בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

תפילה לשלום המדינה

צוות לב לדעת, 24/3/2015

מקצוע: חינוך לשוני
כיתה: ג-ד ה-ו
נושא: תפילה לשלום המדינה

בשיעור הקרוב נעמוד על הנס הגדול שעשה לנו הקב"ה בהקמת מדינת ישראל. ננסה ליצור הבנה פנימית יותר, מתוך הזדהות, של המהלך שעבר על העם שלנו, מלהיות עם ללא בית, להיותו ריבון ושליט בארץ אבותיו. לאחר מכן, נפגוש ונכיר את מילות התפילה לשלום המדינה.

פתיחה והזמנה ללימוד

נזמין את התלמידים לשמוע סיפור (נוסח הסיפור הוא רק הצעה, כמובן, ניתן לקצר או לשנות כרצון המורה):

מעשה בבחור יהודי אחד, שלקראת החתונה שלו בנה לו ולכלתו בית מקסים. לא היה לו כסף כמעט, אבל בזכות הרצון הגדול שלו וההתמדה הרבה, הוא הצליח לאסוף חומרים לבניין, ובנה במו ידיו את ביתם. הוא השקיע מחשבה בכל פרט ופרט, ולא התעצל כלל, וכעבור שנה, הבית היה מוכן והזוג הצעיר יכול היה סוף סוף להינשא.

מיד אחרי החתונה נכנסו לגור בביתם, וגרו שם במשך שנה תמימה. הם היו מאושרים. זה אמנם לא היה הבית הגבוה או הגדול ביותר, וגם לא המפואר ביותר, אבל היה לו יופי מיוחד, והיה בו נועם, ואור משלו.  הם כל כך אהבו את הבית שלהם שהתקשו להיפרד ממנו מדי בוקר כשיצאו לעבודותיהם, ולכן הצטלמו יחד ליד הבית שלהם, ושמרו את התמונה אצלם בארנק, שמראה הבית יהיה איתם בכל מקום.

אך כעבור שנה, נסעו הזוג לבית חולים, ללדת את בנם הבכור, וכשחזרו שמחים עם בנם הבריא והמתוק, נחרדו לגלות שהבית שלהם נשרף כליל.

נפסיק לרגע ונפנה לתלמידים:

אחרי תשובותיהם נמשיך בסיפור:

הזוג המסכן ותינוקם החדש היו באמת עצובים מאד וחסרי אונים. הם דאגו מאד- היכן יגורו? מה יעשו? וכמובן, התגעגעו מאד מאד לביתם המתוק והאהוב. הם לא ידעו איך קרה הדבר, וזה גם לא העסיק אותם. הם רק רצו לשוב הביתה, אך הבינו שביתם איננו.

בחודשים הראשונים הם נדדו בין הבתים של הוריהם, התארחו אצל חברים, אך כשכבר היה קשה ופחדו להיות נטל על אחרים, מצאו בתי מלון לא יקרים שיכולו לישון בהם, והגעגועים הביתה  הלכו וגברו. התינוק שלהם התקשה לישון כל לילה במקום אחר, והיו לילות שלא ידעו היכן ישנו, ונאלצו לדפוק על דלתות על אנשים זרים ולסמוך על טוב ליבם.

אלה היו ימים עצובים מאד.

כל אותם ימים התפללו בליבם לה' שיבנה להם את ביתם בשנית, אך כיון שלא היה להם כסף בכלל לא ידעו מהיכן תבוא הישועה.  

ולילה אחד, כעבור חודשים רבים, כשכבר השמש שקעה והתחיל להיות קר מאד, ובני הזוג  והתינוק שלהם לא ידעו היכן ילונו, דפקו על דלת של אחוזה גדולה ובקשו ללון שם.

הם התביישו מאד לבקש, אך לא היה להם שום מוצא אחר.

כעבור כמה דפיקות פתחה להם את הדלת אישה זקנה מאד. היא שאלה מי הם, ושני בני הזוג פרצו בבכי, כאחד.

הקשישה הזמינה אותם מיד להיכנס. היא הכינה להם תה חם והושיבה אותם ליד התנור.

היא השתוממה מה זוג צעיר ותינוק קטן כל כך עושים ברחוב בלילה כזה,

ושני בני הזוג סיפרו לה בצער את תלאותיהם. על הבית שהיה להם, על הנדודים, על חסדי האנשים שנותנים להם להתארח בביתם, ועל תפילותיהם הרבות לשוב ולבנות לעצמם בית.  תוך כדי הסיפור זחל התינוק תחת הכסא והתחיל משחק בארנק של אמו. נפלה משם תמונת הבית הישן שלהם והקשישה הבחינה בה מיד.

"זה הבית שהיה לכם? " שאלה הקשישה.

"כן" ענו השניים בדמעות.

חשבה הקשישה דקות אחדות ואמרה:

"ה' ודאי שמע לתפילותיכם וזימן אתכם אלי. אני אשה ערירית, ללא משפחה, וכבר זמן רב אני תוהה מה יהיה על עושרי הרב, למי אתן אותו אחרי מותי. בתמונה אני רואה בית מלא אור ואהבה, אתן לכם כסף בחפץ לב ובלבד שתבנו את ביתכם באותו המקום ובאותו האופן בדיוק"

נעצור כאן, ונשאל שוב:

אחרי תשובותיהם, נמשיך לספר :

בני הזוג לא האמינו למשמע אזניהם, שמחו שמחה גדולה, והתינוק המתוק מחא כפיים, כי זאת היתה הפעם הראשונה בה ראה את הוריו שמחים מאז שמחת הלידה שלו...

הם הודו מקרב לב לאשה הנדיבה, והבטיחו לה שיזמינו אותה לביקור מיד כשיבנה הבית.

ביום בו נבנה הבית הם עשו חגיגה גדולה, והזמינו את כל מי שעזר להם בדרכם, ובראש ובראשונה את הקשישה הנדיבה. אחרי שגמרו להודות לכולם ורקדו ושרו, אמרו בני הזוג:

כעת אנחנו מבקשים להודות למי שבזכותו זכינו להגיע למעמד הזה בריאים ושלמים ושמחים בביתנו החדש, עם התינוק האהוב שלנו שזכה עכשיו לקורת גג משלו, ולקץ נדודיו וטלטלותיו. למי חיברנו תפילה מיוחדת, שבע"ה נאמר מדי בוקר, להשי"ת שבלעדיו אין לנו דבר.

נכתוב מילים חשובות מתוך תשובות הילדים על הלוח. (מן הסתם יכללו: תודה, תפילה לשמירה על הבית החדש, פליאה על הנס, וכו' וכו').

נספר לילדים שהשיעור אנחנו עוסקים בתפילה כזאת ממש, שחוברה לכבוד הבית החדש שבנה לנו ה' בארץ ישראל, אחרי שנאלצנו לגלות ממנה לפני אלפיים שנה.

 

מפגש עם המקור

נקרא יחד את נוסח התפילה.

 אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ,

בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ.

הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ וּפְרֹשׂ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ

וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיה, וְיוֹעֲצֶיהָ וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ.

חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם,

וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ.

וְאֶת אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל פְּקָד נָא בְּכָל אַרְצוֹת פְּזוּרֵיהֶם

וְתוֹלִיכֵם מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְצִיּוֹן עִירְךָ וְלִירוּשָׁלַיִם מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ,

כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶה עַבְדֶּךָ,

"אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ,

וֶהֱבִיאֲךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּה, וְהֵטִיבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיך"ָ.

וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי תוֹרָתֶךָ,

וּשְׁלַח לָנוּ בֶּן דָּוִד מְשִׁיחַ צִדְקֶיךָ לִפְדּוֹת מְחַכֵּי יְשׁוּעָתֶיךָ.

הוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ,

וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ,

"יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה".

אָמֵן סֶלָה.

 

בתום הקריאה נשאל את התלמידים:

(התפילה נאמרת בשבתות וחגים, אחרי הקריאה בתורה).

נאסוף את תשובות התלמידים, מתוך התשובות ננסה לדייק יותר את משמעות התפילה ולהדגיש תשובות הנוגעות לצורך להודות יום יום, לעובדה שהמציאות אינה ברורה מאליה, לבקשות השונות המרכיבות את התפילה שלא נוגעות רק לקיום הראשוני של המדינה, אלא ל"תחזוקתה" השוטפת, וכו'. 

 

התבוננות והעמקה בנוסח התפילה

נזמין את התלמידים לקרוא בחברותות את נוסח התפילה. לרשות כל חברותא יעמוד מילון עברי עברי, והם יתבקשו לבחור חמש מילים קשות מתוך התפילה, למצוא את ההגדרה של כל אחת מהן במילון, ולהעתיק אותה למחברותיהם.

בתום המלאכה,  נקרא שוב בקול את התפילה. במהלך הקריאה, בכל פעם שנגיע למלה שאת הגדרתה הם מצאו בחברותא, הם יתבקשו לקרוא "מצאנו!" בקול גדול, ואז, בהזמנת המורה (יש להניח שבכל מלה עסקו כמה וכמה חברותות) חברותא אחת תקרא את ההגדרה מהמילון, ונעתיק אותה מלה במלה ללוח.

בתום הקריאה התפילה תהיה מבוארת בהרבה, ונוכל לפנות לשאלות הבנה עמוקות יותר. נשאל:

נסכם ונאמר שמדינת ישראל היא גם הבית העתיק שלנו, בית אבותינו, שחזרנו אליו בחסד ה', אחרי געגועים רבים, אך גם אחרי צרות ותלאות איומות ונוראות שפקדו את העם שלנו בגלות, ושמהן נגאלנו כעת בבית האמיתי שלנו.

 

הפנמה

נזכיר לתלמידים את הסיפור מתחילת השיעור, על הזוג שביתו נבנה מחדש.

נחדד את החיבור בין הסיפור והתפילה ונאמר כי התפילה לשלום המדינה היא הביטוי של שמחת הנס הגדול שעשה לנו ה', על הבית החדש והאהוב שקבלנו, ועל היכולת שלנו להיות בו חופשיים ובעלי- בית, ולא רק אורחים הנתונים לחסדיהם של אחרים.

נעיר את תשומת ליבם לכך שהתפילה לשלום המדינה מנוסחת בגוף ראשון רבים "אבינו..."  "ואת אחינו..." "ושלח לנו..."  וכו'.

נבקש מהם להקדיש את סוף השיעור לכתיבת תפילה לשלום המדינה בגוף ראשון יחיד. לבקש בקול ובמלים שלהם שמירה על הבית שלנו, להודות עליו, ועוד.

 

סגירה שהיא פתיחה

לסיכום, נציג לתלמידים את התמונה "גלות" של הצייר הירשנברג, לפני למעלה ממאה שנה.  

התמונה היא גלויה ישנה, המתארת יהודים בתלאות הגלות שלהם.

נשאל את התלמידים:

נזמין את התלמידים לדמיין יחד איך כל אותם יהודים המתוארים כאן, התאספו מכל גלויותיהם השונות, מהצרות האיומות שפקדו אותם, ובחסד ה' התקבצו לבית כנסת אחד, בארץ ישראל, בקום המדינה. נזמין את התלמידים לצייר בבית (אפשר גם  בכתב - למעדיפים) את התמונה הזאת, של כל אותם יהודים אומרים יחד את "התפילה לשלום המדינה." נבקש מהם לבחור מלה או פסוק אחד מתוך התפילה, ואותו לכתוב בראש הציור שלהם (לא חובה, אבל מומלץ).

בשיעור הבא נערוך מעין תערוכת ציורים בכתה, ונתבונן יחד ביצירות שיצרו.

 

הרחבות

הרב שלמה אבינר על חשיבות התפילה לשלום המדינה.

כאשר בין שחרית למוסף, שליח הציבור אומר תפלה לשלום המדינה, זהו הרגע המאושר ביותר שלי בשבוע. כאשר אני שומע - "אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו" אני קם כמו קפיץ ואיני משנה מלה אחת.

כל ההוכחות שבעולם אינן משנות לי מאומה וככל שלועגים - יותר יותר אני אומר תפלה זו; יש לי חשק לקום ולומר לשליח הציבור: אמור עוד פעם ועוד פעם! יש לי חשק לקום ולנשק אותו.

גם כאשר המדינה והממשלה מחללות קדושת השבת, אני ממשיך לומר תפלה לשלומם וגם כאשר הם מחללות קדושת הארץ - אני ממשיך להתפלל לשלומם.

ולא אפסיק.

כי זו המדינה שלי, אין לי אחרת, ואני אוהב אותה כמו שהיא.

וזו הממשלה שלי, כן זו הממשלה שלי ואחזור על זה אלפי פעמים.

יש לי בקורת קשה עליה, יש לי צער נורא בגללה - אבל זו הממשלה שלי.

כאשר תוחלף בממשלה טובה הימנה מאד אשמח, אך בינתיים היא הממשלה שלי ואמשיך להתפלל עבורה מכל הלב.

וכאשר תוחלף, אתפלל עבור הממשלה הבאה ואגיד: זאת הממשלה שלי ואתגאה מול כל העולם כולו: אני כבר לא עם נדרס, שממשלת עם זר מחליטה עבורו, יש לי ממשלה משלי.

אתם שומעים, עמי העולם, יש לי ממשלה שלי, ואני גאה בזה.

ממשלה הולכת וממשלה באה והגאווה לעולם עומדת.

ואם מישהו ידפיס מדבקה: "אני אומר תפלה לשלום המדינה", אדביק אותה על תיקי ועל דש מעילי. אדביק אותה בגאווה.

גאווה היא מידה מאוסה; אך הגאווה הזאת היא טהורה כמו הפרח שנולד אתמול.

ואם חס ושלום, מדינה זו וממשלה זו, תחוקק חוקים נגד תורתנו, אבכה הרבה כמובן, אומר לכולם שחוקים אלה בטלים כעפרא, אבל אמשיך לומר את  התפלה לשלום המדינה בשמחה.

יש הרואים את הצללים ויש הרואים את האור שלפני הצללים ובכלל: אם יש צללים, סימן שיש אור.

והאור הזה הוא כל כך מתוק. לכן אני אומר את התפלה לשלום המדינה.

 


תגיות: תפילה, מדינת ישראל, שלום, ארץ ישראל