בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

השפעת החברה עלי

יהודה טרופר, 29/5/2013

רמב"ם הלכות דעות פרק ו

 

א דרך ברייתו של אדם - להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחבריו, ונוהג במנהג אנשי מדינתו.

לפיכך:   צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד, כדי שילמד ממעשיהם;

ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך, כדי שלא ילמד ממעשיהם.

הוא ששלמה אומר, "הולך את חכמים יחכם, ורועה כסילים ירוע" (משלי יג,כ). ואומר, "אשרי האיש . . ." (תהילים א, א).

ב וכן אם היה במדינה (=עיר) שמנהגותיה רעים, ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה - ילך למקום שאנשיו צדיקים, ונוהגים בדרך טובים.

ואם היו כל המדינות שהוא יודען ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה, כמו זמננו זה, או שאינו יכול לילך למדינה שמנהגותיה טובים, מפני הגייסות או מפני החולי - יישב לבדו יחידי, כעניין שנאמר "יישב בדד ויידום" (איכה ג,כח).

ואם היו רעים וחטאים, שאין מניחין אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עימהן ונוהג במנהגן הרע - ייצא למערות ולחווחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים, כעניין שנאמר "מי יתנני במדבר מלון אורחים ..." (ירמיהו ט', א).

ג מצות עשה להידבק בחכמים, כדי ללמוד ממעשיהם: שנאמר "ובו תדבק" (דברים י,כ), וכי אפשר לאדם להידבק בשכינה; אלא כך אמרו חכמים בפירוש מצוה זו, הידבק בחכמים ותלמידיהם. לפיכך צריך אדם להשתדל שישא בת תלמיד חכמים, וישיא בתו לתלמיד חכמים, ולאכול ולשתות עם תלמידי חכמים, ולעשות פרקמטיה לתלמידי חכמים, ולהתחבר להן בכל מיני חיבור - שנאמר "ולדבקה בו" (דברים י"א, כב; דברים ל', כ; יהושע כ"ב, ה). וכן ציוו חכמים ואמרו: "והוי מתאבק בעפר רגליהם, ושותה בצמא את דבריהם".

 

מחלקים דף למלא לסיכום דברי הרמב"ם

 

 

שאלות:

ï      "דרך האדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו" – האם אתה מסכים עם קביעתו של הרמב"ם?

ï      נסה לחשוב על סיטואציות בהן הרגשת שאתה נמשך אחרי העולם החברתי בו אתה חי. מה הרגשת? מה גרם לך לפעול מתוך הלחץ החברתי ולא מתוך עצמך?

ï      נסה לחשוב על העולם החברתי שלך: אלו מהחברים שלך מושכים אותך לטוב ואלו מושכים אותך למקומות שאתה פחות שמח מהם?

ï      דמיין שאתה האדם שמתאר הרמב"ם בהלכה ב': מה אתה מרגיש כאשר אתה יוצא לגור במערה על מנת לא להימצא בחברת רשעים?

ï      הסתכל סביבך: עם אלו חברים היה שמח הרמב"ם שתתחבר? אלו הרגשות ומחשבות זה מעלה בך?

 

 

מקורות נוספים:

 

אבות פרק א, משנה ז

נתאי הארבלי אומר:

הרחק משכן רע

ואל תתחבר לרשע  ואל תתיאש מן הפורענות..

ילקוט שמעוני פרשת וישלח סימן ח'

ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: אם ראית צדיק יוצא לדרך הקדם על ידך ג' ימים או האחר על ידך ג' ימים כדי לצאת עמו, ואם ראית רשע יוצא לדרך הקדם על ידך או האחר ג' ימים כדי שלא לצאת עמו מפני שהשטן מזדווג לו, שנאמר: "הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו" (תהלים ק"ט), אבל צדיק מלאכי שלום מלוין לו, שנאמר: (שם צ"א) "כי מלאכיו יצוה לך".

גמרא שבת ס"ב ע"ב

דרש רבא בריה דרב עילאי מאי דכתיב (ישעיהו ג) "ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון" שהיו מהלכות בקומה זקופה, "ותלכנה נטויות גרון" שהיו מהלכות עקב בצד גודל ...

הרב קוק - עין אי"ה שבת א'

מה הבעייתיות של ההליכה "בקומה זקופה"?

בתוכיותו של האדם מושקף לו כל עולמו, וכאשר בעולם הכללי הנה אנו מוצאים את הכוחות מחולקים לטוב ולרע, והרע אמנם ראוי להיות במציאות, אלא שהוא צריך להיות כפוף אל הטוב, כן בקומת האדם הכוללת את כל הוייתו, צריך שידע שיש בו כוחות כאלה שלא הרחבתם והתמתחותם יפעלו לטובה, כי אם הגבלתם וצמצומם.

מדוע הענווה יכולה להוות "דבק חברתי"?

ואז ייבנה האדם בהדר שלמותו והחברה הכללית תעמוד בשלמות כללותה, כי אחרי ההכרה בצד הגרעון שיש בעצמו, יהיה נשקף אותו הצד של הטוב שיש בזולתו, כדי שעל ידו יוכל להיות החסרון העצמי נשלם.

"שפת הגוף" משדרת את תפיסת האדם את עצמו ואת זולתו.

הידיעה שיש בכללות הכח המתפשט על כללות הגוויה חלקים כאלה שצמצומם הוא טוב וראוי, מנמיכה את הקומה מעט עד שמונעת אותה מזקיפה של גאווה דוקרת את זולתו.

חברה שמרובים בה אנשים גאוותנים סופה להתפורר.

והנה, העיוורון של הגאווה, כשהוא מגיע למרום מדרגתו, הוא מאבד את העולם, מפני שאי אפשר עוד לחיים של חברה ואגד ציבורי להיות מתפתחים כל זמן שלא תהיה הכרה פנימית בכל אחד שיש לו איזה דברים וכשרונות שהוא נמצא על ידם חסר, וישתלם רק על ידי עזר חבריו. (...)

הגאווה מחזקת את התפזרות האומה לכל עבר.

ומתחזקת הירידה האיומה והפיזור הנורא של חלקי האומה שאין להם דבק פנימי על ידי הגאווה הנוראה המנשאים בשוא את כל אחד בפני עצמו לעולם מלא ושלם, באין חסרון המעורר צורך להיות מתחבר עם רעהו.


תגיות: חברות, אדם בחברה, מידות