בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

סנהדרין עד ע"א: רודף - עובר ואמא

צוות לב לדעת, חנה גודינגר (דרייפוס), 26/3/2015

מקצוע: תלמוד
נושא: רודף: עובר ואמא

שיעור הוא השיעור השלישי בסוגיית רודף והוא עוסק באחת ההשלכות ההלכתיות שיש כבר בסוגיות לדין רודף והיא הסתבכות של הריון או לידה. נבקש בשיעור זה להוסיף את הרגשות והמחשבות שחיבור זה מעורר בתוכנו ולראות איך נכון לקרוא את המקורות והפוסקים בהקשר זה.

 

מקורות:

 

1.רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק א הלכות ו-ז, ט

ו. ...הרודף אחר חבירו להרגו, אפילו היה הרודף קטן, הרי כל ישראל מצווין להציל הנרדף מיד הרודף, ואפילו בנפשו של רודף.

ז. כיצד? אם הזהירוהו והרי הוא רודף אחריו, אף על פי שלא קיבל עליו התראה, כיון שעדיין הוא רודף הרי זה נהרג. ואם יכולים להצילו באבר מאיברי הרודף, כגון שיכו אותו בחץ או באבן או בסייף ויקטעו את ידו או ישברו את רגלו או יסמו את עינו עושין. ואם אינן יכולין לכוין ולא להצילו אלא אם כן הרגוהו לרודף הרי אלו הורגין אותו ואף על פי שעדיין לא הרג, שנאמר "וקצותה את כפה לא תחוס עינך" (דברים כה, יב).

ט. ...הרי זו מצות לא תעשה שלא לחוס על נפש הרודף. לפיכך הורו חכמים שהעוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במיעיה בין בסם בין ביד, מפני שהוא כרודף אחריה להורגה. ואם משהוציא ראשו אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש, וזהו טבעו של עולם.

 

2.הרב נחום רבינוביץ', יד פשוטה, על הרמב"ם הלכות רוצח פרק א הלכה ט

רבינו לא כתב שהעובר הוא "רודף", שהרי נתבאר שאת הרודף צריך להזהיר (הלכה ז') כדי לברר שאמנם דעתו היא לרדוף... אבל כאן דייק לכתוב "כרודף", כלומר דינו כמו רודף שמצילים את הנרדף בכל דרך אפשרית. כך כתב גם בעניין המשא המכביד על הספינה בהלכות חובל ומזיק ח, טו: "ספינה שחשבה להישבר מכובד המשוי, ועמד אחד מהן והקל ממשאה והשליך בים פטור. שהמשא שבה כמו רודף אחריהם להרגם, ומצוה רבה עשה שהשליך והושיעם" (והשווה גם הלכות גניבה ט, ט בדין בא במחתרת).

נמצא שתינוק שכבר נולד, דהיינו שכבר יצא ראשו, לא יתכן להתיר לגביו את הלאו 'לא תרצח', הואיל ולא יתכן שהוא מתיר את עצמו למיתה שהרי אינו עושה כלום, וזהו שכתב רבינו: "זהו טבעו של עולם" ולא הולד הזה הוא אחראי לרדיפת אמו, אשר על כן אין דוחין נפש מפני נפש. אבל כל עוד שהעובר לא יצא עדיין לאוויר העולם, דינו שונה ואין בו כלל חיוב 'לא תרצח' כמבואר בהל' רוצח ב, ו: "אחד ההורג את הגדול או את הקטן בן יומו, בין זכר בין נקבה, הרי זה נהרג עליו אם הרג בזדון, או גולה אם הרג בשגגה, והוא שכלו לו חדשיו. אבל נולד לפחות מתשעה חדשים, הרי הוא כנפל עד שישהה שלשים יום, וההורגו בתוך שלשים יום אינו נהרג עליו", ואין צריך לומר אם עדיין לא נולד.

מעתה מה מאד מכוונים דברי רבינו: "הרי זו מצות לא תעשה שלא לחוס על נפש הרודף. לפיכך הורו חכמים...". זאת אומרת, לגבי העובר אין כאן אלא מצוות פיקוח נפש שהיא האזהרה: "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא יט, טז), ועל כך ציוותה התורה שלא לחוס, וזה מקביל לדין המטען על הספינה שהאיסור לגזול או להזיק ממונו של חברו נדחה מפני "לא תחוס" (דברים כה, יב), ולא אכפת לנו אם הוא רודף באונס או ברצון, במודע או שלא במודע. כל שהרדיפה נעשית באמצעותו  מצווים אנו להציל את הנרדף ולא להציל את הרודף. אבל "משהוציא ראשו" יש כאן אזהרת רציחה, וזו לא הותרה אלא במקרה של רודף בפועל שברדיפתו מתיר את עצמו למיתה. אבל דמו של וולד זה לא הותר שהרי אינו רודף בפועל.

 

3.הרב יעקב אריאל, "הפלת עובר", שו"ת באהלה של תורה, חלק א סימן קטו

כתב הרמב"ם בהקשר לדין רודף: "העוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במעיה בין בסם בין ביד, מפני שהוא כרודף אחריה להורגה". משמע שלדעת הרמב"ם העובר נחשב "נפש" וכל ההיתר להרגו הוא רק משום שהוא רודף, ואלמלא כן היה אסור להורגו. מיהו בהמשך דבריו כתב הרמב"ם: " ואם משהוציא ראשו – אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש, וזהו טבעו של עולם". ודבריו קשים: שאם זהו טבעו של עולם, ומשום כך אין הילוד נחשב לרודף, מדוע מותר להרוג את העובר מדין רודף, הרי אינו רודף כלל, כי זהו טבעו של עולם? ולא מסתבר לומר שבילוד זהו טבעו של עולם ובעובר לא. כי מאי שנא?

...בחידושי הגר"ח מבריסק (חידושי הרב חיים סולוביצ'יק, על הרמב"ם הל' רוצח שם; כתבי הגר"ח סימן שג) פירש שיש שני דינים בהיתר הריגת רודף: האחד – משום הצלת הנרדף, והשני – משום חיוב המיתה שחל על הרודף. טבעו של עולם רק מסלק מן הילוד את חיוב הרדיפה שבו, כי אינו רודף, אך הצלת הנרדף במקומה עומדת.

ונראה לענ"ד שכוונתו היא זו: בכל רודף יש התלבטות קשה, אם להורגו ולהציל את הנרדף או להימנע מלהורגו ואז ייהרג הנרדף. חיוב המיתה שחל על הרודף מכריע את הכף לנקוט יוזמה בידיים בקום ועשה ולהרוג את הרודף כי הוא אשם. אבל כשאין חיוב מיתה על הרודף, אלא חובת הצלה כלפי הנרדף, הרי באותה המידה יש גם חובה להציל את הרודף משום 'מאי חזית' [ראה פסחים כה ע"ב ויומא פב ע"ב: "מאי חזית דדמא דידך סומק טפי? דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי". וראה גם סנהדרין עד ע"א]. ולכן הדין הוא להישאר בסברת שב ואל תעשה. מיהו אם יש עדיפות כלשהי לנרדף על פני הרודף, מותר להרוג את הרודף בגלל עדיפות זו. ולכן אם יצא ראשו - הרי שניהם שווים, ולכן שב ואל תעשה עדיף, ד'מאי חזית'. אך לפני שיצא ראשו - בכל זאת יש עדיפות לאם, שהיא כבר בחזקת חיים, ואילו העובר אינו בחזקת חי, ובלשון הרב חיים מבריסק (שם): "אין לו נפש גמור", ולכן עדיף להרוג את העובר בידיים ולהציל את אמו.

 

 

הצעה למהלך שיעור:

 

א. פתיחה: נקרא את התלמידים את החלק הראשון של המשנה העוסקת בדין רודף: "ואלו הן שמצילין אותן בנפשן: הרודף אחר חבירו להרגו". נשאל את התלמידים מה הסיטואציה שהם מדמיינים כאשר הם קוראים חלק זה שבמשנה: כיצד נראה הרוצח הפוטנציאלי? מה הסיטואציה המדוברת? מה הסיבה שבגינה מבקש הרוצח להרוג את האדם? סביר להניח שהתשובות של התלמידים יתארו אישיות רצחנית ומרושעת שמסיבות שונות מוכנה להרוג אדם אחר, ועל מקרה זה באה המשנה ופוסקת: יש להציל את הנרדף ולהרוג את הרוצח.

ב. הקדמה ללימוד: נראה לתלמידים תמונה של עובר (ניתן למצוא בקלות באינטרנט) ונבקש מכל אחד לכתוב חמש הרגשות/משפטים שהיו כותבים בשם האמא נושאת העובר ביחס לעובר שבתוכה. נבקש מכל אחד להקריא את הרגשות/משפטים שכתב ונכתוב אותם על הלוח. סביר להניח שרוב המשפטים יישאו אופי מרגש ומשמח של חיבוק, חום ואהבה.

ג. לימוד: נתאר לתלמידים סיפור לידה שהסתבך. כדאי להכביר קצת בפרטים על מנת להעשיר את התמונה ואת הרגע וממילא את הדילמה שרגע זה מעורר. נלמד עם התלמידים את ההלכה ברמב"ם המתייחסת לדין העובר בעודו במעי אימו שהוא מכניס את דינו לדיני רודף : פוסק שיש להרוג את העובר ומכנה אותו "מפני שהוא כרודף אחריה".

ד. דיון: נשאל את התלמידים מה הם חושבים ומרגישים על התיאור שנמצא ברמב"ם? האם מתיישב על ליבם לכנות את העובר הקטן: רודף המבקש להרוג את אמא שלו? ומה הם היו חושבים במקום האמא נושאת העובר ברגע זה. דיון זה יכול ללכת למספר כיוונים, כדאי לשים לב שהוא לא גולש מידי למחוזות רחוקים מהסוגיה ומתרכז בשאלה האם העובדה שאין לתינוק כוונות מזיד של רצח מקשה על היכולת להגדיר אותו כרודף ולהתיר את ההרג שלו.

ה. לימוד: נלמד עם התלמידים את דברי הרב רבינוביץ בספרו "יד פשוטה" על הרמב"ם הלכות רוצח פרק א' הלכה ט' וכן את דברי הרב יעקב אריאל  בעניין "הפלת עובר, בספרו שו"ת באהלה של תורה, חלק א' סימן קט"ו. הרב רבינוביץ מדייק שהרמב"ם לא מגדיר את התינוק כרודף, אלא "כרודף" והרב יעקב אריאל מחדד שההיתר לפגוע בתינוק בעודו עובר קשור לחובה שלנו להציל את הנרדף (אמא שלו) וזאת ללא קשר להגדרת העובר כרודף. שני הדיוקים הללו עוזרים להבין את המורכבות שיש בהשלכת דיני רודף על עובר. נחדד עם התלמידים את המצב השונה כאשר ראשו של העובר כבר יוצא – שם יש כבר נפש שלמה שמסכנת עדיין את האמא, אך ללא כוונות רצח. במצב זה מכריע הרמב"ם שאין דוחין נפש מפני נפש ולא עושים דבר. ההכרעה הזו מחדדת עוד את העובדה שהגדרת העובר כרודף בשלב הקודם שונה מדין רודף הרגיל.

ו. תרגיל כתיבה: נבקש מהתלמידים לדמיין רגע לידה שהסתבך ולחשוב על אחת הדמויות הנמצאות באותו רגע בחדר: אמא, אבא, סבא וסבתא, רופא, אחות, אח גדול של העובר וכדומה. נבקש מהם לכתוב מכתב אל העובר שמתאר את ההתבלטויות הרגשיות וההלכתיות שרגע זה מכיל בתוכו. נבקש מתלמידים שיהיו מוכנים לשתף את הכיתה במה שכתבו – להקריא בקול את שכתבו.  

 

תשומת לב:

שיעור זה נוגע בשאלה מורכבת ולא פשוטה של יחסי הורים וילדים. חשוב לשים לב להתייחס לנושא ברגישות המרבית שכן לעולם אין אנו יודעים מה התלמידים שלנו חווים ומרגישים בתוך מערכת יחסים זו. נקודה נוספת שיש לשים לב אליה היא שהתלמידים שלנו לפעמים צעירים מידי בשביל לחוש את הדילמה ואת ההרגשות שעובר מעורר אצל ההורים שלו ועל כן כדאי לראות איך הסוגיה הזו מצליחה בכל זאת לפגוש אותם במקומם הם.