בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

ב"ב ה' ע"א: זריזים - מקדימים!

צוות לב לדעת, 2/8/2014

מקצוע: תלמוד
נושא: זריזים- מקדימים! ב"ב ה'

לווה טען שפרע את חובו לפני מועד הפירעון. האם הוא נאמן או לא? נעמוד על תופעת ה"דחיינות", ונדון בגורמים השונים המשפיעים על אדם שיש לו אפשרות לפרוע חוב או לעשות מעשה חיובי אחר – לדחות זאת למועד מאוחר יותר, החסרונות של דחייה כזו והדרכים להתמודד עימה

רקע  

בגמרא מובאת מחלוקת אמוראים בענין זה. ריש לקיש סובר ש:"אין אדם פורע תוך זמנו" ולכן אינו נאמן. לעומתו סוברים אביי ורבא ש:"עביד איניש דפרע בגו זימניה" ולכן הוא נאמן. מחלוקת זו המשיכה עד ימי האמוראים האחרונים [מר בר רב אשי] ובסוף הסוגיא מכריעה הגמרא להלכה כריש לקיש.

ננסה לברר את סברתו של ריש לקיש מתוך דברי הראשונים ומתוך השוואה למציאות המוכרת לנו.
 

מתוך חוברת המקורות

 

1. רבנו אשר, שו"ת הרא"ש כלל צ סימן א

אמר ריש לקיש: הקובע זמן לחבירו, ואמר לו: פרעתיך, בתוך זמנו אינו נאמן, ולואי שיפרע אדם בזמנו. דשאני התם, דאיכא למימר דלהכי קבע לו זמן, משום דידע שלא יזדמנו לו מעות בזמנו, או רצה לקנות סחורה ולהשתכר במעות, וידע שעד אותו זמן לא יוכל להחזיר לו המעות. תדע דהיינו טעמא, שהרי המלוה לחברו בלא קביעת זמן, אע"ג דסתם הלואה שלשים יום, נאמן לומר: פרעתי, דכיון דלא קבע זמן, אימור זוזי איתרמו ליה.

 

2. הרב שלמה בן אדרת, הרשב"א, חידושים למסכת בבא בתרא דף ה עמוד א

ולולי שאמרה גאון ז"ל והסכימו בכך כל האחרונים הייתי אומר דהוא הדין בסתם מלוה... והא דנקט לה ריש לקיש בקובע זמן ולא נקט לה בסתם מלוה משום דההיא לא פסיקא לן דהא במנהגא תליא מילתא כדתניא בתוספתא דבבא מציעא (י, א) "המלוה את חברו סתם אין פחות מל' יום ובמדינה שנהגו בפחות מיכן או ביתר מיכן אין משנין ממנהג המדינה", כנ"ל.

 

3. הרב אריה לייב הכהן, קצות החושן, חושן משפט סימן עח ס"ק ח

בקובע זמן. כתב בסמ"ע [=ספר מאירת עינים] (סעיף קטן י"ט), דוקא בקובע זמן דביקש מתחילה זמן מהמלווה, גילה דעתו שצריך לו עד הזמן. ואין זה עיקר הטעם. דהא שכירות ופדיון הבן גבי מת האב תוך שלושים (ב"מ קב, ב), וכותל חצר (ב"ב ה, ב), בכולהו לא גלי אדעתיה, ואפילו הכי אמרינן בהו חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו. אבל עיקר החזקה הוא מכוח מנהג דאין נוהגין לפרוע תוך זמנו. וגבי תוך שלושים דסתם הלואה המנהג לפרוע תוך שלשים ומשום הכי לא שייך ביה חזקה דלא עביד אינש. ...משום דעבד אינש דפרע בגויה וחזקה דתוך זמנו תליא במנהג העולם בסדרי הפרעון שיש להם.

 

שאלות לעיון

 

הצעה לפעילות

נקודת המוצא שלנו היא שהתלמידים כבר למדו את המושג באופן בסיסי.

כאמור, השיעור יעסוק בהבנת סברותיהם של ר"ל ושל אביי ורבא החולקים עליו, לפי הראשונים  ומתוך השוואה למציאות המוכרת לנו .

א.      נערוך דיון בכיתה, במסגרתו יתבקשו התלמידים להשיב על שאלות העיון.

ב.       יש להניח שבדיון הכיתתי תועלה הבנה אפשרית של סברת ריש לקיש, שאינו מאמין שהלווה יפרע את החוב בתוך זמנו - מתוך הרגל לדחות או אף להתחמק מביצוע מטלות ככל שניתן, וכפי שאף נשמע מהאמירה: "ולוואי שיפרע בזמנו"!
עקב כך, נקיים בכיתה סדנה בנושא ה"דחיינות" [ראה להלן מקורות להרחבה בנושא]:

במהלך הסדנה, יתחלקו התלמידים לזוגות. אחד מבני הזוג יספר לחברו על מקרה שקרה לו ובו דחה ביצוע של מטלה חשובה, ועקב כך – שילם 'מחיר' מסוים [או הרוויח 'מחיר' מסוים].
כן ינסה המספר להסביר לחברו מה גרם לו לדחיית ביצוע המטלה.

חשוב להדגיש שבאמרנו 'מחיר' אין הכוונה למחיר כספי בדווקא.

המטלה יכולה להיות קשורה לתחום המטלות בבית, טיפול רפואי, טיפול בעניין כספי, טיפול בנושא רשמי מול הרשויות [כבקשת תעודת זהות, דרכון וכד'], פעילות בחופשה [עבודה/בילוי], תחום הלימודים ועוד. 

לאחר 'שיקוף' הסיפור, המחיר והגורמים לדחייה על ידי בן הזוג, ינסה הנ"ל להציע למספר דרכים בהם יכול היה להימנע מדחיית ביצוע המטלה.
כעת יחליפו המספר ובן הזוג תפקידים ויחזרו על חלק זה של הסדנה, כשבן הזוג הוא כעת המספר וכו'.

בכיתות מסוימות, ניתן להוסיף לסדנה 'אסיף' – במסגרתו ישבו כל תלמידי הכיתה במעגל.

תלמיד שיתנדב לכך, ישב במרכז ויספר את סיפורו, ושאר התלמידים ינסו להציע דרכים למניעת דחיית ביצוע המטלה.

כמו כן, מומלץ להפנות את התלמידים או אף לעסוק בכיתה בלימוד שער הזריזות מתוך 'מסילת ישרים' לרמח"ל [לנוחיותכם, הפרקים הרלוונטיים מובאים להלן].

[הערה: בכיתות בהן הדבר מתאים, ניתן להשמיע במהלך הסדנה ברקע את השיר: " don't say tomorrow"
 ראה קישור להלן במדור הרחבות/קישורים]

 

 

בתום הסדנה, ניתן לחזור לדברי הראשונים ולנסות להבין, איך כל עמדה מבינה את המניעים לדחיית ביצוע מטלות.

[לכאורה, לפי הרא"ש ("דאיכא למימר דלהכי קבע לו זמן, משום דידע שלא יזדמנו לו מעות בזמנו, או רצה לקנות סחורה ולהשתכר במעות, וידע שעד אותו זמן לא יוכל להחזיר לו המעות"") ולפי הסמ"ע המובא בקצות ("דוקא בקובע זמן דביקש מתחילה זמן מהמלווה, גילה דעתו שצריך לו עד הזמן") - השיקול הוא פרקטי, המעות דרושות ללווה לכל התקופה,
ואילו לפי הרשב"א ("ולולי שאמרה גאון ז"ל והסכימו בכך כל האחרונים הייתי אומר דהוא הדין בסתם מלוה") והקצות עצמו ("אבל עיקר החזקה הוא מכוח מנהג דאין נוהגין לפרוע תוך זמנו") - ניתן להבין שמדובר בהרגל פרטי או בנוהג מקובל. בסיבתו, הלווה לא יחזיר כל עוד לא יגיע מועד הפירעון המקובל].

אביי ורבא, לעומת זאת, סוברים שאדם עשוי לפרוע בתוך זמנו.
 גם עמדה זו יכולה להתפרש, לכאורה, כנובעת משיקול פרקטי-אישי ("זימנין דמתרמו ליה זוזי, אמר: איזיל איפרעיה כי היכי דלא ליטרדן"), מתוך הכרת טובה ("לפי שאריכות הזמן מידת חסד היא, ומשום הכי כי מתרמי ליה זוזי בגו זמניה פרע ליה, דכי מטי זימניה לא ליטרדיה * " - הראב"ד, בשיטה מקובצת, מתוך חוברת המקורות), או כאי קבלת הרגל דחיית הפירעון בתור מנהג רווח, ללא יוצאים מן הכלל.

לסיום השיעור, נציע לשאול את התלמידים, בעל פה או בכתב:

1. עם איזו מהעמדות שנידונו [שיטות האמוראים בהבנות השונות שעולות מפירושי הראשונים] אתה מזדהה?

2. כיצד היית נוהג לו היית מזדהה עם הדעה הנגדית?

2.  היכן בחייך, אתה מרגיש 'משתמט' ו'עצלן', והיכן הנך 'גומל חסד'?

3. היכן תוכל לאמץ בעתיד את העמדה המנוגדת לעמדה שעמה הזדהית?

[כגון: תלמיד שמזדהה עם עמדת ריש לקיש, מתוך הנוהג המקובל אצלו/בסביבתו, לדחות ביצוע מטלות – יוכל לנסות לאמץ את העמדה "זריזים מקדימים" בתחום הכנת שיעורי הבית וכיו"ב]

כן ניתן להפנות את התלמידים לממצאי הסקר בדבר תופעת הדחיינות,  לויקיפדיה ולאתרים השונים שעוסקים בהתמודדות עימה [ראה קישורים להלן].

* מתוך פירושו של הראב"ד נראה שגרס: "לא ליטרדיה", אך קשה למצוא בסיס לגרסה זו בכתבי היד.

 

הצעה נוספת לפעילות

סוגייתנו מזמנת אף את הנושאים של ההלוואה בכלל, ושל יחסי לווה- מלווה בפרט.

בהקשר זה ראוי להביא את המשנה באבות:
"...אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם.
רבי אליעזר אומר: עין רעה. רבי יהושע אומר: חבר רע. רבי יוסי אומר: שכן רע.
רבי שמעון אומר: הלווה ואינו משלם. אחד הלווה מן האדם, כלווה מן המקום ברוך הוא, שנאמר (תהלים לד) לוה רשע ולא ישלם, וצדיק חונן ונותן.
רבי אלעזר אומר: לב רע. אמר להם: רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם".  (ב, ט)

נעמיד את התלמידים על  תופעת הצ'קים החוזרים, שהיא אחת התופעות החמורות במשק הישראלי.
כך, למשל, בשנת 2008 חזרו 4.4 מיליון צ'קים בישראל!
נדבר אודות המחויבות להחזיר הלוואה, לעמוד בהתחייבויות, ושלא ליטול התחייבויות כשידוע מראש שלא יהיה ניתן לעמוד בהם, שלא לשלם באשראי או בצ'קים דחויים, מבלי תשומת לב מה היכולת הכלכלית האמיתית.

בהמשך לכך, ניתן לקיים שיח אודות הסכנה הגלומה בלקיחת הלוואות חוזרות ונשנות, וכניסה למעגל אינסופי של הלוואות מבנקים, גמ"חים וכד'.

כדאי להפנות את התלמידים [ובאמצעותם – אף את הוריהם] לארגון "פעמונים", הפועל בהתנדבות להדרכת משפחות לניהול חיים כלכליים מאוזנים ואחראיים בדרך ישרה.

 

במדור הקישורים שבאתר ניתן למצוא מאמרים, שו"ת, סרטונים וכד', ואף ניתן להזמין הרצאות וסדנאות בעניין.

 

להרחבה

מקורות חז"ל   

משנה מסכת אבות פרק ב משנה ד

הלל אומר אל תפרוש מן הצבור ואל תאמן בעצמך עד יום מותך ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה:

 

פירוש רבינו יונה על אבות פרק ב משנה ד

אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה - כי לא תדע מה ילד יום וגם למחר יקראו לך כי חדשות הם מגידים ותצטרך ללכת בדרכיהם כי אין מחסור לענינים המתחדשים בכל יום ונמצאת יוצאת מן העולם בלא תורה אלא עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי:

 

מגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק ב משנה ה

ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה .. ועל זה דרשו במדרש משלי 'אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך' [משלי ג כח] רעך זה הקב"ה שנא' 'זה דודי וזה רעי' [שיה"ש ה טז].

 

מסילת ישרים: שער הזריזות  – ראה להלן

 

להרחבה נוספת 

   ראה מאמרו של שלמה נאה: " בחזקת שלא נתן': לנוסחה ולפירושה של משנת בבא בתרא פ"א מ"ד,
בתוך: עטרה לחיים - מחקרים בספרות התלמודית והרבנית לכבוד פרופסור חיים זלמן דימיטרובסקי, ירושלים תשס
עמ' 145-162

 

להרחבה

קישורים חיצוניים:  

. דחיינות – ויקיפדיה

 

2. . סקר: אפשר גם מחר

תוצאות סקר שנערך לאחרונה מגלה כי אנו נוהגים לדחות גם דברים שחשובים לנו;

 

3. דחיינות - גוגל

 

4. ראיון מצולם: ליאור ברקן - איך להמנע מההרגל לדחות דברים?

 

5. מאמרים + וידאו על דחיינות כפייתית

 


תגיות: אדם בחברה, מידות, אחריות