בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

עירוב תבשילין

צוות לב לדעת, 16/3/2015

מקצוע: הלכה
כיתה: ה-ו
נושא: מקור חיים סימן צד, סעיפים א-ז

העירוב נועד למנוע מצב של הכנה מיום טוב ליום חול. איסור ההכנה מקודש לחול מבטא את קיומם של שני המימדים הללו בחיינו, ומטרתו היא לשמור את מקומו הגבוה של מימד הקודש, ולאפשר לנו לחוות אותו בשלמות.

פתיחה למורה

הכלי בו נשתמש בשיעור להפנמת הרעיון הוא סרטון קצר הממחיש את פגיעת הטלפון החכם במרחבי חיים חשובים כמו הקשר בין הורים לילדים, תפילה, ועוד.

הפלאפון פוגם ביכולת שלנו להיות במלואנו במקום בו אנחנו נמצאים, באופן דומה הכנה מקודש לחול פוגמת בהמצאות שלנו בקודש. כפי שהפלאפון מסיח את דעתנו מהמרחב וההתרחשות סביבנו למקום אחר, כך גם הכנה מיום אחד למשנהו מעבירה את מוקד הדעת ליום הבא.

 

פתיחה

נתחיל את השיעור בסרטון קצר (2:20), הממחיש ללא מילים את היותו של הטלפון החכם גורם לאיבוד חלק משמעותי מחוויית החיים, לטובת התמקדות בעולם חיצוני.

לאחר הצפייה בסרט נדון עם התלמידים על הסרט:

נסכם את הדיון בכך שהנושא שעלה בסרט ובדיון הוא הסחת הדעת שיוצר הפלאפון בחיינו, הפער בין המקום בו אנחנו נמצאים למקום בו דעתנו נמצאת. בשיעור נעסוק בנושא זה מזווית שונה במקצת.

 

לימוד והתבוננות במקור ההלכתי

את לימוד ההלכות נחלק לשלושה חלקים: לימוד סעיפים א-ב, ג-ד, ה-ז.

חלק א – סעיפים א-ב:

נבקש מהתלמידים לקרוא את הלכה א', ולצטט את המשפט שמתייחס לטעם ההלכה.

נשאל את התלמידים: 

ניתן לענות על שאלה זו בדומה לתובנות שעלו בסרט ובדיון שהתנהל בעקבותיו. ניתן להבין את איסור ההכנה מיו"ט ליום חול דרך ההבנה שהכנות ליום חול יסיטו את המיקוד מהשבת עצמה, בדומה לטלפון החכם שעשוי להסיט את תשומת הלב מחוויית החיים ביומיום. באופן עמוק יותר, ההכנות ליום חול הופכות את השבת ל'עוד יום מימי השבוע', ולא ליום מרומם.

נבקש מתלמידים להביא דוגמאות לכך שיום השבת הוא יום מיוחד, ויש בו חווית חיים איכותית שאין בימים אחרים. נדגיש כי הדוגמאות אותם אנו פוגשים הם רק 'טיפה בים' מהפוטנציאל שגנוז בימים המקודשים, וככל שנגדל נוכל לפגוש 'איכויות חיים' אלו יותר ויותר.

לסיכום חלק זה נקרא ונסביר את שני הסעיפים הראשונים, העוסקים בעצם תקנת העירוב ובטעמה.

חלק ב – סעיפים ג-ד:

בחלק זה נתמקד באופן העירוב בפועל. לפני שנלמד את ההלכות נפתח את סדר העירוב המעשי ונקרא אותו בשני שלבים:

  1. שלב ראשון- נקרא את נוסח הברכה.

מחשיבה ראשונית על 'עירוב התבשילין', היה ניתן לחשוב שהעירוב אינו נחשב מצווה, אלא עניין של רשות - אמצעי המאפשר למי שרוצה לבשל ולאפות ביו"ט. אולם מהעובדה שחכמים תיקנו על העירוב ברכה, וכן מנוסח הברכה 'על מצוות עירוב', אנו למדים שהעירוב הוא מצווה בפני עצמה.

לאור תובנה זו, נבקש מהתלמידים לעיין בסעיפים ג-ד, ולהשיב על השאלה:

כהמשך לכך, נשאל:

לאור הפתיחה לשיעור, נגיע לתובנה שעצם הנחת העירוב מהווה כבוד ליום טוב, בהיותו מזכיר לנו שיום טוב הוא יום קדוש ומרומם, ואנו רוצים להיפגש עם 'איכויות החיים' שבו, בלי להסיח את הדעת לימים אחרים.

  1. שלב שני- נקרא את נוסח העירוב (המתורגם):

'בזה העירוב יהיה מותר לנו לאפות ולצלות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר'.

לסיום חלק זה נקרא בשלמות את סעיפים ג-ד ונסביר את הטעון הסבר.

חלק ג – סעיפים ה-ז:

נקרא ונסביר את סעיפים ה-ז. נשים לב לאחריות ההדדית שמופיעה בסעיפים אלה.

 

הפנמה

בחלק זה ננסה לחשוב יחד עם התלמידים על דברים נוספים שאנו עושים על מנת להפריד בין הקודש לחול.

 

משימה לסיום

נזמין את התלמידים לכתוב שיחה קצרה בין היום טוב לאדם שעוסק בו בהכנות ליום אחר. (רעיונות אפשריים: 'יש לי הרבה מה להציע לך, חבל שאתה מפסיד!' או 'רציתי מאוד לפגוש אותך,  אני מקווה שבפעם הבאה זה יסתדר!')

 

הרחבות

הרחבה רעיונית: עיסוק בענייני החול במהלך ימי הקודש מבטא יחס לא נכון אל הקודש. בנוסף לבעייתיות שבעצם היחס הלא נכון אל הקודש, הערבוב בין קודש לחול לא מאפשר לנו לחוות את קדושת השבתות והימים הטובים, ו'להיות בתוכם'.

כאשר יום טוב חל בערב שבת מותר להכין בו את מאכלי השבת (שכן אין כאן הכנה מקודש לחול), אך הדבר עשוי להביא אותנו למסקנה מוטעית שכשם שמותר להכין מיום טוב לשבת כך מותר להכין גם מיום טוב לחול, ולשם כך אנו מתחילים להכין את צרכי השבת עוד לפני יום טוב, ובכך מזכירים לעצמנו שרק הכנה לשבת הותרה.

עיון נוסף והרחבה לשיעור: כאמור, לעירוב תבשילין מובא טעם נוסף – "שאם לא יתחיל בהכנת שבת מערב יום טוב לא יהיה משתדל בצרכי שבת אלא על ידי גלגול יום טוב, ולא יברור לו מנה יפה". בבסיס טעם זה עומדות ההכנות לקראת שבת, ובבסיס הטעם השני שהובא בשיעור עומד איסור ההכנה ביום טוב ובשבת. שני טעמים אלו משלימים זה את זה, בהיותם מלמדים כיצד ניפגש איכותית עם הימים המקודשים: על ידי הכנה מוקדמת מחד, וריכוז בו מאידך.

אם נרצה לשלב בשיעור את הטעם הראשון, נוכל לדבר על חשיבות ההכנה לקראת שבת, נוכל להציע לתלמידים לחשוב על סיטואציה בחיים ובה הכנה מוקדמת תעצים את המפגש עם אותה סיטואציה (דוגמאות: חזרה הביתה לאחר יום לימודים, תפילה וכיו"ב). נוכל גם להמחיז סיטואציה שבה יש משמעות להכנה.


תגיות: אדם בחברה, הקשבה, שבת