בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

סנהדרין כו ע"ב: השטות והתושיה

צוות לב לדעת, חנניה בלאס, 10/3/2015

מקצוע: תלמוד
נושא: השתות והתושיה - סנהדרין דף כ"ו

האתגר בעמידה על האמת אל מול חשבונותיו של העולם הזה - האדם נמצא פעמים רבות במתח בין רצונותיו הארציים לקיום סביר ונוח לבין אמת שאיננה תמיד עולה בקנה אחד עם שאיפות אלה.

 

התושיה המתשת -

 האתגר בעמידה על האמת אל מול חשבונותיו של העולם הזה

 

סוגיא זו למעשה ממשיכה את סוגיית "קשר רשעים" בכך שהיא מוסיפה ודורשת את אותו הפסוק שהיווה את המקור בתהלים למחלוקת שבנא וחזקיה. הסוגיא מביאה  את הלומד להבנה עמוקה יותר של המחלוקת בין שבנא לבין חזקיהו במישור הרעיוני, ומפגישה אותו עם מתח קיומי הנמצא בשורש ההוויה: השתות, היסודות הרוחניים עליהם העולם מתקיים אינם קלים לקבלה עבור האדם, ולכן הם נוטים להירמס או לקבל פרשנות מעוותת בהתאם לצרכיו המיידיים. הדבר נובע מפער שקיים בין האדם המוגבל במאוייו, בחששותיו  ובתשוקותיו, לבין אמת רחבה יותר הניצבת מעבר לזמן ולמקום. האדם נמצא פעמים רבות במתח בין רצונותיו הארציים לקיום סביר ונוח לבין אמת שאיננה תמיד עולה בקנה אחד עם שאיפות אלה.

לדעת עולא בסוף הסוגיא, מחשבותיו הארציות של האדם כה חזקות הן עד שהן מצליחות אף לכופף את דרך הבנת התורה של האדם ולהשכיח ממנו את האמת ["מועלת אפילו לדברי תורה"]. לדעת רבה, כל עוד אדם ממקד את לימודו "לשמה" יש בידו, על אף חשבונות לבו הרבים, להגיע לאמת.

בהקשר הנרחב של הסוגיות, סוגיא זו שבה ומתקשרת עם המשנה העוסקת בפסולים להעיד ולדון, זאת משום שתפקידו של בית הדין לחשוף את האמת, לעתים גם כשזו אינה עולה בקנה אחד עם נוחותם האישית של המשתתפים בהכרעת הדין.

 

 תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כו/ב

 

כי השתות יהרסון צדיק מה פעל

 רב יהודה ורב עינא

חד אמר אילו חזקיה וסיעתו נהרסים צדיק מה פעל

וחד אמר אילו בית המקדש יהרס צדיק מה פעל

ועולא אמר אילו מחשבותיו של אותו רשע אינן נהרסות צדיק מה פעל

 

בשלמא למאן דאמר אילו מחשבותיו של אותו רשע היינו דכתיב כי השתות יהרסון

ולמאן דאמר בית המקדש נמי דתנן אבן היתה שם מימות נביאים הראשונים ושתייה היתה נקראת

 

אלא למאן דאמר חזקיה וסיעתו היכא אשכחן צדיקי דאיקרו שתות?

דכתיב כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל

ואיבעית אימא מהכא הפליא עצה הגדיל תושיה

 

אמר רב חנן למה נקרא שמה תושיה

מפני שהיא מתשת כחו של אדם

דבר אחר תושיה שניתנה בחשאי מפני השטן

דבר אחר תושיה דברים של תוהו שהעולם משותת עליהם

 

אמר עולא מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה שנאמר "מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה"

 

אמר רבה אם עסוקין לשמה אינה מועלת שנאמר "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" עצה שיש בה דבר ה' היא תקום לעולם

 

 

מקורות נלווים

פרק יא בתהלים

 

שאלות לעיון:

א.      במה שונים הפירוש של רב יהודה ורב עינא מפירושו של עולא?

ב.       איזה הקשר יש למושג "מחשבות" לאורך המדרש, האם חיובי או שלילי?

ג.        מה עומד בניגוד ל"מחשבות"? מדוע?

ד.       האם ביאורי רב חנן למושג "תושיה" מציגים את ערכי האמת והצדק באור חיובי או שלילי?

ה.      למה מתכוון עולא באומרו "מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה"?

ו.       מהו יחסו של רבה לטרדות הלב הארציות של האדם, האם ניתן להתגבר עליהן כליל?

 

החידוש של הסוגיא

החידוש של הסוגיא הוא בכך שקיים אתגר אמיתי לחשוף את האמת בעולם, אתגר עמו צריך להתמודד גם מי שמבקש את האמת עצמה. זאת משום שהאינטרסים האישיים של האדם עשויים להיראות במקרים רבים חשובים או ממששיים יותר מאשר עקרונות הצדק והאמת, ויש צורך בעוז רוח להתייצב לצדם של האחרונים.

סוגיא זו "מתכתבת"באופן ישיר עם האגדתא בדף יט: המתארת את מחלוקת שמעון בן שטח והחכמים אשר חששו להעמיד לדין את ינאי, המלך הארצי התקיף. שמעון בן שטח מכנה אותם "בעלי מחשבות", ככינוי המכוון לאנשים שאינם נאמנים לאמת אלא לחשבונות מצומצמים. גם חזקיהו וסייעתו ניצבו בפני מלך חזק [סנחריב] והעזו להתעמת איתו, בניגוד לחשבונותיו של שבנא וסייעתו שבמידה מסויימת היו ראציונאליים יותר וביקשו להיכנע לו. בשני המקרים – גבריאל מתערב ומכריע את הכף לטובת המיעוט הדבק באמת הקשה.

זו במובן מסויים תמיד הקושי בעולמם של הדיינים: להיות נאמנים לאמת גבוהה, למרות קיומם של חשבונות ארציים המנהלים את הלך רוחם של רוב בני האדם. תפקידו של הדיין לשאת על כתפיו את המשימה הקשה של גלוי הצדק לאויר העולם.

 

מהלך הפנמתי:

דיון בכתה:

ספר את המעשה הבא, ושאל את התלמידים לדעתם: [מתוך הספר "אני לא רוצה לדבר על זה", עמ' 123-124].

כנערים בני שלוש-עשרה ארבע-עשרה וחמש עשרה בתיכון קמדן, המאמן נבינס היה אישיות נערצת בעינינו. הוא היה חתיך משעשע ופיקח והוא דיבר אלינו כאילו שכבר היינו גברים. הוא קילל, ירק, קבע את הכללים והפר אותם מדי פעם, כשהתחשק לו. אני זוכר כמה טוב היה להימצא במחיצתו, פשוט ליהנות מנוכחותו.

באותה מידה שנבינס היה "מדליק", כך בן כיתתי אדי היה לא מדליק לחלוטין. הוא היה מסורבל, משעמם, פצעי בגרות כיסו את פניו, והייתה לו נטייה מוזרה למנות את מספרי האוטובוסים בקווים השונים. . . .המאמן נבינס שנא את אדי שהיה תמיד האחרון בשורה.

יום אחד הטיח המאמן נבינס כדור כוח ענקי לעבר ראשו של אדי כשהוא קורא  "אדי, שים לב! כדור הארץ נמצא כאן!".

כולנו צפינו במחזה, כעשרים מאיתנו, כיתה שלמה. במקום שימהר וייפול ארצה, התרוממו זרועותיו של אדי באופן אינסטינקטיבי כדי לתפוס את הכדור הכבד. הוא זרק אותו בעוצמה כפולה, ישר בחזה של נבינס. לרגע נעתקה נשימתו של המאמן. אחר כך, בלי לומר מילה, חצה את אולם ההתעמלות בשלושה צעדים מהירים ותקע לאדי מכת אגרוף קשה בבטן.

ראינו איך אדי מתמוטט, מתקשה לנשום, גופו התקפל על הרצפה. הוא הניח עליה את ראשו, כמו על כר, והתייפח.

 

עצור ושאל את התלמידים:

א.      כיצד אתה היית מגיב בסיטואציה זו?

ב.       כיצד אתה סבור שהגיבו בני הכתה של אדי למתרחש?

 

באופן אינסטינקטיבי, מתוך כעס, שלושה או ארבעה מאיתנו צעדו צעד אחד לפנים. אבל המאמן נבינס עצר אותנו: "אם תתעסקו עם החלשלוש הזה, יהיה לכם עניין איתי!". קפאנו במקומנו: אדי התנשם בכבדות. חלף רגע ארוך . . . ואז הרעיף עלינו המאמן נבינס את חיוכו הזוהר. הוא כרך את זרועותיו סביב אדי, הרים אותו, לחש משהו באזניו, התלוצץ איתו. ראינו את אדי צוחק, עדיין מזועזע . . .

כמו רבים מן הנערים אני משער, רציתי לגשת לאדי ולנחם אותו. רציתי לומר לו שלא יוותר בקלות כזו תמורת חיוך ובדיחה טיפשית. אבל לא היה לי כוח לעשות זאת. פחדתי מהכתם של ההתחברות איתו. המאמן נבינס בלבל אותי, הוא הרדים אותי, הקסים אותי וכך מנע ממני לפעול. אף על פי שריחמתי על אדי, כבר למדתי לבוז לו, לבוז לפצעיו ולכיעורו, לחולשתו, שהייתה כה דומה לחולשות שבתוכי שאותן למדתי להסתיר.

כנער בן שלוש עשרה עמדה לפניי הברירה להצטרף למאמן נבינס ולשאר הנערים שבמחנה השליט או להסתכן בנידוי אם אהיה כמו אדי . . .לא הרגשתי די ביטחון בכתה כדי לעשות את מה שהלב אמר לי. אני מבין עכשיו, בגיל ארבעים וארבע, כי באותו רגע הרגישו כמוני רוב ילדי הכתה.

 

שאל את התלמידים:

א.      מדוע לא תמכו בני הכתה באדי?

ב.       האם חוויתם דילמה מעין זו בחייכם האישיים?

ג.        אם נתייחס לסיטואציה זו כמשל, למי דומים בעיניך סנחריב, שבנא וחזקיהו? [אפשר להציע כי סנחריב דומה למאמן המבזה את העם החלש [אדי], אך מציע להם בתמורה להגנתו- גלות מרצון. שבנא מייצג את הקו המתרצה לכובש הזר, ועמו רוב חברי הכתה. חזקיהו אוחז באמת הקשה, וזועק כנגד העוול- במחיר של עימות עם סנחריב.  

 

לסיכום:

מצד חולשותיו, נוטה האדם לפעמים ללכת עם החזק, גם אם הוא יודע שאין הצדק עמו. זהו מצב הנובע ממעמדה של האמת בעולם הזה, שהיא פחות פופולארית ופעמים רבות חושפת את האוחז בה לעימות עם אחרים. נדרש אומץ לאחוז באמת, גם בימי שבנא, גם בבית הדין וגם בחיי היום-יום.

 

להרחבה

 

ביאור האגדה

האגדתא מתמקדת בפסוק מתוך פרק בתהלים בו קיימת מחאה על כוחם העודף של הרשעים על פני הצדיקים המייצגים את עקרונות האמת והצדק בעולם, ועל אזלת ידם של הצדיקים במאבק ברשע, מחאה המגיעה לשיא בקריאה "כי השתות יהרסון, צדיק מה פעל?!". האגדתא אינה עוסקת במענה הניתן לזעקה זו בתהלים כי אם מתעכבת על תופעה זו כשלעצמה.

רב יהודה ורב עינא מפרשים כי ה"שתות" הנן היסודות הרוחניים עליהם עומד העולם: הצדיקים ובית המקדש. זעקת משורר תהלים היא שלכאורה נראה כי עולם האמת והצדק כולו בסכנת כיליון, וממילא, לא ברור היכן השגחת הצדיק [הקב"ה] על עולמו. 

נראה כי עולא אינו מקבל את הפירוש על פיו היסודות עצמם עשויים להיהרס, ולכן מפרש כי השתות הם דווקא היסודות הרעועים והמשתנים שאותם ניתן "להשית" בתוך הלב- המחשבות. ההוכחה שלו היא מתוך הפסוק "כי השתות יהרסון"- כלומר מדובר בדברים שהכליון אפשרי עבורם. זעקת המשורר יש בה גם תפילה: אם לא תהרוס את מחשבת הרשעים, אם כן, היכן תבוא לידי ביטוי שכינתך?

 

אגב דיון בראיה לפיה נחשבים הצדיקים לתשתית העולם בכך שהם מזוהים עם ה"תושיה" [חכמת התורה] מברר הרב חנן את המורכבות של תשתית זו עליה עומד העולם:

א.      "מתשת כוחו של אדם"- אדם, בחייו היומיומיים הרגילים, אינו מצוי באותו מפלס עם האמת עצמה, ולכן העיסוק בה דורש ממנו מאמץ של הסתגלות.

ב.       "ניתנה בחשאי מפני השטן"- התשתית נסתרת מבני האדם, ומתגלה רק בחשאי. נוכחותם הגלויה של הצדק והאמת מעוררת התנגדות בעולם בו שלטת החיצוניות הגסה והחשבונות החיצוניים, ולכן כדי שתתקבל על הלבבות יש צורך בנקיות הלב ובצנעה.

ג.        "דברים של תוהו"- מדובר בדברים שבעולמנו הרגיל נראים "רוחניים" ותלושים מן המציאות, ולכן אינם זוכים למעמדם הראוי, זאת למרות שהעולם ניצב עליהם.

 

למעשה רב חנן מחדד את הסיבה עבורה קיים הפער בין הצדק והאמת לבין ההתנהלות העולמית השוטפת, ובכך מוסיף לבאר את הקושי המוזכר בתהלים. האמת פעמים רבות איננה פופולארית ולא קל לשאת אותה ולהשמיע את קולה,משימה שהיא מורכבת לא  רק עבור הרשעים, כי אם עבור כל אדם באשר הוא.

עולא מוסיף על דבריו של רב חנן ומצביע על כך שהמאבק בין העולמות מתקיים גם בתוך עולמם של העוסקים בתושיה, בתורה  עצמה: דע לך אומר עולא, שבעולם שלנו המחשבות החיצוניות והחשבונות הארציים עשויים להיות בעל השפעה חזקה יותר על נפשו של האדם, גם אם עסוק הוא בתורה. לשונו של עולא חריפה: המחשבה הארצית "מועלת" אפילו  בתושיה, כלומר גונבת ממנה, מכופפת את עולם הקודש לצורך צרכים של חול. [הדבר עשוי להסביר מדוע שבנא שדרש בבתי מדרש רבים, המיר את התורה בחשבונות פרקטיים, וגם מסביר מדוע זכה לרוב][1].

 

רבה מסייג את דבריו של עולא. מחשבות ארציות עשויות אמנם לגבור על עיסוק התורה אולם זאת דוקא  כאשר אדם מאפשר למחשבות אלה להוות בסיס לתורתו, כלומר כאשר לומד תורה שלא לשמה, מתוך סיבות ארציות [כבוד, כסף וכו']. עם זאת, כאשר אדם מצליח לכוון את לימודו לשם שמים, לשם הגעה לאמת, הרי שלמרות שלבו מלא מחשבות אחרות, כדרך כל אדם, אין הם עוקרות אותו מלימודו. "רבות מחשבות בלב איש – ועצת ד' היא תקום".  כיון שבלבו של אדם גם עצת ד', אין היא מתמוטטת ומצליחה היא להתקיים.

 

מקור נוסף לעיון: תפילתו של הרב מרדכי אליהו אשר נמצאה בכסו לאחר פטירתו:

ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא על דעתי עמדתי לשרת עם קדושיך לדון ולהורות. ידעתי מיעוט ערכי מך שבערכין. לא בקשתי נפלאות ממני, אך כך הורו לי רבותי וכך גלגלת כל הגלגולים וסבבת כל הסיבות הקימות מעפר דל ותעש לי שם כשם הגדולים. גזרה חוכמתו יתברך ויתעלה שמו לשרת עם קודש להורות ולדון. ועל הכל יתברך שמו ויתעלה

אך רעדה אחזתני, יראה ורעד יבוא בי, על הסכנה הנוראה העומדת עלי ופי תהום הפעור לנגדי וברעות נפשי לקטלא נפיק. כי בער אני ולא אדע על כן זחלתי ואירא. אנא אפנה לעזרה ואנא אברח. אבל בטחתי ברוב חסדך ומפיל תחינתי לפניך כי אתה שומע תפילה. אנא ה' אלוקי הרוחות, חוס ורחם על כל יושבי כסאות למשפט ובפרט עלי אני עבדך בן אמתך מרדכי בן מזל. רחם עלי ותן לי לב שומע ודעת להבין לשפוט את עמך.
חוננו חכמה בינה דעת והשכל. שלא נאמר על טהור טמא ועל טמא טהור. על מותר אסור ועל אסור מותר. על זכאי חייב ועל חייב זכאי. ותצילנו מכל שגיאות וטעויות, ויהא ליבי חזק ואיתן להוכיח כל עושי עוול. להציל עשוק מיד עושקו ואל ישיאנו יצרנו להעלים עין ח"ו ותזכנו לגדור פרצות ולהתקין תקנות ולהרביץ תורה ושיהא שם שמים מתקדש על ידינו. ותהא אימתנו מוטלת על הבריות ואהבתנו חקוקה בלבם ונתרחק מן הגאוה והכעס והקפדנות. ותאזרנו חיל לסבול את עמך. גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך.

 

 

 

[1] וכך מתפרש הפסוק: 'הערומים'- החכמים, מחשבתם משפיעה על ערמתם, ולכן יש צורך להפר אותה. כלומר, מדוע מפר ד' את מחשבות הערומים? משום שהם מחשבות, ואינן מכוונות לאמת.