בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

ניצול - לאה איני - מערך שיעורים

צוות לב לדעת, איילת בן זקן, 18/11/2014

מקצוע: ספרות, שירה מודרנית
נושא: שירים בצל השואה

שיעורי ספרות באתר לב לדעת  נכתבו על ידי מורים ומדריכים מנוסים ועיקרם הם הצעות הפנמה והשראה. על כל מורה להפעיל שיקול דעת לגבי הוראת התכנים. מאמרים מוסמכים לתכני הבגרות מופיעים רק באתר הרשמי של מפמ"ר ספרות בחמ"ד ד"ר טלי יניב
 

רקע:

השיר עוסק בהתמודדותו של אב עם טראומת השואה. כניצול שואה אין הוא מסוגל להמשיך בחייו והוא מחובר באופן טוטלי לעברו. מנגד- מתארת ביתו באופן צדדי ולא מאוזן את הטראומה שלה. העיסוק בשיר זה הוא חשוב כי הוא חושף את התלמידים לעולמם של הניצולים ולבניהם. מסתבר שגם לדורות הבאים מונחלת הטראומה והאימה. לימוד השיר יסייע לתלמידים להפנים שהשואה לא הייתה אירוע חד-פעמי בהיסטוריה אלא אירוע טראומטי שהדיו נמשכים עד עצם היום הזה.

"אבא סוחט את רגשותיי מילדות. מפעיל עלי את כל התנורים של אושוויץ כדי שאכתוב את הסיפור שלו ושל משפחתו המושמדת למען הדורות הבאים..."

(לאה איני "ורד הלבנון", עמ' 116)

 

שאלות פותחות:

האם אדם ניצול מהשואה באמת יכול להמשיך בחיים הנורמליים?

מה ההשלכות של השואה על שארית חייו?

מה ההשלכות של טראומה זו על ילדיו ועל הדורות הבאים?

מהי,בכלל, איכות החיים של ניצול שואה?

האם ניתן לומר כי חייו הם "חיים"?

-          בכיתה יערך דיון בשאלות.

-          בנות מעוניינות יוכלו לשתף בסיפורים אישיים של בני משפחה.

 

תוכן ההוראה:

במוקד הלימוד מופיע השיר "ניצול". התלמידים יכירו את השיר ואת שני חלקיו והמשמעויות העולות ממנו. בנוסף התלמידים יכירו טקסטים נוספים שירחיבו את המופיע בשיר ויבססו את הרעיונות הקיימים בו. הלמידה תהיה מעגלית. השאלה הפותחת: "האם חייו של ניצול שואה הם אכן חיים?!" תלווה את כל הלימוד ובסיום הלימוד ננסה לחזור ולענות על שאלה זו.

תשומת לב: מערך זה הוא רחב ומקיף, המציג בפני המורה מגוון אפשרויות להרחבה ולהעמקה. אין בכוונתנו להציג את מכלול המקורות בפני התלמידים אלא מוצעים גם קטעי מקורות וסרטונים להרחבה על פי ראות המורה בהתאם לצרכי כיתתו, מגבלות השיעור, מסגרת הזמן הנתונה וכו'.

על כל פנים, יחידת לימוד זו אורכת כ-3 שיעורים.

        

פתיחה:  

המילה "ניצול"- ע"ג הלוח.

מה משמעותה? ניצול: בריחה, הצלה, שואה, חורבן, הקלה, חיים במתנה, שמחה.

התלמידים יקבלו גם את ההגדרה המילונית:

"שיצא בחיים מתאונה, מחורבן וכד'. מי שניצל או הצילוהו." (מילון ספיר)

 

-          צפייה בסרטון "רק הגוף זוכר? פרויקט 'היום שאחרי' העדות"

 

גוף השיעור:

-          התלמידים יקבלו לידיהם חוברת קצרה הכוללת את השיר – ולקט של מקורות נוספים חשובים המעשירים אותו.

-          המורה יוכל לבחור לפתוח את הלימוד ע"י קריאת אחד המקורות. למשל השיר "מילים" של מאיר ויזלטיר או

קריאת השיר- "ניצול" מאת לאה איני.

 

אָבִי מִתְקַשֵׁר לַמִסְפָּר הַצָלוּב לוֹ עַל זְרוֹע

‎וּמַקְשִׁיב-מַקְשִׁיב כְּדָרוּךְ.‎‎

בָּאזֶן הַשְׂמָאלִית אֵינוֹ מַקְשִׁיב

זֵכֶר לַסְּטִירָה מִכַּפוֹ שֶׁל אֶס.אֶס .‎‎

בָּאֹזֶן הַזּוֹ הוּא שׁוֹמֵעַ

שׁוֹמֵעַ כְּמַחֲרִישׁ

אַךְ אֶת הָאֹזֶן הַבְּרִיאָה הוּא עוֹשֶׂה כַּאֲפַרְכֶּסֶת

לַסִּיּוּטִים שֶׁבָּאִים לוֹ

מִדּוֹרָה, מְבּוּנָּה, מֵאַוּשְוִיץ

בִּקְרוֹנוֹת

אָבִי צוֹרֵחַ אַחַת לְשָׁבוּעַ כְּאוֹמֵר - ‎

שְׁלוֹמִי טוֹב

וְאַחַר כָּךְ הוּא הוֹפֵךְ אֶת רֹאשׁוֹ עַל הַכַּר הָרָטֹב

וְנִרְדַּם עַל צִדּוֹ הַיְּמָנִי

נוֹתֵן אֶת אָזְנוֹ הָמֵתָה לְבִכְיִי

בִּכְיִי הַמְּהַלֵּךְ עַל בְּהוֹנוֹת.

 

זהו  שיר אוטוביוגרפי – המשוררת כבת לניצול שואה מתארת את ההתמודדות של אביה ושלה עם "חווית השואה". אחד משיריה הראשונים של לאה איני. נכתב בגיל 24. המשוררת חשה שיש לה תפקיד שהוטל על כתפיה על ידי אביה – להעביר את הסיפור הלאה.

"בשנות החמישים התעלמו מהם. התכחשו. התביישו. מצד אחד, הצבר הלוחם השזוף החסון, ומצד אחר הם: הסבונים, המשגינעס, הצאן לטבח... ועשו מהם עיסה אחת: ניצולי שואה כאלה או כאלה, מנטאליות ורשאית או ים-תיכונית, הממסד יצק לו ניצול שואה לפי שבלונה המתואמת לצרכיו: בדרך-כלל איש משפחה טראומטי מופנם, כבוש, מגונן על ילדיו ובעיקר שותק. מחריש. והיו כאלה. רבים. אבל היו גם רבים שלא. למשל אבא שלי... אבא שלי היה ניצול שואה מסלוניקי, והוא מעולם לא שתק. להפך, הוא דיבר ודיבר באובססיביות, מסמן אותי כילדה שצריכה, במקום הממסד, להקשיב לסיפור, ובבוא היום לספרו"... (לאה עיני בדברים ליום השואה האלטרנטיבי. הראיון המלא ברשימת הקישורים להעשרה ).

בשל אופיו המודרני של השיר ילמד השיר על פי חלוקה לחלקים העוסקים בדמות האב ובדמות הבת.

-          חלוקת השיר לשני חלקיו הבולטים:

שורות 1-14: תיאור דמות האב והתמודדותו.

שורות 15-16: תיאור דמות הבת- הדוברת והתמודדותה.

 

חלק א׳: דמות האב

מעיון בחלק זה של השיר עולות המסקנות הבאות:

-          הניסיון הבלתי אפשרי וחסר התכלית להתקשרות עם המספר על הזרוע רומזת לחיבור הטוטאלי לעבר. המילה "צלוב" מעלה אסוציאציות למוות. המספר ממשיך לדמם, כלומר למרות שהמלחמה הסתיימה הפצעים הנפשיים טרם הגלידו.

-          ההקשבה בדריכות מבטאת את חוסר היכולת שלו להקשיב למציאות המתרחשת בהווה.

-          האב זוכר באופן תמידי את העבר. ריבוי הפעלים מתחום התקשורת רומז על כך.

-          קיימת אירוניה בשיר – האב חרש, אך, מצד שני, הוא קשוב באופן מתמיד – רומז לכך שההקשבה היא פנימית.

-          כיצד התחרש האב? בספרה "ורד הלבנון" מאת לאה איני מפורט האירוע בהרחבה – עמוד 2 בדפי מקורות לתלמיד. האינפורמציה החוץ-טקסטואלית חשובה להבנת השיר ומאירה אותו.

-          הביטוי "שומע כמחריש" – משמשת כמיטונימיה. האב שותק ביחס להווה וקשוב ביחס לעבר.

-          סיוטי האב מרובים. הם באים "בקרונות". המילה "קרונות" רומזת למשלוחי היהודים להשמדה. בשיר קיימת פעולה הפוכה הקרונות באים אליו.

-          פירוט מחנות ההשמדה "דורה, בונה, אושוויץ" בהם שהה האב בזמן המלחמה הופכים לרשימה נוראית שמאחוריהם עומד סבלו – רעב, השפלה, כאב פרידה, וכו'. השמות הקונקרטיים מסייעים בעיצוב המסר הישיר של השיר.

-          צרחות האב באופן אירוני רומזות על חיותו. עצם האמירה "שלומי טוב" – רומזת לכך ששלומו כלל לא טוב.

-          הכר הרטוב- מבכי או מזיעת חלומות זוועה וסיוטים. מבטאת את חוסר השלווה גם בשעות השינה.

לסיכום חלק זה. ראינו, אם כן, שהאב ניצל באופן פיזי, אך חייו אינם חיים. מבחינה נפשית הוא עדיין שם- במחנות.

חלק ב': דמות הבת.

הבת הדוברת מעמידה את עצמה באופן לא סימטרי לתיאורי האב המפורטים. קיימת ניגודיות ביניהם ומצד שני אנלוגיה. מצד אחד, שניהם בוכים וסובלים ומצד שני האב משמיע את כאבו בעוד הבת סובלת בשקט.

האב מתואר לאורך 14 שורות ואילו הבת מופיעה רק בתי השורות החותמות. חוסר האיזון רומז לתחושה שלה – סבלו של האב חזק יותר מסבלה של הבת.

(דברים דומים אמרה גם בטקס יום השואה משנת 2010 – קישור ברשימת ההעשרה.)

"...השואה הייתה אחת, ועל כן, גם היה רק דור אחד לשואה, הניצולים עצמם! אני לא הייתי שם, אני לעולם לא אוכל לשאת על גבי את כאב אבי וזיכרונותיו, אני לעולם לא אהיה הוא... ולא רק שלא אוכל להיות – אסור לי! אסור לי אם אני רוצה לחיות! אם אני רוצה להישאר שפויה! ואם אני רוצה לקחת אחריות על חיי..."

-          הבת נותרת לבדה עם בכייה. האב המסויט לא מסוגל להיות קשוב לבכיה של ביתו.

-          הבת מבינה שסבלו גדול משלה ולכן היא בוכה בשקט ("בכיי המהלך על בהונות, - מטאפורה").

 

הפנמה:

כאב השואה הוא דבר בלתי נתפס בשכל האנושי. הטרגדיה הנוראה היא שגם שנים לאחר השואה ממשיכים סיוטיהם של "הניצולים". מכאן, שחייו של ניצול אינם חיים נורמליים ונמנעת מהם האפשרות לחזור לשגרה. לרוע המזל, הכאב והסבל עוברים גם לדורות הבאים.

חשוב שתלמידנו יבינו ויכירו בעוצמת האירוע הטראומטי הזה לפרטים ולכלל באומה.

כעם עלינו לזכור את המלחמה הנוראה ההיא ואסור לאטום אוזנינו מסיפורים אלה. להעשרה בדפים לתלמיד עמ' 4 – הקטע "שכחה".

 

מניסיון, לבני נוער יש רתיעה מעיסוק בנושא זה, דבר המוליד בורות... לכן עלינו כמורים להבין את חשיבות הנחלת הנושא לתלמידנו.

בשלב הראשון , מילוי שאלון אישי ע"י התלמידים: "בחן את עצמך..." האם אני מסוגל/ת לענות על כל השאלות הללו בנושא השואה?! האם ישנם דברים נוספים שאיני יודע וברצוני ללמוד?! השאלון ישמש פתח לדיון שיגיע בהמשך. "הראי" שיציב השאלון בפני התלמיד יעזור לו להכיר בהיקף ידיעותיו בנושא השואה. (עיין בנספחים)

מכאן יתעורר דיון על מטרת הזכירה בכלל. ניתן לערוך דיון על התמונה בעמוד 6 – הצעה לכרזה – מהי חשיבות זכירת השואה?

רעיונות לתשובות אפשריות:

הזדהות עם הנספים שמתו על עצם היותם יהודים. התכנית היתה השמדת כל העם היהודי.

הכרת ההיסטוריה של עמי . לזכירה יש ערך בבניית הזהות הפרטית והלאומית שלנו – "עם שאין לו עבר, ההווה שלו דל ועתידו לוטה בערפל" (מדברי יגאל אלון). חשוב לזכור שהנאצים ניסו לחסל את היהודים באשר הם, לכן כל יהודי מכל מוצא שהוא הוא למעשה מעין "ניצול שואה"...

(כהעשרה בלבד אפשר להביא בפני התלמידות קטע מבלוג שכותבת תלמידה לשעבר. המתארת את התפקיד שנטלה על עצמה – לזכור ולהזכיר לכולנו מה אירע שם. בקטע היא מתארת את מטרות הזכירה.)

 להעמקה: ניתן להביא בפני התלמידים קטע מקורות של הרב אריה הנדלר על משמעות הזיכרון: הקטע מציב את ערך הזכירה כמפתח לבניית הזהות האישית והלאומית שלנו.

 

דע מאין באת/ הרב אריה הנדלר.

בזיכרון אירועים כואבים בכלל, ובזיכרון השואה בפרט, לעיתים הכאב הוא כל כך גדול וכל כך טראומתי, עד שאין בידינו כלים להתמודד עימו ואנו עלולים לשקוע בהתרכזות בכאב. בשואה - כיוון שהדברים אמורים בכאב לאומי, תופס הכאב מימדים גדולים עוד יותר. קטעי הקריאה, המוסיקה, העדויות יוצרים מארג שלם שכל כולו כאב.

השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו היא לאן מוביל אותנו הכאב הזה?

נראה שיש כאן כבוד גדול לזכרם של הנרצחים. בכאבנו אנו אומרים להם, אנחנו זוכרים אתכם. וכאן שוב צפה שאלה נוספת, האם זה מה שהם היו מבקשים מאתנו? שנזכור, שנכבד, ותו לא?

מסתבר שלשאלה זו הקשרים רחבים יותר מאשר זיכרון השואה בלבד. השאלה היא - מה החשיבות של הזיכרון ההיסטורי בכלל. נראה שהתשובה לשאלה זו תוביל אותנו לגישה שונה ועמוקה יותר לסוגיית הזיכרון ההיסטורי בכלל, וזיכרון השואה בפרט.

אמרו חז"ל: "דע מאין באת ולאן אתה הולך" (אבות ג'). דרשו דורשי רשומות - דע מאין באת, ומתוך כך תדע גם לאן אתה הולך. לימוד ההיסטוריה בכלל, וזיכרון השואה בפרט אמור להיות עבורנו אבן יסוד, ציון דרך, במהלך חיינו הפרטיים והלאומיים. הידיעה מאין באנו מלמדת אותנו את המעלות ואת החסרונות שיש בעברנו, ומתוך כך את השליחות הגדולה המוטלת על כתפינו לשנות את הטעון שינוי, ולהמשיך את המחייב המשכיות. דווקא השואה שהייתה אחד המצבים הקיצוניים ביותר שעבר עמנו, הציפה ערכים רבים הדורשים התייחסות מצידנו, אנו, זוכרי השואה. במישורים הפרטיים צפו ועלו ערכים דוגמת רוח האדם, ערבות הדדית, הומניזם, התמודדות עם משברים, התא המשפחתי, אמונה ועוד. במישורים הלאומיים צפו ועלו ערכים דוגמת גלות וגאולה, ארץ ישראל, עם ישראל ועוד.

בנקודה זו מגיעה החשיבות של זיכרון השואה. "...ולאן אתה הולך", השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו היא, מה למדנו? במה התקדמנו כתוצאה מן הזיכרון הצורב הזה? האם אנחנו מוכנים לקחת אחריות? האם אנו מודעים לתפקיד הגדול שקדושי עמנו הטילו על שכמנו?

זיכרון שכזה יהפוך להיות אבן בנין בעתידנו האישי והלאומי. גלי האבנים הללו, אבני הזיכרון, יהפכו ליד ושם לזכרם, לכבודם, לצוואתם...

-          משימת ראיון אישית: התלמידים יתבקשו לחפש אחר אדם ניצול שואה בקרבתם המעוניין לשתף בסיפורו האישי. התלמיד יתבקש לראיין אותו על עברו ועל סיפור הצלתו מן השואה. חלק משאלות הראיון יעסקו בעבר וחלקן במטרת הזכירה של השואה בעיני הניצול עצמו. בהמשך יציגו התלמידים במליאת הכיתה את תובנותיהם ממפגשים אלה.

 

סיום:

צפייה בסרט התיעודי "סְפורים" (Numbered)- הסיפור של המספרים על היד.

במאים: דנה דורון ואוריאל סיני.

-          דיון – לאחר הצפייה בסרט – מהן התגובות השונות של הניצולים בסרט לטראומת השואה. האם ישנם בכל זאת ניצולים בעלי איכות חיים?

 

להרחבה:

"כשירדנו מהמטוס, הייתה לי הרגשה שמשהו הולך אחרי. כשהסתובבתי לרגע לאחור, ראיתי את השואה יורדת גם היא אתנו. היא נראתה קצת עייפה, מכווצת כמו בגד ישן ודהוי בארון. כנראה, שצימרמן צדק כשאמר שאין דבר כזה ניצולי שואה..."

          דור שני מדבר - נאוה סמל

          דור שני מדבר - ליזי דורון

 

נספח:

בחן את עצמך...

   בדוק/בדקי עם עצמך, עד כמה את/ה יודע/ת לענות על שאלות אלה העוסקות בשואה.

 'האם הייתה השואה אירוע חד-פעמי בהיסטוריה?

 'כמה יהודים נרצחו בשואה? כיצד אנו יודעים זאת? האם ידועים לנו שמותיהם?

 'כמה יהודים נרצחו בכל מדינה?

 'מי היו הקרבנות האחרים של הנאצים? במה היה גורלם דומה לגורל היהודים או שונה ממנו?

 'מתי וכיצד עלו הנאצים לשלטון?

' כיצד התייחסו הנאצים ליהודים בשנים הראשונות שלאחר עלייתם לשלטון?

' כיצד הגיבו היהודים לרדיפות בגרמניה הנאצית לפני המלחמה?

' מדוע לא עזבו יותר יהודים את אירופה לפני תחילת המלחמה?

 'מדוע לא הגיעו יותר יהודים לארץ-ישראל לפני המלחמה?

 'לאילו מדינות היגרו יהודי הרייך לפני פרוץ המלחמה? כמה יהודים הגיעו לכל מדינה?

 'מדוע רצחו הנאצים את היהודים?

' מתי וכיצד החליטו הנאצים לרצוח את היהודים שבשליטתם?

 'כיצד התייחסה החברה הגרמנית לצעדי הנאצים נגד היהודים?

' היכן היו הגטאות הגדולים ביותר, כמה יהודים שהו בהם ומתי חוסלו?

' אילו תנאים שררו בגטו?

' כיצד התמודדו היהודים עם התנאים בגטו?

' מה היו היודנראט (המועצות היהודיות)?

' מה היו משאיות הגז? מתי והיכן השתמשו בהם?

 'מי בנה את תאי הגזים? באיזה סוג של גז השתמשו כדי להרוג יהודים ומי סיפק את הגז?

' מה היו מחנות הריכוז? מתי החלו לפעול, ומה הייתה מטרתם?

' מה היו מחנות ההשמדה? מתי החלו לפעול ומה הייתה מטרתם?

 'אילו יחידות גרמניות נטלו חלק ברצח היהודים?

' מה היה חלקם של אזרחים לא-גרמנים ברצח יהודים?

 'איזה תפקיד מילאו הממשלות שהיו תחת כיבוש גרמני ברצח היהודים?

' באילו דרכים ניסו הנאצים להסתיר את הזוועות?

 'מתי נודע לעולם על השואה? כיצד הגיע המידע אל העולם החופשי?

' מה עשו יהודי אמריקה כדי לעזור ליהודי אירופה בזמן המלחמה?

 'מה עשו יהודי ארץ- ישראל כדי לעזור ליהודי אירופה בזמן המלחמה?

 'מדוע לא הפציצו בעלות הברית את אושוויץ?

 'באילו דרכים התנגדו היהודים למתקפה הרצחנית של הנאצים?

 'מי היו במנהיגים היהודים הבולטים בתקופת השואה ומה היו הישגיהם?

' מי הם חסידי אומות העולם?

 'מה היה מצבם של היהודים בגרמניה ובפולין לאחר השחרור? כיצד התחיל השיקום שלהם?

 'האם הנאצים רדפו את הדת היהודית, והאם פגע הנאציזם בעיקר ביהודים דתיים?

 'האם רבנים ברחו מקהילותיהם בתקופת השואה, וכיצד התנהגה המנהיגות הדתית ככלל?

' כיצד שמרו היהודים על קיום מצוות בתקופת השואה?  

' האם השואה ערערה את אמונתם הדתית של היהודים?  

(מתוך אתר "יד ושם")

 

מה למדת משאלון עצמי זה?

במה היית רוצה להרחיב וללמוד?

שאלות נוספות המתעוררות בי:

________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________