בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

הטבילה- פרק ח'

רחל ויצמן, 10/7/2012

מקצוע: תושב"ע
נושא: הטבילה- פרק ח'

על משמעות הטבילה וחוויתה

 

הצעה למהלך השיעור

 

לימוד בזוגות: כל זוג מקבל שני סיפורים: א. סיפור מהתנ"ך שיש בו שימוש במים. ב. סיפור על מסירות נפש של אישה אחת למצוות הטבילה. (מצורף קובץ )

כל זוג מנסה לענות על השאלות הבאות:

חזרה למליאה: כל זוג מסביר לקבוצה את התובנות אליהן הוא הגיע.

לימוד משותף: לקרוא את המקורות המצורפים, לבקש מהבנות להסביר ואח"כ להרחיב את הסברם ע"י המורה.

מקור 1: ספר החינוך, מצוה קעג (מצות הטהרה מן הצרעת), מצוה קעה (מצות טבילה לטמאים)

ובטעם המים שיטהרו כל טמא, אחשוב על צד הפשט כי הענין הוא כדי שיראה האדם את עצמו אחר הטבילה כאילו נברא באותה שעה, כמו שהיה העולם כולו מים טרם היות בו אדם, וכמו שכתוב: "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים" [בראשית א, ב]. ויתן אל לבו בדמיון כי כמו שנתחדש בגופו, יחדש גם כן פעולותיו לטוב, ויכשיר מעשיו, וידקדק בדרכי השם ברוך הוא. ...ועוד נאמר בענין, שיש בטבילה רמז אל הטובל שינקה נפשו מכל חטא, כמו שטבע המים לנקות כל דבר המתכבס בהן.

 

הסבר: לפני בריאת העולם, העולם כולו היה מכוסה במים. לכן, כאשר האדם נכנס לתוך המים, הוא חוזר לצורת העולם קודם בריאתו, וכשהוא יוצא, הוא כאילו נברא מחדש.

 

מקור 2: המגיד מקוז'ניץ, עבודת ישראל - פרשת פרה

וכשאדם נכנס ונתעלם במקוה כעובר בבטן אמו נולד בריה חדשה זהו כוונת המקוה.

 

הסבר: העובר נמצא בבטן אמו, כשהוא מוקף כולו במים. לכן, כאשר האדם נכנס כולו למים, הוא כאילו נמצא שוב בבטן אימו, וכשהוא יוצא, הוא נולד מחדש.

בתוך המים אין חיות, אי אפשר לחיות בתוך מים, ולכן כאשר האדם נכנס, כביכול הוא נכנס למקום שאין בו חיות, וכשהוא יוצא, הוא חוזר לחיים ולמקום החיות.

 

מקור 3: הרב  יהודה הלוי, ספר הכוזרי מאמר שני סעיף ס

כבר אמרתי לך כי אין כל יחס בין שכלנו לעניין האלוהי, וראוי הדבר כי לא נשתדל כלל למצוא סיבה לנשגבות האלה ולכל הדומה להן, אולם- אחר בקשת הסליחה מאת האלוה ומתוך הימנעות מהכרעה- אני אומר: יתכן כי ה'צרעת' וה'זיבות' תלויות בטומאת המת, כי המוות הוא ההפסד הכללי לגוף, והאבר המצורע דומה למת, וכן הזרע הנפסד, כי יש בו רוח חיים ובו ההכנה להיות לטיפת דם ממנה יתהווה האדם- הפסדו של זרע זה הוא, אם כן, ניגוד לתכונת החיות ורוח החיים.

 

מקור 4: נתיבות טוהר, עמ' 90:

כך גם אשה, כאשר היכולת שלה ליצור חיים חדשים במעיה פגה, כי הביצית לא הופרתה והחל מחזור הדימום החודשי, חלה עליה מעין טומאת מת.

הסבר: טומאה נוצרת כאשר יש מגע וחיבור עם המוות, לכן, אדם מת זהו אבי אבות הטומאה. כמו כן, טומאת זרע - היה באפשרות הזרע ליצור חיים, אך יכולת זו נעלמה כאשר הזרע לא היפרה את הביצית, וכן הוא מטמא, וכך גם הנידה - היתה אפשרות של יצירת חיים בתוכה, אך יכולת זו לא מומשה ולכן הדם מטמא.

לעומת המוות, שאין בו חיות וגורם לטומאה, עומדים המים, שמבלעדיהם אין חיים בעולם, בלי מים אין אפשרות לעולם להתקיים. בטבילה מתחבר האדם למקור החיות, ובזה מתנתק מהחיבור למוות ומיטהר.

לכן, המים חייבים להיות ישירות מהקב"ה (מי גשמים ומי נהרות) שהוא המקור לכל החיים בעולם.

 

עבודה אישית:

להשמיע את השיר "אמר ר' עקיבא: אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין. מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים"

תוך כדי שמיעת השיר, הבנות חושבות וכותבות לעצמן: מהי ההשוואה שבשיר? איך זה מתחבר לשיעור? איך הדברים מתחברים לחיים שלי? מה אני לוקחת איתי מהשיעור?

 

סיכום: הבנות שמעוניינות משתפות במחשבות שלהן.

ניתן להקריא כסיכום את ההשוואה שעושה ה"שם משמואל":

הרב שמואל בורנשטיין, שם משמואל חלק המועדים - שבת תשובה שנת תרע"ד

ונראה דהנה כתיב "מקוה ישראל ה'", ואמרו ז"ל (יומא פה ע"ב) מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל. וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה פירש דבאשר האדם אי אפשר לו לחיות במים, ועל כן כשבא במים הוא כאילו איבד את חיותו, וכשיצא מהמים כקטן שנולד דמי (=דומה), ככה היא טהרת התשובה, שהרי הוא שב למקורו כאילו עבר ונסתלק מן העולם, והשם יתברך נותן לו חיים חדשים וכקטן שנולד דמי. והנה ידוע דטהרת המקוה היא רק כשכל גופו מכוסה במים, ואפילו אם רק נימא (=שערה) אחת מבחוץ לא עלתה לו טבילה, והוא מטעם הנ"ל שצריך שיהיה כאילו איבד כל מציאותו ויתחיל לגמרי מחדש, ומובן אשר טהרת התשובה צריכה שתהיה על זה האופן, שיהיה לבו כל כך נשבר בקרבו עד שלא תישאר בו שום מציאות, וכל חושיו וכל כחות נפשו יהיו בלועים בתשובה, כדמיון האדם שבא כולו במים:

 

ואת דברי הרב קוק שמעודד ומחזק את שמירת הטהרה בבית היהודי:

 

הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אגרת הטהרה, ירושלים תר"צ, עמ' 5-2

קדשו את החיים, בקדושת ישראל המונחלת מדורות עולמים בקדושת התורה והמסורת האיתנה.

הטבילה הכשרה בטהרת הבית, טהרת בנות ישראל במקווה כשרה, בשמירת הטוהר סוד הקיום והפאר של נשמות הדורות.

שמרו נא אחי ואחיותי שמרו את הוד נשמתכם, שמרו את קדושת העם, את קדושת החיים, וקדושת הדורות.

אל תהיה קלה מצווה זו בעיניכם אחים חביבים ואחיות חביבות. אל תשלו את נפשותיכם בשום שקר מוסכם מיחידים או מרבים. אל תחשבו למצוא תמורת הטהרה התורית, (=למצוא תחליף לטהרה על פי התורה) שבמקוה הכשרה כדת תורתנו הקדושה – בשום טהרה של חול בשום רחיצה טבעית.

כל האמבטאות היותר מגוהצות, פסולות הנה. לא יטהרו את הטהרה, שקדושת ישראל דורשת. הטהרה שעמדה, ושתעמוד לישראל לדורות עולמים, היא רק הטהרה אשר בדבר ה', נותן התורה לעמו ישראל בקדושתו, היא נמצאת.

נוראה ואיומה היא שגיאה זו, נורא ואיום הוא העוון הנכתם הזה, דורות הוא מזהם, יפעת חיים הוא מחשיך.

אל תשגו לחשוב את דבר ה', למצות אנשים מלומדה, דבר ה' חי וקיים הוא לעד ולא יחליף האל ולא ימיר דתו, ונצח ישראל לא ישקר, ודבריו חיים וקיימים לעד.

שמרו את טהרת הקודש בחיי המשפחה, התייחסו אל טהרת החיים באותו כובד ראש ואתה יראת כבוד, הראויים לאבן הפינה של יסוד הדורות, ושל קוממיות האומה של הארת הנשמה, ושל שמירת צביונה.

הישמרו מכריתת נפש, הישמרו מזוהמת המוות. שובו לדבר ה', שובו לפקודיו הישרים, ולעדותיו אשר נאמנו מאוד. שמרו משמרת הטהרה בנות עמי, דקדקו בכל דבר ספק, לשאול ברגש כבוד, ובצניעות הישראלית האופית, לרבנים יודעי דעת תורת חיינו, כמעשי אימותיכן הקדושות, אשר הנחילו לכן את הלב הישראל לב הזהב הזך והטהור, החי לעד המנצח את כל הקמים עליו, בעוז גבורתו.

כמעשה אלה הנשמות הזכות עשו, והחיו את העם, העומד להיגאל גאולה שלימה ולהבנות על ארצו.

שמרו את הטהרה ואת הטבילה הכשרה.

ואור שמחה וחיים, יופיע על כל מצעדי תחייתנו והיינו לברכה בארץ חמדה, ולמשוש דור דורים בתחיית עמנו, על אדמת קדשו.

שמעו לדברי אוהבכם הנאמן הנושא לכם ברכה עד בלי די, ממכון בית חיינו מהר הקודש ירושלים.

עבדכם ואחיכם המסור לכם בכל לב

הק' אברהם יצחק הכהן קוק

 

 

 


תגיות: טהרת המשפחה