בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

תקשורת בין בני זוג- פרק ו'

נירית בנימיני, 10/7/2012

מקצוע: תושב"ע
נושא: תקשורת בין בני זוג- פרק ו'

השיעור עוסק בקושי שיוצרים ההבדלים בין איש לאשה, בדיבור כאמצעי לגשר על פערים ובכלים בסיסיים לתקשורת טובה ולדיבור אמיתי ומחבר

 

 

מהלך השיעור:

· פתיחה: תרגיל בו מתבקשות 2 זוגות של מתנדבות להציג 2 סיטואציות. בכל הצגה מוטלת המשימה על בת אחת לעזור לחברתה "בכל מחיר ובכל דרך", מבלי שהיא יודעת מראש במה.

      בהצגה הראשונה הבת ה"זקוקה לעזרה" דוברת שפה אחרת, ובהצגה השנייה היא אינה יכולה לדבר   

      ומשתמשת רק בתנועות.

(הבת הראשונה צריכה להגיע  בעוד 10 דקות לטיפול שורש אצל רופא שיניים שגר ברח' הרצל, ואמרו לה שצריך לנסוע באוטובוס, וחוץ מזה היא נורא מפחדת. הבת השנייה נכשלה במבחן למרות שלמדה המון והיא ממש מתוסכלת.)

שאר הבנות צופות בהתמודדות של חברותיהן עם הפער. (כ-10 דקות)

· דיון בעקבות התרגיל:        (20 דקות)

הבנות שהציגו מספרות מה הן הרגישו

הבנות שצפו מתארות:

§    מה היו דרכי ההתמודדות שהן זיהו?

§    הם לדעתן נעשה מאמץ אמיתי להבין ולסייע?

§    מה עוד היה אפשר לעשות כדי לגשר על הפער? 

 

·  לימוד: שלב א'- קריאה משותפת של הסיפור על בבא בן בוטא (נספח 1)    (40 דקות)

·   שאלה בעקבות הלימוד: לעומת ההבדל בשפה שמופיע בהצגות ובסיפור, ההבדלים בין בני זוג בחיים הם  רבים ומגוונים, ולפעמים גם יותר מהותיים. נסו לחשוב על דוגמאות להבדלים שקיימים בין בני זוג?

              שלב ב'- לימוד בזוגות (או קבוצות עד 4 תלמידות) של המאמר של הרב בלייכר (נספח 2) + משימה   

 

המשימה הקבוצתית: נסחו ע"פ דברי הרב בלייכר "עשה" ו"לא תעשה" בדיבור בונה ומקרב

  במליאה: איסוף ועריכה של הדברים שנכתבו בקבוצות- על הלוח

·  משחק תפקידים:      (10 דקות)

זוג תלמידות מדמות סיטואציה של שיחה בין איש לאשה- לאור הכללים שניסחנו.

§    כל בת בוחרת כמה מאפיינים לדמות שהיא מציגה ו"נכנסת לתפקיד" (אפשר לכתוב מאפיינים לבחירה על הלוח: כעסן/ית, שתקן/ית, בטחון עצמי נמוך, רגישה וכד')

§    תלמידה שרוצה להחליף את אחת השחקניות, נעמדת לידה, והיא מפנה לה את מקומה

הסיטואציה: אתמול בלילה הגיעו אל האשה שתי חברות טובות שלא פגשה מאז שסיימה את האולפנה.

                      הן פטפטו וצחקו ביחד עד 1:00 בלילה והפריעו לבעל לישון. השיחה מתקיימת למחרת. 

                    (מציאות דומה מאד לזו שנבחרה יכולה להתרחש כבר בשנה הבאה- בדירת שירות לאומי...)

 

· סבב סיכום: (10 דקות)

כל תלמידה תביע במילה אחת או במשפט אחד, בסבב, הנהגה מעשית או מסר הקשור לתקשורת טובה, שהיא רוצה להתחזק בה או לנסות ליישם או לתרגל מהיום.

 

נספח 1

 

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף סו עמוד ב

ההוא בר בבל דסליק לארעא דישראל, נסיב איתתא, אמר לה: בשילי לי תרי טלפי, בשילה ליה תרי טלפי, רתח עלה. למחר אמר לה: בשילי לי גריוא, בשילה ליה גריוא. אמר לה: זילי אייתי לי תרי בוציני, אזלת ואייתי ליה תרי שרגי. אמר לה: זילי תברי יתהון על רישא דבבא. הוה יתיב בבא בן בוטא אבבא וקא דאין דינא, אזלת ותברת יתהון על רישיה. אמר לה: מה הדין דעבדת? אמרה ליה: כך ציוני בעלי. אמר: את עשית רצון בעליך, המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא.

(תרגום: בן בבל שעלה לארץ ישראל נשא אשה ואמר לה: בשלי לי שני עדשים  [כוונתו- שתבשל מעט עדשים] בשלה לו בדיוק שני עדשים. רתח עליה. למחר אמר לה: בשלי לי סאה של עדשים [כוונתו- כמות גדולה] בשלה לו סאה [בדיוק סאה, שזו מידה גדולה- בין 7 ל-14 ליטר, הרבה יותר מסעודת אדם אחד]. אמר לה: לכי הביאי לי שני אבטיחים [דלעות קטנות או קישואים בארמית בבלית] הלכה והביאה לו שני נרות ["בוצינא" בארמית ארצישראלית גם: נר]. אמר לה [בכעס]: לכי שברי אותם על ראש השער. בשער היה יושב בבא בן בוטא והיה דן דין. הלכה ושברה אותם על ראשו ["בבא" בארמית זהו שער, וזה גם היה שמו של החכם]. אמר לה: מה זה שעשית? אמרה לו: כך ציווני בעלי. אמר: את עשית רצון בעלך, המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא)

 

 

נספח 2

 

הרב משה בלייכר, שכינה ביניהם, עמ' 75-72

הפעולות הפשוטות והנורמאליות של הרצון להקשיב לבן הזוג, לעודדו וכדו', נושאות בתוכן משמעות גדולה מאוד, שכן הן מוציאות אל הפועל את המהות האחת, את הקשר הפנימי והעמוק שבין האיש לאישה. כאשר שניהם יושבים בבית ומשוחחים, והבעל מקשיב לאשתו ושומע מה עבר עליה בבית, בעבודה או בלימודים, וכן האישה שומעת מה עבר על בעלה במשך היום – אלו אינם דיבורים רגילים בין שני אנשים. שיחה של זוג נשוי, גם אם היא קצרה, היא בעלת משמעות גדולה מאוד. שכן כאמור, ביסוד הקשר ביניהם עומדת אמת אידיאלית, כללית, אחדותית שממנה נובעת תכונת האחדות העמוקה הדוחפת אותם להתקשר זה אל זה, והיא היוצאת אל הפועל ומתבטאת בשיחות פשוטות אלו, ובהקשבה הפשוטה שבהן. לא הקשבה כדי לצאת ידי חובה, וכן לא הקשבה כדי לשפר ולתקן את מעשיו של בן הזוג, ובוודאי לא הקשבה כדי לשפוט ולערוך לו מבחנים במה הוא הצליח ובמה הוא נכשל, אלא הקשבה מתוך רצון לשמוע מה עבר על בן הזוג: לשמוע כדי להשתתף, להיות עמו.

כאן המקום להוסיף, שלכל אדם יש בדרך כלל קשיים במקום בו הוא נמצא. יש קשיים בלימוד בישיבה ויש קשיים בעבודה. אולם כאשר הבעל בא הביתה, הוא לא צריך להרגיש שהוא צריך להציג את עצמו כאדם מצליח ושלם, שכל היום לומד בלי הפרעה. או להעמיד פנים שהעסקים שהוא עושה רק פורחים ומצליחים ואין לו שום כישלונות. להיפך! כשהוא בא הבית הוא אינו עומד במבחן. הוא צריך להרגיש חופשי, לחוש שיש לו שותפה שפשוט רוצה לשמוע אותו, שותפה שמקבלת אותו בלי שום תנאי ולא משנה כלל מה עשה ומה לא עשה. במה הצליח ובמה לא. שותפה שמקבלת אותו ומעודדת אותו על כל דבר טוב שהוא עושה, קטן או גדול.

כך נכונים הדברים גם ביחסו של הבעל אל האישה. האישה אינה צריכה להרגיש היא חייבת לדאוג שהבית יהיה תמיד מסודר ונקי וכדו', ואם לא – היא נכשלת, או שבעלה לא יעריך אותה. ההיפך הגמור. ההרגשה שצריכה להיות היא, שעצם האחדות, עצם השותפות ביניהם היא העומדת במרכז חייהם, היא החשובה ובעלת הערך והיא חזקה יותר מהכול. היא איננה עומדת למבחן והיא איננה על תנאי.

פעמים רבות בני הזוג אינם מבינים איזו עוצמה ואיזה כוח נותנים השותפות, האמון והעידוד לבן הזוג. אם מקבלים את בן הזוג כמות שהוא, רוצים לשמוע אותו שלא לשם השגת מטרה כלשהי – בכך בונים ומפתחים את תכונת האחדות העמוקה שביניהם. לעומת זאת אם רוצים להשיג מטרה כלשהי – זהו כישלון. האמת היא, שכאשר לומדים להעריך את עצם השותפות, את עצם הקשר, כאשר לומדים לעודד ולהעריך כל נקודה קטנה של טוב אצל בן הזוג, הולכים ומתפתחים כוחות אמיתיים לפעול ולעשות.

 


תגיות: זוגיות, הקשבה, נישואין