בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

אחווה- שיעור פתיחה

עינת סרי לוי, 3/7/2013

מקצוע: תורת חיים
נושא: אני והזולת

 

 

שיעור פתיחה למערך בנושא "אחווה בחז"ל"

 

מטרות השיעור:

1. התלמיד יצור חיבור בין המערך הקודם בנושא "רעות" למערך זה בנושא "אחווה", על-פי דברי המהר"ל בספרו "נתיבות-עולם", כבסיס ופתיחה למערך "אחווה בחז"ל".

 2. התלמיד יבין מה משמעות קשר האחווה מתוך השוואה עם קשר הריעות ויעמוד על הצדדים השונים המאפיינים ומייחדים קשר זה, ועל השלכותיהם האפשריות – כל זה יהווה בסיס לשיעורים הבאים בהם נראה את ההתייחסות ל-"אחווה" בחז"ל.

3. התלמיד יפנים את משמעות האחווה והשלכותיה, מתוך חיבור מסקנותיו ביחס לאפיוני קשר האחווה - לחייו שלו.

 

מקורות:

המהר"ל מפראג – נתיבות עולם – נתיב אהבת הריע:

'בספר משלי(כ"ז): "ריעך וריע אביך אל תעזוב, ובית אחיך אל תבוא ביום אידו, טוב שכן קרוב מאח רחוק". שלמה המלך ע"ה רוצה לומר כי האדם יתחבר בחבר ובריע הטוב, ואל יעזוב אותו ואף ריע אביו לא יעזוב, ואל יבוא בית אחיו ביום אידו, רק(=אלא) אם יחסר לו דבר וירצה לשאול עצה יבוא לריעו - שהוא יותר טוב לו מאחיו. וזה כי הריע שהיה איש רחוק ונתקרב אליו - מזה תוכל לדעת ולהבין כי החיבור הזה הוא גדול יותר, שאם לא כן –לא התחבר אליו, ומפני כך גדול החיבור שלהם. ולא כן אחיו –שאין החיבור שלהם רק(=אלא) מצד שנולדו מן אב אחד, ואין החיבור הזה כמו החיבור של הריעים. .  ועוד יש הפרש כי האח נקרא מצד התולדה, ואין שם האח רק(=אלא) מצד שיש להם אב אחד שהוא התחלה להם, ואין זה מצד עצמם. אבל שם הריעות – הוא מצד החיבור בעצמם, ולפיכך יותר (גדול) חיבור הריעים מן האחים, שהאחים מצד התולדה הם (מן אב אחד) בלבד, ולא מצד עצמם .  .  .  .

אמנם פירוש "ואל תבוא בית אחיך ביום אידו" . . . : שלא יבוא לבית אחיו ביום אידו(=צרתו) כי צער הוא אליו – שכאשר יש לאדם איד ויראה אותו אדם אחר, אפילו הוא אחיו, הוא צער אליו(לאדם שיש לו צרה), אבל (אם) אוהבו וריעו יראה אותו (אז) אין לו צער מריעו – כי אוהבו הוא ואהוב אליו ודבר זה נחת-רוח אליו. וגם זה מוכיח כי גדול האוהב מן אחיו.

ואמר אח"כ "טוב שכן קרוב מאח רחוק" , ורוצה לומר: אף כי בשכנים לא היה הקירוב הזה, שאין השכן בא להיות שכן אליו ולבקש החיבור אליו, ועם כל זה – שייך(קשור) אצל שכן קרוב, שסוף-סוף(= בסופו-של-דבר) יש להם קירוב כאשר(=שהרי) הם שכנים ביחד. אבל האח - אין חיבור שלהם מתחברים, כי יקרא "אח" בין שהוא קרוב ובין שהוא רחוק. ולא כן השכן – כי לא נקרא "שכן" רק(=אלא) אם הוא קרוב, ומפני כך השכן הוא יותר טוב . . . '

 תמצות המקור - מתוך פסוק שמופיע במשלי, מתייחס המהר"ל ל-3 סוגי קשרים: ריע, שכן, ואח. הוא מתייחס בעיקר לקשר של הריעים, וגם לקשר של שכנים כקשר 'גדול' או 'טוב' יותר מקשר האחים. בהשוואה ביניהם מתייחס לממדים הבאים:

א.האם החיבור הוא ישיר = מצד עצמם, או עקיף = דרך מישהו אחר?

ב. האם הקשר מחייב קירבה נפשית/רגשית, או שיכולים להיות מבחינה נפשית/רגשית רחוקים זה מזה?

ג. האם הקשר הוא מתוך בחירה או מתוך הכרח ונסיבות החיים? 

        

מערך שיעור:

  1. נפתח בלימוד של המהר"ל. הלימוד 'יתבצע' בחברותות וילווה בשאלות עליהן תתבקשנה החברותות לענות בכתב.
  2. נעבור ללימוד המהר"ל  בפורום הכיתתי –ישיבה במעגל- תוך התייחסות לתשובות החברותות ולתובנות אשר עלו להן מתוך הלימוד, ודיון אשר יתפתח סביב הנושא.  
  3. מתוך הלימוד המשותף ננסה להגיע להגדרת אפיוני קשר האחווה, וכן ננסה להעלות יחדיו מה הן ההשלכות המעשיות אשר לדעתנו מתאים שתהיינה לסוג קשר כזה – נרשום את האפיונים ואת ההשלכות על הלוח.
  4. עבודת כיתה/בית (תלוי בזמן המוקצב) – מכוונת בעיקר ליישום ולהפנמת הנלמד ע"י חיבורו לחיים האישיים של התלמיד.

 

פירוט מערך השיעור:

  1. שאלות לליווי הלימוד בחברותות:

א.המהר"ל מתייחס ל-3 סוגי קשרים: ריע, שכן, ואח.

כיצד הוא מאפיין את קשר הריעות וכיצד את קשר האחווה? התייחסנה ל-3 המימדים הבאים (ניתן בטבלה):   

*האם הבסיס לקשר ביניהם הוא ישיר או עקיף(דרך אדם אחר)?          

*האם הקשר ביניהם הוא מתוך בחירה?

*האם הקשר ביניהם מחייב קרבה נפשית או רגשית?

 

ב. לדעת המהר"ל איזה קשר הוא "גדול" או "טוב" יותר? מדוע?

 

ג. המהר"ל מזכיר מקרה בו: "יחסר לו דבר וירצה לשאול עצה" ואומר שבמקרה כזה אדם "יבוא

            לריעו". וכמו-כן: " שכאשר יש לאדם איד ויראה אותו אדם אחר, אפילו הוא אחיו, הוא צער

            אליו(לאדם שיש לו צרה), אבל (אם) אוהבו וריעו יראה אותו (אז) אין לו צער מריעו – כי

            אוהבו הוא ואהוב אליו ודבר זה נחת-רוח אליו..."

האם אתן מסכימות עם המהר"ל? כיצד כל אחת מכן הייתה נוהגת במקרים הנ"ל: האם הייתן פונות לאח/ות או לחבר/ה? מדוע?  דברנה על-כך ושתפנה זו את זו.    

 

ד. "…כי יקרא 'אח' – בין שהוא קרוב, ובין שהוא רחוק…" – המהר"ל מתייחס לנקודה זו כאל סוג של חיסרון. האם אתן יכולות למצוא בה גם צד של יתרון? מה כן יש בסוג כזה של קשר?

        

מחוון תשובות:

  א. ריע - הקשר הוא מתוך בחירה: "היה איש רחוק ונתקרב אליו"

        מחייב קרבה נפשית ורגשית: "אוהבו הוא ואהוב אליו"

        הבסיס לקשר הוא ישיר: החיבור הוא "מצד עצמם"

אח -  הקשר הוא מתוך הכרח: "מצד התולדה"

              לא מחייב קרבה נפשית/רגשית: "יקרא אח בין שהוא קרוב בין שהוא רחוק"

              הבסיס לקשר הוא עקיף: "מצד שיש להם אב אחד שהוא התחלה להם, ואין זה מצד עצמם"

ב. לדעת המהר"ל הריעות היא קשר "גדול" ו"טוב" יותר מכיוון שהיא חיבור ישיר הנעשה מתוך בחירה,   

והיא כוללת בתוכה רגשות אהבה. הוא מסיק זאת אף מתוך הדוגמאות שמביא בהן אדם יעדיף לפנות או להיות עם ריעו ולא עם אחיו בעת צרה, כאשר חסר לו משהו או כאשר רוצה בעצה.

ג. שיתוף בחברותות....

ד. המאפיינים אליהם מתייחס המהר"ל בדבריו אלו הינם בעצם ההכרח וחוסר הבחירה. אח הוא אח בין שבחרת בו ובין שלא. אח תמיד יישאר אח בין שקרובים אתם ובין שרחוקים. אמנם מחד - זה אומר שקשר  של אחווה אינו מחייב קרבה ואהבה, אך מאידך – יש בו בקשר מסוג זה מחויבות וביטחון, סוג של קשר ש-"אינו תלוי בדבר". חברים יכולים להפסיק להיות חברים מכל מיני סיבות: מריבות וכעסים, כיוונים שונים בחיים, אנשים משתנים, וכד'. ואילו אחים תמיד יישארו אחים – כעסים וכיוונים שונים לא ישנו זאת, מכיוון שמלכתחילה הסיבות לקשר ביניהם לא היו אהבה וקירבה. אמנם יש פעמים שהיעדר האהבה והקרבה גורמים לכך שלא יהיה ביניהם קשר כלל, אך נראה שיש סוג כזה של קשר המבוסס על הכרח אשר יכול להביא עימו מחוייבות, ערבות, ביטחון, אחריות וכד' (כאן כבר גלשתי לכיוון אליו ננסה לכוון באיסוף הלימוד המשותף והגדרת קשר האחווה והשלכותיו).

 

2. לימוד משותף – במעגל:

נקרא ביחד את המהר"ל ונתייחס לשאלות. ניתן מקום להשמעת התשובות של החברותות (ניתן לערוך את הטבלה המתבקשת בסעיף א' על הלוח), ונפתח דיון קצר בו נשמע דעות שונות לגבי יחסו של המהר"ל לסוגי הקשרים "ריעות" ו-"אחווה" (אפשר גם ל להתייחס ל-"שכנות" אם עולה בקבוצה). 

 

3. הגדרת אפיוני קשר האחווה והשלכותיו המעשיות האפשריות:

מתוך התשובות לשאלות ומתוך הדיון ננסה להגיע לכמה נקודות המאפיינות את קשר האחווה. הכיוון הוא: קשר שנוצר לא מתוך בחירה אלא מתוך הכרח, נובע מלכתחילה לאו דווקא מהחיבור הישיר אלא מכך שיש לאחים הורים משותפים, הקשר לא מחייב קרבה ואהבה – אחים יכולים להרגיש רחוקים מאד זה מזה, קשר בלתי-תלוי בגורמים שונים ומשתנים: מתמיד מחוייב ומחייב, ועוד....

קשר בין אחים מתפתח במהלך שנים רבות של קרבה פיזית, שינהם גרים יחדיו בבית הוריהם. קרבה רבה זו יכולה להתפתח לשיתוף עמוק או לחילופין למתח ותחרות. דווקא בגלל הקרבה הרבה, סביר להניח שהן השיתוף והן המתח יהיו בעוצמות גבוהות.

ההשלכות המעשיות האפשריות לקשר מסוג זה המערב בתוכו ערבות, מחויבות, ואחריות אשר אינם 'תלויים בדבר': *יכול להיות שבשגרת החיים הרגילה, אדם יעדיף לפנות לחבריו בשיתוף ובבקשת עצה אך כאשר מדובר באיזשהו משבר רציני, היזקקות כלכלית/רפואית/משפטית וכד' – אז דווקא המחויבות והאחריות המשתלשלים מהאחווה יגרמו לאדם לפנות לאחיו, ולאח לצאת לעזרת אחיו – אפילו אם אינם קרובים זה לזה בד"כ  *מקרים אשר יכולים לגרום לחברים לנטוש את האדם ואז הוא יפנה לאחיו  *מקרים בהם לא נעים לפנות לחברים על-אף האהבה והקרבה, ולאחים כן –גם כשהם 'רחוקים'   *ועוד...   

 

4. עבודת בית/כיתה:   האם את יכולה להיזכר בסיטואציה בה בחרת לפנות לאח/ות ולא לחבר/ה?

אם כן: מה אפיין סיטואציה זו? מדוע בחרת לפנות דוקא לאח/ות ולא לחבר/ה?

אם לא: נסי לשער מדוע בחרת תמיד לפנות לחבר/ה? מה חסר לך בקשר האחווה?

 


תגיות: חברות, משפחה