבות יום יומיות, משתמשת בדימויים ומטאפורות כדי להעביר את החוויה].
נבקש מהתלמידים לבחור בשיר אהוב שיש בו חוויה שנוגעת בהם. לכתוב לגביו:
הצעה לחוויה: לאחר שיתוף במשימות אפשר לשיר יחד את השירים שהביאו התלמידים.
*יכול להיות שמתוך הדוגמאות שיביאו התלמידים יעלה הבירור: האם כל שיר הוא ‘שירה’? האם כל דימוי באמת מכניס לחוויה? על המורה להפעיל שיקול דעת ולהיערך לדיון כזה.
תודה לנעמה שלם על הסיוע והדיוק בכתיבת המערך.
פתחנו בקטע מהסרט “חיוך של מונה ליזה” העוסק בשאלה מהי אמנות, וראינו שלשאלה זו לא בהכרח יש תשובה ברורה. משם המשכנו להתבונן בכותרת ובמבנה של השיר “אחדים אוהבים שירה” ובחוויה המרכזית של המשוררת על חוסר הידיעה בתהליך הכתיבה. לאחר מכן קראנו את השיר, ראינו את דרכי העיצוב שלו, והתמקדנו בבית השלישי וחווית אי הידיעה שעולה מהשאלה “מהי שירה?”. סיימנו בהזמנה לכתיבה והתבוננות על שיר שאהוב על התלמידים.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא