עד כה עסקנו בפתיחת המשנה, הנוגעת לתפילת השחר. כעת פונה הגמרא להתעמק בזמני תפילת מנחה, אך כדרכה, נוגעת בדרך גם בשאלות מסדר אחר, ונדרשת לעצם אופייה של פעולת התפילה.
בשיעור הקרוב נעמיק בכללי התפילה העולים מתוך הסוגיה. נבחין ונעסוק בכך שהכללים נגזרים מתוך סיפורי תלמידים על מעשי רבותיהם. פעולת הלמידה והחיקוי של התלמיד את רבו זוכה כאן לתפקיד מרכזי, והיא המכריעה בשאלה כיצד לנהוג.
בשיעור שלפנינו נלמד על מעלתה של יצירת חוויה משמעותית כחלק מקיום המצווה. החוויה בקיום המצווה מאפשרת לאדם להיקשר למצווה, ולהרגיש את היותה חלק משמעותי ממהותו. הפסוק מתאר את חווית השמחה בעבודת ה' כמהותית לקיום המצווה.
השיעור יעסוק בשאלה מהו החלק העיקרי במגילה. בשיעור תוצע ההבנה שגם חלקים בסיפור שלכאורה נראים לא עיקריים למרכז הסיפור, גם להם יש משמעות וחשיבות. השיעור יתמקד בחלקה השני של המשנה.
בשיעור זה נלמד על כך שלכל כלל ישנו יוצאים מן הכלל.
ישנם מצבים שבו ביטול הכלל הוא השמירה על עצם המהות שיצרה את הכלל,
מצב זה נדרש מהפסוק "עת לעשות לה' הפרו תורתיך".