בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

תפילה אישית - על מה מתפללים?

צביה מורגנשטרן, צוות לב לדעת, 23/6/2021

מקצוע: אירועים
כיתה: א'
נושא: הכנה לקבלת סידור

בשיעור נעסוק בתפילה כדבר תמידי ושבכל מצב ייתכן קשר בין האדם לה'. נעסוק בתפילות שיוצאות מהלב.

 

לב השיעור:

אילו תפילות אני יכול/ה להתפלל מתוך ליבי אל ה'?

 

אפשרות א - שיתוף אישי:

נשתף בחוויה אישית :

פעם, בצעירותי, אמרו לי להתפלל ולא ידעתי על מה להתפלל. נשאל - "האם גם למישהו מכאן זה קרה?"

 

אפשרות ב':

נספר:

שמעתי פעם שתי ילדות מתפללות בקול את תפילת :"ושלח רפואה שלמה לכל חולי עמך ישראל".

ילדה אחת המשיכה והוסיפה "ובינהם לחולה מרדכי בן שרה" בתוך שאר חולי ישראל.

וילדה אחרת המשיכה:"ובינהם לסבא שלי משה בן שרה שקשה לו לשמוע וזה מעציב אותו".

נשאל:

 

נספר את הסיפור הבא:

 

ליאורי מתפלל/ צביה מורגנשטרן.

פעם נסענו לביקור בכותל המערבי.

אבא נתן לי יד והוביל אותי איתו אל עזרת הגברים, אמא הלכה עם הילה אחותי הקטנה לעזרת הנשים.

אבא הלך בצעדים בטוחים בין האנשים המתפללים  ואז כשכבר היינו ממש מוקפים במתפללים , אבא עצר ,  התכופף אליי ואמר: ליאורי יקר בא, נעמוד קרוב-קרוב אל הכותל, נוכל גם להניח יד על האבנים הגדולות, הן כל כך עתיקות, בא נלחש יחד תפילה לה'. התקרבנו ואבא הניח יד אחת על אבני הכותל ויד שנייה על ראשי, אבא התחיל ללחוש :"שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'" הקשבתי לו בשלוה, הרגשתי שהקול של אבא עדין, היה לי נעים להקשיב לניגון.

אבא סיים את פרק התהילים ולחש: "ה' תודה רבה לך שזכיתי להגיע להתפלל פה עם המשפחה היקרה שלי, המשפחה שאתה נתת לי, בבקשה שמור עליהם, שמור על אישתי היקרה ,על ליאורי ועל  הילה ועלי , שמור עלינו ובבקשה עזור לנו להיות טובים.

"אבא", שאלתי, "אפשר לבקש גם שה' ישמור על סבא וסבתא?"

"בודאי" ענה לי אבא והוסיף: "בא נבקש ה' בבקשה שמור על סבא נחום וסבתא אסתר ועל סבא משה וסבתא מיכל"

"וגם שסבא יוסף שיצליח ללכת בלי מקל ושתמיד ימשיך לתת לי ממתקים"- הוספתי אני.

אבא חייך: "ובבקשה ה' שליאורי ימשיך להיות כל כך נחמד ומתוק, ושיאהב את התורה ויאהב ללמוד בה".

ראיתי שאבא מתרגש,

אבא המשיך להתפלל בלחש.ראיתי שעצם את עיניו.

ניסיתי לראות את אמא ואת הילה אבל לא הצלחתי המחיצה הסתירה אותן.

התבוננתי סביבי היו המון אנשים , חלקם החזיקו סידור וחלקם עמדו על יד הכותל  בתפילת לחש, ראיתי גם איש (שבכלל לא נראה לי יהודי) עומד ומתפלל כשהוא פורש ידיים לשמיים ומדבר בשפה שלא הכרתי.

הקשבתי ליונים שחגו סביבי, דמיינתי שגם הן מתפללות או אולי עוזרות לתפילות שלנו לעלות לשמים.

אבא המשיך לעמוד מול הכותל , אחז בסידור ולחש תפילה. רציתי להמשיך את התפילה שהתפללנו יחד, ניסיתי לחשוב: "מה עוד לומר לה'?"

נזכרתי שביום הולדת תמיד מברכים אצלנו שתעלה בסולם המצוות ותזכה לראות את בית המקדש,

אז אמרתי :"בבקשה ה' שיבנה לנו כבר בית המקדש, אני רוצה לראות מה זה בית המקדש, לראות סופסוף מה עושים שם,  זה מעניין נורא, בבקשה תבנה לנו אותו, אני מבטיח להיות יותר טוב כדי שתבנה לנו אותו"

בדיוק כשסיימתי , שמעתי קול שר: "יבנה המקדש יבנה המקדש עיר ציון תמלא" ומישהו הצטרף לשירה ועוד  מישהו ועוד מישהו , פתאום האנשים ששרו גם התחילו לרקוד במעגל תוך כדי שהם שרים,

זה מצא חן בעיני, הסתכלתי עליהם.

אבא בא וליטף את ראשי, נתן לי יד והוליך אותי איתו למעגל, הצטרפנו לשירה ולריקוד  אפילו שלא הכרנו את האנשים, זה היה כיף.

הבטתי שוב לעבר עזרת הנשים ופתאום ראיתי את ראשה של הילה מבצבץ מבעד למחיצה החומה וגם את ראשה של אמא- מעניין איך הן כל כך גבוהות?

הילה נופפה לעברנו בידה, ואני עניתי לה בהנפת יד.

איש קשיש שרקד איתנו הוציא מכיסו סוכריה ושאל את אבא אם מותר לתת לי אותה. אבא הנהן באישור.

הושטתי את ידי ואמרתי "תודה". קיבלתי סוכריה צהובה. האיש הטוב שנתן לי אותה הוסיף: "תברך שהכל נהיה בדברו ושתדע שהכל תמיד נהיה בדברו"- תוך שהוא מצביע בידו השמיימה.

הרגשתי טוב בלב ,  מן שמחה כזו ואהבה שאני לא בדיוק יודע איך לתאר. היה לי נעים מאוד.

אבא לחש לי : "בוא נלך למצוא את אמא" ,

אותו איש קשיש שמע ואמר : "קח עוד סוכריה גם לאמא שלך ושה' יברך אותה , וקח עוד סוכריה תן למישהו שיעשה ברכה"- אני כמובן חשבתי על אחותי הילה.  הודתי לאיש ואמרתי: "ה' יברך אותך שתמיד תהיה שמח". אני בכלל לא יודע מהיכן הגיעו המילים האלו אל פי, תמיד אני רק אומר :"תודה" וזהו.

האיש חייך ואני שמחתי .

יצאנו מהרחבה כשאנו הולכים כשגבינו מוביל.

אמא והילה יצאו גם הן ונפגשנו. רצתי אליהן ונתתי להן מהסוכריות. הילה שמחה , הסברתי שזה מאיש ממש טוב שפגשנו. הילה שאלה: מה מברכים? ואני עניתי "שהכל נהיה בדברו! וגם הרמתי יד לשמיים, אבא חייך.

אבא ואמא אמרו: בואו נמשיך, אבל אני רציתי להישאר, הרגשתי שעדין לא הצלחתי להתפלל את כל מה שאני רוצה, הרגשתי שבטוח יש בלב שלי עוד תפילות שרוצות לפרוץ.

אבא אמר:  "קדימה תתפלל", אבל לא הצלחתי..

אבא שאל אם אני רוצה ללכת שוב אל הכותל, ואמרתי שכן. שמחתי גם שלאבא יש סבלנות. הילה שאלה אם היא יכולה לבוא איתנו ואבא ואמא הסכימו. אבא אחז בידה של הילה ואני כבר רצתי מהר. נעמדתי מול אבני הכותל, כיסיתי את פניי בשתי ידיי והתחלתי ללחוש.... הרגשתי שיש לי כל כך הרבה דברים להגיד לה', לומר תודה על המשפחה , לבקש שאני לא אריב עם מויישי מכתה , ביקשתי שתמיד יהיו לי חברים טובים ושגם אצליח ללמוד תורה וחשבון ושיקנו לי טלסקופ לראות כוכבים, ואמרתי תודה ה' שיש כאן אנשים כל כך נחמדים ואמרתי לה' שאני אוהב אותו ותודה שזה כיף להתפלל, ושבבקשה ישמור על כל החיילים ובמיוחד על בן דוד שלי מתן שהוא גם חייל. וגם ביקשתי שאצליח להיות קצת יותר מסודר ולזכור איפה המחברות שלי ואיפה העיפרון וגם שאמצא את הכפפות שהלכו לי לאיבוד, ושלא יהיו חולים יותר, ושאבא ואמא תמיד יקחו אותנו לכאלו טיולים כייפים כמו היום.

כשהרגשתי שלא נשאר לי שום דבר להוסיף כרגע,  מילאה פתאום את הלב איזו הרגשה בטוחה כזאת שה' שמע את תפילותיי. אני לא יודע מאיפה הגיעה אלי ההרגשה הזאת, אבל הקשבתי לה, ושמחתי,  והתחלתי ללכת אחורנית לעבר היציאה.יונה לבנה צעדה על ידי. כאילו ליוותה אותי.

שבתי אל אבא ואמא והילה ונתתי לאמא חיבוק גדול.

אבל אז,  כשהיינו במכונית בדרך חזרה הביתה , נזכרתי בבהלה שדווקא יש לי בלב עוד תפילה!

 מיהרתי לבקש : "אבא! אתה יכול בבקשה לנסוע שוב לכותל? נזכרתי שאני רוצה להתפלל עוד משהו".אבא חייך ואמר: "לא חמוד , אנחנו חוזרים הביתה".

"אבל אבא", התעקשתי, "ש לי עוד תפילה בלב, בבקשה"

אמא ואבא חייכו: "אתה כל כך חמוד ליאורי, ה' כל כך גדול, וכל כך אוהב אותך, ה' שומע ומאזין לתפילותך תמיד, בכל זמן ובכל מקום".

"מה גם כאן במכונית?"- תמהתי

"בוודאי. נסה"- ענו יחד אבא ואמא.

אז ניסיתי...

עצמתי את עיני  ולחשתי, את מה שנזכרתי בו-

זה היה שרציתי להגיד תודה על זה שכשהשן שלי נפלה זה בכלל לא כאב,  וגם שאני רוצה שהכיתה תלך השנה לטיול לעין גדי, כי הכי כיף בעין גדי.

כשפקחתי אותן הלב שלי הרגיש נעים.

אמא חייכה : "ליאורי יש לי משהו  צהוב  ומתוק בשבילך".

 

 

נפתח בשיח על הסיפור:

 

 

נסדר תחילה קיר עם אבני זהב קטנות.

נחלק לתלמידים אבני זהב - כל אבן מייצגת תפילה אישית.

נסביר שיחד עם התפילות שלנו אנחנו בונים קיר של תפילות.

נזמין את כולם לעצום עיניים ולמצוא בתוך הלב שלהם תפילות. בכל פעם שתעלה תפילה אישית, נניח אבן על השולחן.

נזכיר שיש סוגים שונים של תפילות: שבח, בקשה והודיה, ואפשר להגיד בשקט או בלב, כל מה שעולה בנו.

(אפשר להוביל ולעזור - נעצום עכשיו עיניים ונחשוב מה אנחנו רוצים לבקש מהקב"ה? על מה אנחנו רוצים להגיד תורה? מהן השבח שאנחנו אומרים להקב"ה?).

בסוף התפילות האישיות נאסוף את האבנים ונוסיף אותם לקיר התפילות שהתחלנו לבנות.

 

נאסוף את השיעור דרך תפילה להמשך התפילות שלנו.

 


 

נספחים

קובץ המכיל את טקסט הסיפור.