בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

רבן גמליאל ורבי יהושע - חלק ג'

רוני אלדד, צוות לב לדעת., 9/2/2017

מקצוע: גמרא
כיתה: ה - ו
נושא: ברכות

במערכה השלישית של הסיפור הדרמטי והסבוך שלנו, עולה על נס אפשרות הסליחה וההתפייסות. ההתרה והפתרון, ועמם סוף הסיפור, מגיעים רק דרך שדה הסליחה, ומתאפשרים רק הודות לכוחות נפשיים עליונים כמו ענווה, קשב ולב פתוח, מצד כל הנוגעים בדבר. בשיעור נתבונן בתנועתה של המחילה, במרכיביה, ונבקש לשאוב ממנה השראה של ממש.

הכנה לקראת השיעור:

נבקש מכל חברותא להביא קופסת קרטון כלשהיא לכתה (קופסת נעליים, קורנפלקס, ארגז קטן וכד') .

 

על מנת להזכיר לתלמידים את הנקודה בה אנחנו אוחזים, נאסוף מעט מהחוויות שלהם בתהליך ה"מיפוי" אותו התבקשו לערוך בבית.

כזכור, בשיעור שעבר בקשנו מהתלמידים לסקור את סביבתם ולשייך אנשים שהם מכירים היטב ל"בית רבן גמליאל" לעומת "בית ר' אלעזר" .

נשאל אותם:

נסכם בקצרה :

בשיעור שעבר עזבנו את הגיבורים בעין הסערה. רבן גמליאל הורד מתפקידו, דלתות בית המדרש נפתחו לכל מי שחפץ, ומתגלעת מחלוקת קשה נוספת בין רבן גמליאל ור' יהושע  לגבי כניסתו של יהודה העמוני לקהל ה'.

רבן גמליאל כבר לא בעל אותה סמכות כמקודם, ולא יכול לכפות את דעתו על ר' יהושע.

נאסוף הצעות שונות ונזמין את התלמידים לקרוא את ההמשך בחברותות.

 

בקריאה בחברותות, כדאי לתרגל עם התלמידים שימוש במילון ארמי עברי. נשתדל להביא מספר עותקים רב ככל שניתן, או נשלח אותם לחיפוש במילון הארמי עברי המקוון של סנונית, או אחרים..

אם נותרות מילים שלא הצליחו לבאר, לא בעזרת המילון ולא בעזרת ההקשר/השורש וכו', נבקש שירשמו אותם בצד הסיפור ונחזור אליהן יחד בפורום הכיתתי.

 

מערכה שלישית, הפיוס הגדול:

אר"ג הואיל והכי הוה איזיל ואפייסיה לר' יהושע כי מטא לביתיה חזינהו לאשיתא דביתיה דמשחרן א"ל מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה א"ל אוי לו לדור שאתה פרנסו שאי אתה יודע בצערן של ת"ח במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים אמר לו נעניתי לך מחול לי לא אשגח ביה עשה בשביל כבוד אבא פייס אמרו מאן ניזיל ולימא להו לרבנן אמר להו ההוא כובס אנא אזילנא שלח להו ר' יהושע לבי מדרשא מאן דלביש מדא ילבש מדא ומאן דלא לביש מדא יימר ליה למאן דלביש מדא שלח מדך ואנא אלבשיה אמר להו ר"ע לרבנן טרוקו גלי דלא ליתו עבדי דר"ג ולצערו לרבנן א"ר יהושע מוטב דאיקום ואיזיל אנא לגבייהו אתא טרף אבבא א"ל מזה בן מזה יזה ושאינו לא מזה ולא בן מזה יאמר למזה בן מזה מימיך מי מערה ואפרך אפר מקלה א"ל ר"ע רבי יהושע נתפייסת כלום עשינו אלא בשביל כבודך למחר אני ואתה נשכים לפתחו אמרי היכי נעביד נעבריה גמירי מעלין בקדש ואין מורידין נדרוש מר חדא שבתא ומר חדא שבתא אתי לקנאויי אלא לדרוש ר"ג תלתא שבתי וראב"ע חדא שבתא והיינו דאמר מר שבת של מי היתה של ראב"ע היתה ואותו תלמיד ר' שמעון בן יוחאי הוה:

 

אחרי ביאור המילים בחברותות, נתכנס יחד להעמקה ופיענוח משמעות הדברים.

 

מערכה שלישית: הפיוס הגדול

אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: הוֹאִיל וְכָךְ, אֵלֵךְ וַאֲפַיְּסֶנּוּ לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ.

כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבֵיתוֹ רָאָה כָּתְלֵי הַבַּיִת שֶׁהֵם מְפֻחָמִים,

אָמַר לוֹ: מִכָּתְלֵי בֵּיתְךָ אַתָּה נִכָּר שֶׁפֶּחָמִי אַתָּה.

אָמַר לוֹ: אוֹי לוֹ לַדּוֹר שֶׁאַתָּה פַּרְנָסוֹ וְאוֹי לָהּ לַסְּפִינָה שֶׁאַתָּה קְבַרְנֵיטָהּ! שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ בְּצַעֲרָם שֶׁל תַּלְמִידֵי

חֲכָמִים, בְּמָה הֵם מִתְפַּרְנְסִים וּבְמָה  הֵם נִזּוֹנִים!

 

נעצור כאן ונשאל:

 

נחלק לתלמידים דפים  ופחמים לציור (רצוי טבעיים, שנוחים יותר לשטיפה). נבקש מהם לצייר איך נראו, לדעתם, קירות ביתו של ר' יהושע. הם מוזמנים להשחיר את הדף כאוות נפשם, ולחוש את אופי החומר הזה ותכונותיו.

בתום המלאכה  נבקש מהם להתבונן בידיהם, ובידיים של כל מי שסביבם.

פחם הוא חומר מכתים מאד. האבקה שלו מפוזרת לכל עבר, וכדי לא להבחין בעובדה שמישהו הוא פחמי, צריך שיקרו אחד משני דברים: או רצון גדול מצד הפחמי, להסתיר את העובדה הזו ולהקפיד לנקות היטב את הגוף והבגדים לפני היציאה אל החוץ. או חוסר רצון או יכולת להבחין בכך  מצד המתבונן, שעסוק בדברים אחרים, או ליבו לא פתוח לעסוק באחר.

נסו לחשוב על מופעיהם של שחור ולבן בסיפור שלנו היכן עוד פגשנו צבע כגורם משמעותי בסיפור?

(שיערו של ר' אלעזר הלבין כדי שיתאים לדרישות התפקיד החיצוניות, פנים ביתו של ר' יהושע שחור ומלוכלך, כי נוסף על תפקידו כתלמיד חכם הוא נאלץ לפרנס את משפחתו ב"עבודות שחורות" אבל הדבר לא ניכר או ידוע כלפי חוץ. וכו').

 

נשמור את הדפים המושחרים לשימוש נוסף עתידי, ונמשיך בקריאת הסיפור:

אָמַר לוֹ: נַעֲנֵיתִי לְךָ, מְחַל לִי !

לֹא הִשְׁגִּיחַ בּוֹ.

- עֲשֵׁה בִּשְׁבִיל כְּבוֹד אַבָּא! (רבי שמעון בן גמליאל)

נִתְפַּיֵּס.

 

נשאל:

נעצור רגע לתרגיל נוסף.

נבקש מהתלמידים לחשוב על ההתרחשות.

 

נבקש מהתלמידים לקחת שנית את הדפים המושחרים שלהם, אך הפעם, באמצעות מחק לכתוב על הקיר את המלה או הביטוי שבחרו להוסיף לדברי רבן גמליאל. נבקש מהם למחוק את המילה מתוך השחור באופן מלא וברור.

כעת נתבונן יחד על הדפים, נאסוף את המלים השונות שהציעו התלמידים ונעיר את תשומת הלב לעובדה החזקה, שהלבן שמחקו נראה בהיר בהרבה עכשיו משהיה כשהדף היה לבן.

כשהוא עומד ביחס לשחור, הבוהק של הלבן זוהר כמעט. כשאדם מגיע לדרגה הגבוהה של חרטה (נשתמש כאן בעוד מילים מתוך הדברים שכתבו התלמידים) ובקשת מחילה, הלובן והנקיון שהוא מגיע אליהם בולט וניכר מאד, אל מול השחור שקדם לו.

להיות תמיד צדיק וישר זאת מעלה גבוה, כמובן, אבל היכולת לשנות ממנהגיך, להגיע להכרה שאתה טועה ואתה צריך להשתנות, זה תהליך קשה מאין כמוהו ,ולכן הלבן מאיר ממש, כשהתהליך הזה נעשה באופן שלם.

 

אָמְרוּ: מִי יֵלֵךְ וְיוֹדִיעַ לַחֲכָמִים?

אָמַר לָהֶם אוֹתוֹ כּוֹבֵס: אֲנִי אֵלֵךְ!

שָׁלַח לָהֶם רַ' יְהוֹשֻׁעַ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ: 

מִי שֶׁלָּבַשׁ מַדִּים – יִלְבַּשׁ מַדִּים; וּמִי שֶׁלֹּא לָבַשׁ מַדִּים – יֹאמַר לְמִי שֶׁלָּבַשׁ מַדִּים: "פְּשֹׁט מַדֶּיךָ וַאֲנִי אֶלְבָּשֵׁם"?

אָמַר לָהֶם רַ' עֲקִיבָא לַחֲכָמִים: הָגִיפוּ הַדְּלָתוֹת, שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ עֲבָדָיו שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל וִיצַעֲרוּ אֶת הַחֲכָמִים.

 

נעצור כאן ונשאל:

 

נאסוף את תשובותיהם ונעיר את תשומת הלב לחשיבותם הרבה של הסמלים בסיפור. כל פרט הוא בעל משמעות, ונבחר בקפידה רבה, וא רק נשהה את המבט עליו, נגלה את משמעותו העמוקה ביחס להקשר.

אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ: מוּטָב שֶׁאֶעֱמֹד וְאֵלֵךְ אֲנִי אֶצְלָם.

בָּא רַ' יְהוֹשֻׁעַ וְטָפַח עַל הַדֶּלֶת וְאָמַר לָהֶם: 

מַזֶּה בֶּן מַזֶּה – יַזֶּה; שֶׁאֵינוֹ לֹא מַזֶּה וְלֹא בֶּן מַזֶּה – יֹאמַר לְמַזֶּה בֶּן מַזֶּה: "מֵימֶיךָ מֵי מְעָרָה וְאֶפְרְךָ אֵפֶר מִקְלָה"?

אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: רַ' יְהוֹשֻׁעַ! נִתְפַּיַּסְתָּ? כְּלוּם עָשִׂינוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל כְּבוֹדֶךָ – לְמָחָר אֲנִי וְאַתָּה נַשְׁכִּים לְפִתְחוֹ.

וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הֶעֱבִירוּ אֶת רַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה,

וְהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל דּוֹרֵשׁ שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת וְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה שַׁבָּת אַחַת.

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר מַר: "שַׁבָּת שֶׁל מִי הָיְתָה? – שַׁבָּת שֶׁל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה".

 

נסכם יחד את סיומו של הסיפור.

 

נשאל:

בסיפור זכות אבות ושושלת משחקים תפקיד משמעותי מאד: ר' עקיבא לא נבחר כי אין לו זכות אבות, ר' יהושע מוחל לרבן גמליאל בזכות אביו, וגם כאן, דימוי הכהונה מסמל את העובדה שרבן גמליאל שייך לשושלת ראשי הסנהדרין, ונכון הוא משול כ"כהן".

 

 

סיימנו את המפגש עם הסיפור הארוך ומלא התהפוכות שלנו. רבן גמליאל פוטר, ביקש מחילה, ושב לתפקידו במבנה אחר, ברוטציה עם ר' אלעזר בן עזריה.

נבקש מהחברותות להוציא את הקופסאות שהביאו מהבית.

נסדר את הכתה כך שניתן יהיה לעבוד על רצפת החדר, ובמרכז הכתה נניח חומרים שונים ומשונים (ניירות צבעוניים , פלסטינה, דבק, עיתונים, מדבקות, מספריים, צבעים, ועוד ועוד.

נבקש מכל חברותא לבנות דגם של בית המדרש החדש, כפי שהוא מתקיים בעיני רוחם כעת, אחרי שרבן גמליאל עבר את התהליך המשמעותי שהיינו עדים לו  ולאור העובדה ששני הכוחות פועלים כעת יחד בראש בית המדרש: ר' אלעזר ורבן גמליאל משמשים כראשיו במקביל, ושניהם קובעים את רוחו יחד.

אחרי שייעזרו בדמיון כטוב בעיניהם, ויעמלו על הכנת הדגמים, נערוך סיור כתתי בין הדגמים המוכנים, וננסה לזהות ולפענח אלמנטים וסמלים בתוך כל דגם בעזרת "האדריכלים" שלו.

אגב הסיור, נזכיר ונחזור על הנקודות המרכזיות שלמדנו, ובכל דגם מצא נקודה לשבח את יצירותיהם : הרעיון, עומק החשיבה, הביצוע המעשי וכו'.

 

הצעה לסיכום, כאפשרות העמקה בלבד:

 ניתן לחלק לתלמידים את השיר "כתלי ביתי" של אברהם שלונסקי.

נקרא אותו יחד בכתה, ולשלוח אותם עם שאלה פתוחה למחשבה:

לאור האמור בשיר, ולאור הדרכים השונות לפתיחת או סגירת דלתות שפגשנו בלימוד הממושך שלנו, מה אתם חושבים על כתלי "הבית" שלכם? כמה פתוחים הם, וכמה פתוחים הייתם רוצים שיהיו...?

 

 כתלי ביתי/ אברהם שלונסקי

כָּתְלֵי בֵּיתִי אֵינָם כְּחַיִץ לִי בֵּינִי לְבֵין עוֹלָם, - 
יֵשׁ חֶסֶד הַצְמִיחָה, הַמַקְשִׁיבָה אַךְ פְּנִימָה, 
כִּי הַמַקְשִׁיב לַכֹּל אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ כְּלוּם, 
רַק הַמַחְרִישׁ הֲמֻלוֹתָיו לְשֶׁמַע הַדְמָמָה 
שׁוֹמֵעַ אֶת הַכֹּל וְאֶת כֻּלָם.   

כָּתְלֵי בֵּיתִי אֵינָם כְּחַיִץ לִי בֵּינִי לְבֵין עוֹלָם, - 
הֵם עֲצִימַת-עֵינָיו שֶׁל הָרוֹאֶה דָבָר עַד תֹם; 
כִּי הָרוֹאֶה הַכֹּל אֵינוֹ רוֹאֶה מְאוּמָה, 
רַק הַצוֹפֶה אֶל הָאֶחָד-וְאֵין-בִּלְתוֹ 
זוֹכֶה לִרְאוֹת כָּל הַדְבָרִים כֻּלָם.   

כָּתְלֵי בֵּיתִי אֵינָם כְּחַיִץ לִי בֵּינִי לְבֵין עוֹלָם, - 
הֵם סוֹד הַהִתְגַלוּת לוֹמַר בְּאֵין מַכְלִים; 
כִּי הַדוֹבֵר בַּשַׁעַר אֵינוֹ דוֹבֵר לְאִישׁ,
 וְהַסָחִים טַנְדוּ סָחִים אַךְ זֶה לָזֶה, 
רַק הַמֵסִיחַ עִם נַפְשׁוֹ מֵסִיחַ עִם כֻּלָם.   

כָּתְלֵי בֵּיתִי אֵינָם כְּחַיִץ לִי בֵּינִי לְבֵין עוֹלָם. -   

אברהם שלונסקי, כתלי ביתי, בתוך "שירים" כרך ה', ספריית פועלים, 1971, עמ' 114

כל הזכויות שמורות לאברהם שלונסקי ולאקו"ם.

 

 


תגיות: מחלוקת, מידות