בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

יום שבתון/ מנוחה שבועית מן המבול

חנניה בלס, צוות לב לדעת., 22/6/2017

מקצוע: ספרות
כיתה: ז'-ח'
נושא: שירת ימה"ב

עיון בפיוטו המפורסם של ריה"ל. הפיוט עוסק בבריתות החשובות שנכרתו במהלך ההיסטוריה (במבול ובמעמד הר סיני), ובקשר בניהן.

רקע למורה:

שיר שבת זה מיוחס לר' יהודה הלוי, דבר המשתקף באקרוסטיכון של השיר [יהודה]. התבוננות בו מעלה הקבלה מובהקת ומכוונת בין גלותו של העם היהודי לבין המבול, ובין הברית שנכרתה עם נח המבטיחה את קץ המבול והמשכיות האנושות לבין ברית השבת שנכרתה עם בני ישראל בהר סיני המבטיחה את המשכיותו של העם היהודי. לפי הקבלה זו ישראל היא היונה המבקשת מנוח לכף רגלה בתוך הגלות הארוכה והמתמשכת, והיא זוכה לחוויה זו אחת לשבעה ימים. במבט עמוק יותר ישראל ממשיכים את משימת יונתו של נח, לתור אחר מנוחה בתוך המבול והבלבול של העולם הזה.  

השיר עצמו מדגיש את מושג הברית המבטא נכונות של שני צדדים לשותפות גורל, והמחויבות ההדדית הנגזרת ממנו הן מצד בני ישראל [זהירים לשמרו אבות ובנים], והן מצד הקב"ה [יזכור לפקדו בברית ושבועה].

השיעור יתבסס על מאמץ של התלמידים לאתר את המקבילות בין ברית השבת לבין ברית נח, כמו גם לעמוד על מושג הברית עצמו [או על עצם המנוחה של השבת].

אף שמדובר בשיר קצר בהיקפו יש להקדיש ללימוד לפחות שני מפגשים, משום שבממדיו הצנועים טמון עומק רב. להתבוננות ראשונית במבנה הכללי של השיר ולהעמקה בבית הראשון יש להקדיש שיעור אחד, ולשאר השיר את השיעור השני.

כיון שיש רמות שונות של הבנה בשיר, ישנה הפניה במספר מקומות המתאימים יותר לקבוצת לימוד מתקדמת.

 

מטרות ראשיות:

  1. להעניק לתלמידים את התחושה כי שבת מהווה הזדמנות לפרוש מעט מתוך מרוץ החיים והקושי, ולהתבונן על המציאות ממבט גבוה יותר. להסביר לתלמידים כי מבחינות רבות, מבט זה הוא שאפשר את שרידותו של העם היהודי בתוככי המבול בו היה מצוי מאז יצא לגלות.
  2. השליחות של ישראל בעולם: ישראל מוסיפים למלא את תפקידה של היונה שנשלחה למצוא מנוחת אמת בתוך העולם המבולבל והמסובך בו אנו חיים.

מטרות משניות:

  1. לעמוד על מושג הברית, שהיא המחויבות ההדדית של ישראל והקב"ה 'ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם'. ישראל שומרים על השבת, הקב"ה שומר על ישראל.
  2. לעודד זמירות שבת בבית, מכך שטועמים משהו מעומקם.
  3. לעמוד על האמצעי הספרותי של האנלוגיה ככלי שנועד לחדד ייחודם של שני תופעות באמצעות השוואה ביניהם. במקרה זה: בין היונה וישראל, הגלות והמבול.
  4. לעמוד על מורכבות שירתם של חכמי ימי הביניים, ועל העושר הלשוני והרעיוני המצוי בה.

 

עבור שיעור זה כדאי לבקש מן התלמידים להצטייד מראש בברכון עם זמירות שבת בו מקובל להשתמש בבית, כך שייווצר חיבור בין החומר הנלמד לחוויה הביתית. כמו כן, לשיעור זה מן ההכרח שיימצא תנ"ך אחד לפחות בכל שולחן.

 

מהלך השיעור:

 

חלק א':

 

נפתח בשאלות כלליות על שירי שבת: אצל מי בבית שרים שירי שבת? מה תרומתם לשולחן השבת? מדוע המציאו לדעתכם את שירי השבת? [סביר להניח כי יש כאלה שכעט ואינם שרים, ויש כאלה שהשירה אצלם היא מרכיב בסיסי].

[5 דק' לכל היותר].

 

נקרא את השיר:

 

יוֹם שַׁבָּתוֹן אֵין לִשְׁכֹּחַ

זִכְרוֹ כְּרֵיחַ הַנִּיחֹחַ

יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ

וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ

 

הַיּוֹם נִכְבָּד לִבְנֵי אֱמוּנִים [השבת חשובה לישראל]

זְהִירִים לְשָׁמְרוֹ אָבוֹת וּבָנִים

חָקוּק בִּשְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים [השבת חקוקה בלוחות]

מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ [כינוי לקב"ה ע"פ ישעיהו]

 

וּבָאוּ כֻלָּם בִּבְרִית יַחַד [כל ישראל]

נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע אָמְרוּ כְּאֶחָד

וּפָתְחוּ וְעָנוּ יְיָ אֶחָד

בָּרוּךְ נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ

 דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֵל, בְּהַר הַמֹּר [ה' דבר בהר סיני]

יוֹם הַשְּׁבִיעִי זָכוֹר וְשָׁמוֹר

וְכָל פִּקּוּדָיו יַחַד לִגְמֹר [וגם ללמוד את כל פרטי השבת]

חַזֵּק מָתְנַים אַמֵּץ כֹּחַ

 

הָעָם אֲשֶׁר נָע וְכַצֹּאן תָּעָה [ישראל אשר תעו בגלות]

יִזְכֹּר לְפָקְדוֹ בְּרִית וּשְׁבוּעָה

לְבַל יַעֲבָר בּוֹ מִקְרֶה רָעָה

כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעת עַל מֵי נֹחַ.

 

יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ

וְשָׁם יָנוּחוּ

יְגִיעֵי

כֹחַ

 

                     

סביר להניח שבשלב מוקדם נגיע לטבלה זו.

העמקה בבית הראשון של השיר:

יוֹם שַׁבָּתוֹן אֵין לִשְׁכֹּחַ/ זִכְרוֹ כְּרֵיחַ הַנִּיחֹחַ/ יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ/ וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ:

ספר בראשית פרק ח

(כ) וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ: (כא) וַיָּרַח יְהֹוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי: (כב) עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ:

הביטוי 'ריח הניחוח' הוא ביטוי להתקבלות הקרבן של נח בסוף המבול ולהבטחה של הקב"ה בעקבותיה שהאנושות והטבע יוסיפו להתקיים, 'ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ'.

נשבץ את 'כריח הניחוח' בשורה הראשונה של הטבלה.

 ספר בראשית פרק ח

(ז) וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ:

(ח) וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:

(ט) וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה: (י) וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה:

(יא) וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ:

(יב) וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד:

 

כיון שהתשובה שלילית, נשאל את עצמנו למי התכוון המשורר כשדיבר על היונה ש'מצאה בו מנוח'? לפי ההשוואה צריך שיהיה במישהו שבדומה ליונה מחפש מנוחה, אך בפועל 'אין מנוח לכף רגלו': לצורך כך נפנה את התלמידים לספר דברים פרק כח, ושוב נפתח במירוץ למצוא מישהו או משהו שיש בו דמיון לתיאור של היונה המחפשת מנוחה לכף רגלה:

(סד) וֶהֱפִיצְךָ יְהֹוָה בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ עֵץ וָאָבֶן: (סה) וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן יְהֹוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ[1]:

[מתוך מקור זה, מתברר שהמשורר מכוון למנוחתם של ישראל בשבת].

 

חלק ב':

 

ברית השבת שנכרתה בסיני: [בתים ב,ג,ד]:

 

מעבר להווה:

בקשת המשורר מן הקב"ה שישמור מצדו על הברית עם ישראל בייחוד כשהם שרויים בגלות [בית ה]:

 

הָעָם אֲשֶׁר נָע וְכַצֹּאן תָּעָה/ יִזְכֹּר לְפָקְדוֹ בְּרִית וּשְׁבוּעָה

לְבַל יַעֲבָר בּוֹ מִקְרֶה רָעָה/ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעת עַל מֵי נֹחַ.

 

בית זה חותם את השיר בהבטחה לדור של נח, ומלכד את כל חלקיו לחטיבה אחת:

(ז) בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ:

(ח) בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ יְהֹוָה:

(ט) כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ:

[ראה הרחבה בסוף המערך].

מכאן ניתן להבין את דברי המשורר: "יזכור לפקדו ברית [שבת בסיני] ושבועה [בזמן נח]".

 

בשיר שבת נפוץ זה קושר ריה"ל בין ההבטחה של הקב"ה לעולם אחר המבול לבין הברית עם ישראל על השבת בסיני. שני אירועים אלו קשורים זה בזה בכך שהם מהווים הבטחה לקצם של הצער והיגון בעולם הזה. ישראל ממשיכים את שליחותה של היונה בעולם בכך שבמשך כל שבוע הם קושרים עצמם אל הברית הקיימת בין האדם והקב"ה, ומסמנים את היעד של השלווה והמנוחה אליהם אמורה להגיע כל האנושות באחרית הימים. 

 

אפשרות א' - מדרש תמונה:

נציג בפני התלמידים שבע תמונות של יונים [מנוחת השבת]: ניתן להקרין אותם על הלוח, או לחלופין, להדפיס מראש ולהניח בפני התלמידים.

כל תלמיד יבחר תמונה המשקפת את מנוחת השבת כפי שהוא חווה אותה: נבקש מן התלמידים להעלות על הכתב חוויה זו, ולאחר מכן נבקש ממספר תלמידים להקריא את שכתבו.

 לחלופין, ניתן להציע לתלמידים שיכתבו משהו ל'יונת השבת' שלהם וישתפו.

 

אפשרות  ב': סרט (מפגש עם העצמה הלאומית של השבת):

אף שהמסר של השיר הוא נשגב, פעמים רבות אין אנו פוגשים את העצמה הטמונה בשבת. במקרים רבים אין אנו מצליחים להיפרד מן הדאגות והטרדות המלוות אותנו במהלך השבוע הן מוסיפות להעסיק אותנו גם במהלך השבת עצמה. חלק מן הסיבה לכך היא העובדה שכל אדם שומר את השבת באופן פרטי בביתו ואינו נחשף לשבת ככוח המניע את החברה כולה בתוכה הוא חי. במצב כזה, לא תמיד קל להרגיש חלק מן השליחות של 'היונה' שמטרתה להביא שלווה ורוגע עבור העולם כולו.

נפגיש את התלמידים עם 'פרויקט השבת העולמית': שבת שהתקיימה, בשלב ראשון בקהילה היהודית בדרום אפריקה, ורוב משתתפיה יהודים שאינם שומרים מצוות. המשתתפים מתארים את העצמה החווייתית והחברתית המצויה בשבת כשזו מקיפה את החברה כולה, ואיך היא מאפשרת לאנשים לצאת מה'מבול' האישי בו הם מצויים במהלך השבוע.

 

סרטון זה נמשך כ-12 דקות, ואין הכרח לראות את כולו.

נחלק דף צפייה לתלמידים כאשר עליהם להשיב על השאלות הבאות במהלך הצפייה:

1.       איזה אמירה של המשתתפים בפרויקט 'שבת העולמית' הפתיעה אותך/ רגשה אותך?

2.       איזה יתרון יש לשבת בהיותה מצוינת כמועד המיועד לכל היהודים יחדיו?

3.        מהו 'המבול' ממנו חשו חלק מן האנשים ממנו הצליחו לחמוק באמצעות השבת?

4.       איזה בשורה עולמית עשויה להיות טמונה לדעתך, ביום השבת כפי שבא לידי ביטוי בסרט?

 

 

מקורות להעמקה

'ושם ינוחו יגיעי כוח'

שיבוץ מקראי זה בו בוחר ריה"ל הנו מכוון ויוצר היפוך משמעות ע"י שיבוצו בשיר זה. בספר איוב מדובר במנוחה שיכולה להיות מושגת רק על ידי המוות עצמו. ריה"ל משנה את משמעות הפסוק: אף בשבת בתוככי העולם הזה יש אפשרות ליגיעי הכוח להגיע למדרגה שלמה של מנוחה].

 ספר איוב פרק ג

(יא) לָמָּה לֹּא מֵרֶחֶם אָמוּת, מִבֶּטֶן יָצָאתִי וְאֶגְוָע: (יב) מַדּוּעַ קִדְּמוּנִי בִרְכָּיִם וּמַה שָּׁדַיִם כִּי אִינָק:

(יג) כִּי עַתָּה שָׁכַבְתִּי וְאֶשְׁקוֹט יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי: (יד) עִם מְלָכִים וְיֹעֲצֵי אָרֶץ הַבֹּנִים חֳרָבוֹת לָמוֹ:

(טו) אוֹ עִם שָׂרִים זָהָב לָהֶם הַמְמַלְאִים בָּתֵּיהֶם כָּסֶף: (טז) אוֹ כְנֵפֶל טָמוּן לֹא אֶהְיֶה כְּעֹלְלִים לֹא רָאוּ אוֹר:

(יז) שָׁם רְשָׁעִים חָדְלוּ רֹגֶז וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ: (יח) יַחַד אֲסִירִים שַׁאֲנָנוּ לֹא שָׁמְעוּ קוֹל נֹגֵשׂ:

 

הקבלה ברורה בין הגלות לבין המבול בפירוש הרד"ק לישעיהו:

 ספר ישעיה פרק נד

(ט) כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ:

 

רד"ק

(ט) כי מי נח זאת  - . . .  אמר כמו דבר מי המבול שהיו בימי נח שנשבעתי שלא יעברו עוד על הארץ והיא גזרה שלא תבטל כן נשבעתי אחרי צאתך מהגלות מקצף עליך ומגער בך, ופי' זאת הגלות והשבי' היא לך כמו מי נח כמו שהם לא יהיו עוד כן לא יהיה לך גלות עוד, . . . ויש לפרש כי הברית היא השבועה כמו שאמר והקמותי את בריתי אתכם והברית הוא קיום הדבר וכן שבועה היא קיום הדבר:

 

לא ניתן להתעלם מן המקור הבא בתיקוני הזהר, אשר יש יסוד סביר להניח שהיה הבסיס הרעיוני לשירו של ריה"ל:

 תיקוני זהר דף כב/ב

דבזמנא דשכינתא איהי בגלותא, אתמר בה 'ולא מצאה היונה מנוח' וגומר, אלא בשבת ויומין טבין, ובההוא זמנא אתייחדת עם בעלה, וכמה נפשות יתרין קא נחתין עמה, לדיירא בישראל, הדא הוא דכתיב ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם, זכאה איהו מאן דמתקן לה דירה נאה בלביה, וכלים נאים באיברים דיליה, ואשה נאה דאיהי נשמתיה, דבגינה שריא שכינתא עלאה דאיהי נשמת כל חי עליה, וקודשא בריך הוא איהו שבת בחד, וינפש בחד, בשכינתא עלאה איהו שבת עלייהו, ובשכינתא תתאה איהו וינפש עלייהו, ויהיב לון נפשאן יתירן:

מקור זה, אשר אפשר אולי ליטול ממנו את שורתו הראשונה לצורך הוראה בכתה, עשוי לחדד עבור המורה את האבחנה בין 'יונה מצאה בו מנוח' לבין 'יגיעי כוח': היונה היא השכינה השורה בישראל, האנשים הפרטיים הנם 'יגיעי הכוח'. לכן אנו מוצאים עצמנו פעמים רבות במצב של חוסר מנוחה גם כאשר שבת כבר נכנסת. היונה מוצאת מנוח, אך יגיעי הכוח צריכים להתקין ליונה זו 'דירה נאה' בלבם.


[1] אם יותיר הזמן רצוי להפנות גם למגילה איכה א ג [גם כאן אפשר לנקוט בשיטת המרוץ]: (ג) גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים: [ייתכן ופסוק זה הוא מקור ההשראה של המחבר לשיר זה, בו מצוי שמו המופיע באקרוסטיכון לבין מושג המנוחה הבלתי מושג בגוים].


תגיות: עבודת ה', שבת