בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

היצר כבניין חיים

אתי שילה בן ישר, 4/7/2012

מקצוע: תורת חיים
נושא: היצר כבניין חיים

מטרות היחידה:

בירור היחס הראוי ליצר

הבנת מקומו של היצר בחיי האדם

הכרה באחריות האדם לניצול היצר להנעה

התוודעות לתכסיסי היצר

פיתוח האמונה ביכולת התמודדות עם היצר

בחינת דרכי התמודדות עם היצר

הבנת הצורך בסייעתא דשמיא במלחמה ביצר

פיתוח המודעות להיות המלחמה ביצר מלחמה תמידית

הבנת תפקיד התשובה בתהליך ההתמודדות עם היצר

עמידה על היתרונות והסכנות שבהרגל

 

מקורות החובה בפרק זה הם:

יומא ס"ט, בראשית רבה, שמות ורש"י, משלי ז', סוכה נ"ב, קידושין פ"א, דרכי תשובה-יומא פ"ו.

מקורות בחירת החובה בפרק זה הם:

1. שלושה מחמשת המקורות הבאים: אורחות צדיקים, רמב"ם משנה תורה, שיחות הר"ן, מאור ושמש- פלא יועץ, הרב יהודה לוי

2. שניים מארבעת המקורות הבאים: השל"ה, הרב קוק, האדמו"ר מסלונים, הרב פיינשטיין

3. אחת מתוך התפילות

 

מהלך היחידה: (בסוגריים-תשובות התלמידים)

לפרק זה חמישה חלקים- בחלקו הראשון- היצר כבניין חיים מוצגת התפיסה, על פיה היצר הרע הוא כוח משמעותי בתוך הנפש האנושית, כוח מניע וממריץ שבלעדיו אין חיים. ונביא כאן את דבריו של א.א אורבך שמסביר יפה עניין זה:  "חיסולו של יצר הרע משמע גם חיסולו של העולם הזה, שכן כל עוד בן אדם חי – ובעל כורחו הוא חי – הריהו חייב בקיום המין האנושי. המלחמה ביצר אין פירושה איפוא נסיגה מן העולם ומפעולה בתוכו, אלא כיבוש היצר אגב עשייה בעולם. יצר הרע פוסק מלהיות רע, נעשה אפילו טוב מאד, כשהוא יצר חיים, ומכאן שאפשר לאדם לאהוב את ה' – "בשני יצריו, ביצר טוב וביצר רע" (ברכות פרק ט' משנה ה'). היודע לעשות  - כאברהם אבינו – את יצר הרע לטוב, אבל גם הנאבק והמסרב להיכנע ליצרו הרע – שניהם אוהבי ה' הם". (חז"ל אמונות ודעות, עמ' 418-419).

החלק השני- ההתמודדות עם היצר מציג את המאבק המתמיד בו מצוי האדם עם הכוחות הפועמים בו ומושכים אותו לתהומות ותאוות. בחלק זה מתוארים התהליכים הנפשיים של הנפילה אל החטא, ומוצעות דרכים להיחלץ ממנו.

החלק השלישי הוא חלק רשות, המיועד לקבוצות בנים המעוניינים להעמיק במשמעותה הרוחנית של מצות הציצית. מצוה זו מוצגת במקורות כמצוה שיש בה יכולת לשמור את האדם מן החטא.

החלק הרביעי- דרכי תשובה מטרתו לתת נגיעה קלה מתוך הים העצום של התשובה- להיזכר בכוחה של תשובה, בשערי תשובה שלא ננעלו וביכולת לקום ולצאת מכל חטא ומכל נפילה.

החלק החמישי והאחרון- התבוננות בתפילות שנכתבו מתוך רצון לקבל כוחות ולהתמודד במאבק עם היצר הרע.

למורים המלמדים בנים ורוצים להעמיק במושג 'שמירת הברית' זהו הפרק המתאים. להרחבות ניתן להיעזר בספרים- 'קדושים תהיו/ הרב שמואל כ"ץ ו'אשיב ממצולות/ הרב יהושע שפירא

 

פעילות פתיחה: במשאל עם שנערך נתבקשת לחוות את דעתך בסוגיה הבאה:

מהפך שלטוני בוצע בעולם. היצר הוא מעתה שליט בלעדי. העולם כולו מצוי במצב של דילמה: האם לקבל את שלטונו או להפילו?

נמקי את החלטתך.

 

יומא ס"ט, ע"ב

"ויצעקו אל ה' אלקים בקול גדול" (נחמיה ט, ד)

מאי אמור (מה אמרו)?

אמר רב ואיתימא (ויש אומרים) רבי יוחנן: בייא, בייא! (לשון זעקה וקובלנא – רש"י)

היינו האי דאחרביה למקדשא, וקליה להיכליה (זהו זה היצר שהחריב את המקדש ושרף את ההיכל),

וקטלינהו לכולהו צדיקי, ואגלינהו לישראל מארעהון (והרג את כל הצדיקים והגלה את ישראל מארצם),

ועדיין מרקד בינן (ועדיין מרקד בינינו).

כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה אגרא (האם לא נתת אותו לנו אלא בשביל שנקבל בעבורו שכר) 

לא איהו בעינן. ולא אגריה בעינן (לא אותו אנו רוצים, ולא את שכרו אנו רוצים).

נפל להו פיתקא מרקיעא, דהוה כתב בה "אמת" (נפל להם פתק מהשמים שהיה כתוב בו "אמת" כלומר, הקב"ה נתן את חותמו לחכמים שיחתמו כפי שירצו, כפי שעשה אחשוורוש, לפי אסתר ח, ב).

אמר רב חנינא, שמע מינה (למד מכאן) : חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת.

אותיבו בתעניתא תלתא יומין ותלתא לילואתא, (ישבו בתענית שלושים ימים ושלושים לילות)

מסרוהו ניהליהו (מסרוהו בידם. כלומר, מסרו מן השמים את גורלו של יצר הרע בידי החכמים).

נפק אתא כי גוריא דנורא (יצא ובא היצר כגור של אש) מבית קדשי הקדשים.

אמר להו נביא לישראל: היינו יצרא דעבודה זרה (זהו היצר של עבודה זרה),

שנאמר: (זכריה ה, ח) "ויאמר זאת הרשעה".

בהדי דתפסוה ליה אשתמיט ביניתא ממזייא (כאשר תפסוהו נשמטה שערה משערו),

ורמא קלא, ואזל קליה ארבע מאה פרסי (והרים קולו, והלך קולו ארבע מאות פרסה).

אמרו: היכי נעביד? דילמא חס ושלום מרחמי עליה מן שמיא (איך נעשה? שמא חס ושלום מרחמים עליו מהשמים).

אמר להו (להם) נביא:

שדיוהו בדודא דאברא, וחפיוהו לפומיה באברא (זרקוהו בסיר של עופרת, וכיסו פיו בעופרת),

דאברא משאב שאיב קלא (שעופרת שואפת את הקול, [ומעכבת אותו מלצאת – רש"י]),

שנאמר (זכריה ה, ח) "ויאמר זאת הרשעה וישלך אתה אל תוך האיפה וישלך את אבן העופרת אל פיה".

אמרו: הואיל ועת רצון הוא -  נבעי רחמי איצרא דעבירה (נבקש רחמים על יצר העבירה [של עריות – רש"י]).

בעו רחמי ואמסר בידייהו (ביקשו רחמים ונמסר בידיהם).

אמר להו: חזו דאי קטליתו ליה לההוא - כליא עלמא (אמר להם זכריה: ראו, שאם תהרגוהו  - יכלה העולם).

חבשוהו תלתא יומי, (כלאו אותו שלושה ימים).

ובעו ביעתא בת יומא בכל ארץ ישראל ולא אשתכח (וחיפשו ביצה בת יומה בכל ארץ ישראל ולא מצאו, כי בטל יצר ההולדה).

אמרי: היכי נעביד? נקטליה - כליא עלמא! (אמרו: איך נעשה? אם נהרגנו -  יכלה העולם)

ניבעי רחמי אפלגא - פלגא ברקיעא לא יהבי (נבקש רחמים למחצה [כלומר: שיהא שולט באדם ליזקק לאשתו ולא לאחרת – רש"י]  - חצי בשמים לא נותנים).

כחלינהו לעיניה, ושבקוהו (סמאו את עיניו בכחול ועזבוהו).

ואהני דלא מיגרי ביה לאיניש בקריבתה (והועיל הדבר שאין האדם מתגרה בקרובותיו).

 

בראשית רבה ט', ז

וירא אלקים את כל אשר עשה – והנה טוב מאד" (בראשית א', לא). רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר: הנה טוב, זה יצר טוב. והנה טוב מאד, זה יצר רע.

וכי יצר הרע טוב מאד? אתמהא! אלא שאילולי יצר הרע, לא בנה אדם בית, ולא נשא אישה, ולא הוליד, ולא נשא ונתן. וכן שלמה אומר: (קהלת ד): "כי היא קנאת איש מרעהו".

 

קוהלת פרק ד, פסוק ד

וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת-כָּל-עָמָל, וְאֵת כָּל-כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה--כִּי הִיא קִנְאַת-אִישׁ, מֵרֵעֵהוּ; גַּם-זֶה הֶבֶל, וּרְעוּת רוּחַ. 

רש"י: וראיתי אני את כל עמל - הן העבירות שהן עמל בעיני הקב"ה

ואת כל כשרון המעשה - שאינו לשם שמים אלא לקנאת איש מרעהו ששניהם הבל

כי היא קנאת איש - אשר היא קנאת איש מרעהו

 

שמות ל"ח, ח

וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד

רש"י, שם:

במראת הצובאת - בנות ישראל היו בידן מראות, שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן.

1. כיצד היית מגיבה לו את צריכה למיין את נדבות העם לבית המקדש? (בחיוב: המראה משמשת להראות את יפי הבריאה כי האדם משתקף בה. בשלילה: מראה עלולה להכשיל, מושכת תשומת לב)

2. האם לדעתך יש מקום למראות כחלק מכלי בבית המקדש? נמקי. (לא. מה זה תורם? המראה היא סמל של גאווה, אין מקום לגאווה בבית המקדש, הייתי מציבה אותה בכניסה כדי שאדם יבדוק אם הופעתו הולמת נוכחות בבית המקדש, הייתי משתמשת במראות אך במינון מוגבל)

3. איזה כלי היית מייחדת את השימוש במראות? הסבירי. (למנורה-להגדלת האור, לכיורים-לרחצת הכהנים)

והיה מואס משה בהן, מפני שעשויים ליצר הרע, אמר לו הקב"ה קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים. כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך, היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם ונוטלות המראות, וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים, לומר אני נאה ממך, ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאוה ונזקקות להם, ומתעברות ויולדות שם, שנאמר (שיר השירים ח ה) תחת התפוח עוררתיך, וזהו שנאמר במראות הצובאות. ונעשה הכיור מהם, שהוא לשום שלום בין איש לאשתו, להשקות ממים שבתוכו את שקנא לה בעלה ונסתרה.

כיצד היית משיבה על "משאל העם" לאחר לימוד המקורות? הסבירי את עמדתך.

 

התמודדות עם היצר

הנחיה: חלקי את הפרק הבא לשלושה קטעי משנה (החכמה-א-ה; מעשי האשה הפרוצה-ו-כג, כד-כז-מוסר השכל)

משלי ז':

א   בְּנִי שְׁמֹר אֲמָרָי    וּמִצְו‍ֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ.

ב   שְׁמֹר מִצְו‍ֹתַי וֶחְיֵה    וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ.

ג   קָשְׁרֵם עַל-אֶצְבְּעֹתֶיךָ    כָּתְבֵם עַל-לוּחַ לִבֶּךָ.

ד   אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ    וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא.

ה   לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה    מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה.

ו   כִּי בְּחַלּוֹן בֵּיתִי   בְּעַד אֶשְׁנַבִּי נִשְׁקָפְתִּי.

ז   וָאֵרֶא בַפְּתָאיִם אָבִינָה בַבָּנִים   נַעַר חֲסַר-לֵב.

ח   עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ    וְדֶרֶךְ בֵּיתָהּ יִצְעָד.

ט   בְּנֶשֶׁף-בְּעֶרֶב יוֹם    בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה.

י   וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ    שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב.

יא   הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת    בְּבֵיתָהּ לֹא-יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ.

יב   פַּעַם בַּחוּץ פַּעַם בָּרְחֹבוֹת    וְאֵצֶל כָּל-פִּנָּה תֶאֱרֹב.

יג   וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה לּוֹ    הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ.

יד   זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי    הַיּוֹם שִׁלַּמְתִּי נְדָרָי.

טו   עַל-כֵּן יָצָאתִי לִקְרָאתֶךָ    לְשַׁחֵר פָּנֶיךָ וָאֶמְצָאֶךָּ.

טז   מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי    חֲטֻבוֹת אֵטוּן מִצְרָיִם.

יז   נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי   מֹר אֲהָלִים וְקִנָּמוֹן.

יח   לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד-הַבֹּקֶר    נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים.

יט   כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ    הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק.

כ   צְרוֹר-הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ    לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ.

כא   הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ    בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ.

כב   הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם    כְּשׁוֹר אֶל-טֶבַח יָבֹא וּכְעֶכֶס אֶל-מוּסַר אֱוִיל.

כג   עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ   כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל-פָּח וְלֹא-יָדַע כִּי-בְנַפְשׁוֹ הוּא.

כד   וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ-לִי    וְהַקְשִׁיבוּ לְאִמְרֵי-פִי.

כה   אַל-יֵשְׂטְ אֶל-דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ    אַל-תֵּתַע בִּנְתִיבוֹתֶיהָ.

כו   כִּי-רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה    וַעֲצֻמִים כָּל-הֲרֻגֶיהָ.

  כז   דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ    יֹרְדוֹת אֶל-חַדְרֵי-מָוֶת.

 

מה ההבדל בין החכמה לאשה פרוצה? (נסתרת-גלויה, צריך לחפש אותה-היא מחפשת אותך, קשה להשגה-קלה להשגה, מביאה להחלטות נכונות-מביאה להחלטות שגויות, שומרת על האדם-מזיקה לו.)

 

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נב עמוד א

..דרש רבי יהודה: לעתיד לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה הללו בוכין והללו בוכין צדיקים בוכין ואומרים היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה? ורשעים בוכין ואומרים היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה?

כיצד ייתכן שיצר הרע נראה דווקא לצדיקים כהר גבוה ואילו לרשעים הוא נראה כחוט השערה? (מי שגדול-יצרו גדול יותר כי כל כוחותיו גדולים, הרשעים תולים את אי הצלחתם להתמודד עם היצר באי רצונום ולא בחוסר יכולתם ואילו הצדיקים שעמלו רבות במבט לאחור נראה להם כאילו התגברו על הר גבוה.)

 

ואף הקדוש ברוך הוא תמה עמהם שנאמר +זכריה ח+ כה אמר ה' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא

אמר רבי אסי יצר הרע בתחילה דומה לחוט של בוכיא (=עכביש) ולבסוף דומה כעבותות העגלה שנאמר +ישעיהו ה+ הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה ...

דרש רבי עוירא ואיתימא רבי יהושע בן לוי: שבעה שמות יש לו ליצר הרע: הקדוש ברוך הוא קראו רע שנאמר (בראשית ח) כי יצר לב האדם רע מנעוריו משה קראו ערל שנאמר (דברים י) ומלתם את ערלת לבבכם דוד קראו טמא שנאמר (תהלים נא) לב טהור ברא לי אלקים מכלל דאיכא טמא (מכאן שיש לב טמא, והוא היצר הרע) שלמה קראו שונא שנאמר (משלי כה) אם רעב שנאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך.

(רש"י: אם רעב שנאך-אם יצרך הרע רעב ותאב בעבירה, האכילהו לחם-הטריחהו במלחמתה של תורה, דכתיב "לכו לחמו בלחמי" (משלי ט), השקהו מים-תורה, דכתיב בה "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה) ישלימנו לך-שיהא שלם יצרך עמך, ואוהבך, ואל ישיאך לחטוא וליאבד מן העולם.)

ישעיה קראו מכשול שנאמר (ישעיהו נז) סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי יחזקאל קראו אבן שנאמר (יחזקאל לו) והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר יואל קראו צפוני שנאמר (יואל ב) ואת הצפוני ארחיק מעליכם תנו רבנן: ואת הצפוני ארחיק מעליכם- זה יצר הרע שצפון ועומד בלבו של אדם. והדחתיו אל ארץ ציה ושממה- למקום שאין בני אדם מצויין להתגרות בהן. את פניו אל הים הקדמוני- שנתן עיניו במקדש ראשון והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו. וסופו אל הים האחרון- שנתן עיניו במקדש שני והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו. ועלה באשו ותעל צחנתו- שמניח אומות העולם ומתגרה בשונאיהם של ישראל(לשון נקיה לישראל) כי הגדיל לעשות.

אמר אביי ובתלמידי חכמים (מתגרה יצר הרע)יותר מכולם:

כי הא דאביי שמעיה לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא נקדים וניזיל באורחא אמר איזיל אפרשינהו מאיסורא אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא כי הוו פרשי מהדדי שמעינהו דקא אמרי אורחין רחיקא וצוותין בסימא אמר אביי אי מאן דסני לי הוה לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה אזל תלא נפשיה בעיבורא דדשא ומצטער אתא ההוא סבא תנא ליה כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו

תרגום: אביי שמע גבר שאמר לאישה: "בואי נשכים ונלך ביחד בדרך".

מה היא לדעתך מטרת ההשכמה וההליכה אותה מציע הגבר לאישה?

אמר (אביי) אלך כדי להפרישם מאיסור. הלך אחריהם  כשנים עשר ק"מ. שמע אותם אומרים: הדרך ארוכה, והחברותא היתה נעימה. כששמע זאת אביי, אמר על עצמו: "אם הייתי במקומו לא הייתי מתגבר על יצרי". מרוב צער היה נשען על בריח הדלת עד שבא זקן ואמר לו: "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

אמר רבי יצחק יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום שנאמר (בראשית ו)רע כל היום אמר רבי שמעון בן לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר (תהלים לז) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו אינו יכול לו שנאמר (תהלים לז) ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו.

 

תנא דבי רבי ישמעאל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא- נימוח אם ברזל הוא- מתפוצץ אם אבן הוא נימוח דכתיב (ישעיהו נה) הוי כל צמא לכו למים וכתיב (איוב יד) אבנים שחקו מים אם ברזל הוא מתפוצץ דכתיב (ירמיהו כג) הלא כה דברי כאש נאום ה' וכפטיש יפוצץ סלע.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה ומעיד עליו לעולם הבא שנאמר (משלי כט) מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון שכן באטב"ח של רבי חייא (אלף בית סודי שהיה ר' חייא משתמש בו, שבו מחליפים את האות אלף בטית ובית בחית – וכן הלאה.)

 

 קורין לסהדה (עד, כמו סהדי במרומים) מנון.

רב הונא רמי כתיב (הושע ד) כי רוח זנונים התעה וכתיב (הושע ה) בקרבם בתחילה התעם ולבסוף בקרבם אמר רבא בתחילה קראו הלך ולבסוף קראו אורח ולבסוף קראו איש שנאמר (שמואל ב יב) ויבא הלך לאיש העשיר ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לאורח וכתיב ויקח את כבשת האיש הרש ויעשה לאיש הבא אליו.

אמר רבי יוחנן אבר קטן יש לו לאדם מרעיבו- שבע, משביעו- רעב שנאמר (הושע יג) כמרעיתם וישבעו וגו'

אמר רב חנא בר אחא אמרי בי רב ארבעה מתחרט עליהן הקדוש ברוך הוא שבראם ואלו הן גלות כשדים וישמעאלים ויצר הרע גלות דכתיב (ישעיהו נב)ועתה מה לי פה נאם ה' כי לקח עמי חנם וגו' כשדים דכתיב (ישעיהו כג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה ישמעאלים דכתיב (איוב יב) ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוק בידו יצר הרע דכתיב (מיכה ד) ואשר הרעתי.

מה המשותף לארבעת הדברים שהקב"ה מתחרט עליהם ומהו הפריט יוצא דופן? (בכל אחד מהם יש משהו שלילי בתהליך או בתוצאה ועל כך הקב"ה מתחרט שיצר משהו שבתהליך או בתוצאה יש דבר שלילי. יצר הרע יכול להיות חיובי-כוח מניע אך שלילי בתוצאה)

אמר רבי יוחנן אלמלא שלש מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאיהן של ישראל חד דכתיב (מיכה ד) ואשר הרעתי וחד דכתיב (ירמיהו יח) הנה כחומר ביד היוצר כן אתם וגו' ואידך (יחזקאל לו)והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר רב פפא אמר אף מהאי נמי (יחזקאל לו) ואת רוחי אתן בקרבכם וגו'

 

מיכה פרק ד, פסוק ו

"בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם-ה', אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה, וְהַנִּדָּחָה, אֲקַבֵּצָה; וַאֲשֶׁר, הֲרֵעֹתִי." 

רש"י: "ואשר הריעותי - ואותם שהריעותי להם בעוונם".

על פי התלמוד כוונת הפסוק היא שה' גרם לעמ"י להיות רע.

ירמיהו פרק יח, פסוק ו

"הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא-אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם, בֵּית יִשְׂרָאֵל--נְאֻם-ה'; הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר, כֵּן-אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל."

רש"י

 אלמלא שלש מקראות הללו שמעידין שיש ביד הקדוש ברוך הוא לתקן יצרנו, ולהסיר יצר הרע ממנו:

נתמוטטו רגלינו במשפט, אבל עכשיו יש לנו פתחון פה - שהוא גרם לנו שברא יצר הרע:

1. האם הפסוקים בגמרא מבוארים כפשוטם? (לא.)

2. בארי כל פסוק כפשוטו וכפי שהתלמוד מפרש אותו. (שלושת הפסוקים מוכיחים, שחטאיו של עם ישראל נובעים מכך שאין להם די חופש לבחור את דרכם, וה' הוא הגורם להם לחטוא.

מיכה ד, ו: ואֲַשֶׁר הֲרֵעֹתִי."

הסבר הפסוק: ה' מודה שהוא עשה רע כאשר ברא את יצר הרע, כי הוא הגורם לחטאי העם.

הפסוק מוכיח, שחטאי העם נובעים גם מגורם שאינם שולטים בו.

ירמיהו יח, ו: הִנֵּה כַחֹמֶר בּיַד הַיּוֹצֵר, כּן-אַתֶּם בּיָדִי בּית יִשְׂרָאֵל.

הסבר הפסוק: כמו הטיט, הנתון בידיו של היוצר, והיוצר מחליט איזו צורה תהיה לו לבסוף- כך בני ישראל נתונים בידיו של ה', ואין להם שליטה על התנהגותם.

הפסוק מוכיח, שלא עם ישראל בוחר את התנהגותו, אלא ה' הוא האחראי להתנהגותם.

יחזקאל לו, כו: והַסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן, מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר.

הסבר הפסוק: ה' מבטיח, שבעתיד הוא יסיר מבני ישראל את לב האבן המוביל אותם לחטוא,

וייתן להם במקומו לב בשר, שיוביל אותם אל הדרך הטובה.

הפסוק מוכיח, שלא עם ישראל אשם בהתנהגותו, אלא הוא תלוי בלב שה' ברא לו.

רב פפא אמר מהכא: וְאֶת-רוּחִי, אֶתֵּן בּקִרְבּכֶם; ועָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-בּחֻקַּי תֵּלֵכוּ"

רב פפא, מצא פסוק אחר האומר בפירוש, שה' הוא המחליט והקובע לגבי התנהגות העם:

יחזקאל לו, כז: וְאֶת-רוּחִי, אֶתֵּן בּקִרְבּכֶם; ועָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-בּחֻקַּי תֵּלֵכוּ"

הסבר הפסוק: ה' מבטיח להשרות את רוחניותו על עם ישראל, ולגרום לכך שהעם יילך בדרכיו.

הפסוק מוכיח, שהתנהגות העם תלויה בפעולות ה'.

עד כה ה'  הוא שגרם שהעם לא ילך בחוקיו, כי עדיין לא השרה את רוחניותו בעם, ועד כה לא עשה שהעם ילך בחוקיו.)

3. מהו המסר שבאה דרשה להעביר? (ניתן ללמד סנגוריה על עם ישראל שחטא בכך שהקב"ה הוא זה שברא את היצר הרע והוא זה שיכול לסייע לנו להתגבר עליו.)

4. כיצד מתיישבת הדרשה עם רעיון הבחירה החופשית והאחריות האישית? (יש לאדם בחירה חופשית אם להיכנע ליצר הרע או להילחם בו וזו אחריותו. אבל עליו לדעת שהקב"ה יכול לסייע במלחמה זו.)

 

קידושין פ"א:

"הנך שבוייתא דאתאי לנהרדעא, אסקינהו לבי רב עמרם חסידא, אשקולו דרגא מקמייהו. בהדי דקא חלפה חדא מנייהו, נפל נהורא באיפומא. שקליה רב עמרם לדרגא דלא הוו יכלין בי עשרה למדלייא, דלייא לחודיה. סליק ואזיל, כי מטא לפלגא דרגא איפשח, רמא קלא: נורא בי עמרם! אתו רבנן, אמרו ליה: כסיפתינן! אמר להו: מוטב תיכספו בי עמרם בעלמא הדין, ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי".

תרגום:

מעשה בשבויות (שנפדו ע"י הקהל) שבאו לנהרדעא, והעלו אותן לביתו של רב עמרם חסידא (לשכנן שם בינתיים, כי היה ידוע שהוא חסיד).

מדוע לדעתך שוכנו השבויות שנפדו דווקא בביתו של רב עמרם? (כי היה ידוע שהוא חסיד ולא תישקף סכנה לנשים בביתו)

שמון בעליית הגג, והסירו את הסולם. (אעפ"כ שמו אותם בעלית הגג והסירו את המדרגות הכבדות שלא יבוא מישהו לזלזל בהן.)

מדוע שיכנו אותן בעליית הגג והסירו את הסולם? (שלא יבוא מישהו לזלזל בהן.)

כאשר אחת השבויות חלפה בעליית הגג, נפל אור בפתח. (הבזיק אורה בעיניו). הרים רב עמרם לבדו את הסולם שעשרה בני אדם לא יכולים להרימו,

כיצד הצליח רב עמרם להרים לבדו סולם כה כבד? (ליצר הרע יש כוח מניע)

והתחיל לעלות בסולם לכיוון השבויות. כשהגיע למחצית הסולם, פיסק רגליו לעמוד במקומו בחזקה,

מדוע לא המשיך רב עמרם לעלות בסולם? (כדי לנסות להתגבר על יצרו)

והרים את קולו: "אש בביתו של עמרם".

מה היתה לדעתך מטרת קריאה זו?

באו חכמים, (למשמע צעקותיו על "האש" שפרצה בביתו של רב עמרם חסידא נקהלו חכמים ובאו וכך ניצל מחטא.)
מדוע רב עמרם לא היה יכול לרדת בלא שיצעק ויגלו אותו האנשים?
(כיון שאין אדם נמנע מלעבור עבירה אלא אם יש אנשים רבים מסביבו, ומהבושה הוא נמנע לעשות דברים אסורים.)

היצר הרע בוער כאש ואפשר להתגבר על אש זאת באש גדולה ממנה, בחינת אש אוכלה אש. בחינת טבילה באש המביאה לידי תשובה של טהרה. אמרו לו: "ביישתנו".

את מי בייש רב עמרם על פי דברי החכמים?

(א. את החכמים. כי יאמרו כולם: ראו כיצד מתנהגים החכמים. ב. כולם תמהו על החסיד הזה שנתגלה בקלונו. אמרו לו ביישת אותנו! למה צעקת "אש" וכולם באו. מדוע ביזית את עצמך? עכשיו כולם יודעים על כוונתך הרעה!! החכמים התביישו שראו בקלונו של חסיד שכזה.)

ענה להם: "מוטב שתתביישו בעמרם בעולם הזה ולא תתביישו ממנו בעולם הבא".

(קידושין ל', ע"ב:

תנו רבנן: "ושמתם" - סם תם. נמשלה תורה כסם חיים. משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה, והניח לו רטיה על מכתו, ואמר לו: בני, כל זמן שהרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא. ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי.(=נמק)  כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין. ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו שנאמר: "הלא אם תטיב שאת", ואם אין אתם עוסקין בתורה, אתם נמסרים בידו שנא' "לפתח חטאת רובץ". ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך, שנאמר "ואליך תשוקתו". ואם אתה רוצה – אתה מושל בו, שנאמר "ואתה תמשל בו".)

 

קראי את המקורות הבאים והשלימי את פקודת היום שמחולקת לכל הלוחמים. (עוצב על פי פקודת יום למבצע נחשון)

 

לכל יחידות החיל                                                                           מטה חיל "____"

פקודת יום
לוחמי החיל!
האויב _______________ (תיאור מעשי האויב), _______________________ __________________________ (מטרת מעשי האויב).

___________________________________ כוחות ההגנה לחטיבותיה השונות התלכדו _________________________________  (מטרת המאבק).
______________________________________________________________

מטה הפעולה סמוך ובטוח שכל לוחם אשר הצטרף למערכה, יעשה כמיטב יכולתו להשגת המטרה ו________________________________________________________ __________________________________________ (פירוט דרכי הפעולה).

_____________________________________________! (ניסוח סיסמת המאבק)

 

אורחות צדיקים שער ראשון

אל יתעצל מלנצח יצר הרע יום יום, וזה נקרא מלחמה גדולה. כמו שמצינו באחד מן החסידים, שפגע באנשים הבאים מן המלחמה, ושללו שלל גדול, אמר להם: שבתם מן המלחמה הקטנה, ועדיין אתם עתידים למלחמה הגדולה. אמרו לו: מה היא המלחמה? אמר להם: היצר וחילותיו. כי כל אויב שיש לך שתנצח אותו פעם אחת או שתים או שלוש, אז יניח אותך. אבל היצר אינו פוסק ממך אף אם יהיה נצוח מאה פעמים, כמו שאמרו רבותינו (אבות פ"ב מ"ד): "ואל תאמן בעצמך עד יום מותך", כי כל ימיך יארוב לך, אולי תעלים עיניך ממנו, ואם ינצחך בקלה שבקלות, סוף ינצחך בחמורה שבחמורות...

                 

רמב"ם משנה תורה, הלכות דעות פרק שישי הלכה א'

 דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו נוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמד ממעשיהם, הוא ששלמה אומר הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע (משלי יג, כ), ואומר אשרי האיש וגו' (תהלים א, א), וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים. ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי - ישב לבדו יחידי כענין שנאמר ישב בדד וידום. ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע - יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים כענין שנאמר מי יתנני במדבר מלון אורחים

 

רבי נחמן מברסלב- שיחות הר"ן אות ו'

היצר הרע דומה כמו מי שהולך ורץ בין בני אדם, וידו סגורה ואין אדם יודע מה בתוכה. והוא מרמה בני אדם ושואל לכל אחד, מה אני אוחז? ולכל אחד נדמה כאלו הוא אוחז מה שהוא מתאוה. ועל כן הכל רצים אחריו כי כל אחד סובר שיש בידו מה שהוא חפץ. ואחר כך הוא פותח את ידו ואין בה כלום. כמו כן ממש היצר הרע שהוא מרמה כל העולם והכל רצים אחריו ומרמה לכל אחד ואחד עד שנדמה לכל אחד ואחד כאלו יש בידו מה שהוא חפץ כל אחד כפי שטותו ותאותו. ואחר כך בסוף הוא פותח את ידו ואין בה כלום כי אין מי שימלא תאותו אצלו:

גם נדמו כל התאוות של העולם כמו עמודי אור הנכנסין בבית מן אור החמה כנראה בחוש שהם נדמין לעמודים מחמת הזריחה של החמה. וכאלו רוצים לתפס אותן העמודי אור שתופסים וחוטפים ואין בתוך היד כלום כך הם כל התאוות של עולם הזה:

 

ספר מאור ושמש - פרשת וישב

אך כן דרך היצר הרע להצדיקים גדולים שאינו יכול לתפוס אותו להחטיאו אך כאשר בא הצדיק להתבודדות גדול ומפשפש במעשיו וחושב לעצמו שהוא גרוע שבגרועים והוא לאפס ולאין אדרבה הוא חושב לעצמו שהוא מלא עבירות כן דרך הצדיקים המתבודדים עצמם ועושים תשובות גדולות אזי תחבולתו של היצר הרע להביא הצדיקים הללו בעצבות גדול ובמרה שחורה חלילה וחס שיאמר לנפשו שהוא מלא עבירות ואז יוכל לתופסו חלילה וחס להכשילו באיזה דבר. אך הצדיק צריך זאת להבחין תיכף שזאת הוא מחשבת היצר הרע וצריך תיכף לצאת מגדר הלז שלא להחשב לעצמו שהוא מתבודד עצמו כדרך הצדיקים לשוב על עוונותיהם רק להביא עצמו לתוך שמחה וינצל מהכשלת היצר הרע.

 

פלא יועץ, רבי אליעזר פאפו חלק א' אות ב' בערך 'בחור'

 

 

הרב יהודה לוי, מול אתגרי התקופה, עמ' 114

התורה מלמדת אותנו דרך נוספת לשמור על בריאות היצר, אמרו חכמינו במשנה 'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון', והסבירו המפרשים שההתעסקות בתורה ובמלאכה גם יחד סופגת את כוחות האדם ובכך מחלישה את פעולת יצרו. והרי זה מה שגילו הפסיכולוגים כעבור מאות בשנים, שפעילות שכלית או גופנית מאומצת, מעבירה את עודף האנרגיה מן היצר הזה

 

מצות ציצית

במדבר ט"ו, לז-מא:

(לז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

(לח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת:

(לט) וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:

(מ) לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם:

(מא) אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: פ

 

 

מנחות מ"ג, ע"ב:

תנו רבנן: חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצוות תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן וציצית בבגדיהן ומזוזה לפתחיהן... רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו – הכול בחיזוק שלא יחטא. שנאמר (קהלת ד', יב): "והחוט המשולש לא במהרה ינתק". ואומר (תהילים ל"ד, ח): "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם".

 

 

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף מד עמוד א

 

דרכי תשובה

תלמוד בבלי מסכת יומא דף פו

אמר רבי חמא ברבי חנינא גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם שנאמר +הושע יד+ ארפא משובתם אהבם נדבה ...

כיצד משמשת התשובה תרופה לחוליי העולם? בתשובתך היעזרי במקורות הבאים.

(שהחזרה מן החטא הריהי כרפואה, החטא הוא מחלה-תפקוד האדם שלא על פי הוראות היצרן.)

 

שמות פרק טו, פסוק כו

"וַיֹּאמֶר אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל-חֻקָּיו--כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי ה', רֹפְאֶךָ." 

     רש"י: "לא אשים עליך - ואם אשים הרי הוא כלא הושמה כי אני ה' רופאך זהו מדרשו (מכילתא) ולפי פשוטו כי אני ה' רופאך ומלמדך תורה ומצות למען תנצל מהם כרופא הזה האומר לאדם אל תאכל דברים שמחזירים אותך לידי חולי וזהו איזון מצות וכן הוא אומר (משלי ג) רפאות תהי לשרך".

המשך הגמרא:

אמר רבי לוי גדולה תשובה שמגעת (מדרגתה) עד כסא הכבוד שנאמר +הושע יד+ שובה ישראל עד ה' אלקיך.  

אמר רבי יוחנן גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה שנאמר +ירמיהו ג+ לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה' (עפ"י התורה אשה ששהתה עם גבר אחר לאחר אסורה על בעלה)

אמר רבי יונתן גדולה תשובה שמביאה את הגאולה שנאמר +ישעיהו נט+ ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב מה טעם ובא לציון גואל משום דשבי פשע ביעקב

מה היחס בין שני חלקי הפסוק על פי דרשת רבי יונתן? (תוצאה וסיבה)

אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות שנאמר +הושע יד+ שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך הא עון מזיד הוא וקא קרי ליה מכשול איני והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות שנאמר +יחזקאל לג+ ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם (חיה) +מסורת הש"ס [הוא]+ יחיה לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן גדולה תשובה שמארכת שנותיו של אדם שנאמר +יחזקאל יח+ ובשוב רשע מרשעתו הוא יחיה.

אמר רבי יצחק אמרי במערבא (בא"י) משמיה דרבה בר מרי בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם מדת בשר ודם מקניט את חבירו בדברים ספק מתפייס הימנו ספק אין מתפייס הימנו ואם תאמר מתפייס הימנו ספק מתפייס בדברים ספק אין מתפייס בדברים אבל הקדוש ברוך הוא אדם עובר עבירה בסתר מתפייס ממנו בדברים שנאמר +הושע יד+ קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה שנאמר וקח טוב ולא עוד אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב פרים שנאמר +הושע יד+ ונשלמה פרים שפתינו שמא תאמר פרי חובה תלמוד לומר +הושע יד+ ארפא משובתם אהבם נדבה (כאילו הקריב קרבן נדבה)

תניא היה רבי מאיר אומר גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו שנאמר +הושע יד+ ארפא משובתם אהבם נדבה כי שב אפי ממנו מהם לא נאמר אלא ממנו.

גם רבי חמא וגם רבי חניא דורשים את הפסוק בהושע. מה מוסיף רבי חניא על דרשת רבי חמא? (אפילו תשובת היחיד משפיע על כל העולם)

 

נסחי שנית את המשך המשפט: תשובה בשבילי היא כמו... על פי המסר העולה מהתלמוד במסכת יומא דף פו. (מחילה, תיקון העולם, לגעת בכיסא הכבוד, התקרבות לה', גאולה.)

 

 

השל"ה הקדוש, שער האותיות

מתחילה אבוא להציל ממיתה נצחית את הקורא המאמר הזה שאין תשובה למי שחטא חטא זה, ואז החוטא יתיאש ויאמר כאשר אבדתי אבדתי, ויעשה משאלות ליבו ויאמר נואש. אלא באתי לעורר החוטא שיקום בזריזות לעורר תשובה, ואל יתמהמה רגע אחד. כי על כורחך אין דברי המאמר הזה כפשוטו שלא יועיל תשובה, כי אין דבר בעולם שלא יתוקן בתשובה אפילו מי שהוא כפר בעיקר, כמו שלמדו רז"ל מפסוק "שובה ישראל עד ה' אלוקיך"

 

איכה  רבה פרשה ג', ט"ו.

סכות בענן לך. ר' חיננא בר פפא בעא קומי ר' שמואל [בר נחמני] א"ל בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה, מהו סכותה בענן לך מעבור תפלה, א"ל שערי תפלה פעמים פתוחים ופעמים נעולים, כההיא דא"ר יוסף בר חלפתא עתים הם לתפלה, מן הדין קרייא ואני תפלתי לך ה' עת רצון (תהלים סט יד), נמשלה התפלה למרחץ, מה המרחץ הזה פעמים פתוחה פעמים נעולה, כך הם שערי תפלה, פעמים פתוחה פעמים נעולה, אבל התשובה נמשלת לים, מה הים הזה לעולם פתוח, כך שערי תשובה לעולם פתוחים. ומה המרחץ אדם הולך למרחץ לרחוץ והוא מוצא שם אביו או רבו מתבייש והולך לו, כך הם שערי תפלה, אבל הים מוצא רבו או אביו מרחיק עצמו קימעא ורוחץ במקום אחר, כך הם שערי תשובה. ר' יוסי ור' ברכיה ור' חלבו בשם ר' ענן בר יוסף, אף שערי תפילה לעולם פתוחים, מן הדין קרייא, והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע (ישעיה סה כד).

 

האדמו"ר מסלונים שיחות לבני הישיבה לתקופת שובבים עמוד צג

והעיקר הוא הקבלה על להבא המועילה אפילו על עניינים המובא בספרים הקדושים שלא מועיל עליהם התשובה וכמרומז בפרשת השבוע "וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל" היינו במובן הרוחני שראה שהיצר הרע בוער כמו אש בגופו של איש יהודי והוא מלאך ושרף, והסנה איננו אוכל, שבכוח גופו ונפשו של איש יהודי להתגבר עלי. ויאמר אסורה נא ואראה המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה, מהו הכוח הגדול הזה, עד שגילה לו השי"ת  את שמו הקדוש אהי' אשר אהי' היינו שהבטיח הקב"ה להיות עם כל איש יהודי שמקבל על עצמו שמהיום והלאה אהי' ברי' חדש, על פי מאמר רבותינו הקדושים זי"ע שהקב"ה אמר כי אני ה' אהי' אתם ושוכן אתם בתוך טומאתם, עם כל איש יהודי שמקבל תמיד אחרי כל כשלונותיו הרבים ואומר אהי' מהיום והאלה, וזה הכוח שהאש הבוערת לא תשרוף את הגוף והנפש.

 

 

תפילות

לפנייך שתי תפילות. תני כותרת לכל אחת מהן.

סדור תפלה - נוסח אשכנז - ברכות השחר

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקינוּ וֵאלֹקי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּרְגִּילֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְדַבְּקֵנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ. וְאַל תְּבִיאֵנוּ לֹא לִידֵי חֵטְא. וְלֹא לִידֵי עֲבֵרָה וְעָוֹן. וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן. וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן. וְאַל תַּשְׁלֶט בָּנוּ יֵצֶר הָרָע. וְהַרְחִיקֵנוּ מֵאָדָם רָע וּמֵחָבֵר רָע. וְדַבְּקֵנוּ בְּיֵצֶר הַטוֹב וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְכֹף אֶת יִצְרֵנוּ לְהִשְׁתַּעְבֶּד לָךְ. וּתְנֵנוּ הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאֵינוּ. וְתִגְמְלֵנוּ חֲסָדִים טוֹבִים:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַגּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

 

למדני אלוקי, ברך והתפלל
על סוד עלה קמל, על נגה פרי בשל,
על החרות הזאת : לראות, לחוש, לנשום, לדעת,
לייחל, להיכשל.
למד את שפתותי ברכה ושיר הלל
בהתחדש יומך עם בוקר ועם ליל,
לבל יהא יומי היום כתמול שלשום
לבל יהיה יומי עלי הרגל.
                     
(לאה גולדברג)

 

1. מהו ההבדל העקרוני בין שתי התפילות? (אנו מתפללים יום-יום: "יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו, שתרגילנו בתורתך ודבקנו במצוותיך...".

אך לאה גולדברג מבקשת תחושה יומיומית של התחדשות: לבל יהיה יומי עלי הרגל.)
2. מהן הסכנות הטמונות בהרגל? (עשיית דברים בצורה אוטומטית בלי מחשבה ובלי כוונה, שעמום, מצות אנשים מלמודה)

2. כיצד ניתן להתגבר עליהן? (להתחדש ולחדש גם בדברים שגרתיים כדי למנוע שחיקה, לחפש משמעויות נוספות לדברים השגרתיים, להתכוון בעשת עשיית דברים שבשגרה.)

3. מהן יתרונות ההרגל? (הם מתקיימים גם אם אין אנרגיות להשקיע במחשבה על דרך עשייתם או על המניע לעשייתם, הרגל טוב כדי לשמר כדי להתרחק מהרגל רע שיתפוש את מקומו.)

 

4. בתפילת "יהי רצון" ניתן למצוא בקשות מהקב"ה להתמודדות עם היצר  הרע. האם לדעתך ניתן למצוא בה גם הדרכות להתמודדות זו?

 

 

מקורות עזר למורה להובלת הדיון:

* דוד פוקס במאמרו: "תגובה למאמרו של קותי גלעד "יציאת מצרים" -מותחן פסיכולוגי", 

* מאמרו של הרב אליעזר מלמד: "אמירת אמת חלק א'". מתוך פניני הלכה ליקוטים ב' פרק ב' אמירת אמת. 

* מאמרו של הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א: "הדרכות מעשיות בדרכי התשובה". 

* דבריו של יהודה ליבס בהרצאה בשם: " להחזיר לאל את פניו" במכון ון-ליר לרגל הופעת ספרו של יאיר לורברבוים, צלם אלקים: הלכה ואגדה. 

* דף לימוד שחיבר שלומי פרלמוטר בנושא "האם בטל יצר עבודה זרה?" 

* מאמרו של אבי צ'פניק על קהלת  פרק ד' פסוקים ד'-ו'. 

* שיעורו של הרב דרוקמן לבוגרי ישיבת אור עציון לפרשיות ויקהל-פקודי "מראות הצובאות". 

* מאמרו של הרב מרדכי אליהו: "כי תצא למלחמה - מלחמת היצר". א

* מאמרו של הרב רונן נויברט: "רעיונות לפרשת נח"

* שיעורו של נדב וילנר: "קשה באימונים קל בקרב" 

* לקט באורי אגדות ממסכת סוכה בעריכת המכון לחקר האגדה

* עיבוד לסוגיה בתלמוד בבלי מסכת סוכה דף נב עמוד א ניתן למצוא באתר ישיבת סוסיא  

* מאמרו של הרב יצחק בלאו: "יצרו של אדם מתגבר עליו"

* מאמרו של ד"ר אברהם שטינברג: "השקפת היהדות על החיים המיניים".

* שאלה הנושאת את הכותרת: "איך מתמודדים עם מחשבות לא טובות?!" 

* עיון בנושא "בחירה חופשית" דרומא-בית מדרש לסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון

* מאמרו של משה גרינברג: "ואתה הסבת את לבם אחורנית (מל"א יח: לז(". 

* לקט מתשובותיו של הרב שמואל אליהו על שאלות בנושא יחוד במדור שאל את הרב באתר כיפה. 

* מאמרו של הרב נריה מנצור: " לנצח את היצר בכל יום". 

* מאמרו של הרב אריה שטרן: "גדולה תשובה ומעלת יום הכיפורים". 

* פעילות בנושא: הרגלים: לבל יהא יומי עלי הרגל

 


תגיות: תשובה, יצרים, צמיחה, צניעות