בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

בבא קמא, נ"ו ע"ב: עוסק במצווה פטור מן המצווה

צוות לב לדעת, הרב אייל רוזנבלום, 16/8/2014

מקצוע: תלמוד
נושא: עוסק במצווה פטור מן המצווה

אחד הטעמים לכך ששומר אבדה הוא שומר שכר הוא הפרוטה שמרוויח בגלל שאינו צריך ליתן אותה לעני בשעה שעוסק במצווה. טעם זה מזמן דיון כללי בשאלה מדוע עוסק במצווה פטור מן המצווה. בעניין זה נחלקו התוס' והר"ן ואנו נבאר מחלוקתם בעיון זה .

 

מקורות

1. תוד"ה בההיא ( ב"ק , נ"ו ע"ב ) – מחומר הלימודים בסוגיא

בההיא הנאה דלא קבעי למיתב ריפתא לעניא. משום דעוסק במצוה , ודווקא בשעה דמתעסק בה כגון שוטח לצורכה או משום עסק שצריך לה לאבידה, אבל בשביל שאבידה בביתו לא יפטר מלמיתב ריפתא לעניא כיון שיכול לקיים שתיהם כדמוכח בסוכה (דף כה. ושם.) דלא נפקא לן מקרא דעוסק במצוה פטור מן המצוה אלא דווקא היכא שאינו יכול לקיים שתיהם וסברא הוא דאטו אדם שיש לו תפילין בראשו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו יפטר מן המצות ועוד דבפרק אין בין המודר (נדרים לג:) אמר דפרוטה דרב יוסף לא שכיח ואי פטרת ליה כל זמן שהאבידה בביתו שכיח ושכיח הוא. פסק ר''ח וה''ג דהלכה כרב יוסף משום דאמרינן באין בין המודר (שם) דכ''ע אית להו פרוטה דרב יוסף ואפילו מאן דשרי למודר להחזיר אבידה לא שרי אלא משום דפרוטה דרב יוסף לא שכיח ואור''י דאינה ראיה כלל דגם רבה מודה לרב יוסף דעוסק במצוה פטור מן המצוה אלא דס''ל דלא נעשה שומר שכר בכך ומ''מ הוא נהנה לכך אסור למודר אבל לא הוה שומר שכר

 

2.      רבנו ניסים, הר"ן, מסכת סוכה (דף יא ע"א מדפי הרי"ף) – מתוך חוברת הסוגיות

לפיכך נראה לי דהעוסק במצווה פטור מן המצווה אף על פי שיכול לקיים את שתיהן.  ...דוודאי בשעה שהאבידה משומרת בתיבתו לא מפטר דעוסק במצווה אמרינן ולא מקיים מצווה. ומי שאבידה אצלו אף על פי שהוא מקיים מצווה אינו עוסק בה אלא בשעה שמנערה לצרכה, ובההיא שעתא ודאי פטור למיתב פרוטה לעני, אף על פי שאפשר לקיים את שתיהן ולחזור לנערו, אלא בההיא גוונא לא שכיח. והיינו טעמא, דמדפטר רחמנא חתן אף על גב דאפשר ליה ליתובי דעתיה ולקיים את שתיהן וכדכתיבנא, ילפינן כל שהוא עוסק במלאכתו של מקום לא חייבתו תורה לטרוח ולקיים מצות אחרות, אף על פי שאפשר.

ומיהו מודינא ודאי שכל שאינו צריך לטרוח כלל אלא כדרכו במצווה ראשונה יכול לצאת ידי שניהם, דבכי האי גוונא ודאי יֵצא ידי שתיהן "ומהיות טוב אל יקרא רע" (בבא קמא פא ע"ב).

 

3. הרב יעקב ישראל קנייבסקי (הסטייפלר), קהילות יעקב, מסכת ברכות סימן טז (מהדורה ישנה: סימן כה) – מתוך חוברת הסוגיות

 והנה בענין עוסק במצווה פטור ממצווה איכא פלוגתא אי פטור גם היכא דאפשר לקיים שניהם. ...ונראה דדעת התוס' הוא דעוסק במצווה פטור ממצווה השנית מטעם אנוס, שאנוס הוא מלעשות מצווה השנייה

 

מחמת טרדת העסק במצווה ראשונה .ואע"פ שאינו אנוס גמור, שווייה רחמנא להאי טרדה בגדר אנוס. ולכן כשאפשר לקיים שניהם חייב. ודעת הר"ן ז"ל הוא דעוסק במצווה הוא פטור גמור,  דרחמנא פטריה משאר מצוות בעידנא דעסוק בראשונה. ולכן פטור אפילו באפשר לקיים שניהם בלא גרעון.

                    

שאלות לעיון

 

התורף הלמדני-רעיוני של היחידה  (תקציר)

מחלוקת התוס' והר"ן ביחס ל"עוסק במצווה" התבארה ע"י הקהילות יעקב בשפה למדנית. לפי התוס' העוסק במצווה פטור מעשיית מצווה אחרת בגלל היותו "אנוס". התורה החשיבה אותו כמי שאין לו יכולת מעשית לקיים את שתי המצוות. לפי הר"ן העוסק במצווה "פטור" מעשיית מצווה אחרת. אין אנו פוטרים אותו בלית ברירה בגלל חוסר יכולתו. בעיונינו נתרגם את השפה הלמדנית של הסטפיילר לשפה רעיונית. לכל המצוות יש בסיס משותף. כשאני מקיים אותם אני עושה את רצון ה' , ומביע את היותי "עבדא דקודשא בריך הוא". נוסף לבסיס המשותף הנ"ל יש לכל מצווה ערך מיוחד אותו היא מביעה. תוס' שמים דגש על הצד המיוחד שיש בכל מצווה. כיון שלכל מצווה יש ייחוד היה מן הראוי שהעוסק יקיים את שניהם ורק בגלל שהדבר אינו אפשרי הוא פטור. הר"ן שם דגש על המכנה המשותף שבבסיס כל מצווה. כיון שעיקר העניין של עשיית המצווה הוא בעשיית רצון ה', הרי שהעוסק במצווה אינו צריך כלל לעסוק במצווה אחרת. את שלו הוא עושה.

 

הצעה לפעילות

 

א.      הכלל של "עוסק במצווה פטור מן המצווה" הוא כלל שהתלמידים, מן הסתם, שמעו עליו. את הדיון שלנו, לאחר לימוד הגמרא ולפני לימוד הראשונים, נתחיל בשאלה קצת "פרובוקטיבית". "חבר'ה, מי לובש ציצית היום ? יפה ! מי שלובש ציצית פטור מתפילת מנחה ויוכל לצאת להפסקה מוקדם. מה פתאום ? באמת ? ! חבר'ה שכחתם מה שלמדנו ? עוסק במצווה  פטור מן המצווה ! אבל הרב , זה לא קשור! - למה באמת ? ? "

 

ב.      תשובות אפשריות שיעלו בכיתה (א. אני יכול לקיים בלי בעיות את שתי המצוות ב. לבישת ציצית אינה מהווה מאמץ ,"עיסוק". אני פטור מעשיית מצווה אחרת רק במקרה שאני עוסק במצווה ולא במקרה שאני ממילא מקיים מצווה ) נקיים בכיתה דיון על הנושא ונחדד את המסקנות הערכיות שהסקנו – א. יש ערך מיוחד למאמץ האנושי. מצווה שאני מקיים "ממילא" אינה "נחשבת" כמו מצווה שאני מקיים בעמל. ב. אם אני יכול לקיים שתי מצוות אני מחויב לקיים את שתיהם, כי לכל מצווה ערך מיוחד.

 

ג.       כעת נלמד את דברי התוס' ודברי הר"ן , ולאחר מכן את דברי הקהילות יעקב. נתרגם את דברי הקה"י לשפה רעיונית. נסכם את הלימוד בטבלה הבאה :

מקרה

הדין והטעם לפי תוס'

         הדין והטעם לפי הר"ן

אדם שומר על שטיח אבוד בביתו. עני  דופק על פתח הדלת ומבקש צדקה

 

 

אדם מנער שטיח אבוד כדי לאוורר אותו. עני דופק על פתח הדלת ומבקש צדקה

 

 

 

 

נשאל את התלמידים : לפי הר"ן חידוש התורה ברור. הייתי סובר שיתחייב האדם בשתי המצוות כיון שהוא יכול לקיים את שתיהם, אבל לפי תוס' מה החידוש ? וכי סד"א שיעזוב מצווה אחת כדי לקיים מצווה אחרת ? !  ( תשובות אפשריות – א. קמ"ל שאי אתה יודע שכרן של מצוות ואין לעזוב מצווה אחת על חשבון חברתה גם אם היא נראית בעיניך עדיפה ב. קמ"ל שעשייה רציפה של מצווה עדיפה יותר מהפסקה למצווה אחרת גם אם המצווה השנייה לא תעשה ! )

 

ד.      הפנמה – בפעילות ההפנמה שלנו נתמקד בנקודה המרכזית בשיטתו של הר"ן.  ההבנה שלכל המצוות כולן יש ערך משותף מרכזי  - עשיית רצון ה'. 

 

ה.      בן דוד צעיר, שאתם בקשר מצוין איתו , הגיע בשעה טובה לגיל מצוות. בן הדוד למד לאחרונה ש"גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה" ולכן המצוות שעושה כבר מצווה משמעותיות הרבה יותר. הדבר מאד הציק לו, הרי כאינו מחויב הוא "מתנדב" ! האין המתנדב גדול מהעושה בכפייה ?  נסחו מכתב ( מייל ) וענו לו. "טיפ" – חשבו כיצד המצוות מרוממות את האדם.

ו.        נבקש ממספר חברים להקריא את המכתבים שכתבו ונקיים דיון שעוסק בנימוקים שהעלו. לאחר הדיון נתמקד בתשובה שקשורה לסוגיא שלנו. כל מצווה מרוממת את האדם בעיקר בגלל היותו עבד ה', מצווה ועושה. אמת שלכל מצווה ערך רעיוני אולם בבסיס המצוות כולן ערך מוחלט מרכזי – אני עבד של ה' – ערך זה מתקיים רק כשמצווים עלי ואני מחויב בכך.

ז.       חזרו כעת למכתבכם ושתפו את בן הדוד בסוגיא שלמדתם. הסבירו לו שלפי הר"ן עוסק במצווה פטור מן המצווה גם מקרה שהוא יכול לקיים מצווה אחרת בגלל שהערך המרכזי של היותו עבד ה' מאפיל על הערך הנוסף שיש בכל מצווה.  ראה גם דברי ה"שפת אמת"ב"להרחבה".

ח.      להרחבה - "וואו , אדיר , "אני עבד" , איזה יופי !" מעיר בן הדוד בציניות. הסבירו לו מדוע עבד ה' הוא לבדו חופשי. 

 

 להרחבה  

א.הרב משה ( מומי ) פאלוך, עוסק במצווה פטור מן המצווה ( השיעור כולו מובא באתר ישיבת ההסדר פ"ת )   

"...נחדד את הדברים. אם החובה לקבל  עול מלכות שמים היא בזמן החולין והרשות הרי שבזמנים בהם עוסק האדם במצוות בפועל ומבטא יותר מכל את קבלת העול, אין צורך בקיום מצוות. שהרי, לבד מן הערך הפרטני של מצווה זו או אחרת קיים מכנה משותף עקרוני ורחב של המצוות ההופך במידה מסוימת את כל המצוות לבעלות משקל שווה – עשיית רצון ה'. מן הבחינה הזאת ברור לחלוטין שאדם שעוסק במצווה ומצהיר במעשיו שהוא נאמן וכפוף לרצון ה', אין צורך שיצהיר הצהרה מילולית, כדוגמת ק"ש, על נאמנותו לדבר ה'. עוסק מצווה א' איננו רק פוטר, אלא מייתר את קריאת שמע (ואת שאר המצוות). עמדה זו הנוקטת בגישה רוחנית להסבר הפטור מוצאת את ביטויה המעשי בדברי הר"ן כפי שיובהר בהמשך. נכנה עמדה זו "העמדה הרוחנית" "...

"...תוס' מתבסס בין השאר על האינטואיציה הברורה שהמניח תפילין או מתעטף בציצית איננו פטור משאר המצוות, ומכאן משמע שאם יכול לקיים שתיהן, חייב.

העיקרון העולה מדבריו הוא עקרון ארגוני – ביצועי הקובע את סדרי העדיפויות בביצוע מצוות. העדיפות שנקבעה היא לאיכות הביצוע. על האדם לבצע את דבר ה' באופן מושלם ורציף. אם הוא עוסק במצווה אחת אל לו להפסיק את ביצועה הפסקה טכנית או אחרת, אלא ישלים אותה במלואה.

נראה הוא, עפ"י דברי הרמב"ם בפיהמ"ש, שתוס' מניחים שאיננו יודעים שכרן של מצוות ולא ניתן לקבוע שמצווה אחת חשובה מן האחרת דאל"כ ודאי שסדר העדיפויות בביצוע מצוות היה על בסיס חשיבות. ההנחה היא שאיננו יודעים מי מהמצוות עדיפה ומשכך עליו לבצע בשלמות את המצווה שמונחת לפניו "

 

ב. הביטול לרצון ה' -  שפת אמת ,ויקרא פרשת שמיני ,שנה תרל"ו

בשם אמו"ז ז"ל ע"פ אשר לא צוה אותם. - ללמוד כי העיקר כח כל מעשה האדם מצד ציווי ה'.

כי כל שכל אדם בטל לכח זה. והנה נדב ואביהוא היו צדיקים גדולים ועשו לשם שמים רק שהיה חסר הציווי.

ויש ללמוד קו"ח מדה טובה מרובה א"כ מי שעושה רצון הבורא אף שאינו יודע טעם הדבר לעשותו בכוונה רצויה. הרי זה הכח מצד פקודת ה'. כמאמר אשר קדשנו במצותיו וצונו. כח ציווי זו חשוב מן הכל.

וי"ל מ"ש שתויי יין נכנסו כי השגת הטעמים נקרא יין - יינה של תורה. אעפ"כ צריך להיות רק בפקודת המלך. ולאשר השגתם גבר להם לעשות גם אשר לא צוה ה' נקרא שתויי יין נכנסו. ועפי"ז נפרש טובים דודיך מיין. כלומר התדבקות והתקרבות ה' אשר קרבנו אליו טובים מכל השגת שכל האדם:

 

 


תגיות: עבודת ה', מצוות