בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

שרשרת המסירה - חלק א'

רוני אלדד, צוות לב לדעת., 19/1/2017

מקצוע: גמרא
כיתה: ה - ו

אחת מהנחות היסוד בהלכה, ובוודאי בתלמוד נוגעת ליחס בין מקורות קדומים למאוחרים. המוקדם "גובר" על המאוחר באופן גורף, מצד התוקף והסמכות של הדברים הנאמרים בו, והכל נובע ממנו ונבנה על גביו. בשיעורים הקרובים נידרש להבנת עומק של הנחת היסוד הזו, ושל השלכותיה המעשיות והמבניות בגמרא עצמה , וכמו כן, נבחן אותה ביחס למציאות שלנו, ונבקש לשאוב ממנה תובנות והשראה ליחס הבין דורי בעולם שסובב אותנו.

נפתח במשחק קצר, בלי להכריז עליו מראש.

בכניסתנו לכתה נפנה לאחד התלמידים היושבים בשורה הראשונה ונלחש לאזנו משהו מעין זה: "תקשיב, היום נלמד על שרשרת המסירה" . מיד לאחר מכן, בקול רם, נבקש ממנו לרשום את המשפט ששמע אצלו במחברת, ואז לקום ולגשת לילד אחר שננקוב בשמו, וללחוש לו לאוזניו את אותו המשפט בדיוק. נמשיך לנהל את העברת המסר בין התלמידים (בכל פעם ננחה את מקבל הסוד לרשום את המשפט כפי ששמע אותו בדיוק, וכן למי עליו ללכת ולהעביר את המסר בלחישה) עד שנגיע לאחרון התלמידים.

נבקש ממנו להגיד בקול רם את המשפט כפי שקיבל אותו, (יש להניח שיקבל אותו באופן משובש מאד, כדרכו של משחק "טלפון שבור") .

נשאל:

 נתחיל לעקוב מהאחרון עד לראשון, כשכל תלמיד בתורו קורא בקול את המשפט שרשם במחברת.

(השיבושים עשויים להיות מצחיקים ומפתיעים, ומעניין להתעכב עליהם ולהצביע על השינויים בתשומת לב כדי להמחיש את המשמעות שבמעבר מכלי לכלי).

כשנגיע למשפט המקורי נעצור. נשאל:

נשתמש בחומרים שיציעו התלמידים ובאסוציאציות שלהם, ונוסיף: שרשרת המסירה היא ביטוי המתייחס להעברת לימוד התורה מדור לדור. 

ניתן לקרוא, כהרחבה, את המשנה הראשונה בפרקי אבות (עד: הם אמרו שלושה דברים")/

ואז לשאול:

 

מתוך ההתבוננות בצורה הגרפית של הדף התלמודי נוכל לפרוס בפני התלמידים את ההיררכיה הבסיסית בין מקורות קודמים למאוחרים. נראה להם היכן ממוקמת המשנה (בפתח הסוגיה), את הגמרא שנובעת ממנה, ואת הראשונים המקיפים אותה בשוליה.

במהלך ההתבוננות בדף הגמרא ננצל את ההזדמנות להבהרת המושגים במדת הצורך (מי הם התנאים? מי הם האמוראים? העובדה שבתוך כל קבוצה יש מורים ותלמידים, וכן הלאה. לצורך כך, ניתן להיעזר בחומר הרב המצוי באינציקלופדיה לחכמי התלמוד של מרגליות, באנציקלופדיה תלמודית, ובחומר המצוי בקישור להלן.

בתמצית: אין בכוחם של האמוראים לחלוק על דברי התנאים. אם אמורא מחזיק בדעה הסותרת דברי תנא, עליו למצוא מקור תנאי התומך בשיטתו, אחרת לדבריו אין תוקף.

נשאל את התלמידים:

נאסוף את תשובותיהם ונסכם.

נספר לתלמידים כי הדעות בשאלה זו רבות, אך ישנן שתי שיטות מרכזיות עליהן נתעכב.

 

נחלק את התלמידים לחברותות, וכל חברותא תתבקש לקרוא את המקור המצורף, ולמלא אחר הנחיות העבודה, והשאלות להלן.

מקור א':  

"אם ראשונים בני מלאכים - אנחנו בני אנשים. ואם ראשונים בני אנשים - אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים" (שבת קי"ב :  )

שאלות:

 

העלו הצעות נוספות  לעוד דוגמאות המבטאות את היחס כאן:

"אם ראשונים_______________ אנו ______________"  .

 

 נאסוף את תשובותיהם.

נרשום על הלוח את ההצעות השונות "אם ראשונים.... אנו....."

ונשאל:

הערה: הדיו כאן צפוי להיות מורכב, במיוחד לאור ההשוואה לחמורים שעשויה לעורר התנגדות בקרב התלמידים. חשוב לשמוע את הדברים, ולנסות לדייק מתוך השיחה מה עומד מאחורי האמירה, ואיזו הנחת יסוד היא מבקשת לייצג.

 

כהרחבה ולצורך העמקת הדיון, נעיין יחד בדבריו של הכסף משנה:

ר' יוסף קארו, כסף משנה הלכות ממרים, פרק ב הלכה א:

אפשר לומר שמיום חתימת המשנה קיימו וקבלו שדורות האחרונים (האמוראים) לא יחלקו על הראשונים. וכן עשו גם בחתימת הגמרא, שמיום שנחתמה לא ניתן רשות לשום אדם לחלוק עליה.

כמו שכבר ראינו בחלקו הקודם של השיעור, התלמוד מושתת על כללי דיון הנותנים קדימות ותוקף רב יותר לדבריהם של הראשונים על פני האחרונים. על פי דבריו של הכסף משנה ניתן לחוש שהכללים הללו נוצרו על ידי הדורות המאוחרים כלפי קודמיהם, מתוך קבלה והבנה שכך נכון לקבוע, מאחר והחיבורים כבר נחתמו ויש לשמור עליהם שלמים ובעלי תוקף. 

האמירה הזאת עשויה לבטא  את הפער ההולך וגדל בין הדורות ובין קבלת התורה, המקשה עלינו לראות את הדברים כמו שהתקבלו במקור, ברגע המסירה.

או אולי, יש בו איזו מחשבה פסימית לגבי טבע האדם בכלל, ההולך ופוחת ככל שהדורות מתקדמים.

מכל מקום, ולאור הקושי העולה מהדיון, ניתן להציע את כיוון המחשבה המפורסם הבא, כדרך חדשה להתבוננות על התרשים שמציעה הגמרא בשבת.

נספר לתלמידים שבמקומות שונים, ובהם בשו"ת הרי"ד, מופיע דימוי מכונן של שרשרת המסירה:

"ננסים רכובים על צווארי הענקים".

נרשום את הדברים על הלוח.

 

נחלק לתלמידים דפים ונבקש מהם לצייר את הדימוי כפי שהוא עולה בדעתם כרגע.

בתום המלאכה, נסייר בין התמונות ומתוך ההתבוננות המשותפת בהן (ואגב התפעלות מהיצירות עצמן, כמובן).

נחלץ את משמעותו העמוקה של הדימוי.

נשאל שאלות עזר כגון :

אפשרות נוספת, בכתות שאינן חובבות יצירה:

נעביר בין התלמידים תמונות של ילדים על כתפי הוריהם מתוך המבחר שתוכלו למצוא בקישור להלן

ננחה את התלמידים להתבונן היטב בתמונה ואז נדון יחד בכתה בשאלות העזר המופיעות לעיל.

 

בדימוי הננסים הרכובים על כתפי ענקים, אמנם נשמר עדיי היחס המכבד והמודה בגדלותו של הדור הקודם על פני הנוכחי, אבל עדיין, במובנים רבים, הננסים הרכובים על גבי הענקים מיטבים לראות רחוק יותר. הם מכירים את ההווה כפי שהוריהם ומוריהם לא הכירו, ויש להם קרבה גדולה יותר אל העתיד, ואל התהליכים המחוללים אותו.

 

סגירה שהיא פתיחה:

נבקש מהתלמידים לערוך בבית שתי רשימות. האחת, תכיל דברים ותחומים שבהם יש בכוחם לעזור להוריהם בהם, והידע וההתמצאות שלהם בהם גדולים משל הדור הקודם באופן ברור.

והשניה, של דברים ותחומים בהם הם מקבלים מההורים שלהם, ושבהם לדור הקודם יש יתרון מובהק עליהם.

בנוסף, נבקש מהתלמידים להביא לשיעור הבא צילום של סבתא/סבא רבא (או אם אין תיעוד מצולם של דור רחוק כל כך בבית אז סתם של סבא וסבתא "רגילים"). בארבעה עותקים (להדפיס בשחור לבן במדפסת הביתית, או לצלם במכונת הצילום של בית הספר לפני השיעור).