בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

נוצות ברוח

נעמה אבידן, צוות לב לדעת, 13/10/2016

מקצוע: שעת סיפור
כיתה: א- ב
נושא: נוצות ברוח

לפעמים במהלך יום הלימודים ילדים מדברים מאחורי הגב של חבר, מעליבים את הזולת או "זורקים לאוויר" דבר ששמעו וגורמים להשפלה או לעלבון. הספר 'נוצות ברוח' המבוסס על מעשייה חסידית ממחיש לילדים את הנזק שבאמירת לשון הרע ואת הקושי בתיקון מעשה זה.

את הספר כתב שלמה אבס ואיירה זהר טל- ענבר. הספר ראה אור בהוצאת עגור ויחולק השנה במסגרת תוכנית  ספרית פיג'מה בחדש טבת ל40,000 תלמידי כיתות א'. אם גם בית הספר שלכם משתתף בתוכנית השנה, השיעור המוצע יכול מומלץ כהעמקת השימוש בספרים לפני חלוקתם הביתה.

הספרים מיועדים גם לקריאה משותפת של הילדים עם ההורים בבית, שימו לב לעודד את הילדים לקרוא את הספרים גם בבית ולשתף את ההורים במחשבותיהם וחוויותיהם בעקבות קריאת הסיפור.

הכנה לקראת השיעור:

כדאי לבקש מהילדים לסדר את הכיסאות במעגל. שעת סיפור היא שעה מיוחדת במערכת, ומומלץ להעניק לה אופי חברתי ושיתופי.

יש להביא לשיעור שקית נוצות (ניתן לרכוש בחנויות יצירה) או פיסות קטנות של נייר גרוס.

כדאי להביא עותק של הספר "שמירת הלשון" של החפץ חיים, רבי ישראל מאיר הכהן מראדין.

יש להביא אמצעי להאזנה לשיר "נצור לשונך".

 

 פתיחה:

את השיעור נפתח בחצר בית הספר, נבקש מהילדים לעמוד במעגל ונפזר באוויר את שקית הנוצות  או את שבבי הנייר שהבאנו.

נבקש מהתלמידים לאסוף את שפיזרנו.

 נשאל:

האם הצלחתם לאסוף הכול?

האם תוכלו להעלות רעיונות לדברים נוספים שקשה מאוד לאסוף בחזרה?

ניכנס לכיתה.

נחוד לילדים חידה:

"אני איבר בגוף, אני חלקה אבל גם חדה, בזכותי אתם יכולים ללקק גדילה אבל תיזהרו- אני יכולה לפצוע ולהכאיב מאוד. מי אני?"

אם התלמידים מתקשים להשיב, נעזור להם באמצעות רמזים. (אני חלק מהפנים, אני אדומה וכו').

 איך הלשון יכולה לפצוע ולהכאיב?

האם תוכלו להיזכר במקרה בו פגעתם במישהו באמצעות מילים? (אין צורך להשיב, ניתן לילידים זמן לחשוב).

 שעת סיפור:

נחלק לילדים עותק של הספר 'נוצות ברוח' ונספר להם על 'ספריית פיג'מה' אשר מחלקת ספרים לילדים בגנים וכעת גם בבתי הספר. נאפשר לכל ילד לכתוב את שמו בעמוד הראשון של הספר (תחת הכותרת "הספר הזה שייך ל____").

גם ילדים 'גדולים' שכבר יודעים לקרא אוהבים להאזין לסיפורים, נבקש מהילדים לעיין  בספרים  במשך כמה דקות. לאחר מכן אנו נקריא את הסיפור, עד למקום בו הרב אומר לאישה כי היא עשתה מעשה חמור ביותר.

 במעגל:

נתבונן באיור

מה היחס של האישה הרכלנית ביחס למילים שלה?

 האם לדעתכם היא מבינה את הנזק שהיא גרמה?

 איך לדעתכם מרגישה אשת הטוחן? 

אנו נהיה הסנגורים של האישה הרכלנית ונשאל את התלמידים מה כל-כך חמור ברכילות והוצאת שם רע?

הרי האישה  לא 'עשתה' שום דבר, אלו רק מילים...

מה, אסור כבר לצחוק??

האם זו  אשמתה שהאנשים המשיכו וגלגלו את השקרים שהיא בדתה הלאה והלאה?

אפשר לרשום את טענות הילדים על הלוח.

לאחר ש'נשתכנע' בצדקת טענות הילדים נשאל:

האם וכיצד האישה בסיפור יכולה לתקן את הנזק שהיא עשתה?

המשך קריאת הסיפור:

נקריא את הסיפור עד סופו.

·נבקש מהילדים להסביר מדוע לדעתם הרב בחר בדרך הזו ללמד את האישה לקח על חומרת לשון הרע.

 לימוד:

נראה לילדים את הספר "שמירת הלשון" שחיבר ה'חפץ חיים', רבי ישראל מאיר הכהן מראדין.

ונספר להם כי זהו ספר הכולל פרטי הלכות המתארות מה מותר לומר ומה אסור, איך צריך לנהוג כאשר שומעים לשון הרע ועוד.

החפץ חיים שואל: איך אפשר לתקן לשון הרע שאדם אמר על חברו? [1]

ומשיב : (הלכות לשון הרע, כלל ד', סעיף י"ב ) אם האנשים ששמעו את הדברים לא האמינו ללשון הרע, אז האדם צריך (1) להתחרט, (2)להתוודות, (3)ולקבל על עצמו שלא לחזור ולדבר לשון הרע.

אם האנשים האמינו ללשון הרע, אז המספר צריך בנוסף (4)לבקש סליחה מאותו אדם עליו הוא דיבר (5) ולשכנע את האנשים ששמעו את לשון הרע שאין אמת בדברים שאותם אמר.

אפשר לכתוב את השלבים בתיקון אמירת לשון הרע,

נשאל את הילדים מה לדעתם השלב הקשה ביותר בתיקון לשון הרע?

 האזנה:

נאזין לשיר 'מי האיש' בביצועו של ארז לב-ארי, במהלך ההאזנה נבקש מהילדים לחשוב על דרכים שיעזרו לכל אחד מהם לשמור על לשונו מדיבור רע.

נכתוב את הפסוק על הלוח המולחן: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע, וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה" (תהילים ל"ד)

בסיום ההאזנה, ילדים המעוניינים בכך יכולים לשתף בעצות שיעזרו להימנע  מלשון הרע.

אפשר לכתוב כללים לשמירת הלשון בכיתה.

 סיום

למילים שלנו כוח להשפיע על המציאות ועל אנשים הקרובים לנו.  הסיפור "נוצות ברוח" מדגים כיצד המילים שיוצאות מן הפה מתפזרות כמו נוצות ברוח. קשה "לתפוס" אותן ולדעת לאן יגיעו, מי ישמע אותן ואיזה נזק הן יחוללו. אם נדפדף בין דפי הספר נראה את הנוצות פזורות בכל עמוד, כמו המילים שלנו שיוצאות מהפה שלנו כמו חיצים וקשה מאוד להשיב אותם חזרה.

בכיתה בה שומרים על הלשון, נמנעים מרכילות ומלשון הרע תשרור אווירה נעימה ובטוחה יותר.

 


[1] "עבר וסיפר לשון הרע על חברו ובא לעשות תשובה, תלוי בזה. אם השומעים דחו את דבריו ולא נתגנה מי שסופר עליו הגנאי בעיניהם, נשאר על המספר רק העוון שבין אדם למקום, ותיקונו שיתחרט על שעבר, יתוודה, ויקבל קבלה לעתיד לא לספר לשון הרע שוב.

אבל אם חבירו נתגנה על ידי סיפורו בעיני השומעים, ונגרם לו היזק בגופו או בממונו, הרי זה ככל עבירות שבין אדם לחברו שאפילו יום הכיפורים ויום המיתה אין מכפרים עד שירצה את חבירו. וכשיתפייס וימחל לו, נשאר עליו רק העוון שבין אדם למקום. ואפילו אם חבירו לא יודע שסיפר עליו כלל, צריך לגלות לו מה שעשה כנגדו שלא כדין ולבקש ממנו מחילה. ומזה נוכל להבין כמה רעה מידה גרועה זו של סיפור לשון הרע. כי מי שמורגל בה, כמעט לא יכול לעשות תשובה. כי בוודאי לא יזכור את כל האנשים שסיפר עליהם לשון הרע. ואפילו אותם אנשים שזוכר, הם לא יידעו מזה, ויתבייש לספר להם על מנת לבקש סליחה."

 


תגיות: אדם בחברה, דיבור