בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם? - חלק א

מירב מגני, צוות לב לדעת., 15/12/2016

כיתה: ה

שיעור זה הוא הראשון בסדרת שיעורים העוסקים בשאלתו של רבי יוחנן בן זכאי על הדרך הטובה שבה ראוי לאדם לדבוק כדי להיות טוב וישר. בשיעור זה נעסוק בתשובתו של רבי אליעזר על מידת ה"עין הטובה". נלמד על 'עין טובה כלפי עצמי', על הסתפקות ושמחה במה שיש לי ומתוך כך נרכוש עין טובה כלפי הזולת. נבין מדוע מי שהוא בעל עין טובה אהוב על הכל והכל אוהבים אותו.

נפנה את התלמידים לחקירה בנושא :"איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם".

הצעה ראשונה: בהפסקה שלפני השיעור נבקש מהתלמידים לערוך מחקר קצר בקרב שאר התלמידים וצוות בית הספר: מורים/ מזכירה / מנהלן וכדומה.

שאלת המחקר: "מה לדעתך המידה הכי חשובה שאדם צריך שתהיה לו כדי להיות אדם טוב ומדוע".

נבקש שבנוסף לתשובות שנאספו יכתוב כל אחד את התשובה שלו.

 

הצעה שנייה: נערוך את המחקר במסגרת השיעור בקרב חברי הכיתה באופן הבא:

שלב 1 : נתחלק לקבוצות קטנות. כל קבוצה תגבש את עמדתה בנושא שאלת המחקר: "מה לדעתך המידה הכי חשובה שאדם צריך שתהיה לו כדי להיות אדם טוב ומדוע"

שלב 2 : כל קבוצה צריכה לתחקר כמה שיותר קבוצות בפרק זמן שנקציב לכך. חקר הקבוצות יעשה על ידי הבנה מה היתה המחשבה שלהם בנושא ומדוע. בתום הזמן שהוקצב נכתוב על הלוח את תשובות התלמידים.

 

נספר שהמחקר הזה נעשה לפני שנים רבות, בתקופת המשנה (אבות ב' ט') רבי יוחנן בן זכאי שלח את חמשת תלמידיו המעולים מחוץ לכותלי בית המדרש לחקור איזו מידה טובה ראוי לאמץ כדרך חיים.  הרב חיים דוד הלוי בקיצור שולחן ערוך מביא את המשנה ומפרש אותה להלכה.  

 

מפגש ראשוני עם המקור :

 

קיצור שולחן ערוך פרק נ"ה סעיף י"ג

חמישה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי.

אמר להם:צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם.

רבי אליעזר אומר: עין טובה , היא מידת ההסתפקות במה שיש לו , ואז הוא שמח בחלקו ושמח בטובת אחרים, ואז אהוב הוא על הכל והכל אהובים עליו.  

 

נקרא את שתי השורות הראשונות עד המילה 'האדם'. נשאל את התלמידים:

רבי יוחנן מחפש דרך חיים/ מידה שמוכרחה להיות חלק בלתי נפרד מהאדם (כמו דבק) מידה שהאדם ירכוש ותהיה חלק בלתי נפרד ממנו.

נסב את תשומת לב התלמידים למילה "ואז" שמלמדת על תוצאה של מה שנאמר קודם.

נצייר על הלוח בעזרת התלמידים תרשים שמראה את הפעולה ואת התוצאה הנמשכת ממנה:

 

הסתפקות במה שיש לו > שמח בחלקו > שמח בטובת אחרים (לא מקנא בזולת) > אהוב על הכל והכל אהובים עליו. 

 

נתבונן בתרשים . נשים לב לחלוקה בין  ההתבוננות בעין טובה כלפי עצמי ובהתבוננות בעין טובה כלפי אחרים.

נשים לב שעיקר העבודה לדבקות בעין טובה היא התמקדות והתבוננות בעצמי. (להסתפק במה שיש לי, לשמוח בחלקי) וממילא זה יוביל להתבוננות חיובית אצל הזולת. לשמחה בטוב שיש לאחר. כדי להעמיק בתובנות אלה, נתבונן בנושא באמצעות דפי עבודה (נספח 1).

 

העבודה על דפי העבודה תתנהל בשתי קבוצות. נחלק את הכיתה לשתי קבוצות, כל אחת מהקבוצות תעבוד על דף אחר. החצי הראשון של הכיתה יעבוד (עבודה בזוגות) על דף 1 – עין טובה כלפי עצמי, והחצי השני יעבוד (בזוגות) על דף 2 – עין טובה כלפי הזולת.

לאחר העבודה בחברותות, נחזור למליאה ונקיים דיון סביב השאלות הבאות:  

·         להסתפק במה שיש לי? מה זה אומר?

·         האם לשאוף  ליותר (בכל התחומים ) זה שלילי? האם זה סותר את מידת ההסתפקות?

·         מדוע קשה לנו לפעמים לשמוח בחלקנו?

·         'שמח בטובת החבר' מה זה אומר?

·         מדוע קשה לנו לפעמים לשמוח בטובת אחרים?

·         איזו מחשבה יכולה לעזור לנו לשמוח ?

·         האם למי ששמח בחלקו קל יותר לשמוח בטובת אחרים? הסבירו.

נבקש מהתלמידים לשתף בסטיקרים שכתבו ונכתוב אותם על הלוח.

·         נחזור לשאלה : עין טובה, מה זה אומר עוד? 

נאסוף את התשובות. (תשובות אפשריות : לראות תכונות טובות אצל הזולת, לדון לכף זכות את החבר, לפרש מצבים באופן חיובי, לראות את הטוב שבי, לחשוב מחשבות טובות על הזולת (כמובן אפשר להרחיב עוד מדברי התלמידים ומעצמכם..)

נסכם חלק זה בהזמנה של תלמידים לשתף בקטעים מיומנו של בעל עין טובה כפי שכתבו. 

 

הצעה להרחבה - מורים שמעוניינים יכולים להרחיב בעזרת סיפורים המובאים בסוף השיעור.

 

באתר :"ילדים שואלים ילדים" התקבלה השאלה הבאה:

שמי חגית (שם בדוי) אני לומדת בכיתה ה' ומתגוררת בפתח תקווה.

רציתי לשתף אתכם במה שעובר עליי בזמן האחרון בתקווה שתוכלו לעזור.

אז ככה, לפני כמה ימים הגיעה אלינו לכיתה תלמידה חדשה ומיד כולם התאהבו בה. היא חכמה ותמיד עונה תשובות לעניין. היא יפה. יש לה שיער גולש שחור כפחם ועיניים ירוקות. היא מוכשרת בריקוד ובציור. ויש לה המון חברות  ובאופן קבוע דעתה מקובלת כמעט בכל נושא.  מאז שהיא הגיעה אלינו אני מרגישה שמשהו בי השתנה. אני עצובה ויש לי כמו צביטה בלב. אולי קוראים לזה קנאה???

אשמח שתתנו לי עצות  איך להתמודד עם ההרגשה הזו. .    

נבקש מכל תלמיד לכתוב תשובה לחגית .

 

כמו תלמידי רבי יוחנן, חיפשנו  דרך טובה, מידה טובה שמהווה בסיס לכל המידות הטובות ומסייעת לנו להיות טובים. פגשנו את דברי רבי אליעזר שקבע "עין טובה' ולמדנו מהי 'עין טובה'. הסתפקות במה שיש לי ושמחה בחלקי שהם התבוננות פנימה במה שקיבלתי מה'. למדנו שהסתפקות הוא מלשון סיפוק. להתבונן בסיפוק ובשמחה בחלק שלי להודות עליו  אך אין זה סותר את השאיפה הלאה בכל התחומים. ראינו שעבודה פנימית של התבוננות בטוב שיש לי מביאה אותנו לראות בעין טובה את הטוב אצל אחרים. עסקנו בקושי לשמוח כאשר מתבוננים בהצלחה של החבר ומקנאים בו, ובאמצעות הסיפור חיזקנו את ההבנה שמה שיש לחבר לא בא על חשבוני. לסיום ניסינו לתת מקום לרגש הקנאה ולחפש דרכים להתמודד עימו.

 

-סגירה שהיא פתיחה :

נתרגל במהלך השבוע: התבוננות בעין טובה על עצמי. נכתוב יומן אישי ונזכיר בו את הדברים טובים שבנו את המעשים הטובים שעשינו. את התכונות הטובות והכישרונות שקיבלנו כך נלמד לחיות בסיפוק ובשמחה  מה שיוביל אותנו להתבוננות חיובית ושמחה בהצלחת החבר. 

נספח 2 - דף עבודה.

 

העשרה:

שימי עין שימי לב!

היא יפה ממני וחכמה ממני יש לה בלי סוף חברות, (כולן מטלפנות אליה כל הזמן) היא מצחיקה ויצירתית ובכל מקום שהיא נמצאת שמים אליה לב. מי זו אתם שואלים? אחותי הגדולה תמר. שלא תחשבו שאני לא אוהבת אותה, שאני לא נהנית בחברתה. כולם אומרים שאין כמונו אחיות חברות אבל באמת בתוך הלב פנימה אני מרגישה צביטה, אני חושבת שלהרגשה הזו קוראים  'קנאה' .

זה קרה באחת השבתות כשסבא סבתא והדודים באו לביקור.

שולחן השבת היה עליז במיוחד שרנו זמירות ונאמרו דברי תורה, תמר לא הפסיקה לקבל מחמאות על העוגה הטעימה שאפתה ועל התשובה המדהימה שענתה לשאלתו של אבא על הפרשה. שמה של תמר הוזכר כמה וכמה פעמים בהקשרים שונים. ואני, ככל שעבר הזמן הרגשתי כמו שבלול מסכן שנדחף לקונכייה שלו. הפעם בערה בי הקנאה שבלב. 'הינה כולם מבינים ורואים כמה מעולה תמר ומה איתי? מדוע אינם שמים לב אליי?' הרהרתי.

" הי, אחות מה קרה?" שאלה אותי תמר בשקט כשפינינו יחד מהשולחן. "מה מטריד אותך?"

לא עניתי.  תמר הפתיעה כהרגלה "אני יודעת מה מעציב אותך, גם לי זה קרה".  

"את לא יודעת" פסקתי נחרצות. "לך זה לעולם לא יכול לקרות. נו? נראה אם את יודעת מה מעציב אותי? תמר חיכה חיוך מסתורי וזרקה עליי מטח של שאלות בלי להמתין לתשובה:

"שמת לב איך סבתא התפעלה מהשמלה שלך? היא אמרה שיש לך טעם מצוין. שמת לב שעיניו של סבא נפתחו לרווחה בזמן שהקראת את החיבור שכתבת, הוא אמר שהכתיבה שלך מעולה יחסית לגילך. שמת לב איך אימא התפעלה ושיבחה אותך על הסלטים שהכנת ואיך דודה נאווה התגלגלה מצחוק מהבדיחה שסיפרת לה בזמן שחזרנו מבית הכנסת?

'תמר לא המציאה, כל  זה באמת קרה, אז איך זה שלא שמתי לב? למה הרגשתי שאני לא טובה לא מוצלחת ולא מעניינת?' תמר לא השאירה לי מקום להרהורים. היא כאילו קראה את המחשבות שלי וענתה:"כשתביטי על עצמך בעין טובה תוכלי להכיר את עצמך ולדעת עד כמה את מיוחדת, רק אז תוכלי לשים לב שכולם מאירים לך פנים. זה הכול עניין של מבט נכון". "מאיפה את יודעת הכול"? התפלאתי

"את השיעור על העין הטובה למדתי בזכותך" הפתיעה תמר שוב. "כשנולדת  וסבא, סבתא והדודים באו לבקר. הם התפעלו מהתינוקת החדשה, כלומר ממך. קנו לך  מתנות והריעו לך  על כל דבר קטן שלמדת לעשות . הרגשתי שאני כבר לא חשובה ,לא מעניינת ולא רצויה, הרגשתי קנאה.   יום אחד סיפרתי  לאימא בבכי שמאז שנולדת אני עצובה

אימא חיבקה אותי באהבה ולימדה אותי  להסתכל על עצמי בעין טובה , היא לימדה אותי להתמקד בעצמי בלי השוואות לאחרים ולראות עד כמה אני מעולה. זה היה כיף, שחקנו מן משחק כזה שאני משחקת עם עצמי עד היום" . אמרה תמר.

"תלמדי גם אותי". ביקשתי.  "בשמחה! " היא אמרה וחייכה חיוך ענק.  "שם המשחק שימי עין , שימי לב. המטרה להתבונן בטוב שבך ולאסוף במשך היום דברים טובים על עצמך, דברים שהצלחת בהם, מעשים טובים, מחשבות טובות, וגם משפטים ומחמאות שאומרים לך. את צריכה להתמקד בעצמך ולא באחרים! בלי השוואות ובלי רגשות רעים!. גם אם לא קיבלת מחמאות, תני אותן לעצמך, תראי שיהיה לך כייף. כשתסתכלי בעין טובה על עצמך  זה יכנס לך ללב ותהי שמחה ומאושרת. בהתחלה זה יהיה קשה אבל ככל שתשחקי הרשימה היומית שלך תגדל. "

 "תמר, את נהדרת" חיבקתי את אחותי הגדולה והרגשתי הקלה גדולה.

 הצביטה בלב, הקנאה ,הלכה והתפוגגה.

מאז שאני משחקת במשחק שלימדה אותי תמר אני מרגישה משוחררת ומאושרת  ללא קנאה מכבידה ומיותרת. המשחק הולך איתי כמו חבר לבית הספר ולסניף, אני ממשיכה אותו בלילה במיטה וקמה איתו בבוקר. הוא הפך להיות חלק ממני. אגלה לכם בסוד שלמשחק הזה יש רווח נוסף כי ככל שאני מתמקדת בדברים הטובים שבי זה מגביר לי את החשק להיות טובה יותר.

אז אם גם אתם מקנאים באח או בחבר בשכן או בבן דוד אז קדימה צאו מזה- תתחילו לעבוד. 

 

סודה של הנימה

"כל מה שאתן צריכות לניסוי הוא ראי קטן וזכוכית מגדלת, עליכן לגלות איזה לקח מסתתר מאחורי הניסוי".  סיימה המורה את השיעור ואחר הוסיפה כאילו לעצמה "מעניין  מי הבת שתענה תשובה מקורית".

"בואי אליי אחר הצהריים ונערוך את הניסוי שהמורה הציעה מעניין מה נגלה". הציעה חנה בדרכנו הביתה. "אני לא יודעת" ניסיתי להתחמק. "אני צריכה לעזור לאימא שלי". מלמלתי.

כשהגענו לצומת פנתה חנה לביתה ואני הרגשתי הקלה. לא קל לי איתה, פעם היינו חברות אבל בזמן האחרון היא טובה יותר, חכמה יותר, מקובלת יותר. היום צרפה אותה המורה לוועדת כיתה כשרק אתמול נבחרה ברוב קולות למועצת תלמידות של כל בית הספר.

'היא מתקדמת ואני נשארת מאחור' חשבתי בעצב. 'אנו נערוך יחד את הניסוי והמורה תבחר בה כדי שתסביר בפני כל הכיתה, אז למה לי? את הניסוי אעשה בבית עם אימא'. החלטתי והשתרכתי באיטיות במורד השביל.כשהגעתי סמוך למרכז המסחרי שמתחת לבניין מגוריי שמעתי קולות רמים בוקעים מהפיצרייה :"תשמע מנחם, מאז שפתחת את הפיצרייה אף אחד כבר לא נכנס לחנות הפלאפל שלי, כולם מדברים על החנות המוצלחת והמטופחת שלך ואני נשארתי מאחור. אתה אשם בכל הנזק שנגרם לי". 'מסכן שמשון'  הרהרתי והתרחקתי משם. המחשבות על אוכל הזכירו לי שאני רעבה,מיהרתי הביתה, מזל שהיום אימא בבית ועל הכיריים מתבשלים להם ריחות וטעמים מממ.    

"מה עם שיעורי בית?" שאלה אימא כשהבחינה בי חומקת לחדרי עם ספר קריאה.

"אני צריכה לעשות ניסוי קטן" עניתי ונזכרתי בהצעתה של חנה. שוב הרגשתי את אותה צביטה בלב. הרגשתי עד כמה אני לא מוצלחת בהשוואה לחנה. אילו גם אותי היו בוחרים לתפקיד? בפנים נפולות ניגשתי לבצע את הניסוי. עמדתי מול הראי הגדול ופיזרתי את שערותיי. אחר כך קרבתי את זכוכית המגדלת אל ראשי והתבוננתי.

כל כך הייתי שקועה בעצמי שלא הבחנתי בבואתה הצוחקת של אימא שנשקפה מהראי.

"הי ילדה יפה, כך מכינים שיעורי בית?" היא קרבה וליטפה את שערותיי הגולשות.

"אימא תראי, לכל שערה משערות הראש יש גומה משלה. אין שתי שערות  שיונקות מאותה גומה". 

"זו תופעה פלאית, מה רבו מעשיך ה'" התרגשה אימא.

"אבל מה זה עוד מלמד? הסתקרנתי.

"חז"ל למדו מכך מסר לחיים שלנו. רגע, תני לי להיזכר". 

אימא עלתה והורידה מהמדף ספרים שונים דפדפה וקראה. 'כשאימא שלי מכינה שיעורי בית זה רציני' חשבתי והמתנתי בקוצר רוח שתסיים, 'מה כבר אפשר ללמוד מהשערות?' 

"מצאתי" צהלה אימא מסכת יומא פרק ל"ח :בן עזאי אומר "אין אדם נוגע במוכן לחברו...כמלא נימה"  אחר הפרידה אחת משערות ראשי אחזה בה ואמרה: "זו נימה. הקב"ה דואג ומכין לכל נימה את מה שהיא זקוקה לו. שימי לב שאף שערה לא מקבלת את שלה על חשבון שערה אחרת אף אחת 'לא נוגעת' במה שלא שלה.

לקב"ה יש שפע גדול והוא מחלק אותו בין כולנו. לכל אחד הוא מכין את מה שמגיע לו כדי שיצמח, לזה תפקיד מוצלח  ולזה פרנסה...".

"זכרי תמיד" הדגישה אימא את מה שהקב"ה הכין עבורך איש בעולם לא יוכל לקחת ממך לפעמים אנשים מקנאים במה שיש לאחרים, הם מרגישים רע בהצלחת השני כי הם חושבים שההצלחה של השני  באה על חשבונם . אילו רק היו מבינים את סודה של הנימה..."

מיהרתי לסכם במחברת את מה שלמדתי. 'אני כל כך רוצה שהמורה תבחר בי  לקרוא את התשובה ולא באף אחת אחרת' הרהרתי. אך מחשבה שנייה הדפה את הקודמת: 'אם זה 'מוכן לי' אף אחד בעולם לא יוכל לקחת את זה ממני ואם מישהי אחרת תקרא את התשובה זה מה שה' הכין לה'. לא כך?

אנסה להתמקד רק במה 'שמוכן לי' החלטתי והרגשתי שלווה נעימה מתפשטת באבריי.