בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

שמואל א' פרק ב': תפילת חנה ואמונתה

גלעד שטראוס, 20/9/2014

מקצוע: תנ"ך
נושא: נביאים, שמואל

קריאה לפי דמויות: 

נחלקים לקבוצות של 4 בעלי תפקידים: קריין; חנה; אלקנה ועלי.

לאחר הקריאה, כל קבוצה דנה בשאלות המופיעות בהמשך, כותבים את התשובות.

א ויהי איש אחד מן-הרמתיים, צופים--מהר אפריים; ושמו אלקנה בן-ירוחם בן-אליהוא, בן-תוחו בן-צוף--אפרתי.  ב ולו, שתי נשים--שם אחת חנה, ושם השנית פנינה; ויהי לפנינה ילדים, ולחנה אין ילדים.  ג ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה, להשתחוות ולזבוח לד' צבאות בשילה; ושם שני בני-עלי, חופני ופינחס, כוהנים, לד'.  ד ויהי היום, ויזבח אלקנה; ונתן לפנינה אשתו, ולכל-בניה ובנותיה--מנות.  ה ולחנה, ייתן מנה אחת אפיים:  כי את-חנה אהב, וד' סגר רחמה.  ו וכיעסתה צרתה גם-כעס, בעבור הרעימה:  כי-סגר ד', בעד רחמה. ז וכן יעשה שנה בשנה, מדי עלותה בבית ד'--כן, תכעיסנה; ותבכה, ולא תאכל.  ח ויאמר לה אלקנה אישה:

חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי, ולמה, יירע לבבך:  הלוא אנוכי טוב לך, מעשרה בנים.

לשומעים: כיצד חנה מרגישה אחרי הדברים של אלקנה? מפויסת? פגועה? רגש אחר?

 

ט ותקם חנה, אחרי אוכלה בשילה ואחרי שתה; ועלי הכוהן, יושב על-הכיסא, על-מזוזת, היכל ד'.  י והיא, מרת נפש; ותתפלל על-ד', ובכה תבכה. יא ותידור נדר ותאמר:

ד' צבאות אם-ראה תראה בעוני אמתך וזכרתני ולא-תשכח את-אמתך, ונתת לאמתך, זרע אנשים--ונתתיו לד' כל-ימי חייו, ומורה לא-יעלה על-ראשו. 

לחנה: מה הכי מעיק עליך? מדוע את מוותרת על הילד לפני שקבלת אותו?

 

יב והיה כי הרבתה, להתפלל לפני ד'; ועלי, שומר את-פיה.  יג וחנה, היא מדברת על-ליבה--רק שפתיה נעות, וקולה לא יישמע; ויחשבה עלי, לשיכורה.  יד ויאמר אליה עלי:

עד-מתיי תשתכרין; הסירי את-יינך, מעלייך. 

לשומעים: עלי בטוח שחנה שיכורה, הוא גוער בה בלי לברר. מה למדים מכך על צורת התפילה שלה?

 

טו ותען חנה ותאמר:

לא אדוני, אישה קשת-רוח אנוכי, ויין ושיכר לא שתיתי; ואשפוך את-נפשי, לפני ד'.  טז אל-תיתן, את-אמתך, לפני, בת-בלייעל:  כי-מרוב שיחי וכעסי, דיברתי עד-הנה. 

יז ויען עלי ויאמר:

לכי לשלום; ואלוהי ישראל, ייתן את-שלתך, אשר שאלת, מעימו. 

יח ותאמר:

תמצא שפחתך חן בעיניך

לעלי: כיצד עתה, השתכנעת מיד, ועל סמך מה אתה מברך אותה בבטחון?

 

ותלך האישה לדרכה ותאכל, ופניה לא-היו-לה עוד.  יט וישכימו בבוקר, וישתחוו לפני ד', וישובו ויבואו אל-ביתם, הרמתה; ויידע אלקנה את-חנה אשתו, ויזכרה ד'.

 כ ויהי לתקופות הימים, ותהר חנה ותלד בן; ותקרא את-שמו שמואל, כי מד' שאלתיו.  כא ויעל האיש אלקנה, וכל-ביתו, לזבוח לד' את-זבח הימים, ואת-נדרו.  כב וחנה, לא עלתה:  כי-אמרה לאישה:

עד ייגמל הנער והביאותיו ונראה את-פני ד', וישב שם, עד-עולם. 

כג ויאמר לה אלקנה אישה:

עשי הטוב בעינייך, שבי עד-גומלך אותו--אך יקם ד', את-דברו

 לאלקנה: מה אתה חושב על חנה? למה התכוונת בסוף דבריך: "אך יקם ד'..."?

 

ותשב האישה ותינק את-בנה, עד-גומלה אותו.  כד ותעלהו עימה כאשר גמלתו, בפרים שלושה ואיפה אחת קמח ונבל יין, ותביאהו בית-ד', שילה; והנער, נער.  כה וישחטו, את-הפר; ויביאו את-הנער, אל-עלי.  כו ותאמר:

בי אדוני, חי נפשך אדוני; אני האישה, הניצבת עימך בזה, להתפלל, אל-ד'.  כז אל-הנער הזה, התפללתי; וייתן ד' לי את-שאלתי, אשר שאלתי מעימו.  כח וגם אנוכי, השאילתיהו לד', כל-הימים אשר היה, הוא שאול לד';

וישתחו שם, לד'.  {ס}

לשומעים: באיזה רגש מביאה חנה את שמואל? לאיזה רגש היה אפשר לצפות?

 

א ותתפלל חנה, ותאמר:

עלץ ליבי בד', רמה קרני בד'; רחב פי על-אויביי, כי שמחתי בישועתך. ב אין-קדוש כד', כי אין בלתך; ואין צור, כאלוהינו. ג אל-תרבו תדברו גבוהה גבוהה, ייצא עתק מפיכם: כי אל דעות ד', ולו נתכנו עלילות. ד קשת גיבורים, חתים; ונכשלים, אזרו חיל. ה שבעים בלחם נשכרו, ורעבים חדלו, עד-עקרה ילדה שבעה, ורבת בנים אומללה. ו ד', ממית ומחייה; מוריד שאול, ויעל. ז ד', מוריש ומעשיר; משפיל, אף-מרומם. ח מקים מעפר דל, מאשפות ירים אביון, להושיב עם-נדיבים, וכיסא כבוד ינחילם:  כי לד' מצוקי ארץ, וישת עליהם תבל. ט רגלי חסידיו ישמור, ורשעים בחושך יידמו:  כי-לא בכוח, יגבר-איש. י ד' ייחתו מריביו, עליו בשמיים ירעם--ד', ידין אפסי-ארץ; וייתן-עוז למלכו, וירם קרן משיחו.  {פ}

מה עקר ההודאה של חנה?

כיצד הדבר קשור לתפילת הנדר שלה?

 

סיכום:

היכן ומתי פוגשת חנה את אלוקים? מה התוצאה של המפגשים?

מה הבשורה של חנה בתפילתה?

יש טוענים: "תפילת חנה היא כותרת לכל ספר שמואל" (שמואל א' ושמואל ב'). אלו ארועים בספר שמואל מוכיחים זאת?

 

עבודה אישית: השוי בין התפילה האישית שלך ובין תפילת חנה (גם בגישה לתפילה וגם בדרך התפילה). האם יש לך מה להמליץ לחנה? האם את מוצאת אצלה המלצות לתפילה שלך?


תגיות: אמונה, תפילה, משבר