בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

פסחים ס"ו ע"א: הלל ובני בתירא - הצעה שנייה להוראת הסוגיא

גלעד גבריאלי, 22/4/2015

מקצוע: תלמוד
נושא: הלל ובני בתירא - הצעה שנייה להוראת הסוגיא

גם בדרך השניה הדגש יהיה על לימוד עצמי של המקורות והתנסות של התלמידים, אך אופי הלימוד יהיה שונה: הלימוד יהיה אישי (בחברותות) ולא קבוצתי. יושם דגש על מתן חופש לימוד ויצירה לתלמידים – תוך פיתוח מיומנויות של קריאת טקסט, שימת לב לפרטים, הנסות ביסודות של 'ניתוח ספרותי' של אגדה, ובעיקר – חשיבה עצמית של התלמידים על משמעויות הסוגיא.

 

דרך ב – לימוד מכוון יצירה והתנסות

 

מהלך הלימוד

בדרך זו הלימוד ימוקד בסוגיא בבבלי בלבד. בשלב ראשון התלמידים ילמדו את הסוגיא בחברותות, בעזרת דף הכוונה בו הם יידרשו לשאול שאלות בעצמם, ולחשוב בעצמם על משמעויות בסוגיא – בעזרת 'כלי עבודה' שהמורה נותן להם.

בשלב השני -  לאחר הלימוד בחברותות יתבצע 'אסיף' בכיתה, שבו תבוא לידי ביטוי הייחודיות של כל חברותא בקריאת הסוגיא.

 

תפקיד המורה:

לפני השיעור – המורה יכין דף הנחייה מסודר ללימוד בחברותות. מטרות דף העבודה:  פיתוח מיומנויות בסיסיות של קריאת גמרא וקריאת אגדה. לעזור לתלמידים לשאול שאלות ולחשוב בעצמם על הסוגיא ומשמעותה. מצ"ב דף הנחייה שהכנתי (ניתן להכין דף דומה עם שאלות אחרות).

במהלך השיעור – המורה יעבור בין החברותות, ישגיח שאכן לומדים, יעזור לתלמידים בהבנת הפשט ויקשיב לשאלות ולהבנות הייחודיות להם בסוגיא.

המורה ינהל את ה'אסיף' לאחר הלימוד באופן שיביא לידי ביטוי את התוצרים הייחודיים של כל תלמיד וייתן מקום והדהוד חיובי לכל ההבנות.  

 

מהלך השיעור בפירוט:

חלק א' – לימוד בחברותות.

התלמידים יתחלקו לחברותות וילמדו את הסוגיא בעזרת דף ההנחיה: 

 

דף הנחיה ללימוד בחברותות:

לימדו את הקטע הראשון בסוגיא בבבלי (הברייתא). לאחר שהבנתם את הפשט  ענו על השאלות:

 

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף סו עמוד א

גמרא. תנו רבנן: הלכה זו נתעלמה מבני בתירא. פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת, שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו. אמרו: כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו? אמרו להם: אדם אחד יש שעלה מבבל, והלל הבבלי שמו, ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון ויודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו. שלחו וקראו לו. אמרו לו: כלום אתה יודע אם הפסח דוחה את השבת אם לאו? אמר להם: וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת? והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה שדוחין את השבת. אמרו לו: מנין לך? אמר להם: נאמר מועדו בפסח ונאמר +במדבר כח+ מועדו בתמיד. מה מועדו האמור בתמיד - דוחה את השבת אף מועדו האמור בפסח - דוחה את השבת. ועוד, קל וחומר הוא: ומה תמיד שאין ענוש כרת דוחה את השבת, פסח שענוש כרת - אינו דין שדוחה את השבת. מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם, והיה דורש כל היום כולו בהלכות הפסח. התחיל מקנטרן בדברים, אמר להן: מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם - עצלות שהיתה בכם, שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון. אמרו לו: רבי, שכח ולא הביא סכין מערב שבת מהו? אמר להן: הלכה זו שמעתי ושכחתי. אלא, הנח להן לישראל אם אין נביאים הן - בני נביאים הן. למחר, מי שפסחו טלה - תוחבו בצמרו, מי שפסחו גדי - תוחבו בין קרניו. ראה מעשה ונזכר הלכה, ואמר: כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון.

 

שאלות:

1.בנקודה  זו בסוגיא מסתיימת הברייתא ומתחילה הגמרא. כתבו שני 'סימנים' שבעזרתם ניתן לדעת זאת!

2. כתבו שלש שאלות שעלו לכם על הברייתא! (אין צורך לענות)

3. מצאו 'מילה מנחה' בסיפור (=מילה \ שורש שחוזר בהטיות שונות מספר פעמים בסוגיא)

4. חישבו - מה ניתן ללמוד מהופעתה מספר פעמים ובמספר הקשרים?

5. מהו לדעתכם ה'מסר' של הסיפור? הוכיחו מהסיפור.

 

לימדו את המשך הגמרא. לאחר שהבנתם את הפשט ענו על השאלות:

אמר מר: נאמר מועדו בפסח ונאמר מועדו בתמיד, מה מועדו האמור בתמיד דוחה את השבת - אף מועדו האמור בפסח דוחה שבת. ותמיד גופיה מנלן דדחי שבת? אילימא משום דכתיב ביה במועדו - פסח נמי הא כתיב ביה מועדו, אלא מועדו לא משמע ליה, הכא נמי: מועדו לא משמע ליה. אלא אמר קרא: +במדבר כח+ עלת שבת בשבתו על עלת התמיד, מכלל [עולה] דתמיד קרבה בשבת. אמר מר: ועוד, קל וחומר: ומה תמיד שאין ענוש כרת דוחה את השבת, פסח שענוש כרת - אינו דין שדוחה את השבת. איכא למיפרך: מה לתמיד - שכן תדיר וכליל! קל וחומר אמר להו ברישא ופרכוה, והדר אמר להו גזירה שוה. וכי מאחר דגמר גזירה שוה קל וחומר למה לי? אלא לדידהו קאמר להו: בשלמא גזירה שוה לא גמריתו - דאין אדם דן גזירה שוה מעצמו, אלא קל וחומר דאדם דן מעצמו - איבעי לכו למידן! - אמרו ליה: קל וחומר פריכא הוא.

אמר מר: למחר מי שפסחו טלה - תוחב לו בצמרו, גדי - תוחב לו בין קרניו. והא קא עביד עבודה בקדשים! - כהלל. דתניא: אמרו עליו על הלל, מימיו לא מעל אדם בעולתו. אלא, מביאה חולין לעזרה ומקדישה, וסומך ידו עליה ושוחטה. פסח בשבת היכי מצי מקדיש ליה? והתנן: אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין ואין מגביהין תרומה ומעשרות, כל אלו ביום טוב אמרו, קל וחומר בשבת! - הני מילי בחובות שאין קבוע להן זמן, אבל בחובות שקבוע להן זמן - מקדישין. דאמר רבי יוחנן: מקדיש אדם את פסחו בשבת וחגיגתו ביום טוב. והלא מחמר! - מחמר כלאחר יד. - מחמר כלאחר יד נמי, נהי דאיסורא דאורייתא ליכא - איסורא מדרבנן מיהא איכא! - היינו דקא בעי מיניה: דבר שיש לו היתר מן התורה, ודבר שבות עומד לפניו, לעקרו כלאחר יד במקום מצוה מאי? אמר להן: הלכה זו שמעתי ושכחתי. אלא, הניחו להן לישראל אם אין נביאים הן - בני נביאים הן.

אמר רב יהודה אמר רב: כל המתיהר, אם חכם הוא - חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא - נבואתו מסתלקת ממנו. אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו - מהלל. דאמר מר: התחיל מקנטרן בדברים. וקאמר להו: הלכה זו שמעתי ושכחתי. אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו - מדבורה, דכתיב +שופטים ה+ חדלו פרזון בישראל חדלו עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל וגו' וכתיב +שופטים ה+ עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר וגו'.      ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס, אם חכם הוא - חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא - נבואתו מסתלקת ממנו. אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו - ממשה. דכתיב +במדבר לא+: ויקצף משה על פקודי החיל וגו' וכתיב +במדבר לא+ ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה ה' את משה וגו' מכלל דמשה איעלם מיניה. אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו - מאלישע, דכתיב +מלכים ב ג+ לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נשא אם אביט אליך ואם אראך וגו' וכתיב +מלכים ב ג+ ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' וגו'. אמר רבי מני בר פטיש: כל שכועס, אפילו פוסקין עליו גדולה מן השמים - מורידין אותו. מנלן - מאליאב, שנאמר +שמואל א יז+ ויחר אף אליאב בדוד ויאמר למה [זה] ירדת ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר אני ידעתי את זדנך ואת רע לבבך כי למען ראות המלחמה ירדת. וכי אזל שמואל לממשחינהו בכלהו כתיב +שמואל א טז+ לא בזה בחר ה' ובאליאב כתיב +שמואל א טז+ ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו - מכלל דהוה רחים ליה עד האידנא.

 

שאלות:

1.האם בקריאת הגמרא קיבלתם תשובות לחלק מהשאלות ששאלתם?

2. מה התחדש לכם בהבנת הסיפור לאחר שקראתם את הגמרא?

3. מה המסר המרכזי של הסיפור ע"פ הגמרא? האם הוא זהה למסר שעולה מהברייתא?

4. חלקו את הסוגיא (כולל הקטע הראשון) ל4 קטעים. הסבירו מדוע בחרתם בחלוקה זו? תנו כותרת לכל חלק.

5. סמנו בסוגריים את הקטעים שלא קשורים ישירות לסיפור והבנתו (זה לא חד משמעי. ע"פ שיקול דעתכם) ונמקו את בחירתכם בעל פה.

שאלת רשות והרחבה – חישבו על הקטעים ה'לא קשורים' בגמרא, נסו לחשוב האם בכל זאת יש להם קשר לסיפור.

 

 

חלק ב' – אסיף בכיתה

המורה ינהל 'אסיף' (הערה: ניתן ורצוי להושיב את הכיתה במעגל):

א. סבב מהיר בין החברותות (ההשתתפות חובה): כל חברותא בתורה תשתף את הכיתה בשאלה אחת ששאלה. המורה יכתוב את כל השאלות על הלוח (בלי לענות עליהן).

ב. כל חברותא שמעוניינת תשתף בתשובתה לשאלה - מהו המסר המרכזי של הסיפור?

במידה וישנם חילוקי דעות: המורה ינהל דיון מסודר בין החברותות בשאלה 'מה המסר' תוך הכוונת הדיון והעמקתו.

ג . כל חברותא שמעוניינת תשתף בתשובתה לשאלה - מהו המסר המרכזי של הסיפור על פי הגמרא?

במידה וישנם חילוקי דעות: המורה ינהל דיון מסודר בין החברותות בשאלה 'מה המסר' תוך הכוונת הדיון והעמקתו.

ד. המורה יסכם את הדיונים והשיטות השונות.