בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

גדר של שושנים- פרק ח'

רחל ויצמן, 10/7/2012

מקצוע: תושב"ע
נושא: גדר של שושנים- פרק ח'

על משמעותן של הלכות ההרחקות

 

הצעה למהלך השיעור

 

פתיחה: דיון קצרצר - "גדר של שושנים" - מה מיוחד בגדר שכזו? מה תפקידה?

סיעור מוחין -  מה ידוע לכן על הלכות ההרחקה שבין איש לאשתו בימים שהיא נידה?

לימוד ב-7 קבוצות קטנות - כל קבוצה מקבלת מקור או שניים, לומדת אותם, מנסה לתמצת אותם במשפט סיכום אחד שיענה על השאלה "מה יכולות לתרום הלכות ההרחקה לזוגיות ?"

הקבוצה רושמת את המשפט  על גבי שלט.

חיבור אישי לנושא - תולים את כל השלטים על קירות הכיתה שמסביב, ומתחת לכל שלט תולים דף חלק נוסף.

כל בת מסתובבת לבד, עוברת בין הכרזות וכותבת על הדף החלק תגובות, מחשבות, תובנות, שאלות וכד' שמתעוררות בה כאשר היא קוראת את השלט.

מליאה - חז"ל מדמים את הלכות ההרחקה ל"גדר של שושנים", איך הדימוי הזה מסתדר לנו עם ההלכות? כדאי להתחבר למה שהבנות אמרו בתחילת השיעור.

להקריא את דברי הרב סולוביצ'יק:

הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, "אברהם העברי", חמש דרשות, עמוד 65

 

המדרש ורש"י, על הפסוק "בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים", מתארים יפה את הכשרון של היהודי לפעול פעמים רבות נגד הכח הבלתי מוגבל של תאוותו הטבעית. הרי חתן נכנס לחופה, לבו מתגעגע לחופה ולחיבת חיתוניו. בא להזדקק לה, אמרה לו: טיפת דם כחרדל ראיתי. הרי הופך פניו לצד אחר, ולא נשכו נחש ולא עקרב עוקצו, הוי 'סוגה בשושנים'.

מה מכריח את הנער הצעיר לפרוש מכלתו, אליה הוא נמשך כל כך - כח חיצוני, סכנה פיסית? לא. מי יאשים אותו אם יחטא? מי יבקר אותו אם לא יוכל להתגבר על יצרו? מי בכלל ידע מזה? כל הדרמה הזאת מתרקמת בחדרי-חדרים, באישון לילה. לא מחיצת ברזל חוסמת בעדו, אלא ערוגה של שושנים. עליו רק לדרוס על הערוגה ולרמוס את השושנים. אולם הגבורה המיוחדת שנמצאת בכל יהודי מונעת בעדו מלעשות מעשה פראי - לרמוס פרחים רעננים ויפים שאין ביכולתם להתגונן ואינם יכלים להתאונן נגד מישהו. זהו הירואיזם שקט, גבורה אילמת שאין שרים עליה. למרות זה, הגבורה של הנער הצעיר עולה על גבורת אלכסנדר מוקדון ונפוליאון.

 

לימוד פרונטלי - ללמד את הלכות ההרחקה הבאות, ולבקש מהבנות שיחשבו תוך כדי הלימוד, איזו הלכה מבין ההלכות הנלמדות מחזקת בעיניהן את הדימוי "גדר של שושנים"

ההלכות:

1. לא ישחוק עימה ולא יקל ראש עמה, שמא ירגילו עצמם לדבר עבירה... ומכל מקום מותר לאיש להתייחד (=מלשון ייחוד, להיות עמה יחד בבית או חדר סגור) עם אישתו נידה, שמכיוון שבא עליה פעם אחת, וגם היא עתידה להיות מותרת לו לאחר ספירה וטבילה, אין לחוש (=לחשוש) פן יתקפנו יצרו לבוא לידי עבירה.

2. אסור לנגוע באשתו נידה ואפילו באצבע קטנה, כדי שלא יבואו לדבר עבירה... לא יושיט שום חפץ מידו לידה וכן לא יקבל חפץ מידה שמא יגע בבשרה.

3. מותר לתת לאשתו בימי נידותה תכשיט או סתם מתנה, ואף על פי שיש בזה משום קירוב דעת, אין לחוש שמא יבואו להרגל עבירה. ומכל שכן שמותר לשגר לאישתו פרחים לכבוד שבת.

4. לא ישתה משיורי כוס ששתתה ממנו אשתו נידה, שכל שהוא שותה מן השיריים שלה בפניה, הרי הוא מראה לה חיבה וקירוב דעת שיכולים להביא לידי הרגל עבירה.

5. עם כל זה שאין לאדם להרבות קירבה ולדבר דברים בטלים עם אשתו נדה, אין הכוונה לרחקה ולהימנע מדברים הנצרכים, אלא רק מדברי חיבה המרגילים לערוה. ולהיפך, מצוה לקרבה אם רואה אותה מורחקת ומצטערת. וגם בנידתה חייב הוא לאהוב אותה כגופו ולכבדה יותר מגופו. ובדברים אלה אין להחמיר יותר ממה ששיערו חז"ל, שחומרה יתרה בדברים אלה, עלולה להביא לדברים חמורים.

6.  אומרת הגמרא (שבת סד ע"ב): זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין (= האישה הנידה) עד שבא רבי עקיבא ולימד: אם כן אתה מגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה. ולכן אמר רבי עקיבא שיכולה לכחול (עיניים) ולפקוס (לעשות תסרוקת) וללבוש בגדים יפים גם בנידתה.

7. על הפסוק: "נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה" (מיכה ב, ט) אומרת הגמרא (עירובין סג ע"ב): "זה הישן בקילעא (מיטת אפיריון) שאיש ואישה ישנים שם. ואמר רב יוסף אפילו באשתו נדה". שאף על פי שאין ביניהם קירוב כלשהו במעשים או בדברים, יש ביניהם קירוב לבבות ודיבורים שבצנעה.

 

 

סיכום - למדנו שהלכות הרחקה מיטיבות עם הזוגיות ושומרות על הקשר הזוגי:

 

חז"ל השוו את הלכות ההרחקה לגדר של שושנים - גדר ששומרת, יש בה קוצים, אבל יש בה גם המון פרחים יפיפיים. כך ההלכות - שומרות על המרחק, יש בהן קשיים ואפילו עצבות מסוימת אבל - בשמירה הזו יש המון רווחים ויתרונות שמקשטים ומשמרים את הבית יציב, חזק ורענן.

גדר של שושנים קל מאוד לפרוץ דרכה ולהרוס אותה - גם ההלכות, בקלות ניתן לעבור עליהן מבלי שאיש ידע, אך מה מונע בעדינו מלעשות זאת? הציווי האלוקי! וזה ההבדל בין ציווי אנושי לציווי אלקי: כאשר המלך קובע חוק- רוב האנשים עוברים עליו כשהם בסתר ואף אחד לא רואה, אבל כאשר הקב"ה מצווה - לא עוברים על הציווי בכל מצב ובכל זמן.

לאחר שלמדנו את הטעמים למצווה, ועשינו אותה "טעימה" ונעימה, יש לזכור שאנו מקיימים את המצווה כי כך הקב"ה ציווה, וגם אם לא הבנו את כל הפרטים - זהו חוק (כדברי הרמב"ן) ואין לשנות כלל.

 

קבוצה א':

תלמוד בבלי מסכת נדה דף לא עמוד ב

תניא, היה ר' מאיר אומר: מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה? מפני שרגיל בה, וקץ בה, אמרה תורה: תהא טמאה שבעה ימים, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה. 

 

נעמי וולפסון, "ודבק באשתו", מצוות עונה, עמוד 94

חז"ל תופסים את הלכות נידה בין השאר כדרך לשמר את הרעננות והחיוניות של המשיכה ההדדית בין איש לאשתו. הם רואים בהן מתנה ברוכה למניעת השחיקה, תקופות של ריחוק וקירוב לחילופין יוצרות מתח חיובי, "רצוא ושוב" תמידי בין בני הזוג.

שלמה המלך בספר קהלת, מונה את פגעי הזיקנה, ביניהם גם "ותפר האביונה" (קהלת יב, ד) ומבואר במדרש: "זו התאוה המטילה שלום בין איש לאשתו" (ויקרא רבה יח). התאווה עצמה היא המתנה, ודיני הריחוק מונעים את שחיקתה ומאפשרים לשמר את חיוניותה. החיבור הגופני תורם לרווחתם הפסיכו- פיזית של שני בני הזוג ו"משים שלום" (ע"פ הגמרא שבת קנב) ביניהם.

 

קבוצה ב':

 

הרב אלישיב קנוהל, איש ואישה- פרקי הדרכה לחתן ולכלה, עמ' 91

בספר ויקרא (י"ח, י"ט) כותבת התורה: "וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ". משמע, לא רק שהיא טמאה באותם ימים לעניין כניסה למקדש ואכילת קדשים, אלא כל זמן שלא היטהרה, הם אסורים בקירבה גופנית.

מה הקשר בין שני תחומים אלו- דיני טומאה וטהרה והקשר הגופני שבין בני הזוג?

זהו ודאי חוק אלוקי שאנו מקבלים אותו כגזירה משמים. על דרך הדרש- ייתכן שיש בכך רמז לקדושת הבית היהודי- בשעה זו שהיא אינה יכולה להיכנס למקדש או לאכול קדשים, הם גם לא יכולים להיות ביחד, שכן, ההוויה הזוגית, שכינה שורה בה, והיא כעין 'מקדש מעט'...

 

קבוצה ג':

הרב קלמן כהנא, טהרת בת ישראל, הקדמה, עמ' 30

...אך ורק בהטלת ההימנעות, בהגבלה המוכתבת ע"י חוק התורה נוצר היחס המתאים בין איש לאשתו, יחס שאיננו מבוסס רק על התאוותנות. וכבר העיר רש"ר הירש זצ"ל, שהסמיכה התורה איסור שכיבה עם אישה נדה לאיסור לקיחת אחותו, כדי להורות שבחיי משפחה ישנן תקופות בהן על איש לחיות עם אשתו כאח עם אחותו. יחס זה לא רק שאינו מצמצם את הקשר המשפחתי הפנימי, אלא הוא מעדנו ומגביר אותו מבחינה רוחנית ומוסרית כאחת. וכשתיאר המשורר האלוקי יחסו של הקב"ה לכנסת ישראל כיחס הנעלה שבין איש לאשתו השתמש בין השאר בביטוי "אחותי רעייתי" לכינוי כנסת ישראל. על פי זה לימדונו חז"ל ש"לא זז משם עד שקראה אחותי"- ללמדך שיחסי חיבה ואהבה, יחסי התקרבות, רבים ושונים הם, ושלמות חיי הבית מושתתת על יחסי קירבה בין איש לאשתו כיחס האהבה והחיבה שיסודם באחוה- אח אל אחותו. "אחותי רעייתי"- שלמות חיי הזוג הם.

 

תהילה אברמוב, סוד הנשיות היהודית- היבטים על טהרת המשפחה, עמ' 64

באחת מברכות "שבע ברכות" מאחלים לזוג החדש שישררו ביניהם "גילה רינה דיצה וחדוה, אהבה אחוה שלום ורעות" מסביר המהר"ל מפראג: "גילה רינה דיצה וחדווה" מתייחס לזמן שהאישה טהורה, "אהבה ואחוה ושלום ורעות", כשהאישה נידה. ... הצלחת הנישואין תלויה בשני הצירים: טהרה ונידה. ההפרדה בין בני הזוג בתקופת הנידה, מלמדת אותם לפתח קשר של ידידות והרמוניה אשר באים לידי ביטוי בחדוה שחווים בני הזוג כשהאשה טהורה. אכן, התורה רוצה שבני הזוג יבטאו את אהבתם באופן פיזי ולא ינהגו בפרישות ובהתנזרות כפי שמחייבת הנצרות. בכל זאת, כשלתקופה מוגבלת אין קשר פיזי בין בני הזוג מפיקים חיי הנישואין תועלת עצומה. תקופה קצרה זו מהווה קרקע פוריה לפיתוח איכויות שונות ביחסי בני הזוג, ולמציאת דרכים אחרות, מלבד הדרך הפיזית, להבעת הערכה ואהבה.

 

קבוצה ד':

נעמי וולפסון, "ודבק באשתו", ביחד ולחוד בחיי הנישואין, עמוד 203

דינמיקת חיי הנישואין דומה לזו של מחול בשניים שבו התנועה הזורמת מתאפשרת מכך שכל אחד רוקד לפעמים גם ביחידות. כדי ליצור מקום לריקוד אינדוידואלי, נדרשת התרחקות המכוננת תנופה חזקה לקראת  הקרבה המחודשת. כל זוג יוצר את הריקוד שלו, והקצב הנכון וההרמוני יושג רק בשילוב צעדים יחידניים עם צעדים משותפים.

 

קבוצה ה':

הרש"ר הירש

ככל שמצב נמשך יותר בשיגרתו, כך פוחתים הסיכויים לשנותו. שוכחים כי אי פעם היה המצב שונה, וכי בעתיד עלול לחול שינוי... ככל שבני אדם מתיישנים בתוך סביבתם, כך הם מתרחקים יותר ממקורם הראשון, מן ההתחלה ושוכחים את צור מחצבתם.... אין לך דבר, אשר ראשיתו אינה טומנת בחובה את סוד קיומו בהווה, ואת תנאי המשכיותו, תקוותיו וסיכוייו לעתיד. לכן, דבר שראשיתו ומקורו נשתכחו מן הלב, קיצו קרוב.

 

קבוצה ו':

מתוך הספר "נתיבות טוהר", עמ' 32-33.

מדע הרפואה מצביע על נתונים המוכיחים בצורה ברורה וחד משמעית שקיום הלכות טהרה משפיע לטובה על בריאותה של האישה ומונע מחלות.

ידוע, שכל אישה מקבלת מחזור, המכונה ווסת, מדי חודש בחודשו. בזמן זה מתפרק ומתפורר הקרום הרירי המצפה את פנים הרחם, וכתוצאה מכך האישה מפרישה דם. כלי הדם שמתחת לקרום הרירי שנשאר, נותרים פתוחים ומדממים. פי הרחם בתקופת המחזור פתוח במקצת, כדי לאפשר יציאת הדם מן הרחם לחוץ. אי לכך, הוא פתוח גם בכיוון הפוך לזיהום שעלול להכנס מבחוץ באם יהיה מגע חיצוני כלשהו. בנרתיק מצויה חומצה המופרשת מדפנותיו ומשמשת כחומר חיטוי כנגד חיידקים החודרים מבחוץ ועלולים להגיע לרחם. בזמן המחזור מאבד חומר זה את יעילותו מאחר שהדם הוא חומר בסיסי המנטרל חומצות.

לאחר שפסק הדם, הרחם עדיין פצוע ונמצא בתהליך מחודש של בניית התאים (כמו פצע שכבר אינו מדמם, אך עדיין לא הגליד). בזמן זה, החומצה עדיין אינה אפקטיבית וכל מגע עלול לגרום לחיידקים ומחלות. תהליך ההגלדה או תהליך הבניין המושלם של הרחם נמשך 7 ימים...

 

קבוצה ז':

מתוך הספר "נתיבות טוהר, עמ' 131

האישה בתקופת ההרחקה דומה לנרות חנוכה שעליהם נאמר: "קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד כדי להודות..." דהיינו, ימי ההרחקה מהווים גורם להרמת ערכה של האשה וכבודה בעיני בעלה.

 


תגיות: הלכה, טהרת המשפחה