בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

קידושין, דף מא ע"א – דף מג ע"ב

נתנאל אזואלוס, 27/12/2018

מקצוע: תלמוד
נושא: קידושין

בשיעור זה נעסוק בסוגיית "שלוחו של אדם כמותו" ובסוגיית "אין שליח לדבר עבירה".

רקע:

הגמרא שלנו דנה בדברי המשנה: "האיש מקדש בו ובשלוחו, האשה מתקדשת בה ובשלוחה" (מא ע"א).

בתוך הדיון התלמודי על קידושי אישה הגמרא דנה ב"כוחו" של השליח לבצע את הקידושין עבור המשלח ומרחיבה את הדיון על שליח ושליחות לעניינים נוספים. הגמרא מתבססת על הכלל "שלוחו של אדם כמותו", ומסבירה מי יכול להיות שליח ואיזה שליחויות יכול/ לא יכול השליח לעשות.

ניתן לסכם שבהקשר של שליחות הגמרא דנה במספר נושאים:

  1. מקור הדין "שלוחו של אדם כמותו".
  2. תקפות מעשיו של שליח – מתי קשר השליחות מתנתק מגדר "כמותו" למשל בחש"ו.
  3. דין שליחות לדבר עבירה.
  4. האם שליח נחשב עד.

 

מהלך השיעור:

 

לאחר לימוד הסוגיה המתחילה בדף מא ע"א, נרחיב את הלימוד בהקשר של דין שליח ומשלח ונלמד את המקורות הבאים:

  1. הרב ישעיהו דטראני, תוספות רי"ד, קידושין דף מא עמוד א: באילו מצוות אפשר למנות שליח ובאילו לא (בגופו ושלא בגופו).
  2. הרב מאיר שמחה הכהן מדוינסק, אור שמח הלכות שלוחין ושותפין פרק א הלכה א: מעשה השליח הוא בדיוק כמו מעשה המשלח כל עוד ההנאה/שינוי לא מגיע לשליח אלא למשלח.
  3. הרב יצחק בר ששת, שו"ת הריב"ש סימן פב: השליח הוא כמו המשלח רק בכל מה שקשור לעדות בדברים אחרים אין ביניהם זיקה ולכן יכול לשמש כעד כי לא נוגע בדבר.
  4. הרב רפאל יום טוב ליפמן היילפרין, שו"ת עונג יום טוב, סימן קיג: השליח הוא בעל כח כמו המשלח- שתי דרכים להבין זאת: המשלח ממנה את השליח ונותן לו את כוחו ואז גם אם המשלח איבד את כוחו (למשל נהיה שוטה ולא יכול לגרש) השליח כן יכול לעשות זאת בשמו (רמב"ם). הבנה שניה היא שהשליח הוא בעל כח להוציא לפועל כל דבר שבכוחו של המשלח לעשות באותו זמן ולכן למשל אם המשלח נהיה שוטה השליח לא יוכל לקדש אישה (טור).
  5. רבי עקיבא איגר, מסכת בבא מציעא דף י עמוד ב: הסיבה לאי תקפות שליחות לדבר עבירה היא ששליחות כזו בטלה מעיקרה כי גם השליח וגם המשלח חייבים במצוות ה' ולכן אי אפשר מצד אחד לשלוח מישהו לעבור על עבירה (דברי הרב ודברי התלמיד, דברי מי שומעין?) ומהצד השני אי אפשר לבצע עבירה בשם אדם אחר כי האיסור הוא על השליח (כמו המשלח).
  6. הרב אשר וייס, "אין שליח לדבר עבירה", מנחת אשר – במדבר, עמ' עדר-רעז: מי מתחייב על שליחות לדבר עבירה? רק אדם אחד מתחייב במצב כזה וזה השליח שביצע בפועל את העבירה. התוס' (מב ע"ב ד"ה אמאי) מסייגים את ההבנה הזו שאם השליח ביצע את העבירה בשוגג אז מי שיתחייב יהיה המשלח.

 

שאלות לעיון:

  1. עד איזה גבול השליח הוא כמו המשלח לעניין קיום מצוות? (תוס' רי"ד)
  2. מדוע אם השליח נהנה מהשליחות מעשה השליחות עלול להיפגע? (אור שמח)
  3. הסבר בלשונך למה ניתן לדמות את תפקיד העד ותפקיד השליח כשני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו? (שו"ת הריב"ש)
  4. מה זה אומר להיות שליח של מישהו - לעשות את מה שאמר לי בלי קשר למצבו ורצונו עכשיו, או לעשות בשביל מישהו משהו שהוא יכול בעצמו לעשות אך נעזר בי כדי להוציאו לפועל? (שתי תפיסות בשו"ת עונג יו"ט)
  5. שליחות לדבר עבירה לא תקפה, אך מה יהיה הדין כשהשולח לא יודע שזו עבירה (והשליח כן)? ומה יהיה הדין כשהמשלח יודע שזו עבירה והשליח לא יודע? ומה יהיה הדין כשהשליח הוא קטן למשל שיודע שאסור אך לא חייב במצוות? בנוסף: מה יהיה הדין בשליח / משלח גוי? (ר"ע איגר)
  6. מה יהיה הדין של איש עולם תחתון ששלח את אחד מ"חייליו" לרצוח מישהו? מהי המחלוקת בגמרא בהבנת החיוב בשליחות בדבר עבירה לשיטת שמאי הזקן (מג ע"א) (שלוש דרכים להבנת דבריו)?. למה המשלח פטור מעונש על מעשיו, ובאיזה מצב לפי תוס' יהיה חייב רק המשלח? ( ר' אשר וייס)

תורף החידוש הלמדני:

הדגש בסוגיה הוא על "הכלל שלוחו של אדם כמותו". הדיון הוא עד איזה גבול השליח הוא כמו המשלח. החידוש הוא שברור שהשליח הוא לא האדם (המשלח) אלא רק כמותו, לכן במצבים שונים עלול להיווצר מצב של היעדר תוקף לשליחות או שהשליח מוגבל בשליחותו. זאת, החל ממצוות מסוימות ששליח לא יכול להוציא לפועל עבור שולחו, דרך שליחות שנהנה ממנה השליח ובכך מבטל את השליחות (הכוונה לא לתשלום עבור שליחות אלא למשל לאכילת קדשים בשם המשלח) וכלה בשליחות לדבר עבירה שעוקרת את הזיקה שבין השליח למשלח מעיקרה.

 

המהלך ההפנמתי על הסוגיא יעסוק בנושא האחריות. במקור בגמרא וודאי כיום בחיינו, ניתן לראות שתי זוויות להסתכלות על הקשר שבין משלח לשליח בתוך ההקשר של אחריות.

בזווית אחת, נבחן את האחריות של המשלח לבצע משימה כלשהי, ומתוך כך את המידה שבה הוא רשאי להעביר את האחריות לשליח. נדון בשאלה האם מינוי שליח הוא באמת העברת אחריות, האם זו חלוקת אחריות, או שהאחריות נשארת בידי המשלח והשליח נטול אחריות לחלוטין לשליחותו.

מן הזווית השנייה, נברר מהי מידת האחריות של השליח למעשיו? נעלה דוגמאות למצבים שבהם השליח נשלח למשימה כלשהיא ונשאל האם יש לו אחריות, האם כל האחריות מוטלת על המשלח, או שהיא מתחלקת בינהם.

ניתן לכל תלמידי הכיתה לקרוא כתבה זו, מתוך חדשות עשר.

לאחר מכן ניתן לתלמידים לצפות בקטע קצר מתוך המשפט של אדולף איכמן. בקטע (מתוך ישיבה מספר 100 של המשפט) מגיב איכמן לטענות לאחריותו לאירועים בהם נהרגו מאות אלפי יהודים. תגובתו היא שאין לו אחריות כיוון שהוא רק מילא את הפקודות של היטלר שנחשבו כחוק, לא הפעיל את שיקול דעתו האישית ולא נתן כלל את הדעת למה שהוא מבצע [הקטע הרלוונטי מופיע מדקה 19:00 עד דקה 24:00 לערך].

 

 

לאחר קריאת הקטע והצפייה של כל הכיתה בסרטון, יחולקו התלמידים לשתי קבוצות.

קבוצה אחת תעסוק במקרה המתואר בכתבה והשניה תעסוק בטיעונו של אייכמן. כדי שהמצבים יהיו חד משמעיים הכיתה תקבל הנחיה לקבל את טענת האם בכתבה שמצבה הכלכלי קשה, וחברי הקבוצה יניחו שבאמת מצוקת המשפחה גדולה אפילו עד כדי מחסור במזון. הקבוצה שתדון במשפט איכמן תקבל הנחיה להניח שאיכמן דובר אמת ובאמת קיבל הוראות מפורשות לפעול כפי שפעל.

שתי הקבוצות יקבלו רבע שעה להכין הצגה של בית משפט שבו הם ממלאים את כל התפקידים (שופטים, סנגור, קטגור, עדים וקהל. אפשר להוסיף תפקידים כמו כתבנית, עיתונאי, מאבטח וכו'). התלמידים יטענו לפחות שתי טענות לחפותו של הנאשם ולפחות שתי טענות נגד הנאשם. על הטענות להיות מבוססות על דעות וטיעונים שפגשנו בלימוד הסוגיא. לבסוף, יצטרכו השופטים להכריע את פסק דינם ולנמק את פסיקתם בטיעונים מתוך הסוגיא.

המטרה של הפעילות היא לתרגם את הטיעונים שראינו בסוגיא בהקשר של הזיקה בין המשלח לשליח, למושגים של אחריות שיכולים לבוא לידי ביטוי במציאות העכשווית.

 

לתשומת לב :

לפעמים מוטלת עלינו אחריות ואנו מבצעים את המוטל עלינו לכאורה בלי לשאול שאלות. נשים לב מתי אנחנו הופכים למוציאים לפועל של משימה נכונה וראויה ותפקידנו לגרום לה לקרות (כי מי שנותן לנו את האחריות לא יכול לעשות את הפעולה בעצמו או צריך עזרה בביצועה), ומתי אנחנו עושים מעשה בשם ובשליחות אדם אחר כי הוא לא רוצה לעשות את אותה פעולה בעצמו (ואז חובה להפעיל שיקול דעת ולשאול את עצמינו כשליחים מה מידת האחריות שלי למעשה והאם הוא ראוי - או שנשלחתי כדי שהאחריות השלילית תיפול על כתפי ולא על כתפי המשלח).

עוד נשים לב שלמרות שלרוב נהיה בצד של ה"שליח" כתלמידים/בנים/חיילים/חניכים, ובעיקר בצד זה עוסק השיעור, פעמים רבות שנהיה גם הצד ה"משלח" - ובצד זה חשוב עוד יותר לשאול את עצמינו שאלות שמטרתן בירור עצמי בנוגע לטיב השליחות.

 

הרחבות

על מילוי פקודות בצבא, הבחנה בין פקודה בלתי חוקית לפקודה בלתי חוקית בעליל - לשון השופט בנימין הלוי בפס"ד של מבצעי טבח כפר קאסם  1957:

"סימן היכרה של פקודה "בלתי חוקית בעליל" - מן הדין שיתנוסס כדגל שחור מעל לפקודה הנתונה, ככתובת אזהרה האומרת: "אסור!". לא אי חוקיות פורמלית, נסתרת או נסתרת למחצה, לא אי חוקיות המתגלה רק לעיני חכמי משפט חשובה כאן, אלא: הפרת חוק גלויה ומובהקת, אי חוקיות ודאית והכרחית המופיעה על פני הפקודה עצמה, אופי פלילי ברור של הפקודה או של המעשים שהפקודה מצווה לעשותם, אי חוקיות הדוקרת את העין ומקוממת את הלב, אם העין אינה עיוורת והלב אינו אטום או מושחת - זוהי מידת אי החוקיות הדרושה כדי לבטל את חובת הציות של חייל ולהטיל עליו את האחריות הפלילית למעשיו."

למידת המחקר של מיליגרם על ציות (1962). הניסוי נערך בעקבות משפטו של אייכמן ופרסום פשעי הנאצים פסיכולוגים רבים וביניהם סטנלי מיליגרם באותה תקופה שאלו את עצמם כיצד אפשר לגרום לבני אדם למלא פקודות כל כך חסרות אנושיות, אכזריות ורצחניות. עד היכן צריך לציית להוראות? ומה המשמעות שאדם אחר מוכן ליטול על עצמו את האחריות למעשים שלך.

נפנה את תשומת לב התלמידים לניסוי של מיליגרם (מתורגם לעברית). 

ניתן לפתוח דיון בעקבות הניסוי – נשאל את התלמידים מי חושב שהיה נוהג כמו רוב המשתתפים ומדוע?