בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

מתוק מדבש

צוות לב לדעת, 15/3/2015

מקצוע: מעגל השנה
כיתה: ג-ד
נושא: חג מתן תורה

חג מתן תורה מעניק לנו הזדמנות טובה להכיר בגודל המתנה שניתנה לנו בהר סיני, ולנסות להעמיק את המפגש האישי של כל אחד מאיתנו עם התורה. בשיעור נחפש דרכים להתחקות אחרי החוט שקושר באופן אישי כל אחד לתורה, ולהנביע שיח על המפגש היומיומי והיקר הזה.

פתיחה

נתחיל בתרגיל קצר- נבקש מהתלמידים לעצום עיניים, ולחשוב על מישהו שאהוב ויקר להם במיוחד.  תוך כדי המחשבה עליו בעיניים סגורות, נשאל אותם (אפשר כמובן להוסיף שאלות נוספות מעין אלה):

 

נבקש מהתלמידים לפקוח עיניים ולספר מעט מהתשובות שעלו על דעתם לשאלות ששאלנו.

בדיון ננסה לגעת בכך שאהבה היא רגש חזק מאד, אבל בלתי נראה בעין, ושהדרך שלנו להבחין בו ולהכיר בו ואותו הוא על ידי מעשים ותחושות נלוות כמו דאגה, טיפול, שמחה, געגוע ועוד.

נשאל:

נספר לתלמידים שבשיעור הקרוב אנחנו מבקשים ללמוד מהי אהבת תורה. אחרי שראינו שהלב שלנו יודע לאהוב באופן עמוק וחזק אנשים ואולי גם דברים שאינם אנשים, ננסה לראות כיצד יכולה להתקיים גם אהבה לדבר היקר והחשוב הזה שקבלנו במתנה בחג מתן תורה.

נזמין את התלמידים לצאת למסע קצר בשיעור הקרוב, לקראת חג מתן תורה המתקרב, בו ננסה לזהות את האהבה הזאת גם אצלנו, ולראות היכן וכיצד היא מתקיימת אצל כל אחד ואחד.

 

התבוננות והאזנה

נכין מראש את אותיות הפסוק הראשון  של התורה גוזרות  מבריסטול מצופה בניילון, כל אות בנפרד (בסה"כ יש לדאוג שיהיו אותיות לפחות כמספר התלמידים בכתה. ז"א , אם נניח יש 28 תלמידים בכתה, יש להכין מראש את המילים "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ"  כיון שמניין  האותיות = בדיוק 28).  נסדר את האותיות על פי סדר הפסוקים על הרצפה או בהדבקה על הלוח, ונבקש מכל ילד לקחת לעצמו אות אחת, המופיעה גם בשם שלו (לאו דווקא האות הראשונה שלו), ולשמור אותה אצלו.

אחרי שכל תלמיד בחר והניח את האות על השולחן שלו, נעבור בין התלמידים ונמרח כל אות בשכבה דקה של דבש.

נזמין את התלמידים ללק את האות שלהם, על פי סדר הופעת האותיות בפסוק (ראשונים: מי שלקחו את האות ב' אחריהם : ר' אח"כ א', וכו') .

נספר לתלמידים שמנהג טבילת האותיות בדבש הוא מנהג עתיק מאד, שהמשמעות שלו היא לחבר אותנו למתיקות של התורה. התורה עצמה היא דבש מתוק מאד, אבל האותות כתובות בדיו, ולכן אנחנו מוסיפים עליהן דבש טהור, וככה מרגישים בחוש את המתיקות האמיתית של התורה.

 נאזין יחד לשיר "אצלנו בכפר טודרא" של הבחירה הטבעית, להשלמת החוויה המתוקה:

אצלנו בכפר טודרא

מילים: יהושע סובול

לחן: שלמה בר

 

אצלנו בכפר טודרא

שבלב הרי האטלס

היו לוקחים את הילד

שהגיע לגיל חמש

כתר פרחים עושים לו

אצלנו בכפר טודרא

כתר בראש מלבישים לו

שהגיע לגיל חמש

כל הילדים ברחוב

חגיגה גדולה עורכים לו

שהגיע לגיל חמש

אצלנו בכפר טודרא

 

לה, לה, לה...

 

ואז את חתן השמחה

שהגיע לגיל חמש

אצלנו בכפר טודרא

מכניסים לבית הכנסת

וכותבים על לוח של עץ

בדבש מא' ועד ת'

את כל האותיות בדבש

ואומרים לו:

חביבי, לקק!

והיתה התורה שבפה

מתוקה כמו טעם של דבש

אצלנו בכפר טודרא

שבלב הרי האטלס

 

נשאל את התלמידים: 

נעזור לתלמידים להגיע בדבריהם לנקודה העמוקה שבמעשה: על ידי ציפוי האותיות בדבש אמיתי, מתגלה טעמה המתוקה הפנימי של התורה,  שאיננו טעם הדבש שמרחנו על האותיות אלא הטעם המקורי של התורה בעצמה.

כשכל אחד מאיתנו ליקק את האות שבחר, ששייכת גם לפסוק הראשון בבראשית וגם לשם שלו, הוא בעצם פגש גם מתיקות אחרת, את מתיקות התורה בעצמה, והחיבור אליה, ולא רק את מתיקות הדבש. 

להפנמה

נמשיך את העבודה עם האות המיוחדת שכל אחד בחר בתחילת השיעור.

נחלק לתלמידים דס, (אפשר גם חימר או פלסטלינה, אבל פחות מומלץ) ונבקש מכל אחד ליצור בחומר את האות אותה בחר, בתלת מימד, (זאת, לא חרוטה על החומר או חתוכה כמו אות משבלונה, אלא עם נפח של ממש) באופן כזה שתוכל לעמוד בעצמה בלי ליפול. אם יש צורך , כדאי לחשוב על הכנת תומכות עבורה, אבל העיקר שתצליח לעמוד בפני עצמה. אחרי שיצרו אות כזאת, עליהם לקשט אותה באופנים שונים.  כל אחד כראות עיניו. (אפשר לצבוע, להדביק, לחרוט עליה, ליצור עליה תבליט מאותו חומר, לצאת החוצה ולמצוא עלים ופרחים לחבר אליה, ועוד ועוד).

בתום היצירה, נסדר את פסלי האותיות לפי סדר הפסוק המקורי. יווצר לנו פסוק תלת מימדי, מלא חן וצבע וחיים, בזכות יצירותיהם של התלמידים. נתפעל מאד מהיצירה השלמה, ונשאל את התלמידים:

נסכם ונאמר שאין ספק שהיצירה האישית הזאת התחברה להיות פלא רב יופי, וחשפה עוד מהחיות שיש בפסוק, כי יצרה לו נפח של ממש. אם קודם הרגשנו את המתיקות שלו, הרי שעכשיו אפשר להרגיש כמה הוא יפה, אפשר למשש אותו ולפסל אותו ולקשט.

התורה ניתנה לנו במתנה גמורה. היא היצירה הכי גבוהה שיצר הקב"ה עבורנו, ואנחנו התבקשנו לקבל אותה אלינו ולאהוב אותה.

כמו שראינו בתחילת השיעור, כשאנחנו אוהבים מישהו אנחנו מרגישים כלפיו לעיתים קרובות דאגה, רצון להיטיב איתו, וגם תחושה חזקה שהוא דואג ומיטיב איתנו. בשיעור עד כה הרגשנו את המתיקות שנובעת מתוך אותיות התורה ומרווה אותנו, וגם היטבנו וקישטנו ופיסלנו את אותיותיה בעצמנו.

סגירה שהיא פתיחה

נסכם את השיעור ונפתח למחשבה, על ידי לימוד משותף של פתיחתו של הסיפור הידוע ממנחות כ"ט , העוסק בשעת מתן תורה, ובמעשיו של הקב"ה באותה עת. נחלק את המקור לתלמידים:

"בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות

אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך?

 אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו

שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות"

נבאר יחד מלים קשות, ונפנה להבנת תוכן הסיפור:

(לצורך הדגמה, כדאי להראות לתלמידים אותיות וכתרים של ספר תורה).

מהסיפור הזה אנחנו רואים איך רגע לפני שהקב"ה נתן לנו את התורה בסיני, הוא עוד המשיך ליפות ולהוסיף עליה, כיון שראה שלעתיד לבוא יהיה מי שיאהב אותה עד כדי כך, שכל קישוט כזה ייחשב בעיניו כמקור להפיק ממנו עוד ועוד חידושים והבנות.

הקב"ה חפץ שנתבונן בתורה ונתעמק בה, ונבחין באותיותיה , ומילותיה, ובקישוטים שקישט אותה לכבודנו. גם אנחנו, מצידנו בשיעור הזה ובכלל, מקשטים את אותיות התורה בכל פעם שאנחנו לומדים אותה. מוסיפים עליה יופי וטוב, שרצוי בפני הקב"ה.

כשחושבים על זה, זה דומה מאד לאופן שבו תיארנו את מי שאנחנו אוהבים בתחילת השיעור. הדאגה ההדדית, הרצון להיטיב, המתיקות והיופי שאנחנו מבקשים למצוא ולהוסיף עליו, כל אלה מתקיימים גם באהבת התורה שלנו, רק צריך לפתוח את הלב, ולהרגיש בזה, ואותיותיה יערבו לנו מדבש. 

 

כחומר להרחבה, למורה:

מומלץ לעיין ברעיונות המובאים בשיעור של הרב יהושע שפירא, "כיצד נחנך את ילדינו לאהבת התורה" .


תגיות: לימוד תורה, אהבה, שמחה, עבודת ה', קדושה