בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

ברכת "הגומל"

רונית כלילי, 13/10/2015

מקצוע: הלכה
כיתה: ה
נושא: קיצו"ש מקור חיים פרק נ' סעיפים א', ו' – ח'

נלמד על המצבים בהם מצווה האדם לברך את ברכת הגומל ונברר מה תפקידה התודעתי והאמוני של הברכה אצל האדם ושומעיו.

הערה למורה- שיעור זה הינו שיעור כפול.

      

פתיחה והזמנה ללימוד

נקשר לשיעור הקודם. למדנו על ברכת שעשה לי נס שאדם מצווה לברך על נס גלוי שנעשה לו בהגיעו למקום בו נעשה לו הנס. חוץ מהכרת הטוב שמבטא האדם בעת הברכה הוא מביע על ידי כך גם את אמונתו בה' שממנו הנס ובכוחו לשלוט בטבע. היום נלמד על עוד ברכה מאותה משפחה הנקראת ברכת הגומל. ברכה זו שכיחה ומוכרת יותר. גם בה מודה האדם על הצלה כלשהי. 

לפני שנפנה להשיב על שאלות אלו, נבצע משימה קטנה, בדומה לשיעור הקודם, שאת הקשרה ננסה להבין במהלך השיעור.

נבקש מהתלמידים לצייר תמונת נוף פשוטה (אדמה, שמים, צמחייה וכדומה) ועל גבי התמונה שני עיגולים קטנים כהים וכעשרה עיגולים קטנים בהירים. את הדף נניח בצד עד שיתברר הקשרו לשיעור.

נחזור לשאלות ששאלנו קודם. נתייחס כעת לשאלה הראשונה בלבד. נציין שלא מדובר במצב אחד עליו מברך האדם הגומל, אלא ארבעה מצבים. את המצבים נוכל להציג בפנטומימה והתלמידים ינחשו מהם.

ארבעת המצבים:

  1. יורדי הים .
  2. הולכי מדברות (מקומות שאינם מיושבים) 
  3. חולה שנתרפא 
  4. חבוש בבית האסורים

לאחר גילוי כל מצב נכתוב אותו על הלוח.

בסיום גילוי כל המצבים נכתוב את הפסוק "וכל החיים יודוך סלה" ונאמר בפסוק במילה חיים  יש רמז לארבעת המצבים עליהם יש להודות אם יצא מהם האדם בשלום. נבקש מהתלמידים לומר כיצד (ח – חבוש, י-ייסורים, י-ים, מ-מדבר).

​נשאל, מה יש במצבים הללו שאדם מצווה להודות כשיצא מהם (את זה יש להדגיש)?

(בכל המצבים הללו יש חשש לסכנה. בים מסערה, במדבר, במקום שאינו מיושב משודדים וחיות רעות, חולה ממוות ובית האסורים- תלוי היכן נכלאים, גם עשויה להימצא סכנה. או שההודאה היא על היציאה לחופשי); במענה לשאלה הזו שנשאלה ננסה לעורר את התלמידים לשאול שאלות על המצבים השונים באופן כללי ובפרט על הליכה במדבר (ובכך נכוון למה שנמקד בו בלימוד יחידה זו).

נמשיך ונשאל :

 

מפגש ראשוני עם המקור

נחלק את דף המקורות.

(בירור ההלכות והחילוק בין מנהג הספרדים לאשכנזים הוא גם ע"פ ספרו של הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה)

נקרא תחילה את סעיף א' העוסק בהלכה באופן כללי.  בקריאת סוף המשפט שלפני אחרון, "... אין לברך ברכת הגומל עד שיגיע למחוז חפצו"  נדגיש שנכון הדבר לגבי כל המצבים, שרק לאחר שיוצא מהם מברך.  בקריאת המשפט האחרון "וגם כשהנסיעה עברה בשלום ללא סערה חייב לברך"  נוסיף שדעה זו היא ע"פ הספרדים ונכונה היא גם לגבי יתר המצבים, זאת אומרת גם אם אדם לא עמד בסכנה בכל אחד מהם, מברך.  אולם לפי האשכנזים מברך רק אם נשקפה סכנה לחייו ובנוסף גם במצבים אחרים שעמד בסכנה וניצל מהם.  לפי הספרדים במצבים אחרים מעין אלה מברך אך ללא שם ומלכות.

לביסוס הדברים נקרא את סעיפים ב' ו ט'.

עתה נעבור לסעיפים ו' – ז' העוסקים בנסיעה בכבישי הארץ.

נקרא את סעיפים ו'-ז' ונסכם את שתי הדעות, הספרדים והאשכנזים: אשכנזים אינם מברכים מכיוון שהחיוב הוא רק להולכי מדבריות שבהם מצויה הסכנה של חיות רעות ושודדים. היום רוב הארץ מיושבת ובכבישים תנועה ערה של כלי רכב. ספרדים מברכים בכל מקרה מפני שכל הדרכים בחזקת סכנה. אולם, רק במקרה של הליכה בשיעור של ארבעה ק"מ לפחות או לאחר נסיעה ברכב אם נסעו לפחות שבעים ושתיים דקות מבלי שנכנסו למקום יישוב. 

נחזור לציור שציירנו בתחילת השיעור וננסה לתת לו את הקישור לנלמד. לפני כן נקדים ונאמר דעת האשכנזים היא להודות על הצלות בולטות.  בשיעור הקודם למדנו על ברכה שמברכים על הצלה שהיא מעל הטבע, על נס גלוי ובשיעור זה על הצלה שהיא בתוך הטבע אך עדיין בולטת בה השגחת ה' והיא נקראת נס נסתר.

גם ע"פ דעת הספרדים ההודאה בברכת הגומל היא על מצבים שיש בהם הצלה שהיא בתוך הטבע הנקראת נס נסתר, אלא שהנס בהם הוא נסתר עוד יותר, שהרי הם מברכים גם אם לא נשקפה סכנה ממשית לאדם.

 

התבוננות

נחלק את שני דפי העבודה

 

 

הצעה להפנמה

ניתן לשאול תלמידים אם פעם שמעו על מישהו שברך הגומל ועל מה ולספר על כך.

ניתן לספר את סיפורה של איילה, ילדה בת שתים עשרה, שניצלה  (יצאה מכלל סכנת חיים, אך עדיין זקוקה לשיקום) מפיגוע בו במהלך נסיעה בשומרון לביתה נזרק לעבר הרכב שנסעה בו בקבוק תבערה. כתוצאה מכך הרכב החל לעלות באש והיא נכוותה מאוד עד שאביה הצליח לחלץ אותה. בני משפחתה מתעדים אותה מברכת ברכת הגומל במהלך הבת מצווה שב"ה זכתה לחגוג זמן קצר יחסית לאחר הפיגוע למרות הפגיעה הקשה מאוד (ניתן לנסות להשיג את התיעוד ולהקרין.  התיעוד פורסם באתר החדשות של ערוץ שבע.  פרט לברכה יש תיעוד של חלקים נוספים בסיפורה של איילה שעשויים להיות מעניינים).

בנוסף או במקום, כדאי להזמין את התלמידים לחשוב בעצמם על סיפור שהיה יכול לקרות באמת, הכולל בתוכו את אחת מארבע הדמויות אותן מזכירה ההלכה ביחס לחובת אמירת הגומל, או דמות המתאימה לאחת ההרחבות שהזכרנו. נבקש מהם לכתוב את הסיפור בגוף ראשון, כמונולוג,  ולספר במהלכו מה אירע בדיוק, וכיצד התרחשה ההצלה, ומה חש הדובר כלפי הצורך לברך..

נזמין את התלמידים להציג את המונולוגים שלהם, ונדון בשאלות הבאות:

 

סגירה שהיא פתיחה

נסכם, למדנו על מצבים שונים עליהם יש לברך את ברכת הגומל.   ראינו שהמשותף לכולם הוא חשש לסכנה.  עשינו הבחנה חשובה בין הספרדים והאשכנזים בעניין.  גם לגבי ארבעת המצבים שמונים חז"ל וגם לגבי מצבים אחרים שאדם עמד בהם בסכנת חיים וניצל.

העמקנו במטרת המצווה וגילינו שחוץ מהכרת הטוב שיש בה, מטרתה עוד להשריש במברך ובשומעיו את האמונה שה' משגיח גם בנסתר ולא רק בגלוי ושכל המתרחש ממנו (כמו שלמדנו שבוע שעבר).

מטרה זו משותפת גם לספרדים וגם לאשכנזים על אף מנהגיהם השונים.  אולם, הצבענו על הבדל קטן והוא שע"פ האשכנזים הברכה היא על השגחה נסתרת אך בולטת יותר, וע"פ מנהג הספרדים הברכה היא על ההשגחה היותר נסתרת והפחות בולטת.

בשני סוגי הניסים הנסתרים, יכולנו לחשוב שמה שארע לנו ארע במקרה, אולם הברכה מלמדת שאין מקרה בעולם והכול מאת ה' יתברך. 

 

הארות והרחבות למורה

1.  בתיחום היחידה ע"פ תוכנית הלימודים של משרד החינוך התלמידים אמורים לרכוש ידע כללי ובסיסי לגבי המצווה.  לאחר עיון מעמיק בפרק ובספר פניני הלכה של הרב מלמד (חלק ג' ליקוטים פרק ב', ברכת הגומל) ראיתי לנכון לערוך מעט שינויים, והם: להוסיף את סעיפים ב' ו ט' ולהוריד את סעיף ח'.

2.  כדאי לעיין גם בפניני הלכה (שם) על מנת להבין טוב יותר את גדרי המצווה.  במיוחד בהבדלים שבין מנהג הספרדים והאשכנזים.

3.  אפשר להציג את הברכה בע"פ.  לא ניתן לה ביטוי במהלך השיעור ובדפי עבודה מעבר לכך בגלל תיחום היחידה כפי שקבע משרד החינוך (ייתכן מהשיקול, שדי בכתה ה' במפגש ראשוני עם המצווה)