בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

צור משלו אכלנו

רבקה ליבוביץ', צוות לב לדעת., 2/2/2017

מקצוע: ספרות
כיתה: ז - ח
נושא: פיוט

הפיוט 'צור משלו אכלנו' זכה להיות מושר בקהילות רבות ובמנגינות רבות בשבת לפני ברכת המזון. נלמד את משמעותו, נחפש את השובע והברכה במציאות המודרנית שלנו, נגלה את הקשר בין הודיה לבקשה ונלמד כיצד הברכה מסייעת לזכירת התכלית והייעוד שלנו.

רקע למורה:

אם הפיוט נלמד בכיתה שאין לה ידע מוקדם על שירת ימי הביניים ופיוט בפרט, יש להקדים וללמד את מאפייני הז'אנר וייחודו. גם לכיתה שיש לה את הידע טוב לתת כמשימת 'טרום קריאה' לזהות את הז'אנר של היצירה ולהסביר את הזיהוי (חריזה/ מבנה/ מילים מהמקורות...)

 הפיוט:

צוּר מִשֶּׁלּו אָכַלְנוּ. בָּרְכוּ אֱמוּנַי 
שבַעְנוּ וְהותַרְנוּ כִּדְבַר ה':

הַזָּן אֶת עולָמו. רועֵנוּ אָבִינוּ. 
אָכַלְנוּ אֶת לַחְמו. וְיֵינו שָׁתִינוּ. 
עַל כֵּן נודֶה לִשְׁמו. וּנְהַלְּלו בְּפִינוּ. 
אָמַרְנוּ וְעָנִינוּ. אֵין קָדושׁ כַּה':

צוּר מִשֶּׁלּו אָכַלְנוּ. בָּרְכוּ אֱמוּנַי 
שבַעְנוּ וְהותַרְנוּ כִּדְבַר ה':

בְּשִׁיר וְקול תּודָה נְבָרֵךְ לֵאלקינוּ. 
עַל אֶרֶץ חֶמְדָּה (טובָה) שֶׁהִנְחִיל לַאֲבותֵינוּ. 
מָזון וְצֵדָה הִשבִּיעַ לְנַפְשֵׁנוּ. 
חַסְדּו גָּבַר עָלֵינוּ. וְאֱמֶת ה':

צוּר מִשֶּׁלּו אָכַלְנוּ. בָּרְכוּ אֱמוּנַי 
שבַעְנוּ וְהותַרְנוּ כִּדְבַר ה':

רַחֵם בְּחַסְדֶּךָ. עַל עַמְּךָ צוּרֵנוּ. 
עַל צִיּון מִשְׁכַּן כְּבודֶךָ. זְבוּל בֵּית תִּפְאַרְתֵּנוּ. 
בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ יָבא וְיִגְאָלֵנוּ. 
רוּחַ אַפֵּינוּ. מְשִׁיחַ ה':

צוּר מִשֶּׁלּו אָכַלְנוּ. בָּרְכוּ אֱמוּנַי 
שבַעְנוּ וְהותַרְנוּ כִּדְבַר ה':

יִבָּנֶה הַמִּקְדָּשׁ. עִיר צִיּון תְּמַלֵּא. 
וְשָׁם נָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ. וּבִרְנָנָה נַעֲלֶה. 
הָרַחֲמָן הַנִּקְדָשׁ. יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה. 
עַל כּוס יַיִן מָלֵא. כְּבִרְכַּת ה':

צוּר מִשֶּׁלּו אָכַלְנוּ. בָּרְכוּ אֱמוּנַי 
שבַעְנוּ וְהותַרְנוּ כִּדְבַר ה':

 

הפיוט ידוע ומוכר לרוב תלמידינו. נשאל אילו לחנים הם מכירים לפיוט, ונשמיע אחד או שניים מלחני הפיוט כמפגש ראשוני עם הטקסט.

בכיתות רבות הלחן המוכר יהיה זה. (מובא גם כאן).

ויש עוד רבים אחרים באתר פיוט.

התייחסות ללחן: לפיוט זה ישנם לחנים רבים. האם לדעתכם הלחן מתאים לחוויה המרכזית? הסבירו.

אפשר בהתאם לכיתה להשוות בין הלחנים - מה האווירה בכל לחן, מה הקצב, מה מדגיש הלחן?

לאחר השמיעה (או תוך כדי) נכוון את התלמידים להתבונן במילים על ידי קריאה חוזרת דמומה או קולית.

משימה: נסו לזהות מה החוויה המרכזית בפיוט, ולסמן במרקר את המוטיב החוזר המבטא אותה (ברכה, הודיה, הלל, שיר לה').

כדאי להקדים וללמד מהו מוטיב, או לחלופין לבקש למצוא מילה חוזרת/ מילים חוזרות מאותה 'משפחה'.

 

הבנת הפיוט:

נסביר יחד את משמעות ה'אזור' - הפזמון החוזר, שמביע רעיון מרכזי בפיוט: צוּר מִשֶּׁלּו אָכַלְנוּ. בָּרְכוּ אֱמוּנַי 
שבַעְנוּ וְהותַרְנוּ כִּדְבַר ה':

הסועדים השבעים המתארים שפע רב "שבענו והותרנו", נקראים לקיים את מצות ברכת המזון (דבר ה') "ואכלת ושבעת וברכת" מתוך ההכרה שהמזון מאת ה'.

 

 

האם 'שבענו והותרנו' זו חוויה מוכרת במציאות המודרנית?

נקרין לתלמידים אחד מהסרטונים הבאים, המתארים את תרבות הצריכה והשפע שקיימת כיום.

דיון:

נבקש מכל תלמיד לומר מילה של רגש שהוא חש בעקבות הסרטון.

מה ההבדל בין המציאות שלנו לבין המציאות של 'שבענו והותרנו'?

האם תחושת השובע מובילה באופן טבעי לברכה?

 

משימה:

כל זוג מקבל בית מתוך הפיוט ומשימה לתת לו כותרת - מה תוכן הפניה לה' בבית זה? (1. הודיה על האוכל 2. הודיה על הארץ והאוכל 3. בקשת רחמים וגאולה על העם וירושלים 4. בקשה לבניין המקדש וירושלים ותקווה/הבטחה לשבח ועילוי של ה').

נשמע את תשובות התלמידים ונבקש לכתוב את הכותרות ליד כל בית.

מתי שרים את הפיוט הזה? (לפני ברכת המזון).

משימה:

נבקש מהתלמידים לפתוח את ברכת המזון ולהתאים כל בית לחלק מהברכה.

[*לברכה הרביעית, "הטוב והמטיב", שחוברה כתודה על מתן האפשרות לקבור את גיבורי ביתר (ברכות מ"ח ע"ב), אין הקבלה בשירנו. שלושה בתים ראשונים הם כנגד שלוש הברכות מן התורה שבברכת המזון, והבית הרביעי כנגד כוס של ברכה].

'תיאטרון קריאה': נבקש מאחד התלמידים לקרוא כל בית בטון/נימה המשקפת את החוויה שבו. 

דרך המשימה נשים לב, שבדומה לברכת המזון יש מעבר משני בתים העוסקים בהודיה (ובפיוט פונים לה' בגוף שלישי) לשני בתים שעוסקים בבקשה (ובפיוט פונים לה' בגוף שני).

 

שאלת חשיבה למעמיקים: מה הקשר בין ההודיה על האוכל לבקשה לגאולה?

מה המסר שנותן הפיוט דרך הקשר הזה?

(ההודיה על החומר מזכירה את תכליתו ומונעת את השקיעה בו, והפנייה לה' כמקור לכל הטוב והחסד בגשמיות וברוחניות, מולידה את הביטוי לרצון הרוחני הגדול ביותר: גאולה ובניין ירושלים. אז תופיע גם גדולת ה' בשיאה "הרחמן הנקדש יתברך ויתעלה על כוס יין מלא" שלמות והרמוניה בין חומר לרוח. הכרת הטובה והשמחה בחומר לא שלמה בלי שלמות רוחנית וכללית).

 

דרכי עיצוב:

החרוז המבריח- "נו". נלמד מהו חרוז מבריח, נסמן בפיוט ונבקש מהתלמידים לנסות לברר את משמעותו.

(החרוז מדגיש את השייכות אלינו. הפיוט כולו עוסק בהודיה שבח ובקשה לה' שמטרתן להזכיר שכל מה ששייך לנו - הוא מאת ה' ושייכותנו היא לה' לגאולתו ולמקדשו...).

כינויים - דרך עיצוב נפוצה בפיוט, שימוש בשמות שונים לה', לדמויות, לעמ"י, למקומות. מלבד הגיוון שנותנים הכינויים, השמות השונים מבטאים מהויות שונות ומוסיפים משמעות [להמחשה, אפשר לשאול את התלמידים על כינויים שלהם, מי מכנה אותם, מה מבטאים הכינויים השונים שלהם].

משימה:

מצאו כינויים וסמנו אותם בצבעים או סימונים שונים.

בחרו כינוי אחד והסבירו את משמעותו וכיצד תורם להדגשת החוויה המרכזית בשיר.

דוגמה: הכינוי 'צור' 'צורנו' מבטא חוזק. מדגיש את כוחו של הקב"ה בהיותו מקור המזון וגם בכוחו להביא את הגאולה. (אולי כדי להדגיש גם שכוחו של האדם מוגבל ועליו לזכור מי מקור הכח שלו).

ישנם כינויים לה', לירושלים, למשיח, ולמקדש.

 

שיבוצים:

כדי להמחיש מהם שיבוצים אפשר לערוך משחק בכיתה בו המורה אומר מילה והתלמידים צריכים לומר שיר שיש בו את המילה הזו.

המורה יכול לקחת את אחת הדוגמאות שעלו במשחק ולהדגים כיצד רק דרך מילה אחת אפשר להעלות חוויה שלמה שמתוארת בשיר. וכמו כן כיצד השירים נמצאים בתודעתנו באופן שמילה אחת מזכירה אותם.

בדומה לכך פועלים השיבוצים (להבדיל..):

המשוררים והאנשים בכלל בימי הביניים ידעו את התנ"ך על בוריו ובשיריהם הם שיבצו (כמו שמשבצים אבן חן בטבעת למשל) מילים מתוך התנ"ך. מילים/חלקי פסוקים מהתנ"ך ששובצה בשיר מייד הזכירו למי שקרא אותם את הפסוק והקשרו, וגם העלו את החוויה/הרעיון ומשמעותו כפי שמופיע בתנ"ך בלי צורך לפרט מעבר. וכך השיר קיבל משמעויות נוספות או הדגשות והרחבות.

כיון שהיום לצערנו השליטה בתנ"ך לא משתווה לאותם זמנים, אנחנו צריכים לעמול יותר בשביל לגלות את הפסוקים המשובצים, משמעותם ותרומתם לפיוט.

בִּרְכַּת הַמָּזוֹן היא מצווה מן התורה, הנלמדת מן הפסוק "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לך" (דברים, פרק ח',פסוק י').

יש כאן שיבוץ מקראי מפסוק במלכים ב ד, מד: "וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר ה'". וכמו כן רמז למנהג להותיר מן הפת על השולחן בזמן ברכת המזון: "כל שאינו משייר פת על שולחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם (סנהדרין צב ע"א) "

רות ב',יד: "וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר"

וגם יכול לרמוז למן שישראל נצטוו להותיר את העודף ממנו.

 

 

משימה:

אפשר לתת לתלמידים את המקור בתנ"ך כדי שימצאו את הפסוק שממנו שובצו המילים בשיר.

נבחר את אחד השיבוצים, נסביר את ההקשר והמשמעות מהתנ"ך, וחשוב יחד כיצד תורם למשמעות הפיוט.

לדוגמה:" אֵין קָדוֹשׁ כַּה' כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ." פסוק הלקוח משירת חנה. חנה בשירתה מביעה את גדולת ה' וכוחו להפך מצבים מטוב לרע ולהפך. הרקע לשירתה הוא הודיה לאחר שנפקדה. השיבוץ מופיע בפיוט בהקשר של ההודיה על המזון "אמרנו וענינו אין קדוש כה'". השיבוץ מוסיף משנה תוקף ומשמעות לקדושתו ובלעדיותו של ה', שרק מכוחו הכל מתחייה וקיים. כמו שהתבטא בסיפור חנה ובשירתה.

 

משימה אישית: כתוב 10 דברים טובים שיש לך בחיים (בתחום האנושי/ הפיזי/ הרוחני..).

איסוף תשובות מהמעוניינים.

דיון:

(לעורר הכרת הטוב לשמוח ולהעריך, להכיר מיהו מקור הטוב, להימנע מגאווה ושיוך הטוב לכוחנו, וגם לא לשקוע בחומר ולהבין שייעודו להיות כלי ועזר לרוח).

משימה:

כתוב תפילה אישית של כמה שורות, שיש בה הודיה ובקשה. נסה לשבץ פסוק בתפילתך (אפשר לכוון לתהילים).

 

אפשרות נוספת להפנמה:

כל תלמיד מקבל 'רשימת קניות' וסכום 'כסף'. אפשר להשקיע ב'תפאורה' ולהכין שטרות מוחשיים ומוצרים מייצגים. המשימה שלו היא להחליט כמה להשקיע בכל פריט מהרשימה.

הסכום הוא 1000 שח. ברשימה יופיעו: שדרוג פלאפון, ממתקים, אוכל בחוץ, בגדים, נעליים, תכשיטים, ציוד לביה"ס, חפצים לחדר, ___________...

יש לציין לתלמידים שנקודת הפתיחה היא שיש לכולם הכל באופן בסיסי בבית. הקניות האלו הן בונוס.

דיון: מה התחום שבו השקעתם את הסכום הגדול ביותר? אפשר לפלח כמה תלמידים השקיעו בכל תחום...

עד כמה הייתם רוצים שהתרגיל הזה יתרחש במציאות?

למה אנחנו רוצים יותר ממה שיש לנו? מה טוב בזה?

מה החסרונות ברצון הזה? הדגימו [אין סיפוק, חוסר בהערכה והכרת הטוב, שעבוד לחומר, רדיפה אחרי ההשגה על חשבון ההנאה והשמחה ביש].

מהי 'תשובת משקל' שנותן הפיוט [היכולת לשבוע ולהותיר. הודיה על היש.  הרצון ליותר מתבטא בשאיפות רוחניות]?

משימה: כתוב תפילה אישית של כמה שורות, שיש בה הודיה על משהו מהרשימה שיש לך. בהשראת 'שבענו והותרנו'.

משימה לאמיצים: קחו את התחום שבו 'השקעתם' הכי הרבה, ונסו להחליט שאינכם רוצים או מבקשים יותר ממה שיש בידכם כרגע. אפשרי?

 

להעשרה, העמקה והרחבה:

  1. מעשה מחכם ותם  (אפשר לראות עד דקה 14:30). קישור לסרטון שמבוסס על מעשייה של ר' נחמן בהקשר של היכולת לשמוח בחלקי "שבענו והתורנו". מעלה גם דיון מה גבולות ה'תמימות'
  2. שאלה למחשבה: למה לדעתך הפיוט הזה זכה להתקבל בכל הקהילות, וזכה ללחנים רבים?
  3. אברהם אבינו מלמד ברכות: (בראשית רבה מג, ז): "ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ"(בראשית יד, יט) -- ממי קנאן?... אמר רבי יצחק: היה מקבל את העוברים ואת השבים, ומשהיו אוכלים ושותין היה אומר להן: ברכו! והן אומרים לו: מה נאמר? והוא אומר להם: אמרו, ברוך אל עולם שאכלנו משלו!אמר לו הקב"ה: אני, לא היה שמי ניכר לבריותי, והכרת אותי בבריותי, מעלה אני עליך כאילו אתה שותף עמי בברייתו של עולם, הה"ד (בראשית יד): קונה שמים וארץ.
  4. הרב מלמד על ברכת המזון:"בברכה הראשונה אנו עומדים על היסוד, שה' הוא "הזן את הכל", וכמו שנתן לנו את המן במדבר בדרך נס, כך תמיד הוא מקיים את הטבע, נמצא ששורש כל המזון שאנו אוכלים - ממנו יתברך בלבד. בברכה השנייה אנו מברכים את ה' על כך שהעניק לנו את האפשרות להיות שותפים בתיקון העולם ובהוצאת המזון מהארץ, ועל כן חתימת הברכה - "על הארץ ועל המזון". אלא שיש חשש שמא ההצלחה בבניין הארץ תטביע את האדם בתאווה וגאווה ותשכיח ממנו את ייעודו. ועל כך נצטוינו (דברים ח, יא-יח): הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹוהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ. וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹוהֶיךָ... וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹוהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל, לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה". על ידי ברכת המזון אנו חוזרים ומזכירים לעצמנו כי ה' הוא שנתן לנו את המזון ואת הארץ; וממילא מובן כי הכוח, הסיפוק והשמחה שקיבלנו מהאוכל, נועדו לקדשנו ולרוממנו.
  5. אנקדוטה: השיר 'שירו של אבא' של נעמי שמר נקרא כך כפי הנראה בעקבות 'צור משלו' שזכרה המשוררת מבית אביה. והראיה פזמון השיר: "יבנה המקדש".