בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

ט"ו בשבט - חג לאילנות?

צוות לב לדעת, עינת סרי - לוי, 20/1/2013

מקצוע: מעגל השנה
נושא: ט"ו בשבט - חג לאילנות?

הקדמה

 "ט"ו בשבט הגיע חג לאילנות"... האם רק לאילנות?

בחגים רבים אנו רואים את הקשר בין האדם לטבע, ובין התהליכים המתרחשים בטבע בכל תקופה לתהליכים רוחניים מקבילים המתרחשים באדם (לחלק מהחגים אף יש שם "חקלאי": אביב, קציר, אסיף),

וכך גם ט"ו בשבט, שמלכתחילה יש בו דגש על הפן הטבעי, אך מסתבר כי הוא תאריך משמעותי לנו גם ברובד האנושי הרוחני. (ולא רק כי מחלקים תעודות... אם כי נראה כי זה לא מקרי...)

ט"ו בשבט מסמן סופה של תקופה ונצנוץ תחילתה של תקופה חדשה –  אצל האילנות: לאחר סתיו וחורף, עירום שלכת ורוב גשמים הגיעה העת בה מתגלה פעולת הגשמים ומתחילה חניטת הפירות.

וכך גם אצלנו כדברי ה-"שם משמואל": "ההארות האלוקיות שנכנסו בליבנו מראש-השנה, יום-כיפור, סוכות ושמחת-תורה, ובכל יום מאז ועד עתה –  עד כה צמחו בליבנו בהעלם וכעת נשלמה הקומה הפנימית, הלב מתחיל להתעורר בחיות וברגש, ומתגלים פירותיהן של כל אותן הארות. "

בשיעור זה נתייחס לעניין הרוחני הספציפי הנ"ל של ט"ו בשבט, וגם נבקש לראות איך ט"ו בשבט כחג מגלה לנו את סוד הצמיחה הנעלמת, התהליך האורך זמן, וההתרחשות שמתחת לפני השטח. ננסה להשריש את ההבנה כי ישנם דברים שאינם פועלים את פעולתם באופן מיידי וישיר, ואת האמונה בזריעה שאין רואים את פירותיה מיד, וייתכן שאף הזורע לא יזכה לראות פירותיה כלל, ואם זאת מאמין הוא כי היא תשא פרי – איפשהו, מתישהו...  

 

הצעה למהלך השיעור

א.      ניתן לפתוח בסבב מהיר של "ט"ו בשבט בשבילי הוא..." / סבב אסוציאציות במילה אחת הוא גם  אפשרי – א"כ קרוב לוודאי שהתשובות ינועו בין אילן, עץ ושקדייה... –  מטרת הסבב לעורר את  התלמידים, ואת הרצון והסקרנות לחידוש ולמציאת משמעות רלוונטית לנו לט"ו בשבט.

ב.      נפתח בלימוד משותף קצר של המשנה והגמרא במסכת ראש-השנה המזכירות את ט"ו בשבט כראש-השנה לאילן, ומסבירות מדוע. עיקר עניינו של לימוד זה הוא להבין מה מתרחש בטבע בט"ו בשבט (החניטה – סופו של תהליך, נצנוץ תחילת תהליך, ראיית הפירות):

 

מסכת ראש השנה פרק א משנה א

ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה, רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי. באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות. באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי בית הלל אומרים בחמשה עשר בו.

 

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יד עמוד א

באחד בשבט ראש השנה לאילן. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: ...הואיל ויצאו רוב גשמי שנה.

 

רש"י שםהואיל ויצאו רוב גשמי שנה - שכבר עבר רוב ימות הגשמים שהוא זמן רביעה ועלה השרף באילנות, ונמצאו הפירות חונטין מעתה.

 

ג.       נלמד בחברותות את ה-"שם משמואל" לט"ו בשבט בליווי שאלות מנחות:

 

שם משמואל, פרשת בשלח, חמשה עשר בשבט

"כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל: כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו:" (ישעיה נ"ה)

הנה המשיל הנביא דבר ה' לגשמים המצמיחים... והנה כמו גשמים המצמיחים את הפירות כן הארה אלקית שניתנת בלב אנשים היא המעוררת את האדם שיעשה פירותיו...

והנה כמו שהגשמים הגשמיים - מתגלות פעולתם באילנות אחר שליש השנה שעלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה, כן גם באדם - מראש השנה או מיוה"כ ויום ראשון של סוכות ואילך... נכנסות באדם יום אחר יום הארה אלקית והתעוררות... וכשהגיע שליש השנה כבר נשלמה בחינת הלב שבאדם... ו(אז) מתחיל זמן יותר בהיר לתורה ועבודה... ומכינים עצמם לארבע הפרשיות שבאדר ופורים וניסן ופסח וספירה ושבועות, שהימים מתעלין והולכים יום אחר יום, והם ימי עבודה בתורה ומצוות באופן יותר נעלה מכל השנה בחיות ורגש והתעוררות הלב. ובכן כמו שהוא ר"ה לאילן, כן הוא באדם הדומה לאילן שאז מתחילה תקופה חדשה בהתפעלות הלב יותר ויותר מאשר עד כה...

ולפי האמור יובן היטב עניין ט"ו בשבט שאין אומרים בו תחנון, שהוא באמת זמן שמחה לישראל הרוצין לעבוד את ה' בבהירות לב ולא בקרירות רוח ומצוות אנשים מלומדה.

-  מהו המשל ומהו הנמשל בפס' מישעיה?

-  ה"שם משמואל" מפתח את המשל ומוסיף לו קומה נוספת- מהי?

-  ט"ו בשבט מהווה "נקודת סיום" לתקופה שהחלה בחגי תשרי ו"נקודת פתיחה" לתקופה המסתיימת בשבועות  – מה מתרחש בכל תקופה בטבע ומה מתרחש בשנה ובאדם - לפי ה"שם משמואל"? מה מאפיין כל תקופה לפיו?

-  איפה בחיים שלכם אתם יכולים למצוא ביטוי לחלוקה שעשה ה"שם משמואל" בין התקופה המסתיימת בט"ו בשבט לתקופה הנפתחת בט"ו בשבט? נסו לחשוב על כמה דוגמאות שונות. מה מאפיין כל תקופה אצלכם? התייחסו למחשבות, רגשות, פעולות, ועוד. 

-  ה"שם משמואל מזכיר שני אופיים שונים של עבודת ה' – מהם? האם אתם מכירים אותם מהחיים שלכם?

      מה הקשר לדעתכם, בין שני אופיים שונים אלו לאפיונים השונים של שתי התקופות אליהן התייחס ה"שם משמואל"?

     - אז למה בעצם אנו חוגגים בט"ו בשבט לפי ה"שם משמואל"?

 

ד.  נשוב למעגל הכללי, נבקש מהתלמידים להסביר את דברי השם משמואל ומתוכם נתייחס לתקופה שתמה ולתקופה שמתחילה – מבחינת "מעגל השנה" הטבעי והיהודי, ולאפיונים של כל תקופה ו"עבודתה" - ע"פ דברי ה"שם משמואל" וכן מתוך חוויית התלמידים. 

במידה ולא מתפתח שיח ספונטאני ניתן לעשות סבב בו כל חברותא מתייחסת לאחת מהשאלות.

   ה.  נשאל מי רוצה לשתף בדוגמא שעלתה לו בלימוד או כעת, לתהליך כלשהו או למשהו מהחיים שהתחיל סביב תחילת השנה, שעדיין אינו רואה את פירותיו, או שרק כעת הוא מתחיל לראות את פירותיו וכד', נציע לשתף ברגשות המלווים דבר זה.

 

ו. נקרא יחד את המקור הבא, מתוך שיחות הר"ן,  ונראה כיצד מה שלמדנו בהקשר של ט"ו בשבט ביחס לתהליכים והתרחשויות שאינם מצמיחים פירות מיד ובגלוי, יכול לבוא לידי ביטוי גם בהזדמנויות שונות בחיים. מתוך הלימוד נרחיב את השיח לדברים כלליים (שאולי כבר עלו בחברותות) ביניהם: תהליכים שאורכים זמן, דברים שמתרחשים וצומחים בתוכנו ואנו לא מודעים אליהם, עבודה שלנו שאין אנו רואים את פירותיה אלא רק אחרי זמן רב, אמונה בכך שיש משמעות והשפעה לדברים שאנו פועלים גם אם אינה גלויה לנו, היחס בין עבודה מתוך הסתר והעלם לעבודה מתוך גילוי והתעוררות, היחס בין עבודה  בקרירות רוח לעבודה בהתפעלות הלב בחיות וברגש, וכו'.

 

שיחות הר"ן רז-רח, רבי נחמן מברסלב

אמר: לפעמים אני מדבר איזה דבור לאיזה אדם, ואין הדבור עושה פעולתו עד לזמן רחוק. כמו שיש כשנותנין איזה סמים לרפואה. (=תרופות) לפעמים הסם (=התרופה) עושה פעולתו ומועיל מיד ולפעמים צריך הסם לשהות בתוך האדם איזה זמן ואחר כך הוא עושה פעולתו. כמו כן יש דברים שהוא מדבר שהם מונחים אצל האדם ואינם מעוררים אותו עד לזמן רחוק. אבל סוף כל סוף יעשה הדבור פעולתו ויועיל בודאי:

אמר: יש כמה דברים שאני אומר לאיזה אדם. ועדין אין עושים פעולתם רק שמתגלגלים הדברים מאדם זה לאדם אחר ומחברו לחברו וכו'. עד שיתגלגלו הדברים ויבואו לאיזה אדם ויוכנסו הדברים ללבו בעמק גדול. ושם יעשו פעולתם בשלמות, ויעוררו אותו וכו':

 

ו. ננסה להעמיק עוד ע"י יצירה מתוך הלימוד.

במקורות נפגשנו עם שני דימויים:

1. הגשם היורד על האדמה ועל האילנות ומצמיח אותם אך פירותיהם מתגלים רק לאחר זמן

2. התרופה אשר שוהה זמן מה בגוף עד אשר פועלת את פעולתה ומרפאה

לדימויים יש כוח גדול וכדאי קצת למשש אותם ולהתעסק איתם...

מה נותן לנו כל דימוי? (כל דימוי יש לו את האיכות המיוחדת שלו, המאירה באופן שונה לכל אחד)

נחלק את התלמידים לשתי קבוצות / נאפשר עבודה אישית:

נבקש מהתלמידים להביע את הרעיון שלמדנו דרך אחד מהדימויים באופן אומנותי כלשהו (יצירה / דרמה/ ועוד) ולהציגו בפני הכיתה.

ז.   סיכום: סבב בו כל תלמיד אומר משהו שהאיר לו בשיעור / רגש שהוא מרגיש כעת במילה אחת.

 

 


תגיות: עבודת ה', טבע, צמיחה