בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

פסחים, דף ד' ע"א: בדיקת חמץ בליל י"ד

אוריה דור, 10/7/2014

מקצוע: תלמוד
נושא: בדיקת חמץ בליל י"ד

מדוע בודקין חמץ בליל י"ד ? על זריזות והנאה במצוות

 

פסחים ד. ("והשתא דקיימא לן – ואתי לאימנועי ממצווה")

 

רקע לסוגיה:

הסוגיה מתחלקת לשני חלקים. ככלל, את כל מערך השיעור, גם את הלמדני וגם את ההפנמתי, ניתן לפצל לשני חלקים (א' וב') שאינם קשורים אחד לשני וניתן להעביר כל חלק בנפרד. עם זאת, בגלל היסוד הפנימי שנראה לי רציף העדפתי לשלב אותם בשיעור אחד.

א.      לאחר שהוחלט שלכל הדעות חמץ אסור משש שעות והלאה (ביום י"ד), שואלת הגמרא מדוע בודקים את החמץ בלילה שלפני י"ד ולא בשעה השישית. הגמרא מביאה את דין 'זריזין מקדימין למצוות', אלא שאז יש שאלה חדשה, מדוע בלילה ולא בבוקר יום י"ד, הרי  בכל המקומות בהם מופיע דין 'זריזין מקדימין למצוות' מקדימים רק לבוקר ולא ללילה שלפניו. תשובת הגמרא היא שבלילה אנשים בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה.

ב.      בחלק הבא בסוגיה מביאה הגמרא את דברי אביי שישנו איסור להתחיל ללמוד בליל י"ד שמא יימשך בלימודו ויפספס את הזמן המובחר לבדיקה.

 

מקורות:

1.      הסוגיה - פסחים דף ד עמוד א

א.      "והשתא דקיימא לן דלכולי עלמא אור אורתא הוא. מכדי, בין לרבי יהודה ובין לרבי מאיר חמץ אינו אסור אלא משש שעות ולמעלה, ונבדוק בשית!

וכי תימא: זריזין מקדימין למצות - נבדוק מצפרא! דכתיב: (ויקרא יב) וביום השמיני ימול בשר ערלתו ותניא: כל היום כולו כשר למילה, אלא שזריזין מקדימים למצות. שנאמר (בראשית כב) 'וישכם אברהם בבקר'.

אמר רב נחמן בר יצחק: בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם, ואור הנר יפה לבדיקה.

 

ב.      אמר אביי: הילכך, האי צורבא מרבנן לא לפתח בעידניה באורתא דתליסר דנגהי ארבסר, דלמא משכא ליה שמעתיה ואתי לאימנועי ממצוה."

 

2.      רש"י על הסוגיה

א.      נבדוק - חמץ בתחלת שש וקודם איסורו יבערנו, למה לי לאקדומי כולי האי, דבשלמא אי אור יממא הוא איכא לתרוצי דמתניתין נמי בשש קאמר אבל השתא תקשה.

נבדוק מצפרא - דאיכא הקדמה לזריזים כדאשכחן גבי מילה ובזריזותיה דאברהם שנאמר וישכם אברהם בבקר שלא המתין עד הנץ החמה ומכל מקום בלילה לא הקדים.

ואור הנר יפה לבדיקה - בלילה אבל ביום מחשיך ואם תאמר יבדוק לאור היום הא ילפינן לקמן מחיפוש שמצותו בנר.

 

ב.      לא יפתח בעידנא - לא יתחיל בגירסא אם קבע עת לתורה בלילות לא יתחיל להתעסק בשמעתתא.

באורתא דתליסר נגהי ארבסר - לילי יציאת שלשה עשר שהוא כניסת ארבעה עשר והוא ליל בדיקת חמץ.

 

3.      ספר 'בית הבחירה' למאירי על הסוגיה

"מעתה תלמיד הקובע עתים לתורתו והיה זמן קביעותו בכל לילה בתחלת הלילה... ראוי לו לדחות את קביעותו ולא יתחיל בו שמא שמועה מושכתו ויבא לידי בטול מצוה... ויש מפרשים בפירוש לא ליפתח דוקא בתחלת מסכתא ומשום דכל התחלות קשות חשש שמא ימשך אחריה שכל שמועה ושמועה אדם נמשך אחריה וכל שכן התלמיד שהוא נהנה בה..."

 

מהלכים 'למדניים':

א.      להלכה נשארה מסקנת הגמרא שיש דין 'זריזין מקדימין למצוות' ושכדי לקיים דין זה מספיקה ההקדמה לבוקר (אלא שבבדיקת חמץ יש טעם מיוחד). ניתן להסביר בכך שני טעמים:

1.      זריזות והקדמה הן 'הידור מצווה', וההקדמה לבוקר מספיקה כדי לקיים דין זה. זה הכיוון בו הלכו רש"י (מקור 2, ד"ה נבדוק מצפרא) ושאר הראשונים.

2.      הטעם להקדמה הוא חשש שמא יופיע נושא דחוף והמצווה תעבור ("מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה"). כיוון זה מופיע במאירי (לא מופיע במקורות, ד"ה 'מצוות מילה בשמיני') "ושמא תאמר נבדוק בארבעה עשר שחרית ודי לנו הקדימה בכך אין בני אדם מצויים בבתיהם ונמצאו מתרשלים".

ב.      למסקנה מביאה הגמרא שבדיקת חמץ מוקדמת לליל י"ד משני סיבות:

1.      בלילה בני אדם מצויים בבתיהם.

2.      אור הנר מועיל יותר בלילה.

ג.        ראינו במאירי (מקור 3) מחלוקת מעניינת מאוד:

(1)   "ויש מפרשים בפירוש לא ליפתח דוקא בתחלת מסכתא ומשום דכל התחלות קשות חשש שמא ימשך אחריה

(2)   ואין זה כלום שכל שמועה ושמועה אדם נמשך אחריה וכל שכן התלמיד שהוא נהנה בה...".

יש כאן מחלוקת מה מושך את האדם, מה שקשה ודורש מאמץ או מה שאדם נהנה ממנו.

ראוי לציין כי המהלך ההפנמתי יעסוק בדין 'זריזין מקדימין למצוות' ובסעיף ג'. סעיפים א-ב הם שאלות למדניות "נטו"...

 

 

המהלך ההפנמתי:

הסוגיה כוללת שני שלבים, (מסומנים כ - א' וב'). השלב הראשון מדבר על דין 'זריזין מקדימין למצוות', והחלק השני מדבר על האיסור ללמוד תורה בליל בדיקת חמץ מחשש שימשך בלימודו. נראה שהמהלך האישי-רוחני שניתן להעלות מהסוגיה הוא רציף והוא ההתחברות למצוות וללימוד, דבר שגורם הן לזריזות והן לשקיעה עד לשכחת הסביבה.

שאלות לתלמידים בנושא זריזות במצוות:

1.      כאשר אדם עושה דבר בזריזות, מה זה מעיד עליו? מה זה מעיד על היחס שלו לפעולה?

2.      "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ..." (בראשית כב, ג).

זהו הפסוק אותו מביאה הגמרא ללמוד ממנו זריזות במצוות. זהו פסוק שמדבר על פרשת העקידה, בה אברהם מצווה לקחת את בנו לשחיטה – מה זה מעיד לנו על אברהם? מדוע דווקא בציווי הכי קשה התורה מספרת לנו שאברהם עושה אותו מתוך זריזות?

3.      האם אתה זוכר מצווה שעשית ברגע בו יכולת? מצווה שחיכית לה? איזו תחושה הייתה לך בזמן קיום מצווה זו?

4.      [להרחבה – חז"ל מדברים רבות על ההשוואה בין אברהם לבין בלעם (עיינו לדוגמה במשנה באבות (ה, י"ט) "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע..."). אחד ההוכחות להשוואה זו הוא הפסוק שנאמר לגבי אברהם והובא לעיל, מול הפסוק שנאמר לגבי בלעם: "וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב" (במדבר כ"ב, כ"א). מה ההשוואה הזו מלמדת אותנו לגבי זריזות? האם גם לבלעם הייתה מידת זריזות? מהם הדברים שהניעו אותו לקום בבוקר ולחבוש את אתונו לבד?]

5.      [הרחבה 2 – ניתן ורצוי לצטט חלקים מתוך שער הזריזות בספר 'מסילת ישרים' לרמח"ל].

לאחר הלימוד, נקיים דיון בכיתה ובו נשאל את התלמידים מספר שאלות:

1.      ראינו מחלוקת במאירי (מקור 3) איזה סוג לימוד יוצר יותר חשש שהאדם ימשך וישכח מבדיקת חמץ, האם דווקא מה שקשה ודורש ממני מאמץ או מה שאני נהנה ממנו. לאיזה דעה אני מתחבר?

2.      לפי התשובה שענית בשאלה 1 - האם אני זוכר מקרה שקרה לי בדבר כזה בלימוד תורה?

3.      האם אני זוכר דבר כזה במשחק מחשב/קריאת ספר/ראיית סרט/משחק הרכבה וכו'?

4.      מה אני מרגיש (עד שתי מילים) כשאני קורא את המשפט של המאירי "שכל שמועה ושמועה אדם נמשך אחריה וכל שכן התלמיד שהוא נהנה בה"? (צחוק? ציניות? קנאה? מוזר?)

5.      מה עלינו לעשות על מנת שלימוד התורה וקיום המצוות יהיו משמעותיים עבורנו עד כדי כך שנוכל לשכוח את עצמנו?