בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

המלך בשדה

הודיה הר שפי, צוות לב לדעת, 1/9/2020

מקצוע: מעגל השנה
נושא: ראש השנה

שיעור מרחוק לראש השנה על פי מודל למידה במרחב.

 

לב השיעור:

מה אפשר למצוא בשדה?

 

אפשרות א - שיתוף תמונות ודיון :

נבקש מהתלמידים לצאת מחוץ לבית שלהם, למקום שמבחינתם הוא 'הבחוץ' שלהם. נבקש מהם לשתף תמונה של המקום (בפלטפורמות שונות - ווטצאפ, לוח שיתופי, גוגל ועוד...).

נדון ביחד בכיתה:

 

אפשרות ב - תרגיל במרחב:

נבקש מכל התלמידים לבחור ספר לקריאה ולנסות לקרוא אותו בכמה מקומות - ליד שולחן, במיטה, בחצר, ברחוב ועוד.

נשאל:

 

נקרא יחד עם התלמידים סיפור שמופיע בשבחי הבעש"ט. (אפשר לבקש מהתלמידים להיות בחוץ בזמן קריאת הסיפור).

איש אחד נסע ליום כיפור אל הבעש"ט, ונסע יום ולילה תמימים בכדי למהר נסיעתו, ובא לאור הבוקר של ערב יום כיפור עד סמוך לעיר מעזבוז. אז אמר בנפשו: הנה אני סמוך לעיר, והסוס נתייגע מאוד, אעמוד כאן להתפלל ובתוך כך ירעה הסוס. אחר התפילה גברה עליו השינה. אמר בלבו: מה בכך אם אישן כאן עוד שתי שעות? הנה הסוס ינוח מיגיעו, ואחר כך אסע במהירות, ואיך שיהיה בוודאי אבוא לפני חצות היום לעיר. ושכב על העגלה ונרדם בשנתו מאוד, וכשניעור ראה שהוא בין השמשות של יום-כיפור. ונצטער הרבה מאוד כי אחרי כל היגיעות שיגע לנסוע אל הבעש"ט ליום-כיפור מוכרח הוא להיות ביום כיפור לבדו בשדה סמוך לעיר, ובאשמתו. וצעק ובכה במר לבו כל הלילה וכל היום. ובמוצאי יום-כיפור נסע  במהירות ובמרירות-הנפש אל הבעש"ט, וכשבא אליו עשה הבעש"ט צחוק ממנו. והענין היה,שצריך היה אותו איש להעלות בתפילתו תפילת-עם שבשדות, ומן השמים הכריחו אותו לכך.

נוסח א' (דב-בער בן שמואל מלינץ – שבחי הבעש"ט)

 

נחזור על הסיפור יחד עם התלמידים. נבקש מהתלמידים להעלות שאלות על הסיפור (אפשר לכתוב את השאלות בגוגל דוקס סביב הסיפור).

נשים לב :

 

הביטוי 'עם שבשדות' מופיע בגמרא בראש השנה. נפנה לעיין בסוגיה המופיעה שם ונראה כיצד היא שופכת אור על הסיפור. ניתן ללמוד את ההתובוננות בחברותות (בחדרי זום) או במליאה בדיון משותף.

הסוגיה בסוף מסכת ראש השנה (דפים לד- לה) עוסקת ביחס בתפילת הציבור בין שליח הציבור לבין המתפללים. לדעת חכמים כל אחד מהמתפללים חייב להתפלל בעת תפילת הציבור, ואילו לדעתו של רבן גמליאל תפילתו של שליח הציבור מוציאה ידי חובה את כל המתפללים:

 

"כשם ששליח צבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב.

רבן גמליאל אומר: שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן".

 

 

נעבור לעיון בסוף הסוגיה והמסכת:

" אמר רב אחא בר עוירא אמר רבי שמעון חסידא: פוטר היה רבן גמליאל אפילו עם שבשדות.         

ולא מיבעיא הני דקיימי הכא (=אפילו אלה?! ולא הוצרכה לומר על אלה שנמצאים כאן בתוך העיר)?                                           

אדרבא, הני - אניסי, הני - לא אניסי! (היפך הדברים, אלה שבשדות אנוסים- שאינם יכולים לצאת ידי חובתם אלא על ידי שליח ציבור, ואלה שבעיר ולא באו לתפילה אינם אנוסים).

...אלא: כי אתא (כשבא) רבין אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי שמעון חסידא: לא פטר רבן גמליאל אלא עם שבשדות,

מאי טעמא? - משום דאניסי במלאכה, אבל בעיר - לא. (מה הטעם?- משום שהנמצאים בשדה אנוסים במלאכה, אבל בעיר- לא".

 

את מי פוטר רבן גמליאל מתפילה? מדוע?

רבן גמליאל נשיא ישראל, חושב על 'העם שבשדות'. גם בזמנים בהם אנשים לא יכולים להתפלל תפילתו של שליח הציבור היא תפילתם. נראה שרבן גמליאל מבקש לכלול בתפילה את כלל העם, גם את אלו שלא יכולים כעת לקחת בה חלק. תפקיד התפילה, ותפקיד שליח הציבור הוא להקשר עם העם בשדות - עם כלל העם. שליח הציבור מתבקש להיות בתפילתו מעבר לביטוי הנפש האינטימי של המתפלל ולחובה של כלל העם לקשר עם ה'.

נשים לב שהביטוי 'עם שבשדות' מופיע בסיפור של הבעש"ט ובסוגיה בר"ה. מה משמעות השימוש החוזר בביטוי?

אפשר שהבעש"ט מבקש גם הוא להחזיר את התפילה אל העם, לשתף אותם. אך בניגוד למציאות התלמודית בה החידוש היה בשיתוף העם שבשדות בהתרחשות הדתית בבית הכנסת, הבעש"ט בתקופתו (כשהתפילה כבר שגורה, ושליח הציבור כבר מובן מאליו) - מחפש את הפתחים, את התפילה שתפתח את בית הכנסת, את היציאה החוצה שתאפשר את החידוש, את המיית הלב ואת המפגש האמיתי עם ה'.

 

מהו השדה שלנו? מיהם האנשים שנמצאים בשדה? ואיך אנחנו יכולים בשדה שאנחנו נמצאים בו להעלות את התפילות שלנו?

חפשו את "השדה" שלכם. מה נותנת לנו ההמצאות בשדה? מי שליח הציבור שלנו ואיך אנחנו יכולים להפוך להיות שליח ציבור?

 

בשיעור הכרנו סיפור של הבעש"ט ואת המפגש שלו עם סוגיה תלמודית. ראינו כיצד הקשר בין הסיפור לסוגיה מחדש את המבט על תפילה ועל המשמעות של המצאות בשדה ותפילה משותפת.