בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

יום ירושלים

צוות לב לדעת, 29/3/2015

מקצוע: מעגל השנה
כיתה: ג-ד
נושא: יום ירושלים

לכבוד חגה של ירושלים ננסה לגעת בנקודה פנימית שירושלים העיר מייצגת ומהווה עבורנו במשך דורות, כמקום מפגש בינינו ובן ה' במקדש, בעליה לרגל, ועוד. מתוך כך נכיר במשמעות שיבתנו הניסית אליה במלחמת ששת הימים, ובמשמעותה עבורנו כיום.

פתיחה

נפתח בסבב קצר, ונשאל את התלמידים מה הזיכרון הכי מוקדם שלהם, ובאיזה גיל היו כשהוא התרחש. נתייחס לתשובותיהם ונחשב כמה שנים עברו מאז כל זיכרון. נשבח אותם על זיכרונם הטוב ואז נשאל: 

נפנה את התלמידים לבית האחרון בשיר ירושלים של זהב (ניתן להשמיע את השיר, כדאי להקרין את המילים על הלוח):

"חזרנו אל בורות המים 
לשוק ולכיכר 
שופר קורא בהר הבית 
בעיר העתיקה. "

נשאל את התלמידים:

נספר לתלמידים, בקצרה, שהשיעור היום יעסוק בשיבה הניסית שלנו אל ירושלים לפני פחות מחמישים שנה, אחרי אלפיים שנים ארוכות בהן היינו רחוקים מאד ממנה.

נספר לתלמידים שכדי לא לשכוח, כמו ביתר הדברים שחשוב לנו לזכור- עשינו סימנים שיזכירו לנו את הגעגוע לירושלים בתוך החיים עצמם. למשל, נשאל:  

נספר לתלמידים שהיום, לכבוד יום ירושלים, נתבונן יחד בפסוק הזה מתהילים:

"אם אשכח ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי"

נזמין אותם לצאת איתנו למסע בעקבות ירושלים, לכבוד חג השחרור שלה שאנחנו מציינים יחד היום, ולנסות להבין יחד למה חשוב כל כך לזכור אותה תמיד, ואם כך, איך אפשר גם אולי, חס וחלילה, לשכוח אותה. 

 

גוף השיעור

נחלק לתלמידים דף שבראשו מופיעה המלה "ירושלים".

נבקש מהם, במשך חמש הדקות הקרובות, לכתוב כל דבר שעולה על דעתם שנקשר במלה הזאת.

בסוף התרגיל, נבקש מהתלמידים לקרוא את רשימותיהם (אפשר בסבב, כשכל אחד בוחר 3 דברים שכתב, אם הזמן קצר) נקשיב לדבריהם בקשב רב, ומלים שקשורות לבית המקדש, לקדושת העיר ולמפגש עם הקב"ה נכתוב על הלוח.

נקרא שוב את המלים שכתבנו על הלוח, ונציין שכתבנו על הלוח את המלים שמייחדות את ירושלים מכל מקום אחר בעולם. אמנם היא יפה מאד, אבל יש עוד ערים יפות בעולם. זה נכון שהיא עיר הבירה שלנו, אבל יש עוד המון ערי בירה בעולם, וכו' וכו'.

מה שמיוחד בירושלים הוא מה שהזכירו חלק מהתלמידים ברשימות שלהם: ירושלים היא "המקום אשר בחר ה' לשכן שמו שם". היא העיר בה הקב"ה שוכן, שם בחר לבנות את ביתו, אליה היינו עולים בהמונינו, שלוש פעמים בשנה, בזמן שבית המקדש היה קיים.

 נקרא יחד את הפסוק בשנית: "אם אשכחך ירושלים..."  נעבור מלה מלה וננסה להבין את משמעותה יחד. נעיר את תשומת הלב למבנה, שהוא מבנה של שבועה: אם.... אז...

נשאל את התלמידים: 

נסכם את התשובות של התלמידים, ואז נשאל:

לעשות סימן היכר, לקבוע תזכורת בפלאפון, לקבוע טקסים שקשורים לנושא, לדבר על העניין הרבה, וכו' וכו'.

נזמין את התלמידים, לאור הפסוק שקראנו יחד, לעשות לעצמנו סימן היכר אישי כזה, על יד ימין, שיזכיר לנו את המפגש שלנו עם ה' בירושלים.

 

הפנמה

נחלק לכל תלמיד חתיכת דאס, ומחט. נבקש מהתלמידים לחשוב על מלה שמזכירה להם את ירושלים, מתוך הדיון בשיעור, ובכלל. נסביר שכל אחד מכין לעצמו חרוז, עליו (כשהדאס יתייבש) הוא ירשום את המלה הזאת, ואת החרוז נשחיל על חוט צמר ונקשור על יד ימין שלנו.

נציע לתלמידים לחשוב גם על צורת החרוז, אם עולה בדעתם צורה מסוימת שיש לה משמעות הקשורה לירושלים בעיניהם. (אם לא, זה לא הכרחי, אפשר להסתפק במלה עצמה כתובה על צורת חרוז פשוטה)

בגמר הכנת החרוז, נבקש מהם (בעזרתנו, אם נצרכת) לנקב בעזרת המחט חור לאורך החרוז, שנוכל להשחיל דרכו חוט.  נניח לדאס להתייבש, ובינתיים נאזין/נצפה יחד באחד הביצועים של "אם אשכחך" (כאן בקישור, בביצוע יעקב שוואקי וחיילים, אבל יש ביצועים רבים מספור, וכדאי לצפות ולבחור כטוב בעיני המורה). 

לחילופין, או בנוסף, אפשר לקרוא יחד את הדברים המובאים במדרש, על חשיבותה של ירושלים, בית המקדש ואבן השתייה שמרכזו, שמהווה תשתית העולם (ומכאן שמה):

"ארץ ישראל טבורו של עולם, שיושבו באמצעיתו, וירושלים באמצע ארץ-ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית-המקדש, והארון באמצע ההיכל, ואבן השתייה לפני ההיכל, שממנה הושת העולם" (תנה"ק קדושים)

נבאר יחד מלים קשות , ונשאל כשאלה פתוחה (או כפתיחה לדיון):

(נמקד את הדיון לנקודת היותה מקום המפגש בין ה' לאדם,  אותו בחר הקב"ה לבית, ונגיב לתשובותיהם השונות של התלמידים תוך הדגשת היסוד הזה שבירושלים)

 

לסיכום השיעור ותהליך היצירה

הדאס אמור להתייבש (לא לגמרי, אבל במידה מספקת לכתיבה) תוך 10 דקות, ואז ניתן יהיה כבר לכתוב עליו עם עט (או לחרוט, כרצון התלמיד) את המלה אותה כל אחד בחר לזכור באמצעותה את ירושלים.

אחרי כתיבת המלה על החרוז, אפשר לקשט ולעטר אותו בצבעים שונים, ולהשחיל פנימה חוט צמר או רקמה, אותו נכרוך על יד ימין.

נערוך סבב בין התלמידים, בו כל תלמיד יציג את יד ימין שלו, יספר איזה מלה בחר לכתוב על החרוז שהכין (אם יוכל וירצה, ינמק בכמה מלים את הבחירה, וגם את הצורה בה בחר ליצור את החרוז שלו). נגיב לכל אחת מהיצירות, ונתפעל מהיצירתיות והעומק הכיתתיים ש(בע"ה) נגלו במלאכת היצירה הזאת .


תגיות: מדינת ישראל, בית המקדש, עם ישראל, צמיחה, ארץ ישראל, גאולה, ירושלים