בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

תאווה ויצר

גילה שניוויס, 26/5/2012

מקצוע: מחשבת ישראל
נושא: אני עצמי

ואתה תמשול בו

{השיעור מתבסס על ניתוחו של חנן פורת עמ' 34-38,בספרו "מעט מן האור}

 

הערה:שיעור זה ילמד במסגרת הפרק של "רגשות,תחושות,תאווות".

 

מצורף דף מקורות.

 

* קריאת פסוקים א'-ח' בבראשית ד'

 

מטלת ביצוע:

נדמיין כי קין, לאחר שה' לא שעה למנחתו, העלה את תחושותיו על הכתב.

בחר נמען: הורים, אח, הקב"ה. וכתוב את מכתבו של קין. (עלייך להצמד לפשט הכתוב ולכותבו בגוף ראשון) 

 

מסקנה: אכן עפ"י הפשט קשה מדוע ה' דחה את מנחת קין, בעיקר לאור העובדה שהיה הראשון שהביאה. על אף שלא מצוין כי מנחתו הייתה משובחת (כפי שמצוין לגבי מנחת הבל) מצד שני לא מודגשת גם עליבותה.

מהי אם כן סיבת דחייתה?

 

*עיון במקור השני בקובץ המצורף {הרב קוק,אורות עמ' ל"ב}

מסקנה מן הלימוד: הרשע היה טמון בכוח כבר בעת הבאת הקורבן, הסיבה לסירובו של ה' לקבל את מנחת קין טמונה באישיותו. אישיות פגומה זו הביאה לכך שקרבנו של קין נדחה.

ראייה מתוך הכתוב: בפסוקים ד',ה' כתוב "וישע ה' אל הבל ומנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה" והלא ראוי היה להיכתב :אל מנחת קין ואל מנחת הבל.

כיצד ניתן לקבל את העובדה שאישיותו של קין מלכתחילה הייתה שלילית, ועוד, לפי זה מוכרח היה לפעול כפי שפעל?

 

*עיון במקור השלישי בקובץ המצורף {רמב"ם,הלכות דעות פרק א'}  

*מהו פירוש המושג "דעות" אצל הרמב"ם?

*עפ"י הלכה ד' מהם שלושת סוגי הדעות הקיימות באדם?

 

מסקנה לענייננו: אף אם קיימת תכונה מולדת באדם, יש בכוחו - אמנם ע"י עבודה קשה - לשרש תכונה זו. {כמו גם להשריש תכונות שהן חיצונית לו}

 

במסגרת הדיון שייערך להתייחס גם לעניין "לפום צערא אגרא".

 

*מהו הסיכוי שהאדם יצליח להפטר מתכונה רעה הטבועה בו?

 

הרעיון המרכזי: יש לאדם אפשרות להיחלץ מיצר הרע המושך אותו שכן הוא כוח חיצוני לו,ובכוחה של הנשמה,שהוא הכוח הפנימי המצוי בתוכו,להתגבר עליו. (הרחבה לרעיון זה ניתן למצוא בספרו של חנן פורת, הנזכר לעיל) זוהי המשמעות של "ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו".

יש לציין כי הקב"ה עפ"י המקרה של קין והבל עומד לימינו של החוטא ומעודדו לשוב.זאת ניתן לראות מן העובדה שמבין השניים בוחר הקב"ה לדבר דווקא עם קין החוטא ולא פונה כלל אל הבל. 

 

דף מקורות:

וְאַתָּה תִּמְשָׁל-בּוֹ

בראשית ד

ג וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַד'.  ד וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ד' אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ.  ה וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.  ו וַיֹּאמֶר ד' אֶל-קָיִן  לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ.  ז הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל-בּוֹ.  ח וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ. 

 

הרב קוק אורות עמוד לב'

 

לא שעה ד' אל קין ואל מנחתו, מפני הרשעה שהייתה בו אחוזה. אותו רצח שיצא אל הפועל אחר כך, היה גנוז וספון בכח גם בעת הבאת הקרבן מפרי האדמה, וקרבן זה תועבה הוא. הוא הוא המגביר את כל כח הרע והחטאת הרובץ על הפתח ...

 

כה סובבת והולכת היא "הקינות" הרשעה החפצה שתיטב בעיני ד', שד' ישעה אליה ואל מנחתה, ובחובה יודעת היא היטב, כי מאס ד' בה ופניה נופלים וחרה לה מאד, וכעסה אגור בתוכה, ובכל עת מצוא הנה יד הרוצח מתגלה בכל תועבתה...

 

רמב"ם הלכות דעות פרק א

א  דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם, וזו משונה מזו ורחוקה ממנה ביותר:  יש אדם שהוא בעל חמה, כועס תמיד; ויש אדם שדעתו מיושבת עליו, ואינו כועס כלל--ואם כעס, יכעוס כעס מעט בכמה שנים.  ויש אדם שהוא גבה לב ביותר, ויש שהוא שפל רוח עד מאוד.  ויש שהוא בעל תאווה, לא תשבע נפשו מהלוך בתאוותה; ויש שהוא טהור גוף ביותר, לא יתאווה אפילו לדברים מעוטים שהגוף צריך להם.

ב  ויש בעל נפש רחבה, שלא תשבע נפשו מכל ממון העולם, כעניין שנאמר "אוהב כסף לא ישבע כסף" (קוהלת ה,ט); ויש מקצר, שדייו אפילו דבר מועט שלא יספק לו, ולא ירדוף להשיג כל צורכו.

ג  ויש שהוא מסגף עצמו ברעב וקובץ על ידו, ואינו אוכל פרוטה משלו אלא בצער גדול; ויש שהוא מאבד כל ממונו בידו, לדעתו.  ועל דרכים אלו--שאר כל הדעות, כגון מהולל ואונן, וכיליי ושוע, ואכזרי ורחמן, ורך לבב ואמיץ לב, וכל כיוצא בהן.

ד  ...  וכל הדעות--יש מהן דעות שהן לאדם מתחילת ברייתו, לפי טבע גופו; ויש מהן דעות שטבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותם, במהרה יתר משאר הדעות; ויש מהן שאינן לאדם מתחילת ברייתו, אלא למד אותן מאחרים או שנפנה להן מעצמו, לפי מחשבה שעלתה בליבו או ששמע שזו הדעה טובה לו ובה ראוי לילך, והנהיג עצמו בה עד שנקבעה בלבו.

 


תגיות: מידות