בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

מוטיב הבריחה בספר יונה

רון רוט, צוות לב לדעת., 17/11/2016

מקצוע: תנ"ך
כיתה: יא
נושא: יונה

הצעה להוראת ספר יונה לאור מוטיב הבריחה הקיים בסיפור, לצד פעילות המקשרת מוטיב זה לעולמם האישי של התלמידים. השיעור הינו מתוך תכנית הלימודים לכיתות יא.

הקדמה   

יחידה זו מתמקדת במוטיב בולט בספר יונה, והוא מוטיב הבריחה. במובן מה, נושא הבריחה שוזר את ספר יונה מתחילתו עד סופו ומכיוון שכך ניתן לראות בו מפתח ללימוד הספר כולו. לאחר העיון ניתן להעשיר את הלימוד באחד מן האמצעים הבאים (או שניהם, אם הזמן מאפשר): שיר של המשורר יעקב פיכמן; ופעילות העוסקת בנושא הבריחה מזווית ראיה אישית של התלמידים. 

 

 

הרחבה והעמקה :

תשובה לשאלת בריחתו של יונה ניתן למצוא בפירושו של הרד"ק שמפנה את תשומת לבנו להבדל דק שמבדיל את בריחתו של יונה מ"סתם" בריחה:  

"אלא אין אלא אין 'מלפני' (בפסוק ג) כמו 'מפני', כי הנביא היה מלא חכמה ודעת, ואיך היה חושב לברוח מפני ה'? אלא, מלפני ה' היה חושב (=כי התכוון לברוח מלפני ה' ולא מפני ה'), כי פירוש 'מלפני' מדבר שהוא לפני ה' והוא רוח הנבואה. כי חשב שאם יצא מארץ ישראל לחוצה לארץ לא תשרה עליו רוח נבואה."

  1. "וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ"
  2. "וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי, יְהוָה"
  3. "וְיוֹנָה, ירַד אֶל-יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה, וַיִּשְׁכַּב, ויֵּרָדַם".

 

"דאגה בלב איש ישחנה" - רבי אמי ורבי אסי, חד אמר ישחנה מדעתו, וחד אמר ישיחנה לאחרים."

 

להרחבה נוספת, ניתן להשתמש בשירו של יעקב פיכמן "יונה", בו הוא נותן ביטוי אוניברסלי לבריחה זו של האדם. המשורר מציג את דמותו של יונה כדמותו של כל אדם ברגעים שונים בחייו, בהם הוא מנסה לברוח מעצמו. המסר שנושא השיר נוגע לאומץ הלב הדרוש לאדם לא לברוח מעצמו אלא אל עצמו; להישאר נאמן לדרכו וליעודו; ובמבט רחב יותר – לקבל את עצמו על יתרונותיו וחסרונותיו.

יונה/ יעקב פיכמן

אמרת: אברחה מאלוהים!

אך לא יברח אדם כי מעצמו –

או אז יפליג תרשישה, נוף פלאים,

ולא יחת מים בנהמו.

 

אך לאן יברח ומחשכיו עמו?

ותהום מתהום ירעים באין רואים

ומרחק ארץ, אף חביון איים –

איש לא ימצא מפלט בם מדמו.

 

 

בן אמיתי! חוזה כואב, נוגה!

חפצת הימלט מנפשך –

התעה אותך כוכב עיור, משגה!

 

קום ברח אל עצמך! עזוב נינוה,

ושכח תרשיש! ואש, זו לוחכה

דמך, אהב וכאוב והנבא!