בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

בואי הרוח - שיעור 1: פתיחה ומבנה העלילה

רינה אזואלוס, 26/3/2012

מקצוע: רומן ונובלה
נושא: רומן עברי

שיעורי ספרות באתר לב לדעת  נכתבו על ידי מורים ומדריכים מנוסים ועיקרם הם הצעות הפנמה והשראה. על כל מורה להפעיל שיקול דעת לגבי הוראת התכנים. מאמרים מוסמכים לתכני הבגרות מופיעים רק באתר הרשמי של מפמ"ר ספרות בחמ"ד ד"ר טלי יניב

 

מטרות:

התלמידים יגלו את בקיאותם ברומן (בסיס הסיפור ופרטי העלילה).
התלמידים יתחברו לסיפור בנקודה אישית הקשורה אליהם.
התלמידים ירכיבו את השתלשלות העניינים ביצירה.

אמצעי עזר:

הרומן "בואי הרוח"
דפי בוחן הבקיאות – מצ"ב בסוף השיעור
דפי עזר לארגון השתלשלות העניינים בעלילה (נספח מספר 3– מצ"ב בסוף השיעור)
דפים לבנים ריקים כמספר התלמידים
קופסא קטנה ונאה

 

מהלך השיעור:

1. התלמידים יענו על בוחן הבקיאות.

2. פתיחה ללימוד הרומן:

יושבים במעגל. כל אחד מקריא קטע בספר שריגש אותו / שהוא זוכר באופן מיוחד / שהוא אהב, ומסביר מדוע. אם ישנן תגובות מצד שאר התלמידים- יש לאפשר מספר תגובות ולהמשיך לבא בתור.
סיכום הסבב: נציין שכל אחד מצא ברומן נקודה או נושא שקשורים אליו. למרות שהרומן עוסק בסיפור אנושי של אישים מוגדרים ובאירועים מסוימים, הסיפור נוגע לכולם כיוון שהנושאים והערכים בו הם אוניברסליים. למרות שהרומן מספר על חיים ובעיקר של פרקש יש בו תכנים הקרובים ללב כל אדם: היחיד והחברה, השואה, מחילה, קשר בין הורים לילדים, השגחה פרטית, תפילה, שירה.


כך מעיד על עצמו הרב חיים סבתו בראיון לכתבת 'בשבע' עפרה לקס:
"ספריו של הרב סבתו אינם חינוכיים או דידקטיים במובן המעיק של המושג, אבל הם מלאי אמונה והתגברות על קשיים, יש בהם התרפקות על התפילה ובית המדרש וגם על התמימות שבעבודת ה'. "מסר?" הוא שואל ומפתיע, "כשאני כותב אני לא חושב בכלל על מסר. הכתיבה היא כמו מעיין שנובע מתוכי". ואף-על-פי-כן, יש לו הסבר מדוע הספרים נוגעים באמונה: "אין לי שני עולמות. ברור שאם העולם שלי סובב סביב אמונה ותפילה – זה מה שיעלה בספרים שלי".

כל אחד מקבל דף לבן חלק ועליו יש לרשום את שמו ושאלה שעולה בו בהקשר למסופר ברומן. כל אחד יקפל את הדף וכולם יכניסו את הדפים לקופסא קטנה ומקושטת שנכין מראש. משימה זו קשורה למוטיב אי השאלה עליו נלמד בהמשך ולסיכום הלימוד (להלן: אחרית דבר).

 

3. השתלשלות העניינים ברומן:

נבנה יחד עם הכיתה את מפת השתלשלות העניינים בספר כדי להקל על ההתמצאות בו והבנת סדר האירועים. (לשם הכנה מובא תקציר הרומן בנספח 2).
בניית המפה תיעשה בעיקר על ידי התלמידים ואנו נכוון אותם במקומות הנצרכים. כל תלמיד יקבל דף ובו חלק מן האירועים ושמות הפרקים (נספח מספר 3) כדי להקל על השלמת הפרטים.
בארגון הזמן נעזר במידע חיצוני: פרקש נולד בשנת 1925 וחיים נולד בשנת 1952.


[מקרא: אותיות = שמות הפרקים]

א-ד. חיים, המספר, בכיתה ב' בתלמוד תורה בבית וגן. פרקש כבן שלושים.
        תיאור הפורים בשנה שלאחר מכן. תיאור הווי השכונה והאנשים המתגוררים בה.
 ג.השואה במצרים ובירושלים
ה. "כמה שנים לאחר מכן" כשחיים בערך בכיתה ה', חיים עדיין ילד.
ו. חיים לומד בתלמוד התורה.
   תיאור הווי השכונה באותם ימים.
ז. "בסוף אותה שנה", חיים בכיתה  ב'.

ח. חיים בישיבה תיכונית
ט. חיים בגיל תלמוד תורה.
   מתאר איך היה לומד חומש רש"י לאחר הלימודים
י- יא. פרקש בן 46, חיים לומד בישיבה.
                   פרקש מוחל לאופה הזקן
יב. חיים לומד בישיבה. מלחמת יום הכיפורים.
"שנים חלפו" (מחישוב השנים עולה שככל הנראה חלפו   שמונה שנים). חיים מלמד בישיבה.
                          הפקדת הפקדונות (מסופר על הפיקדון הראשון).
 פרקש נזכר בלימודיו בישיבה כשהיה ילד.
כעבור שנתיים. פרקש נפטר. בנו יוסי מגיע  ללמוד בישיבה.
כעבור שמונה שנים נוספות. יוסי פרקש מקבל את הסמיכה לרבנות.
יג. "עשר שנים קודם לכן" הפקדת הפקדונות  (שאר הפקדונות)
סיפורה של הגמרא
סיפורו של הסידור שליוה את אביו של פרקש
סיפורו של הסידור כשליוה את פרקש.
                                                           "עברו עשר שנים מאז שיחתי    זו...", כלומר סמוך לסמיכתו של יוסי לרבנות. הרב חיים ממליץ על יוסי לניהול בית ספר.
                                                                        "עוד שנים חלפו" בנו של  חיים בכיתה א' בבית הספר אותו מנהל יוסי פרקש. חיים מחזיר את הפיקדון השני.
 יד. "לפני עשר שנים", הפקדת הפקדונות. פרקש מספר לחיים את סיפורו של אביו.                                                                                           טו ציפורה מספרת על רגעיו האחרונים של אביה                                                                     
עם חתימת הספר (2007) חיים מתודע לבנו של יוסי פרקש הנקרא על שם סבו: משה אביעד.

לסיכום:
חלקו הראשון של הספר עוסק בדמותו של חיים ובפגישותיו, התרשמותו והיכרותו עם פרקש.
חלקו השני של הספר עוסק בפקדונות אותם הפקיד פרקש בידי חיים ובסיפור חייו שלו, של הוריו ושל בנו.
הסיפור מספר על מפגש בין ילד עולים ממצרים לניצול שואה מבוגר. הקשר ביניהם מתהדק עד שפרקש חושף בפני חיים את סיפור חייו ואת סיפורו של אביו אותו לא סיפר מעולם. בנוסף, מתקיים מפגש בין עולמות הפוכים: עולים מהונגריה ועולים ממצרים ותיאור היחס והקשר בין העולים הוא חיובי.

 

מבנה הספר:

העלילה מתגוללת מפיו של המספר חיים, מספר גיבור ומספר עד. עם התפתחות העלילה נפרשים שלל סיפורים קטנים, כאלה המשרים על הקורא אוירה שיש בה קסם רב. העלילה אינה מתקדמת בקו אחד ברור אלא מתפזרת ואנו הקוראים נזרקים למחוזות שונים. זה לצד זה מונחים סיפורים שלהם מסגרת עלילתית עצמאית ודינמיקה משלהם, ובתוך כל אלו בולטים שני הסיפורים הגדולים של פרקש. דרך שלושת הפקדונות אותם מעביר פרקש לנער חיים עולים שלושת היסודות של משמעות הקיום היהודי.
מה שמניע את העלילה הוא הסיפור של פרקש אשר רמזים לו נשתלים לאורך העלילה.

 


נספחים:

נספח מספר 1 - בוחן בקיאות

נספח מספר 2 - תקציר העלילה

תקציר הספר:
פרק א'-
חיים מתאר את הנסיעה לתלמוד תורה באוטובוס בכל בוקר.
מספר על הרב לויכטר: כיצד היה עוטף את צווארו במגבת כשהיה קר, לעיתים היה מלמד בעמק. אהוב על כל הילדים, לעיתים היה מבט עצוב בעיניו, השמיע להם את משפט אייכמן ברדיו בכיתה.
תיאור ההתחפשות לקאבוי בפורים.

פרק ב'-
תיאור הזקנה והילדים המציקים לה. פרקש מופיע, מדבר רכות עם הזקנה והילדים מתביישים במעשיהם.
תיאור אדון וגברת סגל בעבודתם במכולת.
פרקש מרים פרוסת לחם מהרצפה.
כובע המצחייה הירוק שקיבל מנציגת הסוכנות ושקית הספרים והמחברות שאימו תפרה לו.
חיים תוהה מדוע פניו של פרקש מחייכות אך עיניו נוגות ומסיק שעבר עליו משהו ב"עולם האחר".
מדבר עם פרקש על התלמוד תורה (מסתבר שפרקש והרב לויכטר מכירים מהשואה) ועל ההתחפשות בפורים.
חיים מספר לפרקש שהוא עולה חדש, נכד של חכם שויכה.

פרק ג'-
חיים מתאר את האנשים השונים המתגוררים בשכונה ואת ההבדלים בין העולים ההונגרים לעולים המצרים:בתי ההונגרים תמיד מוגפים ושקטים ובתי המצרים תמיד מלאי חיים ואנשים. המצרים מבינים שמשהו קשה עבר על ההונגרים ולא מפריעים את מנוחתם והההונגרים מחבבים את המצרים אך לא מפתחים איתם קשרים של ממש.
אדון זינגר- נהג האוטובוס של בית היתומים דיסקין ואישתו- הטבחית ואם הבית.
השואה במצרים: כשרומל התקרב למצרים אמא של חיים נשלחה מקהיר לכפר מנצורה ואביו השתתף באמירת מזמור צא צא פעמים.
הרב פתייה שלח את מקובלי ירושלים להשתטח על קברי צדיקים.
העולים ממצרים ומהונגריה עלו יחד מאיטליה באוני הארצה.
כשיצאו ממצרים לקחו להם את שרשרת "ציון". סיפור הנעלים. הספינה המיטלטלת וחוויותיהם בה.
אדון הרשקוביץ מוכר להונגרים סודה בסיפונים. גברת ג'מילה שחיבר מוכר למצרים תערובת תבלינים בשם דואה.
קופת החולים הדסה הקטנה והתור הנצחי.

פרק ד'-
פורים בבית משפחת סבתו.
אדון רפאל וגרציה בן חיים. עזבו רכוש עצום במרוקו ועלו מיד לארץ ישראל. התגלגלו במשך שנתיים וחצי בדרכים. הגיעו לבית מזמיל וגרו עם תשעת ילדיהם בדירת חדר וחצי. תיאור התמודדותם החיובית עם הקשיים: אדון רפאל שתל עצים שונים במורד ההר ליד ביתו, גרציה תמיד עם מילה טובה וכוס תה לכל נזקק.
חיים מביא להם משלוח מנות ואחר כך הולך לביתו של פרקש הנשוי לביתם.
פרקש מחופש לשדכנית וחיים אינו מכירו. אחר כך פרקש מציג את ילדיו: ציפי, יהודית ויוסי. מסביר על עוגת הארנ'גאלושקה. פרקש שר שיר ביידיש על פייגי.
חיים הולך עם פרקש ובנותיו לחלק משלוחי מנות לאישה זקנה שמתקלחת בגיגית באמצע הסלון, לאישה מרוקאית שבנה היחיד נמצא בבית סוהר, לזוג זקנים משותקים, לאדון זינגר ולזקנה. את כולם פרקש משמח. חיים לו מבין מדוע האנשים כל כך אומללים אבל יהודית מסמנת לו לא לשאול.

פרק ה'-
חיים עוזר לשתי זקנות ומביא להן תרומת מצרכים מן המכולת של פרקש, כשפרקש רואה אותו הוא ממלא את שקיותיו בכל טוב. חיים מתבייש כיוון שהקופאיות ופרקש חושבים שהמצרכים הם בשבילו. בחזרתו הוא רואה את הזקנות הולכות ללא קושי ואחת מהן מסבירה שלא הלכו בעצמן בגלל הבושה.

פרק ו'-
תיאור ארוחת הצהרים במסעדה של בית הספר. כשהיו מגיעים הביתה היו הולכים מיד למגרש. המשחקים השונים בהם היו משחקים:אינדיאנים וקאבויים, כדורגל, סטנגה, פוררות, טיארות, קטיף סברס ותאנים.
חיים אף פעם לא זכה להכין ולהשיט טיארה. פרקש בונה לחיים טיארה.

פרק ז'-
תיאור הדסה הקטנה: חדרי הרופאים והאחיות, בית המרקחת, הספריה, ואולם שלפעמים היה קולנוע ולפעמים מקום לאסיפת בחירות, לפעמים מקום למסיבת חנוכה ולפעמים למסיבת תחפושות בפורים.
באולם זה מארגן פרקש בית כנסת לספרדים ואשכנזים גם יחד.
חיים מביא לפרקש ילד כדי שיכין אותו לבר המצווה. פרקש עושה הכל בשמחה ובזריזות ומספר לחיים שלו לא עשו בר מצווה כיוון שאביו כבר נפטר מצער המעשה הנורא ואמו שלא יכלה לפרנס אותם שלחה אותו להיות שוליה של אופה בכפר רחוק. רק מכתביה נשארו לו.הוא מדקלם לחיים שיר שאימו כתבה לו באחד מהם. פרקש מספר על בר המצווה שלו: התחבא באורווה ליד המאפיה עם מכתב עטוף דמעות מאמו, בקבוקון שתיה, שקית עוגיות מלוחות ומטפחת ששלחה לו מתנה לבר המצווה.

פרק ח'-
כשחיים לומד בישיבה התיכונית פרקש מבקש ממנו ללמד שיעור גמרא כל שבוע. מבקש שיתחילו ממסכת בבא מציעא. במשך יותר מעשרים שנה מלמד חיים ותמיד פרקש מגיע לשיעור.
רמז שמשהו נורא קרה לאביו של פרקש ופרקש סיפר זאת לחיים. זהו הסיפור שחיים רוצה לספר. על מעשה נורא זה חושב חיים "כוס היגונים לאט, הרפי מעט".

פרק ט'-
כשהיה לומד חיים בתלמוד תורה היה הולך לאחר הלימודים ללמוד במעברה חומש עם רש"י עם הרב שפיצר. חיים תוהה על הנרות עם הפתקים 'לעילוי נשמות הקדושים' ועל הפרוכת. הרב שיפצר מספר על שני האחים שעברו את אימי השואה ולבסוף חזרו ונפגשו.
חיים מבקר את הדוד ג'אקו ובפעם הראשונה רואה ספר של סופר עברי וקורא את השיר אשירה לרש"י' שמרגש אותו עד דמעות.
פרקש מקריא לחיים שיר שכתב על אביו וחיים מקריא לפרקש קינה על השואה שכתב. הם מדברים על השיר 'אשירה לרש"י' ופרקש מספר שגם אביו היה במלחמה הנוראית ההיא. פרקש רוצה לספר לחיים את הסיפור של אביו אך עוצר את עצמו.

פרק י'-
לאחר שנים כשפרקש בן ארבעים ושש, הוא חולה, כשהוא מחלים הוא מבקש מחיים והרב גוטהולד להגיע אליו.
חיים הולך לביתו של הרב גוטהולד. בביתו שפע ספרים וכתבי יד נדירים. הרב תמיד לבוש כמו אציל אנגלי ומכבד את העולים.
פרקש קרא להם כדי לקיים מעמד מחילה לאופה מביהרנג'יבאיום. הוא מספר להם שלאחר שאביו נפטר נתנו לאימו מכולת קטנה שלא היה בה כדי לפרנסם. הוא היה עובד כל ערב בסבלות. בערב פסח הביא שקים לאישה עשירה, הלא היא הזקנה. היא נצלה הודות לברכתו של הצדיק הרב הלברטאם שנרצח אחר כך באושוויץ.
אמו נאלצה למכור את כל החפצים בבית ואפילו את ספריו של אביו.
סיפור המחלוקת בין אביו לבין רב העיירה בהבנת הסוגיה. ביום השלושים למותו  התקיים מעמד מחילה ורב העיירה אמר "מן השמים ירחמו ובני בניך יעסקו בתורה כמוך ויהיו מורי הוראה בישראל". רק הגמרא הקטנה בבא מציעא אותה לקח איתו אביו בכל דרכיו לא מכרה ואת הסידור שנתן האב לפרקש ביום מותו. פרקש נשלח לאופה בעיירה רחוקה, אופה שהעבידו בפרך ושדד את ילדותו במשך שלוש וחצי שנים. בשנים אלו היה הקשר היחיד שלו עם אמו דרך מכתבים. את כל המכתבים שמר. כשנלקח למחנה עבודה לקח ממנו רב"ט הונגרי לקח את כל המכתבים היקרים של אימו ושרף אותם לנגד עיניו.

פרק יא'-
פרקש מספר על יומו הראשון אצל האופה. מתברר שהאופה הכיר את אביו של פרקש ונלחם עמו במלחמת העולם הראשונה. פרקש היה סובל מכות כל הזמן מהאופה על כולם כבר מחל לו, גם על כוויה שנתן לו האופה במחתה מלובנת על לא עוול בכפו.
פרקש מספר על שני המכתבים האחרונים של אמו: מכתב שבו כתבה לו שליבה כואב על כך שהיא רחוקה מבניה ואפילו לא יכולה להיקבר ליד בעלה. פרקש התחנן וביקש מהאופה ללכת לבקר את אמו אך האופה סירב. לאחר שבועות הגיע המכתב האחרון מאמו שבו מצווה עליו לקבל את מותה באהבה. פרקש חיבר תפילה לשלומה ואמר אותה שלוש פעמים ביום. לאחר כמה שבועות הגיע מברק שקורא לפרקש הביתה בדחיפות, האופה הראה לו את המכתב רק בלילה. פרקש יוצא מיד לדרך אולם הפסיד את הרכבת האחרונה. בבוקר נסע ברכבת הראשונה, כאשר הוא מגיע נודע לו שאמו נפטרה לפני ארבע שעות.
על כך פרקש רוצה למחול לאופה הזקן. כמו שאביו ביקש שימחלו לו על המעשה במלחמה הראשונה.
פרקש מספר כי כשאספו אותם הנאצים בכיכר העיר והם רעבים וצמאים הגיע אלי וצרור לחמניות חמות ואשכול  ענבים מן האופה הזקן.
פרקש נעמד על רגליו ואומר: "מחול לך" והם עונים: "מחול לך". פרקש מבקש שלחיים יספר סיפור זה לילדיו לכשיגדלו.
פרקש רוצה לספר את המעשה הנורא עם אביו אך מרגיש כי אינו יכול.
הילדים פורצים לחדר בקולות צחוק ושואלים אם נכון הדבר שאביהם הגיע ארצה בשחיה של עשר שעות לאחר שהבריטים השתלטו על ספינה המעפילים.

פרק יב'-
פרקש התאושש ממחלתו, עשה כמה שידוכים שאף אחד לא היה מעיז לעשות. רווה נחת מילדיו והמשיך להיפגש עם חיים בשיעור הגמרא בכל שבת.
מלחמת יום הכיפורים, הלוחמים יוצאים מבית הכנסת. פרקש מחלק להם עוגות למוצאי הצום. חלקם מתו במלחמה.
שנים חלפו פרקש קורא אליו את חיים ומפקיד בידיו שלושה פקדונות: את יוסי בנו- שילמד בישיבה בה הרב חיים מלמד ושהרב חיים ילמדו תורה ומידות. פרקש מספר על ימיו בישיבה, על חברו אריה וניגון ויתן לך, על אהבתו העזה ללימוד תורה.
לאחר שנתיים פרקש נפטר ויוסי מגיע ללמוד בישיבה של הרב חיים. הרב חיים רואה בעיני רוחו תמונות בחייו של פרקש. יוסי לומד במשך חמש שנים הישיבה, מתגייס לצבא וחוזר ללמוד לרבנות. יוסי מלמד ילדים לבר מצוה ועוזר לחבריו בלימוד תורה. במסיבה לכבוד הסמיכה לרבנות מברך סבו של יוסי, אדון רפאל, שהחיינו בשם ומלכות. הפיקדון הראשון הוחזר.

פרק יג'-
פרקש מפקיד בידי חיים את הפיקדון השני- הסידור והגמרא של אביו. מן הסידור לא נפרד כל ימיו ואת הגמרא קיבל חזרה מידיד של אביו שפגש בתל אביב. את הגמרא הפקיד פרקש בידי גבאי בית הכנסת של עירו והיא התגלגלה לידיו של הידיד.
פרקש מספר לחיים סיפורים שסיפר אביו על מלחמת העולם. אביו שפך בסידור דמעות כמים וגם הוא. מספר על עלייתו לארץ ישראל באניית מעפילים כשהתגלתה הספינה על ידי הבריטים פתח את הסידור בתפילת הדרך אמר אותה וקפץ למים. כך הגיע ארצה. חיים לוקח ממנו את הסידור והגמרא.
כעבור עשר שנים הרב חיים ממליץ על יוסי פרקש לניהול בית ספר חדש. כעבור שנים בנו הבכור של הרב חיים מגיע לכיתה א' בבית הספר הזה, הרב יוסי פרקש מקבל את פניו ביום הראשון.
בערב חנוכה מתקיימת מסיבת סידור, חיים מעניק ליוסי פרקש את הסידור של אביו.

פרק יד'-
פרקש מפקיד בידי חיים את הפיקדון השלישי- הסיפור על אביו ששמע בגיל שש מאביו ששכב על ערש דווי. עם שחר הם יצאו להתקפה, התנפלו על החיילים שמולם ודקרו אותם בכידונים. החיל אותו דקר נפל על הרצפה וזעק "שמע ישראל..." האבא ביקש מחילה והחיל מחל לו בתנאי שיביאו לקבר ישראל. את המעשה הזה פרקש לו סיפר לאיש מעולם.

פרק טו'-
חיים מבקש מילדיו של פרקש לספר לו מה היו מילותיו האחרונות של אביהם. ציפי מספרת" אביה ביקש שיקריאו לו שיר מתוך ספר שיריו של יעקב כהן. כשסיימה חזר פרקש על השורה האחרונה "רק רגע כל אורך לי האר".

בזמן חתימת הספר מוזמן הרב חיים לקחת חלק בחידון התנ"ך בישיבת חורב בירושלים. שם גם יוסי פרקש נמצא שם, מכריזים על בנו משה פרקש שזכה במקום השני. יוסי מספר לחיים שבנו נקרא משה אביעד.

 

נספח מספר 3 - דף עזר לארגון השתלשלות העלילה