בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

"רומן רוסי" כאמצעי ללימוד היסטוריה

עודד כהן, 21/10/2014

מקצוע: היסטוריה
נושא: "רומן רוסי" כאמצעי ללימוד היסטוריה

 

יצירות ספרותיות המעוגנות בפרשות היסטוריות ספציפיות או שברקע שלהן ישנה תקופה או פרשה היסטורית, יכולות לתרום ללימוד ההיסטוריה בכלל ובבתי הספר בפרט.

יצירות ספרותיות הכתובות בצורה מעניינת, מושכות קהל ויכולות למשוך את לב התלמידים. אך מלבד העניין הרגשי, ישנם יתרונות נוספים להסתייעות ביצירות ספרותיות במסגרת הוראת ההיסטוריה. יצירות ספרותיות העוסקות בנושאים היסטוריים יכולות לשפר את הבנת הרקע והקונטקסט ההיסטורי וזאת על ידי שימוש בדוגמאות, שגם אם הן בדיוניות, הרי שיש באפשרותן להמחיש אווירה כללית בצורה טובה.

בנוסף לכך, מחקרים שנעשו בארצות הברית הראו ששימוש בשיטות לימוד אינטרדיסציפלינריות במדעי הרוח בכלל, ושימוש בספרות יפה בהוראת ההיסטוריה בפרט, מגבירים את המוטיבציה ואת המעורבות אצל התלמידים, משפרים את הבנתם ובכך מביאים לתחושת סיפוק ומעודדים מחשבה יצירתית.[1]

מלבד זאת, שימוש בספרות יפה יכול לעודד תלמידים להביט על ההיסטוריה בפרספקטיבות מרובות ולצעוד בנעליהם של דמויות היסטוריות (שגם אם לא חיו באמת, הרי שוודאי שדמויות דומות להן כן התקיימו) פחות שגרתיות, מה שבמקרים רבים לא מתאפשר במחקר היסטורי רגיל או בספרי הלימוד ההיסטורי.

מלבד ליתרונות המיידים שיש לשימוש בספרות יפה בשיעורי ההיסטוריה עצמם, ניתן למצוא יתרונות לטווח ארוך שאינם דווקא קשורים למטרות כמו הבנת התקופה ההיסטורית הנלמדת. שימוש בספרות יפה, יעודד תלמידים לקריאה איכותית ולהשכלה רחבה, דבר חשוב מעין כמוהו בעידן המחשב והטלוויזיה. התלמידים ירחיבו את אופקיהם ויפתחו את דמיונם, ובכך נזכה לרווח כפול ומשולש.

מובן ששימוש בספרות יפה בלימודי ההיסטוריה עלול ליצור מספר בעיות. העיקרית שבהן היא הבלבול שעלול להיווצר בין הבדיה לאמת (אני יוצא מנקודת הנחה מודרניסטית, שאמת היסטורית אכן בנמצא גם אם היא חמקמקה). תלמידים רבים עלולים לטעות, בין אם מתוך חוסר ריכוז או מתוך חוסר הבנה, ולראות בדמויות ספרותיות בדיוניות, דמויות אמיתיות או באירועים בדיוניים, אירועים שקרו בפועל. לכן חובה על המורה לשוב ולהדגיש את ההבדלים בין הבדיון הספרותי למציאות ההיסטורית. ייתכן שיש לשקול שימוש במתודה זו רק בכיתות קטנות ואיכותיות.

בנוסף לכך קיימת בעיה פראקטית של הטלת מטלות קריאה על הכיתה. יש לשער שהטלת מטלה של קריאת ספר בן מאות עמודים, תתקבל בהתמרמרות וייתכן שלא תתבצע על ידי חלק גדול מהתלמידים. פתרון לבעיה זו יהיה בחירה של קטעים ספרותיים קצרים או בינוניים ושוב, הכרה של הכיתה והתאמת המטלה ליכולת שלה.

הצעה נוספת היא שיתוף פעולה בין המורה לספרות למורה להיסטוריה. ניתן לנסות לתאם בין המורים את נושאי הלימוד כך שלדוגמה, בזמן שבשיעור ספרות לומדים את הספר "גיא אוני" של שולמית לפיד, ילמדו בשיעורי ההיסטוריה על העלייה הראשונה. בצורה זו ניתן יהיה לשלב ביתר קלות בין הדיסציפלינות.  

אני סבור כי שילוב של קטעים מהספר 'רומן רוסי' של מאיר שלו לחומר הלימוד הנדרש על ידי משרד החינוך, יכול להוסיף עניין אצל התלמידים וזאת בזכות סגנון הכתיבה שובה הלב של מאיר שלו והעושר הלשוני שלו, לעודד התעניינות בנושא ומוטיבציה להעמיק בו ולהמחיש להם, מלבד האידיאולוגיה של העלייה השנייה, גם מסרים הנקראים בין השורות על התפכחות מאמונה עיוורת ברעיונות אידיאולוגים,  מסרים שלא ניתן למצוא בספרי הלימוד.

מובן שחשוב מאוד להזכיר לתלמידים שלא מדובר בספר היסטוריה, אלא ברומן בדיוני, האירועים המתוארים בספר לא קרו במציאות אך הם יכולים להמחיש בצורה טובה את רוח התקופה.

ישנן אפשרויות רבות לשימוש ברומן רוסי לצורך לימוד נושא העלייה השנייה. אני אציג מספר דוגמאות לאפשרויות כאלו.

ניתן לקחת שתיים מהדמויות בספר: יעקב פינס - מורה הכפר והאידיאולוג הגדול שלו אשר לעת זקנה מתחיל להתפכח מאותה אידיאולוגיה. ואורי מירקין - בן הדור השלישי למייסדים, דמות סרקסטית ומרדנית המהווה אנטיתזה לבני הדור הראשון, ודרכם לבחון הן את האידיאולוגיה של בני העלייה השנייה, הן את המיתוסים של אותה עלייה והן את ניפוץ המיתוסים וההתפכחות מהאידיאולוגיה.

בעזרת קריאת פרקים מהספר הנוגעים לדמויות אלו ולדמויות נוספות, ניתן להכיר את עקרונות האידיאולוגיה, אך בו בעת גם לפתח ראייה ביקורתית כלפי אותה אידיאולוגיה וזאת על ידי תשומת לב לחלקים הסרקסטיים שבספר. פעמים רבות לאורך הספר, מוצג עיקרון אידיאולוגי כלשהו, אך בקריאה בן השורות ניתן לחוש בסרקאזם. כך למשל בקטע הבא המתאר את סבו של המספר, ממקימי הכפר, אוכל ארוחת ערב:

"בערב באה פאניה ליברסון ובישלה את מרק העוף, ובשעה שסבא אכל, ישבה האישה היפה וקראה לו בקול מדוד ונעים את תקנון הכפר: 'מטרתנו ליצור קהילת עובדים החיה מעמל כפיה וללא ניצול'; 'דרכנו צריכה להיות התמזגות הריאליות עם האידיאליות'; 'החינוך יהא משותף ושווה לכל ילדי החברים'; 'המוסדות הציבוריים ימלאו את צרכיה הרוחניים והכלכליים של המשפחה'. 'עזרה הדדית', 'עבודה עצמית', 'מעמד החברה', 'חזרה אל הקרקע' – מילים טובות ומעודדות נעו בחדרו של סבי, עד שתווי פניו הסובלים התרככו בסבלנות פתאומית." (מאיר שליו, רומן רוסי, תל אביב תשמ"ט, עמ' 174)

בקטע זה מוצגים כמה מערכיה המרכזיים של העלייה השנייה: שוויוניות, עבודה עברית, גאולת הקרקע ועוד. ניתן לציין את הערכים המוזכרים בקטע או לבקש מהתלמידים לציין מהם הערכים, ויחד עם זאת ניתן להסב את תשומת ליבם של התלמידים לסרקאסטיות שבסצנה בה אחד ממייסדי הכפר אוכל את המרק לקול האידיאולוגיה המוקראת לו ואותה אידיאולוגיה היא זו שמרככת את תווי פניו הסובלים מעמל היום.

ניתן להביא גם קטעים מהספר המציגים עקרון אידיאולוגי בולט אחד. כך לדוגמה בקטע הבא המציג את תפיסת העולם החילונית של אנשי העלייה השנייה הבאה לידי ביטוי בדבריו של המורה יעקב פינס:

"למחרת נסענו לבית שערים העתיקה. כבר בדרך הזהיר אותנו פינס שאנו עתידים לבקר 'במקום נורא'. 'לכאן באו המתים מן הגולה, להיקבר באדמת ארצנו'. אמר לנו כשעמדנו במערות הקבורה הגדולות, החגיגיות. קולו הדהד בצינה האפלה וצלו רעד על הקירות ונקווה בטביעות העתיקות של אזמלי החוצבים. 'כאן חי ומת רבי יהודה הנשיא, ולאחר שנקבר כאן נהפך המקום לבית קברות חשוב'. 'אבל אנחנו, ילדים', הוסיף מייד, 'אנחנו עלינו לארץ לחיות בה ולא כדי למות בה. הם האמינו שהקבורה בארץ תזכך את חטאיהם ותקרבם לגן העדן. אבל אנחנו איננו מאמינים בגלגול מחילות ובכפרת עוונות. כפרת העונות שלנו היא עבודת האדמה ולא חציבת קברים. גלגול המחילות שלנו הוא החריש. את נשמותינו נמרק בעבודה קשה. דין וחשבון אנו עתידים לתת עוד בעולם הזה." (שם, עמ' 210)

זוהי דוגמה נוספת לעושר הלשוני והתיאורי שכנראה שלא נמצא בספרי הלימוד בהיסטוריה, שיכול גם לעשות רושם רגשי על התלמידים וגם לאפשר להם להיכנס לנעליהם של הנערים העומדים במערה הקרירה ושומעים את נאומו המליצי של מורם הזקן.

בקטע זה מוצג אתוס 'דת העבודה' של חלוצי העלייה השנייה וניתן לדון בו. כמו כן ניתן להתייחס אליו בצורה ביקורתית יותר ולדון בנושא של עבודת האדמה ככפרת עוונות אצל אנשי העלייה השנייה  תוך התייחסות להתפכחות של חלק מהחלוצים מעיקרון זה. ניתן אף להציג את דבריו של אותו יעקב פינס בהמשך הספר, המתפכח מהאידיאולוגיה ואומר, בהתייחסו לאדמת ארץ ישראל:

"אין היא אלא איחוי גרוע של בדיות, קרום שתחתיו מסתתרות רק הוכחות של אנוכיות, וכדור הארץ כולו אינו אלא גרגר פורח בקצהו של ציבור כוכבים שולי [...] הקרקע רימתה אותנו, היא לא הייתה בתולה." (שם, עמ' 287)

ברומן רוסי מוצגים כמה מהמיתוסים על העלייה השנייה בצורה משעשעת ואירונית. כוחם הפיזי הגדול של החלוצים בא לידי ביטוי בספר בדמותו של אפרים – בנו של אחד ממייסדי הכפר שנפצע במלחמת העולם השנייה ומאז שחזר מהחזית הוא מסתובב עם כיסוי בד על פניו ועם פר עצום בגודלו על כתפיו. דמות זו יכולה לשמש מקור לדיון על מיתוס 'היהודי החדש' 'ויהדות השרירים' שהיה דומיננטי בקרב אנשי העלייה השנייה.

מלבד זאת ניתן להציג את יחסם של בני הכפר לאפרים כביקורת על עיקרון השוויוניות שפעמים רבות נשאר כעקרון לא מיושׂם.  בני הכפר סלדו מפניו המעוותות וממנהגו המשונה לשאת את הפר, שבאופן סמלי נקרא ז'אן ולז'אן (שמו של גיבור הספר 'עלובי החיים' מאת ויקטור הוגו), ואת ערכי השוויון והעזרה ההדדית שהיו כה דומיננטיים במשנה האידיאולוגית של העלייה השנייה, הם השאירו על דף התקנון. יעקב מירקין, אביו של אפרים ואחד ממייסדי הכפר, ביטא זאת בצורה נחרצת באומרו במרירות:

"התקנון המדוקדק שלנו לא כלל סעיפים הנוגעים לבן הדור השני שפניו נשחתו והוא מתעקש לשאת בני בקר על שכמו." (שם, עמ' 159)

הצגתי, אם כן, מספר קטן מיני דוגמאות אפשריות רבות לקטעים מהספר בהם ניתן להשתמש. כאמור, באפשרותו של המורה לבחור האם להציג את חיי אנשי העלייה השנייה, קשייהם והאידיאולוגיה שלהם, כפי שאלו באים לידי ביטוי בספר בצורה ביקורתית או בצורה מסורתית יותר. בין אם הוא יבחר כך או אחרת, ישנן שפע של קטעים שניתן לבחור לשים עליהם את הדגש ובעזרתם להשיג את המטרה.

 

[1]  Diana B. Turk, Emily Klein and Shari Dickstein, "Mingling 'Fact' with 'Fiction': Strategies for Integrating Literature into History and Social Studies Classrooms", The History Teacher, 40, 3, (May 2007), p. 397.