בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

ברכת חמשת מיני דגן- חלק א

צוות לב לדעת, 14/10/2015

מקצוע: תושב"ע
כיתה: ה-ו
נושא: קיצו"ש פרק ל"ט סעיפים א' – ב', י"ט – כ"ב, כ"ד

נלמד על סוגי המאכלים שמברכים עליהם מזונות, מה מבדיל אותם מלחם ובאיזה מצב נברך עליהם כמו לפני ואחרי לחם. נעסוק ונברר תוך כדי ההבחנות השונות כמה ומדוע חשוב לברך את הברכה המתאימה למאכל לפי סוגו והכמות האוכלים ממנו.

פתיחה והזמנה ללימוד

נפתח בשאלה, מהם חמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, כוסמין, שיפון ושיבולת שועל). נכתוב אותם על הלוח. אחר כך נעבור למשימה כיתתית הקשורה לאותם חמישה מינים.

נחלק את הכיתה לשתי קבוצות או שלוש (תלוי במספר התלמידים בכיתה). ניתן לכל קבוצה שקית ובתוכה כרטיסים עם שמות של מאכלים שונים שכולם עשויים מחמשת מיני דגן. כל קבוצה תקבל כרטיסים עם מאכלים זהים. את שקיות הכרטיסים לפני חלוקתם נסתיר בתוך קופסה קטנה העטופה בצורת מתנה. 

נאמר לתלמידים שבקופסה יש את הכרטיסים עם המאכלים ונסביר מדוע. ההתייחסות  למאכלים היא כאל מתנה שאנו מקבלים מה' וכשם שאדם מודה על מתנות שקיבל באופן ספציפי לסוג המתנה כך אנו עושים באמירת הברכה המתאימה לסוג המאכל.  אולם כדי לדעת איזו ברכה לומר עלינו להכיר את סוג המאכל. במשימה שתכף נבצע ובלימוד בהמשך נלמד על הבחנות שונות בין המאכלים והברכה המתאימה להם.

המשימה: 

כל קבוצה תחלק בין משתתפיה את הכרטיסים (כל תלמיד או שניים, כרטיס) ותנסה להסתדר בתתי קבוצות לפי קריטריונים מסוימים הקשורים לאופן הכנת המאכלים ואכילתם (הקריטריונים הם: לחם, מיני מאפה, תבשיל (בישול או טיגון), הוכנו בכל דרך ונותרו שלמים). אם התלמידים יתקשו נכוון אותם בהתאם כל קבוצת תלמידים תכין שלט קטן לכל תת קבוצת מאכלים על מנת שהחלוקה תהיה ברורה.

בסיום ביצוע המשימה ניתן לכל קבוצה להציג את החלוקה שעשתה. נכבד את חלוקתם ויחד עם זאת נוביל בהתאם לחלוקה שלנו. נכתוב על הלוח את חלוקת המאכלים ע"פ אותם קריטריונים. נבקש מתלמידים לומר מה תהיה הברכה על כל אחת מקבוצות המאכלים הרשומות על הלוח. נכתוב בתחתית כל קבוצה את הברכה עליה.

נעורר את התלמידים לשאול שאלות על התאמת הברכה לכל קבוצה. כל השאלות חשובות על מנת שנהיה בטוחים שלכל מאכל ברכנו את הברכה המתאימה לו בדיוק. (בהשוואה למשל המתנה וההודאה הספציפית עליה,  שלא נודה על משהו אחר ממה שקיבלנו). את השאלות נכתוב על הלוח.

השאלות:

  1. מדוע על עוגיות מברכים מזונות ועל לחם המוציא, והרי שניהם עשויים מקמח שנעשה מחמשת מיני דגן? מה בכל זאת מבדיל בין מאכלים הנחשבים ללחם למאכלים הנחשבים למזונות?
  2. מה נחשב למזונות? האם יש הגדרה לכך או שרק ע"י דוגמאות נוכל לדעת? (בשאלה הקודמת יש תשובה חלקית לשאלה הזו, לכן יש מקום להעלותה)
  3. יש מצב שבו המזונות משתווים ללחם בברכה.  באיזה מצב מדובר?
  4. האם לחלוקה בין סוגי המזונות בדרך הכנתם יש משמעות הלכתית או שלא?

לפני שנפנה למקור כדי למצוא מענה לשאלות הנ"ל נעלה שאלה נוספת הנוגעת לכל השאלות ומתייחסת למהותן, והיא: מאחר וכל השאלות שהעלינו מטרתן לכוון אותנו לדייק בברכה המתאימה למה שאנו אוכלים כפי שכבר ציינו, מתבקש לשאול, מדוע כל כך חשוב לעשות זאת, כמו שזה בא לידי ביטוי במשל המתנה?!

לחידוד הנקודה, נבקש לפני השיעור משני זוגות תלמידים להמחיז שתי סיטואציות שונות:

אחרי הצפיה בשתי ההצגות, נשבח את השחקנים ונבקש מהכתה לשפוט, איזו דוגמא עדיפה ומוצלחת יותר מבחינתם. נדון בתשובותיהם השונות, ונעמיק את הנקודה ביחס לדיוק בברכות לפי סוג המאכל. אם אנחנו מקפידים להתבונן מחדש בכל מתנה ומתנה ולייחד לה ברכה משלה, יש בכך בחינה גבוהה יותר של הכרת הטוב..

 

מפגש ראשוני עם המקור

נקרא, נצביע על השאלה שהסעיף מתייחס אליה ונסביר.

סעיף א' – נותן מענה לשתי השאלות הראשונות. תחילה תשובה לשאלה השנייה. תשובה לשאלה הראשונה נמצאת בין הדברים.

תשובה לשאלה השנייה: השם שנותנים חז"ל לכל המאכלים שמברכים עליהם מזונות הוא "פת הבאה בכיסנין". נוהגים לפרש מושג זה בשלוש דרכים: האחת, כיסי בצק אפויים ממולאים דבש או סוכר, אגוזים או שקדים וכדומה. השנייה, מאכלים העשויים מבצק שערבבו בו חומרים נוספים כגון: דבש, שמן, חלב או תבלינים.  והשלישית, בצק שאופים אותו יבש ודרך אכילתו הוא ע"י כסיסה בשיניים. בימינו מקובל לקרוא לכל אותם סוגים בשם עוגיות.

תשובה לשאלה הראשונה: מהפירושים הנ"ל ניתן להצביע על שלושה דברים שמבדילים בין לחם למאכלים שברכתם מזונות: האחד, חומרים נוספים שמערבים בהכנת העוגיות.  השני, חומרים כגון: יותר שמן, חלב, יותר סוכר, תבלינים ועוד שמוסיפים לבצק עצמו.  והשלישי, עוגיות שנאפות יבשות.

סעיף ב' – נותן מענה לשאלה השלישית. אם אדם אכל מאכלים שברכתם מזונות בכמות גדולה (כמות שרגילים רוב בני האדם לקבוע עליהם סעודה) צריך ליטול ידיו לפני ולברך בהתחלה המוציא ואחר כך ברכת המזון.

סעיף י"ט –  נותן מענה לשאלה הרביעית. להבדל בהכנתם של מיני המזונות יש השלכה הלכתית. רק על מאכלים שהוכנו ע"י אפייה מברכים המוציא לפני במידה ואכלנו מהם בכמות גדולה. על מאכלים שהוכנו ע"י בישול או טיגון בכל מצב, גם אם אכלנו מהם כמות גדולה ושבע מברך מזונות. נשאל מדוע? (כי מאכלי מזונות שהוכנו ע"י אפייה דומים יותר ללחם שגם הכנתו היא דרך אפייה).

לפני קריאת סעיף כ' נקדים לציין במה הסעיף עוסק, בהבחנה שבין מאכלים שהוכנו מחמשת מיני דגן וברכתם מזונות למאכלים שגם הוכנו מאותם מינים אך ברכתם אדמה.  נבקש לברר במה זה תלוי (במשימת פתיחה יצרנו קבוצה כזו.  כעת נגדיר יותר את הדברים).

סעיף כ' – במידה והגרעינים נותרים שלמים לאחר הכנתם נברך על המאכל בורא פרי האדמה. יוצאת דופן היא השעורה.  שגם אם לאחר שהוכנה למאכל נותרה שלמה מברכים עליה שהכל בלבד ולא אדמה. ובמידה ולא נותרה שלמה לא מברכים עליה כלל מפני שנחשבת למאכל בהמה.

נסכם ונוסיף, לאחר שלמדנו להגדיר בדיוק את סוג המאכל ע"פ קריטריונים שונים של מרכיביו, אופן ההכנה והכמות שאכלנו  ממנו נוכל להיות בטוחים שאנו מברכים לפני ואחרי את הברכה המתאימה לו.

נחזור לשאלה הכללית שנשאלה בעניין חשיבות הדיוק בברכה שמתחדדת יותר לאחר לימוד ההלכות.  נשאל אותה שוב ונשמע את תשובותיהם של התלמידים. נוכל להשיב על השאלה ע"י קריאת קטע מתוך פניני הלכה של הרב אליעזר מלמד והסברו (מופיע בהערה למורה מס' 1).

 

התבוננות

שלב זה בשיעור מומלץ לעשו את שני דפי העבודה.

 

הצעה להפנמה

לשבוע הבא נבקש מהתלמידים להכין או להביא מאכלים שברכתם מזונות. אפשר שכל מס' תלמידים יביאו מאכל. נדאג לכך ע"פ חלוקה מראש שיהיו גם מאכלים שדרך הכנתם היא אפייה וגם שדרך הכנתם בישול או טיגון.

שיעור הבא יוקדש להשלמת לימוד הסעיפים שנותרו מהפרק (כ"א – כ"ב, כ"ד) ואכילת המאכלים (אפשר שיהיו במקום ארוחה אישית שמביאים התלמידים לבוקר או לצהרים על מנת שנוכל להספיק את פעילות ההפנמה הנוספת לזו שמובאת שם).

 

סגירה שהיא פתיחה

למדנו מה מבדיל בין מאכלים שונים הנעשים מחמשת מיני דגן וההשלכה שיש לכך על הברכות שיש לברך לפני ואחרי אכילתם. התמקדנו במאכלים שהברכה עליהם מזונות. גם כאן עשינו הבחנה בין שני סוגים של מאכלים והמשמעות שיש לכך כאשר אדם אוכל מהם כמות גדולה שדרך בני האדם לקבוע עליה סעודה. מתחילת בירור סוגי המאכלים וברכתם עמדה לנגד עינינו השאלה מדוע הדיוק בברכה כל כך חשוב ועל כך השבנו בסוף הלימוד על פי דבריו של הרב אליעזר מלמד בספרו פניני הלכה.

נפנה את התלמידים לחשוב על מאכל שאינו מחמשת מיני דגן ובכל זאת ע"פ עדות המזרח מברכים עליו מזונות ולנסות להבין מדוע.

כמשימה למחשבה הביתה, נזמין את התלמידים לתת את הדעת במהלך השבוע על האופן בו הם אומרים תודה. נבקש מהם לנסות לומר תודה (לאמא או אבא או חבר או כל מי שיתעורר בהם הצורך להודות לו במהלכו) באופן מדוייק יותר, המתייחס לדבר שבעקבותיו הם מוקירים לו תודה. בשבוע הבא נדון בהתנסויות שלה התלמידים מתוך חוויותיהם של התלמידים.

 

הרחבות למורה

  1. המקור לרעיון המהותי שעומד מאחורי הדיוק בברכה הנכונה מופיע במערך העוסק בברכה אחרונה (השני מתוך שניים) המיועד לכיתה ה' ומצורף שוב כאן. לכן, מידת ההתייחסות לכך במערך זה יהיה בהתאם, בקריאתו בע"פ או בחלוקתו לתלמידים. 

המקור: חשיבות ההודאה המיוחדת על מיני המאכלים והמשקים (דברים אלו כתב הרב מלמד ביחס לברכות ראשונות אך ניתן לשייכם גם לברכות אחרונות). 

וכשם שראוי לאדם שמקבל מתנות מחברו להודות באופן ייחודי על כל מתנה, ואילו זה שמודה על הכל בנוסח סתמי, מראה שאינו מבחין במהות המתנה, וממילא תודתו מאבדת את משמעותה, כך ראוי לאדם לנהוג כלפי שמיים. לפיכך תקנו חכמים להודות בברכה מיוחדת על כל סוג וסוג של מאכל )ועיין להלן ח, ד) (מתוך כרך ברכות פרק א' סעיף ד').

  1. השאלה הפתוחה בחלק של הסיכום מהווה הכנה לשיעור הבא.