בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

לבי במזרח/ ר' יהודה הלוי

רבקה ליבוביץ, צוות לב לדעת., 15/12/2016

מקצוע: ספרות
כיתה: ז - ח
נושא: שירת ימי הביניים

שיר זה משיריו הידועים של ריה"ל המבטא את כיסופיו לציון. נעורר את הכיסופים לציון המלווים אותנו מימי אבותינו עד ימינו. נכיר בזכות הגדולה של דורנו לחיות בארץ ציון וירושלים, ועם זאת נגלה עד כמה הכיסופים נוכחים בחיינו בירושלים שעוד מחכה לבניינה השלם במובן הרוחני והפיזי.

כהכנה לשיעור נבקש מהתלמידים למצוא הורה/סב/מכר אחר שיספר על חוויה משמעותית של געגועים וכיסופים (שלו או של דורות קודמים) לירושלים. אפשר מתוך חוויה של גלות ואפשר מתוך חוויה של השנים שבין מלחמת השחרור למלחמת ששת הימים. התלמידים יגיעו לשיעור עם הסיפור כתוב או מצולם.

איסוף הסיפורים: תלמידים המעוניינים לשתף יספרו בקצרה. נבקש מהתלמיד המספר לומר מילה של רגש שהתעורר אצלו כששמע את הסיפור.

 

- האם ירושלים בשבילנו היא כמו שהיתה בשביל הדורות הקודמים שלא יכלו להגיע אליה?

- לְמה בדרך כלל אנחנו מתגעגעים? (משהו שכבר אין לנו, בלתי ניתן להשגה)

- ניתן לשער שיעלו סיפורים של אנשים שהתגעגעו לירושלים למרות שלא היו בה מעולם.

נשאל: האם אפשר להתגעגע ולכסוף למשהו שלא חווינו או הכרנו בעצמנו? איך זה קורה?                                 אפשר לפתוח שאלה זו לדיון או להשאיר להמשך. זו שאלה שנתייחס אליה בסיום הלימוד.

 

לירושלים התגעגעו ונכספו לאורך כל הדורות מימי דוד המלך ועד ימינו. היום נלמד יחד שיר געגוע וכיסופים לירושלים.

זהו שיר שנכתב בימי הביניים, לפני יותר מ-900 שנים. צורת הכתיבה בתקופה הזו היתה מיוחדת ושונה מצורת הכתיבה של ימינו. הכללים לכתיבת שיר היו ברורים ורבים, המילים גבוהות ולקוחות מהמקורות.

*אם זהו מפגש ראשון של התלמידים עם שירת ימי הביניים ניתן להתייחס לצורת הכתיבה במשימות 'טרום קריאה': לשים לב לחלוקת כל בית לדלת וסוגר, לסמן חרוז מבריח, לחפש מידע על ריה"ל.

נתייחס לשיר זה כ'כתב חידה' דרכו עלינו לפענח מהי החוויה המרכזית בשיר.

*על הלוח כתובות מילים קשות ומשמעותן (כמו: יערב=יהיה טעים)

 

נקרא יחד את השיר:

לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוף מַעֲרָב   /  אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֶת אֲשֶר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב?

אֵיכָה אֲשַלֵם נְדָרַי וֶאֱסָרַי, בְּעוד  / צּיון בְּחֶבֶל אֱדום וַאְנּי בְּכֶבֶל עֲרָב?

יֵקַל בְּעַינַי עֲזֹב כָּל-טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ / יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְבִיר נֶחֶרָב!

 

כל תלמיד מתנסה בפענוח 'כתב החידה'. לכל תשובה יש להוסיף ציטוט מהיכן נלמדה.

איסוף: תוך כדי האיסוף של תשובות התלמידים יש להוסיף ולהתייחס למשמעות של כל בית בשיר ולא רק לחוויה הכללית.

נוסיף גם את הרקע ההסטורי הנדרש להבנת המצב של הדובר בשיר.                                                         אפשר גם לכתוב את הפירוש המילולי הפשוט של השיר בכיתות שנדרש.

לסיכום נכתוב מהי החוויה המרכזית של השיר: שיר געגוע וכיסופים לציון. הדובר מביע את הקושי העצום שלו להיות רחוק מציון ואת הרצון העז להגיע אליה למרות מצבה החרב והמחיר האישי שישלם על כך. (אפשר להזכיר שר' יהודה הלוי יצא למסע לא"י ומת בדרכו או בהגעתו אליה)              

בשלב זה נציין שזהו שיר קודש ושיר ציון.  

 

שלב א:

שיר זה מלא בניגודים הממחישים מצבו החצוי והקרוע של ריה"ל בכיסופיו לציון.

נבקש מהתלמידים למצוא את הניגודים בשיר ולכתוב אותם (מזרח-מערב, חבל אדום-כבל ערב, יקל-יקר, כל טוב ספרד-עפרות דביר נחרב).

לאחר מכן כל זוג תלמידים יתבקש לצייר את הניגוד בתכנון משותף. הזוג מקבל דף ומחלק אותו לשניים, כאשר כל תלמיד אחראי לצייר צד אחד של הניגוד. באיסוף נתייחס לקשיים השונים שמבטא ריה"ל בשיר.

*בנוסף לניגודים בשיר נתייחס לאמצעים אומנותיים חשובים נוספים: תפארת הפתיחה, שיבוצים, שאלות רטוריות [חשוב לא להלאות את התלמידים בריבוי מושגים ואמצעים אומנותיים. אפשר תוך כדי הלימוד להזכיר קישוטי לשון כמו צימוד וחריזה שמעשירים ומבטאים את אתגר הכתיבה בימיה"ב].

 

העמקה והפנמה:

 

נחזור לשאלה: האם אפשר להתגעגע ולכסוף למשהו שלא חווינו או הכרנו בעצמנו?

מה גורם געגוע וכיסופים? [כשחסר לי משהו].

זכינו ואנחנו חיים בירושלים. מגשימים חלום של דורות. האם הגענו אל היעד?

מה עוד חסר לנו? [גאולה, בית מקדש- אנחנו מזכירים את החורבן שלה והציפייה לבניינה בהזדמנויות רבות (ברכת המזון, תפילת עמידה, חופה ועוד..)].

לא תמיד אנחנו מרגישים את החוסר הזה. צריך להתבונן וללמוד מה חסר לנו בלעדיו כדי לכסוף אליו.                     מה חסר? [ניתן להדגים בעזרת סיפורים ואפילו תמונות: אחדות, אמונה, אמת ברורה, נוכחות מוחשית יותר של ה', נבואה, כפרה, טהרה...].

 

 שלב ב':

נבקש מהתלמידים לחשוב על מצב/התנהגות מחייהם ('מצוי') שמנוגדת למצב/התנהגות שתהיה בירושלים הבנויה ('רצוי'). אפשר להתייחס למה שעלה בדיון. למשל: פילוג בעמ"י-אחדות.

נחזור לזוגות, כל זוג יקבל דף חדש (הצעה: מחולק לשניים ובאמצעו מצוייר גשר), ויצייר את הניגוד שחשבו עליו באופן של מצוי ורצוי.

לסיום: ריה'ל היה מוכן להקריב את רכושו ולהתאמץ מאוד בשביל להגיע למקום אליו מתגעגע.

כתבו על הגשר המצוייר: מה אתם מוכנים לעשות כדי להגיע לירושלים השלמה והבנויה?

*אפשרות אחרת: כתבו שיר שהיה כותב ריה"ל לו היה בא לבקר בירושלים של ימינו.

 

להעשרה והעמקה נוספת:

 

מאי היהודי, איור מתוך הספר "שירי הגטו"' אפריים משה ליליאן

   *אפשר להשתמש בתמונה כפתיחה ללימוד.

 

בכיתות שמתאים, ניתן להשלים את הלמידה במקור מהכוזרי שכתב ריה"ל. להלן מדגם:

גם מי שמעורר בלב בני אדם אהבה למקום הקדוש הזה ראוי הוא לשכר בלא ספק והוא מקרב עת בוא תקוותנו, כמה שנאמר "אתה תקום תרחם ציון, כי עת לחננה, כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו", רוצה לומר, כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו לה בני ישראל תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה (ספר הכוזרי, סוף מאמר חמישי).


אָמַר הֶחָבֵר: לֹא יִקְשֶׁה לְקַבֵּל שֶׁתִּתְיַחֵד אֶרֶץ מִכֹּל הָאֲרָצוֹת, וְאַתָּה רוֹאֶה מְקוֹמוֹת שֶׁגְּדֵלִים בָּהֶם צְמָחִים מְסֻיָּמִים מִבַּלְעֲדֵי צְמָחִים אֲחֵרִים, וּמַחְצָבִים מְסֻיָּמִים מִבַּלְעֲדֵי מַחְצָבִים אֲחֵרִים, וּבַעֲלֵי חַיִּים מְסֻיָּמִים מִבַּלְעֲדֵי בַּעֲלֵי חַיִּים אֲחֵרִים, וּמִתְיַחֲדִים יוֹשְׁבָיו בְּצוּרוֹת וּבִתְכוּנוֹת מִבַּלְעֲדֵי זוּלָתָם בְּמִצּוּעַ הַמֶּזֶג, כִּי הִנֵּה לְפִי הַמֶּזֶג תִּהְיֶה שְׁלֵמוּת הַנֶּפֶשׁ וְחֶסְרוֹנָהּ.
אָמַר הַכּוּזָרִי: אֲבָל לֹא שָׁמַעְתִּי עַל שׁוֹכְנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יִתְרוֹן עַל שְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם.

אָמַר הֶחָבֵר: כָּך הַרְכֶם זֶה שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁגָּדֵל בּוֹ הַכֶּרֶם, אִלּוּ לֹא הָיוּ נוֹטְעִים בּוֹ הַגְּפָנִים וְעוֹבְדִים הָעֲבוֹדָה הָרְאוּיָה לָהֶם, לֹא הָיָה עוֹשֶׂה עֲנָבִים. וְהַתְּכוּנָה הַמְיֻחֶדֶת הָרִאשׁוֹנָה הִיא לָעָם, אֲשֶׁר הֵם הַסְּגֻלָּה וְהַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁהִזְכַּרְתִּי, וְאַחַר כָּך יֵשׁ לָאָרֶץ בָּזֶה עֵזֶר עִם הַמַּעֲשִׂים וְהַמִּצְווֹת הַכְּרוּכִים בָּה, אֲשֶׁר הֵם כָּעֲבוֹדָה לַכֶּרֶם. אֲבָל לֹא תַּצְלִיחַ הַסְּגֻלָּה הַזֹּאת לִדְבֹּק בָּעִנְיָן הָאֱלֹהִי בְּזוּלַת הַמָּקוֹם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁיַּצְלִיחַ הַכֶּרֶם לִגְדֹּל בָּהָר הַזֶּה. (ספר הכוזרי, מאמר שני).