יש לי חלום.

יש לי חלום שבית הספר, ביתו של הספר יהיה מקום:

חמים כמו בית וסוחף כמו ספר.

מחבק כמו בית וממלא כמו ספר.

יש לי חלום שכשילדים ישמעו שמחר יש חשבון והנדסה, הם ירדמו עם חיוך ומחשבות על הקסם שיעטוף אותם בשעות של השיעור המיוחד הזה, בו הם יצאו מהכיתה ותוך כדי התבוננות וטיול בטבע יעסקו בצורות, בכמויות ובנסיונות לחשב כמה נמלים יכולות להיכנס לקן נמלים שמצאו, רגע לפני בוא החורף.

שכשתלמידות תיכון ישמעו שמחר יש תנ”ך, הן כבר ידעו שמחר יתרחב עולמן ויתמלא בסיפורי תנ”ך מעוררי מחשבה, יתפעלו מדברי הנביאים ולא יהיו מסוגלות להבין איך העם לא התעורר לתשובה עם כאלה נבואות? ומה היינו אנחנו עושים אם היינו במקומם? ואולי אנו במקומם?

והן כבר מחכות לשיעור בספר שמואל, בו על ידי צבעים מכל הסוגים יוכלו לצייר דימוי לתחושה של חנה בתחילת פרק א ובסופו ומכאן להבין את סודה של התפילה שבכוחה ליצור את הפער בין שניהם…

בשיעור מדעים ישאלו התלמידים שאלות על סוגי החומרים השונים, ויצאו קצת מהדף ומההגדרות של המבחן למרחבים נוספים או לתחרויות שירים על החומרים השונים.

באזרחות יכינו פרסומות וסרטונים, יציגו, ידברו, יובילו וינהיגו, בחירות ודיונים.

בספרות ילמדו שירים בע”פ ויבטאו בתנועה התרחשויות ותחושות על שירים של זלדה וסיפורים של עגנון.

בהסטוריה יציירו ציורים שיקלו – לזכור את ההבדלים בין העליות השונות,

ובמשנה – יצלמו בפלאפון – מה זה “שניים שעשאוה” ואיך בדיוק נחשב ל”צד”.

באנגלית ישוחחו תוך כדי שיאפו, יבשלו, ייצרו, ישחקו – ממש כמו בחיים…

וילמדו גם, כמו פעם, מן הספר. יסמנו, ימרקרו ויסכמו. ישוו – אבל גם. לא רק.

ואז ביום התעודות – ילדים וילדות ישחקו בין כיתותיה וימלא ליבם ופיהם שחוק ודמע שזרעו ברינה ובדמעה, ועכשיו ממש יקצורו.

ולכל הילדים כולם יהיה מקום, כולם חכמים, כולם נבונים וכולם יודעים. וכל אחד מביא בה את חלקו וחוזקתו וחפץ בלימוד ומשקיע עוד לאחריו.

ולמעלה לפני ריבונו של עולם תהיה באמת נחת של הרוח. שבכל דרכיך דעהו ממש. בכל הדרכים מלמדים ובכל הדרכים לומדים ובכל המתנות שחילק – בכולם מקבלים עליהם את העול באהבה.