בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

חג הביכורים

צוות לב לדעת, חנה גודינגר (דרייפוס), 21/5/2012

מקצוע: מעגל השנה
נושא: חג הביכורים

 

הקדמה:

בתיאור חג השבועות בספר דברים נאמר: "בחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה". מפסוק זה למדו חז"ל שאין מביאים ביכורים קודם לחג השבועות. בכך נקשרה מצוות הביכורים לחג השבועות בדווקא, אע"פ שבפועל הביאו ביכורים עד לחנוכה. עולמנו שלנו, בו לרובנו אין עצי פרי ובית המקדש אינו קיים, מזמין אותנו לחפש משמעות ועומק במצווה זו, ולנסות ולתרגם היבטים בה, הרלוונטיים לחיים שלנו. בשיעור זה ניפגש עם מצוות הביכורים וננסה לחשוב מה אנחנו יכולים ליישם ממנה ומהרעיונות הטמונים בה בחיים שלנו.

 

הצעה למהלך השיעור

א. נפתח את השיעור בלימוד מרפרף של חלק ממשניות פרק ג' מסכת ביכורים המתאר את תהליך הבאת הביכורים לירושלים (הפרק איננו מובא באופן מלא, אלא התיאור המרכזי והשיטות המרכזיות): כדי להפוך את הלמידה לתהליך מעניין יותר, אפשר לתת לכל קבוצה  אחד מחלקי המשנה הבאים (תשע קבוצות) ולבקש ממנה ללמוד ולהבין היטב את המשנה שלה, ואז ברצף לבקש מכל קבוצה להסביר את המשנה שקיבלה, עד שתיאור כל הבאת הביכורים והקרבתם מוסבר בכיתה. במקרה שלמידה עצמאית איננה מתאימה בכיתה שלך, אפשר כמובן ללמוד ביחד את המשניות כולם.

אפשרות נוספת שיכולה להתאים בחלק מהכיתות היא לנסות ולהמחיז את המשניות (לפחות עד משנה ו'). המשניות מלאות תיאורים ססגוניים ומחוות מעשיות שקל להמחיז ולייצג.

 

(א) כֵּיצַד מַפְרִישִׁין הַבִּכּוּרִים? יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכֵּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, קוֹשְׁרוֹ בְגֶמִי (=חוט), וְאוֹמֵר, הֲרֵי אֵלּוּ בִכּוּרִים.

(ב) כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים? כָּל הַעֲיָרוֹת שֶׁבַּמַּעֲמָד (=אזור מסוים) מִתְכַּנְּסוֹת לָעִיר שֶׁל מַעֲמָד (=העיר המרכזית באזור), וְלָנִין בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְלֹא הָיוּ נִכְנָסִין לַבָּתִּים. וְלַמַּשְׁכִּים (=האדם שהיה ממונה על ההשכמה) הָיָה הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר: "קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל בֵּית ה' אֱלֹהֵינו":

(ג1) הַקְּרוֹבִים מְבִיאִים הַתְּאֵנִים וְהָעֲנָבִים, וְהָרְחוֹקִים מְבִיאִים גְּרוֹגְרוֹת וְצִמּוּקִים. וְהַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְקַרְנִיו מְצֻפּוֹת זָהָב, וַעֲטָרָה שֶׁל זַּיִּת בְּרֹאשׁוֹ. הֶחָלִיל מַכֶּה (=מנגן) לִפְנֵיהֶם, עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוֹב לְירוּשָׁלַיִם.

(ג2)הִגִּיעוּ קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם, שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם (=שלחו שליחים לירושלים להודיע על בואם), וְעִטְּרוּ אֶת בִּכּוּרֵיהֶם. הַפַּחוֹת (=סגני הכהנים), הַסְּגָנִים (=סגני הלווים) וְהַגִּזְבָּרִים (=ממונים על הכסף במקדש) יוֹצְאִים לִקְרָאתָם. לְפִי כְבוֹד הַנִּכְנָסִים הָיוּ יוֹצְאִים. וְכָל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָם: אַחֵינוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם פְּלוֹנִי, בָּאתֶם לְשָׁלוֹם:

(ד) הֶחָלִיל מַכֶּה (=מנגן) לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְהַר הַבַּיִת. הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת, אֲפִלּוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ נוֹטֵל הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ וְנִכְנָס, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֲזָרָה. הִגִּיעַ לָעֲזָרָה וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר, "אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי" (תהלים ל):

(ה) הַגּוֹזָלוֹת שֶׁעַל גַּבֵּי הַסַּלִּים (=תורים ובני יונה שהניחו בסל הביכורים בשביל לקשט אותו), הָיוּ עוֹלוֹת (=לקרבן עולה). וּמַה שֶּׁבְּיָדָם, נוֹתְנִים לַכֹּהֲנִים:

(ו) עוֹדֵהוּ הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ, קוֹרֵא.. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי" (=פסוק בתחילת פרשת מקרא ביכורים). הִגִּיעַ לַ"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי", מוֹרִיד הַסַּל מֵעַל כְּתֵפוֹ וְאוֹחֲזוֹ בְשִׂפְתוֹתָיו, וְכֹהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ תַּחְתָּיו וּמְנִיפוֹ, וְקוֹרֵא מֵ"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי" עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה, וּמַנִּיחוֹ בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא:

(ז) בָּרִאשׁוֹנָה, כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִקְרוֹת, קוֹרֵא (=את מקרא ביכורים שאומרים עם הבאת הביכורים). וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת, מַקְרִין אוֹתוֹ. נִמְנְעוּ מִלְּהָבִיא, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַקְרִין אֶת מִי שֶׁיּוֹדֵעַ וְאֶת מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ:

(ח) הָעֲשִׁירִים מְבִיאִים בִּכּוּרֵיהֶם בִּקְלָתוֹת (=סוג של סל) שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב, וְהַעֲנִיִּים מְבִיאִין אוֹתָם בְּסַלֵּי נְצָרִים שֶׁל עֲרָבָה קְלוּפָה, וְהַסַּלִּים וְהַבִּכּוּרִים נִתָּנִין לַכֹּהֲנִים:

 

ב. לאחר שסיפור העלאת הביכורים לירושלים מובן בסה"כ ע"י התלמידים (גם אם לא כל הפרטים..), נבקש מהתלמידים לבחור נקודת מבט שמתבוננת על הסיפור: אחד הפירות שבסל, כהן המחכה בירושלים, אדם עשיר שמגיע עם סל כבד, אדם עני שמגיע עם סל פשוט, ילד שמצטרף להוריו לעלייה לרגל וכו'.. נבקש מהתלמידים לכתוב את הסיפור  - ההרגשות והמחשבות מנקודת המבט של הדמות שבחרו. תרגיל כתיבה זה הופך את הסיפור שבפרק לחי ונושם ומזמין את התלמידים לחשוב אותו מבפנים ולא מבחוץ: מה המחשבה, ההרגשה, החוויה של העובר את סיפור ההתרחשות ולא רק מה ההתרחשות עצמה. נבקש מתלמידים המוכנים לשתף במה שכתבו לקרוא את התיאור.

בכיתות מתאימות אפשר לאתגר את התלמידים לא לחשוב רק מנקודת מבט של בני אדם, אלא לאמץ זווית הסתכלות של השור המריע לפני התהלוכה, פרי המונח בסל הביכורים ועוד.

 

ג. לאחר שטקס העלאת הביכורים לירושלים  נוכח בכיתה גם בהבנת הלב, נשאל את התלמידים: מה הרלוונטיות של המצווה הזו לימינו – אנחנו לא חקלאים, לרובנו אין שדה שנוכל ללכת לסמן בו את הפירות הראשונים, אין טקס משותף של העלאת ביכורים לירושלים, אין בית מקדש ואין כהנים טהורים.. בדיון על רלוונטיות המצווה כדאי להבחין בין קשיים שאנחנו מתפללים שיפתרו: כמו חוסר המקדש, לבין קשיים שאולי ישארו כך לנצח: העובדה שהתעסוקה הציבורית כיום איננה חקלאות. השאלות המהותיות מציבות כמובן סימן שאלה הרבה יותר גדול על הרלוונטיות של המצווה אל העולם שלנו..

 

ד. להלן מספר פרשנויות המסבירות את טעמה של מצוות ביכורים. חלק מן הפירושים פשוט מאד לקריאה והבנה וחלקם קצת פחות. אנחנו מציעים ללמוד יחד את הקטעים המתאימים לתלמידים בכיתה ולהגדיר מה טעמה של מצוות ביכורים על פי כל אחד מהם. לחילופין אפשר לחלק את הכיתה לקבוצות ולתת לכל קבוצה את אחד הקטעים ולאחר מכן לבקש מהקבוצות ללמד את שאר הכיתה מה נאמר בקטע שקיבלו הם. בסוף המקורות מופיע סיכום קצר של הנאמר במקורות עצמן.

 

ספר החינוך מצווה צ"א

משרשי המצוה, כדי להעלות דבר השם יתברך על ראש שמחתינו, ונזכור ונדע כי מאיתו ברוך הוא יגיעו לנו כל הברכות בעולם, על כן נצטוינו להביא למשרתי ביתו ראשית הפרי המתבשל באילנותיו, ומתוך הזכירה וקבלת מלכותו והודאתינו לפניו כי הפירות ויתר כל הטובה מאיתו יבואו, נהיה ראויין לברכה ויתברכו פירותינו:

 

רבנו בחיי על דברים כ"ו פסוק א

כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך, וימלאו אסמיך שבע ותירוש יקביך יפרוצו (משלי ג, ט י):

שלמה המלך ע"ה הזהיר אותנו בכאן על מדת הבטחון, ובא להודיע שיכבד האדם מהונו להקב"ה ולא תרע עינו בו כי יפזר ויתן לאביונים, אבל יבטח בה' יתברך כי בגלל הדבר הזה יברכהו בכל מעשה ידיו, ואין לו לחשוב שבסיבת הפיזור הזה יחסר הונו, כי כן אמר שלמה (שם כח, כז) נותן לרש אין מחסור, אך יש לו להאמין באמת כי ה' יתעלה יוסיף עליו.. וכיון שכן ראוי לו לאדם שיחסר מממונו לכל דבר מצוה וקניני המעלות.

 

פירוש תולדות יצחק על דברים כ"ו, א

בשנקדים שהקב"ה רצה להשלימנו בשלימיות עם הביכורים, והשלימות הוא שנהיה אנשים טובים וצדיקים עם יי', אנשים טובים נהיה בשני דברים, אחד שיהיה שלם כל אחד בעצמו והוא שלא יהיה גרגרן, שמי שהוא גרגרן רעות רבות ימשכו ממנו עניות ושימות בלא עתו, שנאמר [משלי יג כג] רב אוכל ניר ראשים ויש נספה בלא משפט, השני שיהיה טוב עם אנשים, והיתד שהכל תלוי בו, שלא יהיה לו גאוה שממנה ימשך לזלזל בכבוד הבריות ושנאת הבריות ורבות רעות וצרות מאת האנשים, ואלו השלימיות יבואו מצד הביכורים, הראשונה שלא יהיה גרגרן, שהתאנה הראשונה שביכרה בכרמו מתאוה לה מאד אחר שנה שלא אכלה, וכן האשכול הראשון, והוא חייב לכרוך עליה גמי ולומר הרי זו ביכורים, ובזה יכנע לבב ערל ולא יהיה זולל וסובא:

וכן מצד הביכורים לא יהיה לו גאוה, וזה הוא שאמר ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום ליי' אלהיך כי באתי אל הארץ, וידוע שיבא אל הכהן אשר יהיה בימים ההם, אבל הכוונה שאפילו יהיה הכהן חדל אישים, והמביא ביכורים יהיה שר וגדול יבוא לפניו, וכן אמרו חז"ל שאפילו המלך יטול הסל על כתפו מהר הבית עד העזרה ויתודה לפניו הגדתי היום, הנה בזה יהיה ענו ושפל רוח וטוב עם אנשים, גם ימשך מזה שיהיה טוב לשמים:

 

כלי יקר, דברים כ"ו פסוק א'

והיה כי תבוא אל הארץ וגו'. לא מצינו לשון וירשתה וישבת בה -כי אם כאן ובפר' המלך, לפי שאחר ישיבה וירושה ישמן ישראל ויבעט וישאלו להם עניני שררות ככל הגוים, כך בפר' ביכורים היתה הכוונה להכניע רום לבבם אשר אחר ירושה וישיבה ישיאם לבם לומר כי להם הארץ ובחרבם ירשוה וישכחו את ה', זה"ש והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה. כי באמת לא בתורת ירושה אתה בא אל הארץ כי בית והון נחלת אבות אבל מה' הארץ נתונה לך במתנה על מנת להחזיר אליו גמולו ולשמור כל מצותיו, ולבבך לא כן ידמה אלא וירשתה. שתחזיק בה כיורש כאילו היא ירושה לך מאבותיך, וישבת בה. כתושב לא כמו שנאמר (ויקרא כה כג) והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם וגו'. וכל זה יביאך לידי רום שתשכח את ה' על כן אנכי מצוך מצות הביכורים

 

הרב קוק, עין איה על ביכורים

בנוהג בין האומות הוא שאומה שכל עסקה ומחיתה אינה כ"א עבודת אדמה ולא תשים מגמתה למסחר ולחרשת המעשה שהוא מורכב עם המסחר, לשום מקום דרישה למעשי ידי האומנים בעלי מלאכה וחרשת, היא יורדת בהתפתחותה בכשרונות נפשותיה, מפני שהיא ע"פ זה המצב מתבודדת לעצמה ואין לה מקום לקלוט רוחות של דיעות ומדות חדשות מיתר האומות. אמנם עם ד' אלה אע"פ שתכליתם הוא ודאי להיות עם חכם ונבון כלילי המעלות המדות והדיעות היותר טהורות ומושכלות, מ"מ חפץ ד' הוא שיהיו דוקא נטועים על אדמתם נהנים ונזונים מטוב ארצם, איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, ולא ישימו כל מעיינם בעניני כלכלה זולת עבודת אדמתם ויבולה, שמביא להיות נפזר בעמים שונים לעשות מסחר וקנין. והוא מפני שכבר שם בכח האומה היקרה הזאת שתהי' יכולה להשתכלל בעצמה בכל חמדת שכל ורעיון וכל כשרון, ואין לה צורך לקלוט רוחות מן החוץ. אמנם באומות העולם כח המסחר יחזק את האגד החברותי, מפני המשא ומתן שיש להסוחרים הצריכים זל"ז, ועובדי אדמה שכ"א מתענג על טוב ארצו אינם נאגדים זע"ז ע"י דברים כאלה. אמנם כך היא המדה שיהי' האגד המקשר את עם ד', אהבה שאינה תלויה בדבר, כ"א קשר רוחני, אהבת ד' ותורתו, שכל הטוב והנשגב היוצא מזה אינו נבנה כ"א ע"י כח העממי שבעם ישראל. ע"כ הביכורים הם המורים על החבה היתירה הנודעת ליסוד עבודת האדמה לאומה הישראלית, שתרבותה יגדל דוקא בהיותה בתור עם לבדד ואינה ראויה ללמוד אל דרך הגויים, וכח האחדות נשלם ע"י הצד הרוחני שהוא אדיר בה.

 

מצוות ביכורים, הרב אריה קרן

העונש על האדם הראשון הגיע בגלל כפיות הטובה שלו, שהרי שהה בגן עדן והיה לו הכל, רק עץ אחד נאסר עליו לאכילה, ואף על פי כן הוא לא התאפק על יצרו ואכלו וכפר בטובה. ועל זה קיבל את עונשו, שאת כל מה שקיבל לפני כן בקלות, יצטרך להתאמץ ולעבוד. זוהי הקללה.

התיקון של חטא אדם הראשון שלא הצליח להתאפק ולהתגבר על יצרו ואכל מעץ הדעת, בא לידי ביטוי במצוות הביכורים. לאחר שהאדם חרש זרע ועיבד את אדמתו בזיעת אפיו, עד שבסופו של דבר הוא זוכה לפרי  האדמה, אזי יצרו תוקפו לקחת את הפרי הראשון לעצמו, שהרי זה מעשה ידיו לאחר סבל ועמל רב. באה התורה ואומרת לו: אל תהיה כפוי טובה כאדם הראשון, אשר למרות שהיה לו הכל בחינם ובקלות, הוא לא שלט על יצרו וכפר בטובה, אלא אתה, למרות שעבדת קשה וסבלת, תן קודם תודה לקדוש ברוך הוא ותפריש את הפרי הראשון ותשים אותו בטנא ולך אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו שם.

 

סיכום קצר של המקורות:

 

ספר החינוך: מצוות הביכורים  מזכירה לאדם שכל מה שיש לו מגיע לו מאת הקב"ה וע"י העלאת הביכורים לכהן שמבטאת את ההכרה שכל השפע מגיע מאת הקב"ה יזכה האדם לשפע נוסף.

רבנו בחיי: מצוות הביכורים מחנכת את האדם לבטחון בקב"ה ולנתינת צדקה. בפעולה בה האדם לוקח את היבול שגידל בעצמו ומפזר אותו לכהנים, תנועה ההפוכה לטבע האדם שמבקש בדרך כלל לאסוף ולשמור את שגידל, מבטא האדם את האמון שלו בקב"ה שיתן לו שפע 

תולדות יצחק: מצוות ביכורים מחנכת את האדם לא להיות תאוותן שהרי הרצון הבסיסי של האדם הוא לאכול ישר כאשר הוא רואה אוכל ותבואה בשלה, וכאשר האדם נדרש לתת את התבואה הראשונה לכהן הוא לומד להתאפק. מידה טובה נוספת שמתחנך אליה האדם ע"י קיום מצוות ביכורים היא ענווה שהרי הוא נדרש לתת את הביכורים לכהן ולהתוודות לפניו, גם אם הכהן איננו  גדול הדור.

כלי יקר: מצוות ביכורים שהיא מצווה התלויה בארץ, מחנכת את האדם לזכור שישיבתו בארץ היא זכות ומתנה שקיבל מהקב"ה ולא משהו שזכה לו מכוחו.

הרב קוק: מצוות ביכורים מחנכת את האדם ליחס בריא ונכון לעבודת האדמה ומזכירה לעם ישראל שבניגוד לשאר אומות העולם שטיבם הוא לעסוק במסחר המבטא את האינטראקציה שבין אומות שונות וקבלה זה מזה, הוא עם שעוסק בעבודת האדמה שקובעת את האדם במקומו ובבדידותו ומלמדת אותו שהוא נביעה שנובעת מעצמה ולא צריכה להיות מושפעת ולקבל מזרים.

הרב אריה קרן: מצוות ביכורים היא תיקון לחטא האדם הראשון שהיה כפוי טובה ולא התאפק ואכל מהפרי שנאסר עליו.

 

ד. לאחר שהתלמידים פגשו את הטעמים השונים שניתנו למצוות ביכורים, נבקש דרך הטעם לחפש את הרלוונטיות של המצווה גם אלינו: אנשים שאינם חקלאים ובית המקדש איננו קיים. נבקש מכל תלמיד לבחור את הטעם שדיבר אליו באופן אישי מכל הטעמים ולנסח לעצמו את האופנים בחיים שלו בהם הוא יכול לקיים את מצוות הביכורים בחייו. ניתן להזמין את התלמידים לנסח את הדברים באופן דומה לזה שבפרק המשניות (כלומר שכל תלמיד יכתוב את הדברים כסיפור בעל עלילה – מה עושים, מי עושה, מתי וכו') נבקש מתלמידים המוכנים לשתף במה שכתבו  לקרוא בפני הכיתה את תיאור מצוות הביכורים האישית שלהם. במידה והמשימה האישית נראית לך מורכבת מידי עבור הכיתה שלך, אפשר גם להציע לחשוב על יישומה של המצווה בחברה הכללית שלנו: איזה מהטעמים הכי נצרך וחסר היום ואיך אפשר לעשות מעשה שיעזור לחברה לחנך את עצמה בנקודה זו.

 

ה. בכיתות מתאימות ניתן להציע כסיום לשיעור להביא לכיתה חומרי יצירה ולבקש מהתלמידים להכין את סל הביכורים שהם רוצים להעלות לקב"ה לאור המחשבות שעלו בהם  בשלב הקודם.

 


תגיות: אמונה, עבודת ה', בית המקדש, מידות, ארץ ישראל