בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

ב"ב ח' ע"א - יא' ע"א: קבלת צדקה מגוי

צוות לב לדעת, 2/1/2014

מקצוע: תלמוד
נושא: קבלת צדקה מגוי ב"ב ח., י: - יא.

בסוגייתנו נאמר כי אין לקבל צדקה מגויים, ואם מקבלים מהם יש בדבר חילול ה'. יש להניח כי בזמננו, חש הלומד: מחד - אי-התאמה ואף אי-נוחות לקבל ולהזדהות עם יישום איסור זה באופן גורף, ומאידך – התנגדות מוסרית/ערכית לקבלת סיוע מגורמים אינטרסנטיים או אף עוינים. והנה, בגמרא מסופר שאף בזמנם - היו שנטלו צדקה מגויים במצבים שונים.

רקע  


במערך זה נעסוק בנקודות הבאות:

א. מה כולל האיסור ליטול צדקה מגוי, ומה טעמו?

ב. באילו מצבים הותר ליטול צדקה מגוי, ומדוע?

ג. כיצד יש להתייחס בימינו לקבלת מענקים וסיוע מגויים [מגופים פרטיים, ציבוריים, או ממדינות]   
      – עבור אנשים ו/או גופים פרטיים?

ד. כיצד יש להתייחס בימינו לקבלת מענקים וסיוע מגויים [מגופים פרטיים, ציבוריים, או ממדינות]   
     - עבור גופים ציבוריים ו/או עבור מדינת ישראל.

 

שאלות לעיון

 

 

מתוך חוברת המקורות:  

 

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כו עמוד ב

אמר רב נחמן: אוכלי דבר אחר פסולין לעדות. הני מילי בפהרסיא, אבל בצינעא לא. ובפרהסיא נמי לא אמרן אלא דאפשר ליה לאתזוני בצינעה וקא מבזי נפשיה בפהרסיא, אבל לא אפשר ליה חיותיה הוא.

רש"י ד"ה אוכלי דבר אחר: מקבלי צדקה מן הנכרים דהוי חילול ה' מחמת ממון והוה ליה כרשע דחמס.

 

שולחן ערוך יורה דעה סימן רנד סעיפים א-ב

א.       אסור לישראל לקבל צדקה מן העכו"ם בפהרסיא, ואם אינו יכול לחיות בצדקה של ישראל ואינו יכול ליטלה מן העכו"ם בצינעא, הרי זה מותר.

ב.       שר עובד כוכבים ששלח ממון לישראל לצדקה אין מחזירין אותו משום שלום מלכות אלא נוטלין ממנו וינתן לעניי עובדי כוכבים בסתר כדי שלא ישמע השר.

הג"ה: ויש אומרים דיעשה בהן מה שצוה לו המושל. (כך משמע מפירוש רש"י ותוספות מעובדא דאימיה דשבור מלכא)

 

הרב דוד בן שמואל הלוי, טורי זהב, ט"ז, יורה דעה סימן רנד ס"ק ב

... ונראה לי שאין שייך "ביבוש קצירה" אלא כשהעובד כוכבים מכון דווקא לעניי ישראל, ובזה מייקר שם ישראל, בזה יש זכות גדול כגון הכא, וכמעשה דאימיה דשבור מלכא בגמ' ששלחה לחלק לישראל. ואע"ג דכתב רש"י שהיא ידעה גם כן שמפרנסין גם כן עניי עובדי כוכבים עם ישראל, דאם לא כן הוי ליה גניבת דעת וכמו שנעתיק בסמוך. מכל מקום העיקר בשביל עניי ישראל, בזה הקפידו משום "ביבוש קצירה". מה שאין כן ברישא שהעובד כוכבים אין כוונתו דווקא על ישראל, אלא הוא מצד טבעו רחמן על כל הפושט יד אין זה זכות גדול ולית ביה "ביבוש קצירה", כן נראה לי עיקר.

 

הראי"ה קוק, שו"ת דעת כהן סימן קלב

י"ד כסלו תרע"ו (להרב ר' אשר מיכאל ד"ר כהן ז"ל, בזל)

שלום רב

בדק לן מר, לחוות דעתי אם מותר לקבל חלק מהצדקה הכללית, שיש להנכרים שרוב ממונם מהממשלה, בשביל קופת הצדקה של ישראל. ונסתפק כבוד תורתו אם האי דינא דאין מקבלים צדקה מהנכרים שייך גם כן ברבים המקבלים.

...וצריך לומר דעיקר "ביבוש קצירה" שייך דווקא בצדקה דרבים דאלימא זכותא דידה. ומשום הכי לא מחלקינן ברבים כלל בין צנעה לפרהסיא, ולא אישתמיט כלל חד מאן דאמר לומר דהני עובדי דמייתי הגמרא בסוגיא דבבא בתרא (בדף ח' ובדף י') דהוו בפהרסיא, אדרבא פשטא דמילתא משמע דבצנעה הוו. אלא ודאי דרק בצדקה דרבים שייך לומר שבזכות זה תמשך מלכותם כדפירש"י ולא בצדקה דיחיד. ומסולק בזה מה שהקשה הט"ז בס"ק ב'.

 

הרב מרדכי יהודה הלוי פרום, "קבלת תרומות מממשלת ארה"ב", זכור זאת ליעקב,  ירושלים תשל"א, עמ' פז-צב

...ובזה מבואר שפיר הגמרא לשם מה צריך ההיתר של שלום מלכות אם בסופו של דבר חילק רבא הכסף לעניי עכו"ם? והוא משום דברבים המקבלים איכא שני איסורים באמת. אחד משום "ביבוש קצירה תשברנה", והשני גם משום חילול ה' אם הוי בפרהסיא ומפורסם כמו בעובדא דרבא. ואף דלכאורה ענין חלול ה' הוא משום דהישראל עצמו שמקבל צדקה, וזה לא שייך אם נותן לרבים ועל ידי גבאי דהוי דרך כבוד. אמנם נראה דאדרבא עצם הדבר שרבים מישראל זקוקים לצדקה מן העכו"ם זה גופא הוי חילול ה' שישראל הם בגלות ובמצב ירוד כזה ולכן אף שחילקם לעניי עכו"ם ואין כאן האיסור ביבוש קצירה תשברנה, אבל עדין איכא כאן חילול ה'. שהרי מה שחילקם לעניי עכו"ם הוא בסתר כמו שכתב הרמב"ם "שלא ישמע המלך". אם כן העולם חושב שבאמת מגיע הכסף לעניי ישראל ויש בזה משום חילול ה'. ואולי משום זה גופא אפילו ר' אמי לא ידע שחילקו לעניי עכו"ם משום דזה נעשה בסתר ואם כן אלולי שלום מלכות לא היה צריך לקבל כלל ולגרום חילול ה', ורק משום שלום מלכות קבלו. וכדי למעט זכותם ולא לעבור על ביבוש קצירה תשברנה חלקו לעניי עכו"ם.

...נראה לחדש דהאיסור "ביבוש קצירה" הוא משום דמאריכין את הגלות, זה דווקא שאין לישראל מדינה עצמאית וכל עם ישראל הם בגלות ממש תחת שלטון העכו"ם אז האיסור הוא שעל ידי זה לא תמשך מלכותם וממילא הגלות נמשך. אבל עכשיו שיש לנו מדינה עצמאית ... כל מה שמדינת ישראל מתחזקת יותר על ידי מתן תמיכות שזקוקים לה לפי מצבנו, הרי יש בזה לקצר הגלות כי חיזוק המדינה הוא שלב בתהליך לגאולה השלמה ואם כן להיפך למצווה עוד יחשב ולא לאיסור.

והוא הטעם העיקרי, דכל השאלה הנ"ל היה שייך אם ישראל היו במצב של שלום ושלווה ככל האומות אז שייך לפלפל בזה אם מותר לקבל צדקה מן העכו"ם או אסור. אבל לפי מצבנו כיום ...שמדינת שראל נתונה בסכנה של שמד ... אזי כל תמיכה וסיוע באיזה צורה שלא תהיה יש בה משום פיקוח נפש של הכלל והצלת הכלל.

 

מקורות להרחבה נוספת – ראה להלן

 

הצעה למהלך השיעור

 

א.      הכיתה תלמד את הסוגיה והמקורות הנ"ל לימוד ראשוני.

ב.       לאחר הלימוד הראשוני, יחלק המורה את תלמידי הכיתה ל- 5 קבוצות.
על כל קבוצה יוטל לערוך משאל [ולחילופין: לדון בעצמה], בנוגע לאחד מהנושאים הבאים:

1.      תייר ישראלי איבד את ארנקו, ו'נתקע' בעיר זרה בלי דמי נסיעה לחשמלית – אזרח מקומי מציע באדיבותו לשלם עבורו את כרטיס הנסיעה – איך עליו לנהוג?

2.      תורכיה מציעה למדינת ישראל סיוע לכיבוי השריפה בכרמל – האם להיענות להצעה?

3.      תרומות לארגוני שמאל – האם לאפשר?

4.      תרומות לקרנות צדקה מגופים מיסיונריים – האם לקחת?

5.      סיוע חוץ למדינת ישראל מארה"ב – האם הוא חיובי?

 

לצורך עריכת המשאל יבחר הר"מ בין שליחת התלמידים בהפסקה למגרש המשחקים, ו/או לחדר המורים, לבין שליחתם במהלך אחד השיעורים לסופר או למרכז הקניות הקרוב.
ניתן גם להנחות את התלמידים לערוך את המשאל בקרב בני המשפחה או השכנים כשיעורי בית.

 

ג.       על כל קבוצה לרשום בטבלת: 'בעד | נגד' את הטיעונים שהועלו במשאל או בדיון הקבוצתי.

 

ד.      התלמידים יתבקשו למצוא נקודות אחיזה ו/או התנגדות לטיעונים השונים – מתוך הסוגיה והמקורות שנלמדו.

 

ה.      בשלב זה, כל קבוצה תציג בפני כלל הכיתה את הנושא בו עסקה ואת טבלת הטיעונים שהועלו בו.

 

ו.        הר"מ ינחה את התלמידים לערוך סיכום לנקודות העיון שהועלו בפתח הדיון, בעיקר בשאלת הנימוקים השונים לאיסור קבלת הצדקה והרלוונטיות שלו בימינו.

 

ז.       קיימת אפשרות לעבור מתוך כך לדיון בשאלת יחסנו הכללי לגויים כיום.

 

ח.       מטלת כתיבה לסיום:
כל תלמיד יידרש לבחור בשניים מתוך חמשת הנושאים שהועלו:
נושא אחד – בו עסקה קבוצתו, ונושא שני – בו עסקה אחת הקבוצות המקבילות.
ביחס לכל אחד משני נושאים אלו, עליו לכתוב חיבור קצר שכותרתו:
"נשאלתי על ידי שכן חוזר בתשובה:" או – "נשאלתי בראיון למשלחת תלמידים לחו"ל":
בכתיבתו עליו לנקוט עמדה אישית מנומקת בנושא האמור – ולהשוות אותה לעמדה העולה מן המקורות שנלמדו.

 

 

מקורות להרחבה

 

שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ב סימן קיז

ובדבר שהיהודים רוצים לעשות בענקעט לכבוד נכרי באיזה אולם כדי שיבואו בשבילו הרבה אורחים ויתנדבו בשבילו עבור הדבר מצוה, אין לומר שהוא דבר איסור ממש, שמצד ביבש קצירה שאיתא בב"ב דף י' כיון שמה שיתקבץ לצדקה על ידו הרי כוונתו אינו למצוה אלא לכבוד שאין בזה זכות ומצוה כל כך. ואם בשביל טעם חלול השם שצריכין להנכרי דאיתא ברש"י סנהדרין דף כ"ו וטעם זה נפסק להלכה /יו"ד/ בסימן רנ"ד סעיף א' כדאיתא בט"ז וש"ך ס"ק א' עיי"ש, שהכוונה שהוא בזיון להיהודים שגם זה נחשב חלול השם, הרי אם אי אפשר לחיות בצדקה של ישראל ואינו יכול ליטלה מהנכרי בצנעא ה"ז מותר כדאיתא בסנהדרין ובש"ע שם, וא"כ הרי אפשר שהגבאים ומנהלים מוסד המצוה לא יכלו להשיג ההכרחיות עבור המצוה מצדקה של ישראל שלכן אין לאסור אם האמת כן. אבל בכל אופן הוא ענין מכוער שאין להגבאים ומנהלים של מוסד מצוה לעשות זה אף שאין בזה איסור ממש ויטריחו להשתדל להשיג כל הצורך מיהודים החייבים בהמצוה.

 

שו"ת דברי יציב חלק יו"ד סימן קמב

[ר' יקותיאל יהודה הלברשטם נולד בשנת תרס"ד [1904] בגליציה ונפטר בקרית צאנז שבנתניה בתשנ"ה [1995]. היה נצר למשפחת רבנים מצאצאי ר' חיים מצאנז. לפני השואה הספיק לשמש זמן קצר כאדמו"ר בעיר קלויזנבורג [קלוז'] שבטרנסילבניה. בזמן השואה גורש למחנות ריכוז עם משפחתו וקהילתו, ובהם הושמדו רוב אנשי קהילתו בתוכם אשתו ואחד עשר ילדיו, אך הוא שרד. התנהגותו במחנות היוותה דוגמא ומופת לשמירת צלם האלוקים שבאדם, כשהוא מסייע בכל כוחותיו בגוף וברוח ליהודים שהיו עימו. לאחר השואה עזר לשקם את שארית הפליטה, ולהחזיר את היהדות, שמירת המצוות ולימוד התורה למחנות הפליטים שהוקמו בגרמניה. לאחר זמן הגיע לארה"ב, והצליח לשקם את חסידות צאנז-קלויזנבורג בניו-יורק. אח"כ עלה ארצה, והקים את קרית צאנז בנתניה על מוסדותיה הרבים, ובתוכם המרכז הרפואי 'לניאדו' שפועל על פי הנחיותיו. במשך כל השנים האלו פעל רבות לקימום עולם התורה שחרב בשואה, ובין השאר הקים את 'מפעל הש"ס' והשתתף בהקמת מוסדות תורה וחסד בכל רחבי העולם, תוך כדי שהוא מנהיג את חסידי צאנז בארץ ובחו"ל, משיב תשובות בהלכה לכל קצווי העולם, ועוד. לאחר פטירתו החלו לכנס את תשובותיו, ביניהם מעטות ששרדו מכתביו הרבים שאבדו בשואה]

 

בענין קבלת צדקה מעכו"ם, ובתמיכות הממשלה

ב"ה, יוניאן סיטי, ערש"ק פרשת ויקהל תשד"מ

ע"ד מה שעוררת בענין קבלת קצבאות תמיכה מהממשלה, ממ"ש בשו"ת בית שערים חלק או"ח סי' ס"א [דף כ"ז ע"א בד"ה ובסברא זו], שהאיסור דביבש קצירה שייך במקבל מהמלכות טפי ממקבל מיחיד הדיוט, וביאר בזה דעת המחבר יו"ד סי' רנ"ד עיי"ש.

א) הנה כסברא זו כתב גם בראשון לציון (לבעל אוה"ח הקדוש) על שו"ע יו"ד שם [ס"ב בד"ה מלך] בתי' השני, דיותר יש לחוש לצדקה שעושים המלך או השרים דהוה בכללות ויכריע להאריך זמן גאולתם, אבל בצדקה שעושה איזה יחיד יבטל הוא וצדקתו וכו' עיי"ש, ואח"כ כתב שם דתירוץ ראשון עיקר.

ובשנות חיים עה"ת סוף פרשת מסעי ג"כ כתב לחלק בין מלך שמתכוין שתמשך מלכותו להדיוט שמתכוין שיתכפר חטאו, ודייק כן מלשון הרמב"ם פ"ח ממתנות עניים ה"ט שנקט מלך או שר עיי"ש. ובשו"ת זרע אמת ח"ב סי' קי"ב [דף קל"ב ע"א] הקשה עליו, דזיל בתר טעמא דביבש קצירה דאסור לסייע לעע"ז לעשות שום דבר טוב כדי שלא יהיה כביכול הב"ה מוכרח להאריך אפו, ובזה ודאי לא שנא מלך מהדיוט וכו', ומלשון הרמב"ם פי"ב מרוצח הט"ו אסור להשיא עצה טובה וכו' אלמא לא שנא מלך מהדיוט וכו' עיי"ש.

 

ובאמת שהסברא לחלק בזה צ"ב טובא, וגם דכיון דשרינן לקבל מיחיד וה"ה לקבל מהרבה יחידים הרי זה דומה ממש למקבל ממלכות. ואולי י"ל דבש"ס ב"ב דף י' ע"ב, נענה ר' יהושע ואמר וכו' וחסד לאומים חטאת כל צדקה וחסד שאומות העולם עושין

חטא הוא להן שאין עושין אלא כדי שתמשך מלכותן, נענה ר"ג ואמר וכו' שאין עושין אלא להתיהר בו, ר"א המודעי אומר וכו' שאין עושין אלא לחרף אותנו בו עיי"ש, ולפ"ז לכאורה ליכא למיחש משום ביבש קצירה כיון דחטא הוא להן ואין מקבלין שכר, וכמבואר בש"ס שם כאן בישראל כאן בעכו"ם עיי"ש, ובר"ה ד' ע"א תוד"ה בשביל שיחיו בני, [וע"ע ב"י סי' רמ"ז בד"ה כתב סמ"ג, ובדרישה ריש סי' רנ"ד].

אך י"ל דזה דוקא ביחידים שעושים להתיהר או לחרף אותנו, משא"כ במלכות דל"ש ענין יוהרא או חירוף, שהרי אינם נותנים משלהם רק מקופת המלוכה מה שגבו במסים, ועושים כדי שתמשך מלכותן וכדברי ר"י, ואפשר דעצם הדבר שמאמינים בזכות הצדקה נחשב להם לזכות, ושפיר שייך בהו ביבש קצירה שגם מקצת לחלוחית זו תיבש מהם, וא"ש לחלק בין מלכות ליחידים ודו"ק.

.. ובעיקר הדבר ידוע מה שהאריך זקה"ק מוהרצ"א זי"ע ועכ"י בכמ"ק בספריו הקדושים בחומר הדבר של קבלת ממון ממקור שאינו טהור, [עיין אגרא דכלה פרשת שופטים בד"ה כי הגויים, אגרא דפרקא אות קכ"ו, מגיד תעלומה ברכות ל"ב ע"א בד"ה בשביל כסף וזהב], וכבר הרחבנו את הדבור בזה כמ"פ. וי"ל שזה היה קצת גורם למה שנחרבו שני המקדשות, כיון שנבנו מכספי חירם וכורש והבן.

וכתבתי כבר [שפע חיים מכתבי תורה ח"ב סימן קט"ו] במה שיעקב ובניו נתפרנסו מלחם פרעה בבואם מצרימה ושזה היה סיבה לגלות מצרים. אמנם כעת נ"ל דבאמת לא קבלו מפרעה אלא מיוסף, כדכתיב [בראשית מ"ז י"ב] ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו וגו', דיוסף קנה כל רכוש מצרים כשהצילם בשנות הרעב, ועיין פסחים דף קי"ט ע"א שיוסף הטמין ג' מטמוניות עיי"ש. ובזה יש ליתן טעם למה שמהרי"ל היה משתמש בליל פסח במשכנות של עכו"ם להשימם על השולחן לנוי, עיין מג"א סי' תע"ב סק"ב ובחק יעקב סק"ד, שזה להראות שגם מה שלקחו מהמצריים בעצם שלהם היה, ושפיר נהנו מזה והבן.

אמנם מעיקר הדין נ"ל שבקצבאות התמיכה של הממשלה כיום אין כל איסור, כיון שאינם מיועדות לישראל לבד, ובכגון דא מבואר בט"ז יו"ד סי' רנ"ד סק"ב דליכא משום ביבש קצירה עיי"ש. וע"ע בערוך השולחן שם סעיף ג', דברמב"ם משמע שהאיסור הוא רק כשעובדים ע"ז ושעל זה סמכו האידנא שהדוחק רב עיי"ש. וע"ע בזרע אמת הנ"ל, ובשו"ת כתב סופר יו"ד סי' קי"ד מה שהאריך בצדדי היתר עיי"ש. ובבית הלל כתב דגדר האיסור בפרהסיא היינו בפני עשרה מישראל דייקא עיי"ש, וביד שאול סק"א מ"ש עליו עיי"ש. וע"ע בדעת תורה שם סעיף א', שהביא מעצי לבונה דהיכא דהוי קצת כעין אגר נטר שרי עיי"ש. וזה ברור שהמדינה אינה מחלקת את הקצבאות מפאת נדיבותם ורוחב לבם, ורק את טובתם הם דורשים שיצביעו עבורם בבחירות וכדו', וגם שאינם יכולים להפלות בין התושבים מפאת החוקים שנקבעו פה.

ובר מן דין נראה שאצל הגויים אין זכות אבותיהם עומדת להם, דרק בבני ישראל כתיב [שמות ל"ד ז'] נצר חסד לאלפים וגו', וזה מי"ג מדות של רחמים אשר חנן השי"ת לעם קרובו ולא עשה כן לכל גוי. ואף אם היה להם בזה איזה לחלוחית של זכות, בודאי שמאז ועד עתה כבר אכלו פירותיה ולא נותר להם מאומה. ומה שאנשי השלטון כיום אינם משנים את חוקי היסוד אין זה מתוך דאגתם לשלומנו, אלא לטובת עצמם שלא יעלה בגורלם כמו שאירע לגרמנים ימש"ו אחר שהפלו לרעה את היהודים שהפכו למשטר של שליטים רודנים ולבסוף נהרסו ונחרבו. וגם שאינם רוצם לקומם נגדם את בני המעוטים. וחוששים ג"כ שעי"ז ידרשו מהם לשנות גם חוקים אחרים שאינם לטובתם. וזה ברור ואמת כמו שגלוי וידוע לפני הבוחן כליות ולב ודו"ק.

ואכן רואים בעליל שלמרות חוקים אלו אין היחס הניתן למוסדות התורה שוה לזה שניתן לבתי ספר שלהם, וזאת על אף שגורפים סכומים נכבדים לקופת המדינה ממשלמי המסים היהודים. ולכן מה שמקבלים מהם כספינו המושב לנו הוא, ואינו ענין כלל למקבל צדקה מן העכו"ם בפרהסיא שפסול לעדות [שו"ע חו"מ סי' ל"ד סי"ח], וז"פ.

 

שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך ג - אה"ע סימן ד

הרב פנחס זביחי נולד בירושלים בשנת תש"ך, צאצא למשפחת רבנים ונכבדים מאנוסי משהד (פרס). למד שנים רבות בישיבת 'פורת יוסף' ובישיבות אחרות, ובגיל צעיר נסמך להוראה על-ידי גדולי ירושלים.

 

וגם עי' בס' שנות חיים (סוף סדר מסעי דף קפא ע"ד) שכתב שם, דאין איסור דביבש קצירה נוהג אלא בצדקה שנותן מלך או שר של גויים שעל ידי צדקתם תמשך מלכותן, מה שאין כן בגוי סתם, ודקדק כן נמי מדברי הרמב"ם (פ"י מהל' מלכים ה"י) שכתב בזה"ל: אבל הגוי שנתן צדקה מקבלים ממנו ונותנים אותה לעניי גויים. ע"כ. והקשה בכסף משנה (שם) דמדוע נקט גוי, הא הוה ליה למינקט מלך גוי דאז דוקא מקבלים ממנו משום שלום מלכות, ונשאר בצ"ע. אבל להנ"ל מבואר ולא קשיא מידי, דבגוי סתם אין נוהג איסור ביבש קצירה ולכן מקבלים ממנו בכל גווני, גם כשאין בזה משום שלום מלכות. עכ"ד. ע"ש. [ובאמת שכחילוק זה בין מלך לגוי סתם כתב כבר הגר"ח בס' ראשון לציון שם (דף קז סוף ע"ב) שכתב שם, דלא חיישינן להא דכתיב ביבש קצירה תשברנה, אלא לענין צדקה שנותנים המלך והשרים, שהיא מכריעה את זכותם להמשיך מלכותם, אבל צדקה שעושה איזה גוי הדיוט יבטל הוא וצדקתו, ואין לחוש לזה כלל. ע"ש]. ואולם הנה הרב פרי האדמה ח"א על הרמב"ם שם (פ"י מהל' מלכים ה"י) וכן הרב זרע אמת (שם דף קלב ע"א) עמדו להעיר על דברי הרב שנות חיים דאם כן הוא דבגוי סתם אין איסור דביבש קצירה תשברנה למה כתב הרמב"ם הנ"ל "ויתנם לעניי גויים" הרי יכול לקחתם אף עבור עניי ישראל ?

 

להרחבה

קישורים חיצוניים:  

הצעת החוק להגבלת התמיכה מארגונים בינלאומיים לעמותות השמאל 

יד לאחים ומפוני נצרים אמרו לא לכסף המיסיונרי

 

 


 

 


תגיות: מצוות, עם ישראל