בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

פסחים קט"ז ע"א: מצוות מגיד ומה נשתנה

דעאל רודריגז, 1/9/2014

מקצוע: תלמוד
נושא: מצוות מגיד ומה נשתנה, פסחים, קט"ז, ע"א

מהי ההגדרה של מצוות מגיד הנזכרת במפורש בתורה והינה עיקר ליל הסדר שעל שמה נקראת ההגדה כולה? מה היחס בין לספר את הסיפור לבין לזכור את העבר .מה כוחה של האמירה בפה?

רקע קצר על הסוגיה

 

משנה

משנתו היא משנה ד מפרק עשירי במסכת פסחים. הפרק כולו מתאר את השתלשלות ליל הסדר לכל שלביו ומנהגיו. בעצם ,נוסח משנתנו הוא הנוסח המוכר לנו של "מה נשתנה" המושר בליל הסדר בקהילות ישראל .המשנה מציגה הקדמה לנוסח עצמו . זמן האמירה –אחר המזיגה של כוס שניה.        

כיצד אנו מובלים אל השאלה הזו?- רצוי שישאל אותה הבן אם לא, האב ישאל את בנו מה נשתנה.

לאחר הנוסח היא מבהירה כיצד הנוסח הזה הוא פתיחה למצוות מגיד בכלל.

אחר השאלות ,כמה יש לענות על שאלות המה נשתנה/לספר ביציאת מצרים- כפי דעת הבן.

ועוד, למבנה הסיפור יש כללים ידועים -מתחיל בגנות וכו'

 

 

גמרא

הגמרא מביאה ברייתא המדגישה את האופי הדיאלוגי של מצוות מגיד. העדיפות הראשונה היא שאלת הבן ותשובת האב. אך אם הבן לא שואל בכל מקרה יש מצווה לשאול ולענות אפילו בינו לבין עצמו! כמו כן נשמע מהברייתא צירוף תלמידי חכמים לחיוב הסיפור. להדגיש שאין מדובר בלימוד קלאסי בהלכות הפסח.

 

רבא מקשה קושיא על נוסח מה נשתנה (ובאמת הרמב"ם  שונה את נוסח המשנה כמסקנת הגמרא)

 

נחלקו החכמים מה הפירוש מתחיל בגנות. מה היא אותה גנות.

רב אמר –גנות כחיסרון של עם ישראל שהיו עובדי עבודה זרה והתקרבו לעבודת ה'

שמואל אמר- גנות כצרה וכקושי שהיו בני ישראל משועבדים במצרים

 

הגמרא מביאה מעשה רב של רב נחמן שמסקנתו שאין צורך דווקא בנוסח "מה נשתנה" אלא צריך לפתוח פתח המוביל לסיפור יציאת מצרים בדרך כלשהיא .

אם כך תחילת ההגדה עצמה היא, עבדים היינו.

 

 

מקורות (מתוך מאגר המקורות לבגרות)

 

1. רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ז הלכות א-ה

א. מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן, שנאמר: "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" (שמות יג, ג) כמו שנאמר: "זכור את יום השבת" (שמות כ, ז). ומנין שבליל חמשה עשר? תלמוד לומר: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" (שמות יג, ח) – בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. ואף על פי שאין לו בן; אפילו חכמים גדולים חייבים לספר ביציאת מצרים, וכל המאריך בדברים שאירעו ושהיו – הרי זה משובח.

ב. מצוה להודיע לבנים ואפילו לא שאלו, שנאמר: "והגדת לבנך" (שמות יג, ח). לפי דעתו של בן אביו מלמדו. כיצד? אם היה קטן או טיפש, אומר לו: בְּנִי, כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצרים, ובלילה הזה פדה אותנו הקב"ה ויוציאנו לחירות. ואם היה הבן גדול וחכם, מודיעו מה שאירע לנו במצרים ונסים שנעשו לנו ע"י משה רבינו. הכל לפי דעתו של בן.

ג. וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו: 'מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות'? עד שישיב להם ויאמר להם: כך וכך אירע, וכך וכך היה. וכיצד מְשַׁנֶּה? מחלק להם קליות ואגוזים, ועוקרים השולחן מלפניהם קודם שיאכלו, וחוטפין מצה זה מיד זה, וכיוצא בדברים האלו. אין לו בן – אשתו שואלתו, אין לו אשה – שואלין זה את זה 'מה נשתנה הלילה הזה', ואפילו היו כולם חכמים. היה לבדו – שואל לעצמו 'מה נשתנה הלילה הזה'.

ד. וצריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח. כיצד? מתחיל ומספר שבתחילה היו אבותינו בימי תרח ומלפניו כופרים וטועין אחר ההבל ורודפין אחר עבודה זרה, ומסיים בדת האמת שקרבנו המקום לו והבדילנו מן התועים וקרבנו לייחודו. וכן מתחיל ומודיע שעבדים היינו לפרעה במצרים וכל הרעה שגמלנו, ומסיים בנסים ונפלאות שנעשו לנו ובחירותנו. והוא שידרוש מ"ארמי אובד אבי" עד שיגמור כל הפרשה [דברים כו, ה-ט]. וכל המוסיף ומאריך בדרש פרשה זו – הרי זה משובח.

ה. כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בליל חמשה עשר, לא יצא ידי חובתו; ואלו הן: פסח מצה ומרור. פסח – על שם שפסח המקום ברוך הוא על בתי אבותינו במצרים, שנאמר: "ואמרתם זבח פסח הוא לה' " (שמות יב, כז); מרורים – על שם שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים; מצה – על שם שנגאלו. ודברים האלו כולן הן הנקראין הגדה.

 

2. ספר החינוך, מצוה כא

מצות סיפור יציאת מצרים... ואין מן התימה אם באו לנו מצוות רבות על זה, מצוות עשה ומצוות לא תעשה, כי הוא יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ובאמונתנו. ועל כן אנו אומרים לעולם בברכותינו ובתפילותינו 'זכר ליציאת מצרים', לפי שהוא לנו אות ומופת גמור בחידוש העולם, וכי יש אלוה קדמון חפץ ויכול, פועל כל הנמצאות אל היש שהם עליו, ובידו לשנותם אל היש שיחפוץ בכל זמן מן הזמנים, כמו שעשה במצרים ששינה טבעי העולם בשבילנו, ועשה לנו אותות מחודשים גדולים ועצומים. הלא זה משתק כל כופר בחידוש העולם, ומקיים האמונה בידיעת השם יתברך, וכי השגחתו ויכולתו בכללים ובפרטים כולם.

 

3. הרב חיים הלוי סולוביצ'יק, חידושי הגר"ח ,סימן מ

במצוות "והגדת לבנך". בכל לילה יש מצווה של זכירת יציאת מצרים, ואם כן מה נתוסף בליל פסח במצוות סיפור יציאת מצרים שאין בזכירה של כל השנה?

ונראה לומר שיש ג' חילוקים בין המצווה של זכירת יציאת מצריים להמצווה של סיפור יציאת מצרים:

א. לקיים מצוות זכירה אין צריך להזכיר אלא לעצמו. אבל בסיפור יציאת מצרים המצווה היא לספר לאחר דרך שאלה ותשובה כדכתיב: "והיה כי ישאלך בנך'" (שמות יג, יד), וגם הפסוק "והגדת לבנך" (שם ח). בהגדה הבן שואל: 'מה נשתנה'? והאב משיב: 'עבדים היינו'. והלכה היא שאפילו אם אחד לבדו צריך לשאול לעצמו ולומר 'עבדים היינו' בדרך סיפור לאחר.

ב. בסיפור צריך המספר להתחיל בגנות ולסיים בשבח (פסחים קטו ע"א). ולקיים מצוות זכירה סגי בזכירת יציאת מצרים לחוד.

ג. מצווה לספר טעמי המצוות של אותו הלילה כמו שאמר "רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו. ואלו הן: פסח מצה ומרור. פסח על שום מה ...".

 

4. הרב יעקב בצלאל ז'ולטי, משנת יעב"ץ, אורח חיים סימן יח, ד, עמ' נג

נראה דאע״פ ששתיית ד׳ כוסות ואכילת מרור בזמן הזה הם מצוות מדרבנן, היינו שהחיוב בהן הוא רק מדרבנן, אבל מקיימין בהן מצות עשה מן התורה והיא מצות סיפור יציאת מצרים שהרי כשאוכלין מרור על שום שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים ושותין ד' כוסות כנגד ארבע לשונות של גאולה, והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, כדאיתא בירושלמי פסחים פ"י ה״א, אם כן זה גופיה הוי קיום מצות סיפור יציאת מצרים, והיינו שמצות סיפור הוא לא רק בפה באמירת ההגדה, אלא גם במעשה...

ובזה יהא ניחא הא דתמה המנחת חינוך מצוה כ"א על הרמב״ם שכתב בפרק ז מהלכות חמץ ומצה הלכה א: "מצות עשה לספר ביציאת מצרים בליל פסח". והלא בכל לילה יש מצווה להזכיר יציאת מצרים, כמו שכתב הרמב"ם בפרק א מהלכות קריאת שמע הלכה ג, אם כן מאי היא המצוה המיוחדת בליל פסח? ונראה דבכל לילה המצווה היא להזכיר יציאת מצרים בפה, אבל בליל פסח מצות סיפור הוא גם במעשה, והיינו שכל הלכות הסדר, אכילת מצה ומרור, ושתיית ד' כוסות והסיבה דרך חירות, הכל הוא קיום מצות סיפור יציאת מצרים.

ויש בזה נפקא מינה לדינא באילם אם הוא מקיים מצות סיפור יציאת מצרים, ...אלם אינו יכול לקיים מצות סיפור יציאת מצרים... אמנם לפי המבואר קיום מצות סיפור בליל פסח, הוא לא רק בהזכרה בפה, אלא גם במעשה ע"י אכילת מצה ומרור, ושתיית ד' כוסות, וכל הלכות הסדר. אם כן, גם אילם וחרש מקיימין מצות סיפור בליל פסח.

 

5. תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים פרק י הלכה ד 

תני ר' חייה: כנגד ארבעה בנים דיברה תורה. בן חכם, בן רשע, בן טיפש, בן שאינו יודע לשאול.

בן חכם מהו אומר: "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אותנו" (דברים ו, כ)? אף אתה אמור לו: "בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים" (שמות יג, יד).

בן רשע מהו אומר: "מה העבודה הזאת לכם" (שמות יב, כו)? מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה? מכיון שהוציא את עצמו מן הכלל, אף אתה אמור לו: "בעבור זה עשה ה' לי" (שמות יג, ח). לי עשה, לאותו האיש לא עשה. אילו היה אותו האיש במצרים לא היה ראוי להיגאל משם לעולם.

[בן] טיפש מהו אומר: מה זאת? אף את למדו הלכות הפסח "שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", שלא יהא עומד מחבורה זו ונכנס לחבורה אחרת.

בן שאינו יודע לשאול את פתח לו תחילה. אמר ר' יוסה: מתניתא אמרה כן: "אם אין דעת בבן – אביו מלמדו".

 

שאלות לעיון

1. מתי זמן מצוות סיפור יציאת מצרים, ומה תוכנה של המצווה?

2. למי  לכתחילה צריך לספר על יציאת מצרים? ובדיעבד?  למה הכל לפי דעתו של הבן?

3. הרמב"ם לומד את סיפור יציאת  מצרים מהמילה זכור כשם שנאמר זכור בשבת, האם המקרים דומים?

4. האם אמירת המילים  פסח מצה ומרור קשורה  לסיפור יציאת מצרים ? מדוע האמירה כה חשובה עד שבלעדיה לא יוצאים ידי חובת ליל הסדר?

5. מדוע מצוות רבות הם זכר ליציאת מצרים? מה ההבדל בין זכרון  -זכר ליציאת מצרים להגדה -לספר      ביציאת מצרים?

6. מה ההבדל בין הגדרת הרמב"ם את המצווה לספר ביציאת מצרים, לבין הגדרת ספר החינוך ?

7. עיין בדברי ספר החינוך. מדוע לא מספיקה פרשת בראשית לאמונת חידוש העולם?

8. כיצד קושר הגר"ח את אמירת המילים  פסח מצה ומרור למצוות מגיד  בדרך שהרמב"ם לא הזכיר?

9. האם אמירת פסח מצה ומרור היא חלק מהסיפור עצמו או חיבור בין הסיפור למעשה ליל הסדר ?

10. כיצד מגדיר היעב"ץ את מצוות סיפור יציאת מצרים? האם דברי היעב"ץ מתיישבים על דעתך ?מדוע?

11. לפי היעב"ץ, האם אדם שאינו יכול לאכול בליל הסדר יכול לקיים את מצוות ההגדה בסיפור דברים בפה בלבד?

12. מה תפקידה של  אמירת מה נשתנה? האם שאלות הבנים מתפקדות באופן דומה?

האם אפשר לוותר על האמירות הללו?

 

תורף החידוש הלמדני

מהי ההגדרה של מצוות מגיד הנזכרת במפורש בתורה והינה עיקר ליל הסדר שעל שמה נקראת ההגדה כולה? מה היחס בין לספר את הסיפור  לבין לזכור את העבר .מה כוחה של האמירה בפה?

ישנן דעות שונות בנושא .לפי המסקנה שהתעצבה  מריבוי הדעות נראה שמה נשתנה אינו נוסח מחייב דווקא, עיקר המצווה היא לפתח שיח בסיפור שכונן את האומה .בליל הסדר צריכה להיות התרחשות שמובילה אל הסיפור, שמזמינה אליו. השיח אינו זיכרון. השיח הוא בפה ממש ,יש בו ממד פיזי והוא דיאלוגי , אפילו בינו לבין עצמו. כל ענינו של הסדר הוא חיבור בין הסיפור לבין הדברים הקונקרטים שעל השולחן –בעבור זה- שמנכיחים את הסיפור בצורה ממשית כאן ועכשיו. בשביל שנשב ונספר את הסיפור הזה ונאחד את הסיפורי בפה ובמעשה יחדיו. כך  נחווה אותו –נראה את עצמנו כאילו יצאנו ממצרים. ולכן רק סיפור או רק אכילה או אמירת פסח מצה ומרור אינם שלימות ליל הסדר.

 

הצעה למהלך הפנמתי

 

כל תלמיד יצטייד בעט ודף. התלמידים יבצעו מטלות כתיבה ושיח תוך כיתתי בארבעה נושאים שמקיפים את רוב השאלות בהם עסקנו בסוגיה.

לאחר כל שורה של מטלה מובא מסר שניתן לעורר דיון בעקבותיו בכיתה, באות לא מודגשת.

כמובן שהמורה/ הר"מ יכול לבחור להתמקד באחד המוקדים או כמה מהם ולא בכולם, לפי היכרותו את תלמידיו

 

א. מה נשתנה?

1.

תאר לעצמך הליכה שגרתית ברחוב מוכר ,לפתע משהו מיוחד ומוזר תופס את עיניך.

מהו אותו דבר? תאר אותו. מדוע שמת אליו לב?

השינוי מעורר תשומת לב לכן ליל הסדר נפתח דווקא ביציאה מהסדר.

2.

מתי חל יום הולדתך? מה ידוע לך מאמך על לידתך? מדוע חשוב לך יום זה? האם נולדת בטעות? כיצד נראו חייך לפני שנולדת?

באופן עמוק יותר השנוי האמתי, החידוש שמקיים את כל ליל הסדר הוא לידתו של עם ישראל כמו כל לידה שהיא דבר מפתיע וחדש. וכמו כל יום הולדת זוהי חזרה לנקודת המהות.

 

ב.  את פתח לו

1.

רשום שלוש אנשים ששאלת אותם היום- מה נשמע?

מכמה מהם התכוונת לשמוע תשובה באמת?

רשום שלושה אנשים ששאלו אותך מה נשמע? האם התיחסת לשאלה ברצינות?

 

האם פעם מאד רצית שישאלו אותך מה שלומך, או איך אתה מרגיש? כיצד הרגשת אז?

האם ניתן לשאול שאלות פשוטות בצורה  כנה ומזמינה יותר לתשובה אמתית ?

 

האם קרה לך ששאלו אותך שאלה שידעת כבר את תשובתה אבל השאלה גרמה לך לגלות תשובות חדשות? תן דוגמא!

כוחה של השאלה היא בפתיחת הלב ובהזמנה לשיח.גם כאשר הצד השני יודע את התשובה יש בהנכחת השאלה טעם חדש.(אולי לכן יש דעות שבכל מקרה אומרים מה נשתנה)

 

ג. מצוות מגיד

לאור הסדר שהציע הגר"ח נתמקד בשלושה מישורים.

1.

כל אחד יבחר חבר ויכתוב על דף כמה דברים שהוא חושב עליו. לאחר מכן  יגיד את המשפטים לעצמו בקול. לאחר מכן ייגש לחבר ויגיד לו את הדברים בפה. למשל "אני אוהב אותך".

האם הרגשת הבדל בין המחשבות שבראש לאמירתם בפה ומול החבר ממש?

כוחו של ההגדה היא בדיבור ממש ,הדיבור חורט בנו דברים באופן אחר מזיכרון מחשבתי בלבד.

רבים מבעלי הפנימיות דיברו על ליל הסדר כגאולת הדיבור. פסח- פה סח.

2

ספר לכולם סיפור עם סוף טוב שקרה לך. מדוע הסוף הטוב משמעותי דווקא כשההתחלה קשה?  מדוע ככל שגדל הסיכוי שהסוף יהיה קשה והוא הסתיים טוב הופך את הסיפור למעניין?

 במתחיל בגנות ומסיים בשבח ניתן לראות את יתרון האור מהחושך המגדיל את הנס ותחושת הגאולה וכן את יכולת הבחירה החופשית והשינוי של האדם.(כמחלוקת רב ושמואל)

3.

תאר חפץ אחד מהחדר שלך שיש לו משמעות סימלית בשבילך או שנושא בחובו זיכרון חזק.

תחילה תאר את החפץ(גודל מראה מיקום צבע) לאחר מכן תאר את האירוע השייך אליו.

מה מזכיר לך החפץ? מה מוסיף החפץ לזיכרון? האם היית זוכר את הסיפור אותו דבר בדיוק בלעדיו?

החיבור של הישיבה המשותפת בליל הסדר ,קיום מצוות החג באכילה ושתיה וסיפור דברים יוצר חוויה שמחברת את כל רבדי האדם ומצליחה ליצור תהליך של ממש. נדמה שההלכה מכוונת אותנו לא להישאר רק ברובד הסיפורי- רוחני.

 

 

ד. לראות את עצמו

1.

עם איזה גיבור של ספר או סרט הכי הזדהית עד היום?

במה הזדהית איתו ? מדוע הזדהית דווקא איתו? כיצד הגעת לחוויה הזו?

2.

כתוב תיאור של נער בגילך שנמצא באמצע ים סוף והלילה יצא ממצרים. תאר מנקודת מבטו מה עבר עליו בלילה האחרון.

3.

כתוב על מצב קשה שהייתי בו  ויצאת ממנו. אלו מיצרים חסמו אותך ?מה היה קשה?

כיצד יצאת מזה? הצלחת לצאת ממנו לבד או עם עזרה?

 

כיצד נגיע בליל הסדר ליכולת של לראות את עצמו או להראות את עצמו?

כיצד נהפוך אירוע שהוא כביכול היסטורי בלבד לחוויה עכשווית וחיה?

 

 

לתשומת לב

לא כל התלמידים ניחנו בכישרון כתיבה או ברצון לכתוב. מוצעים כאן שלל תרגילים חלקם דורשים יותר דמיון תיאורי אבל חלקם יותר פשוטים ודורשים  התבוננות עצמית יותר  מכישרון כתיבה.

חלק מהתרגילים המוצעים נוגעים בנקודות רגישות ,אין למורה סמכות טיפולית ואין השיעור מקום לטיפול בכתיבה. כדאי לשים לב לתהליך אותו עוברים התלמידים ולתת עליו את הדעת.

גם בבחירת תרגילים מתאימים לכל אחד וגם בדברים שצפים מהתרגילים.

לדוגמא יש מי שקשה לו לומר דברים שהוא חושב על חברו בפני חברו, או שהוא חושף דברים אישיים מדי. כמו כן בתרגיל הכתיבה על מצוקה ומיצר שתלמידים עברו אין הכוונה להעמיק בטראומה. תלמידים שחוו דברים בעייתיים בלידתם וכדומה .ניתן ורצוי לדלג להרפות וכו' ולא יצא הרווח בהפסד.

 

להרחבה

1. משנה

הרמב"ם גורס את המשנה לפי מסקנת הגמרא "אין או מטבילין"

ברטנורא מפרש את תחילת המשנה לא כציון זמן אלא כהסבר לנקודת הזמן .וכן הבן שואל את אביו. כלומר ראוי עכשיו לשאול  עקב מזיגת הכוס- שימת לב לשינוי.

כמו כן הוא מעיר שאין ראוי להגיד הלילה הזה כולו צלי אלא בזמן המקדש ,כלומר ברטנורא לא רואה את הנוסח כדבר מוחלט אלא כדבר שצריך להיות רלוונטי לעולמם של הסועדים בכלל ושל הילד בפרט.

 

2. סיפור יציאת מצרים

"עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלוקינו משם...הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים. ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו זקנים כולנו יודעים את התורה – מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח.

מעשה בר' אליעזר ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא ור' טרפון שהיו מסובין בבני ברק, והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע שלשחרית."

קטע זה מקורו בהגדה של פסח וניתן ללמוד ממנו שעיקר המצווה בחוויה וזו אינה לימוד כי אפילו כולנו חכמים וכו' וראיה לדבר שלא שמו לב לזמן שעובר.

 

3. בעבור זה

וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל אַתְּ פְּתַח לוֹ.

שֶׁנֶּאֱמַר, וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם:

יָכוֹל מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ, תַּלְמוּד לוֹמַר בַּיּוֹם הַהוּא.

אִי בַּיּוֹם הַהוּא יָכוֹל מִבְּעוֹד יוֹם, תַּלְמוּד לוֹמַר בַּעֲבוּר זֶה.

בַּעֲבוּר זֶה לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁיֵשׁ מַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ:

 

קטע זה מההגדה סתום לרבים האומרים אותו. מה הכוונה בעבור זה?

מה הוא אותו זה? ומה זה בעבור? בשביל /בגלל?

עיון בדבר יכול להוביל ללימודים שונים אבל בכל אופן הדברים נקשרים לעיסוקנו

במצוות סיפור יציאת מצרים שאינה רק בסיפור אלא מחוברת לשאר מצוות הסדר הגשמיות.

 

4. סומא

בהמשך לסעיף 3 .ניתן לראות כאן שההגדה קשורה לחוויה כוללת .לא רק להגיד ולספר .אם היא חסרה דבר אין כאן הגדה. לענ"ד מעניין לעמת את היעב"ץ עם הגמרא הזו.

אמר רב אחא בר יעקב סומא פטור מלומר הגדה כתיב הכא בעבור זה וכתיב התם בננו זה מה להלן פרט לסומא אף כאן פרט לסומין  ( פסחים דף קטז/ב)

 

5.פסח –פה סח

כִּי עֲדַיִן לא יָצָא הַדִּבּוּר מֵהַגָּלוּת עַד פֶּסַח
שֶׁאָז יָצָא הַדִּבּוּר מֵהַגָּלוּת בְּחִינַת "פֶּה סָח" כַּיָּדוּעַ
שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁיָּצָא הַדִּבּוּר מֵהַגָּלוּת

(שיחות הר"ן פח)

 

הג' מועדות הם נגד ג' בחינות דיבור מעשה מחשבה. כי בפסח נפתח הפה של איש ישראל והדיבור לכן פה סח לכן נתקן מגילת שיר השירים כדכתיב במדרש נשיר למי שעשאנו שירים בעולם כדכתיב עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. ובשבועות בחי' המחשבה והדעת שהוא קבלת התורה. ובסוכות בחינת המעשה כדכתיב ולקחתם לכם והישיבה בסוכה והקפות ונענועים שזה כולל כל תנועות הגוף. והג' רגלים נותנים חיות וברכה לכל השנה כמו שכתוב והשיאנו כו' את ברכת מועדיך כאשר רצית שעל זה ניתנו הרגלים שאז בנ"י מוכנים לקבל הברכות

(שפת אמת ,יקרא פסח שנת תרמ"ב (