בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

חובות ההורים כלפי ילדיהם

אתי שילה בן ישר, 26/6/2013

מטרות היחידה:

עמידה על מקור מחויבות ההורים כלפי ילדיהם

הבנת הצורך בחקיקה הקובעת את חובות ההורים כלפי ילדיהם

הכרת חובות ההורים כלפי ילדיהם

מקורות החובה בפרק זה הם: קידושין כט, הרב חיים דוד הלוי

 

מהלך היחידה: (בסוגריים-תשובות התלמידים)

 

1. פעילות פתיחה: דיון בפסק דין העוסק בחובות ההורים כלפי ילדיהם

 

2034/98 אמין נ' אמין

א. למערער שלשה ילדים, המשיבים. סמוך ללידת הבן הצעיר התאבדה האם. הילדים הועברו למוסדות חינוך והתגלגלו עד להתבגרותם ממוסד למשפחה אומנת ובחזרה למוסד, וממוסד למוסד וחוזר חלילה. הם הופרדו זה מזה וגורלם היה רע ומר. הם התדרדרו ככל שבגרו במורד הסמים והעבריינות. הבנים והבת מפנים אצבע מאשימה כלפי אביהם שהפנה להם עורף במשך כל ילדותם וכל נעוריהם ועד עצם היום הזה. הילדים שביקשו והתחננו ליחס אבהי, נתקלו בקיר אטום מצד אביהם. התברר כי הסיבה העיקרית לניתוק נעוצה בהסכם שעשה האב עם אשתו השניה, לפיו יבנו את ביתם החדש ללא יסודות מן העבר, האב ינתק קשר עם ילדיו מנשואיו הקודמים וכך תנהג גם האשה לגבי ילדיה מנישואים קודמים. הם לא נתנו דריסת רגל לילדים בביתם. הילדים ראו בעיניים כלות, כיצד האב מרעיף את אהבתו על שני בניו שנולדו לו מאשתו השניה וכיצד דאג לחינוכם והם זנוחים ועזובים לנפשם. מומחים העידו על הנזק הנפשי החמור שנגרם לילדים כתוצאה מהתנהגות האב. לפי חוות הדעת נגרמו לשני הבנים נכות בשיעור של 50% לפי סעיף 34(ה) לתקנות ביטוח לאומי ולבת נכות בשיעור של 70%. המומחה הרפואי קבע כי הנכות קשורה לדחייה הקשה של האב כלפי הילדים.

1. האם בית המשפט יכול להכריח אב להיות בקשר עם ילדיו ולדאוג להם? (יש לאב חובות כלפי ילדיו, כי הוא הביא אותם לעולם.)

2. האם ראוי שיהיו חוקים המסדירים את חובות ההורים כלפי ילדיהם?

(הבסיס לקשר בין הורים וילדים הוא טבעי וצריך להיות מבוסס על אהבה וכבוד. כדי שלא כל אחד יפרש את ביטויו המעשי של  בסיס זה, יש צורך בחוקים מחייבים. זאת, בדומה לכתובה.)

3. באילו תחומים צריכים לדעתך לבוא לידי ביטוי חובות ההורים כלפי ילדיהם? (יחס ראוי, חינוך, ביטחון פיזי, ביטחון נפשי, דאגה לצרכי הפיזיים והנפשיים של הילד)

 

 

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (התשכ"ב-1962)

סעיף 15 תפקידי ההורים

אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצורכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו.

סעיף 17 קנה מידה לחובת ההורים

באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין.

 

פקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח 1968  

סעיף 35 רשלנות

עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח-יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח-יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה.

האם פעל האב על פי החוק? הסבירי. (לא. האב נהג ברשלנות. הוא לא דאג לחינוך ילדיו וגם לא דאג לצרכיהם הנפשיים.)

 

היחס שבין הורים לילדים איננו מסתכם בעובדה הפיזיולוגית שההורים הם שהביאו את הילד לעולם. חז"ל מיסדו את היחס הזה והטילו על ההורים חובות מסוגים שונים המסמנים את היחס המהותי שבין דוד לדור: דאגה לצרכיו הפיזיים והרוחניים של הדור הבא. בפרק זה נבחן את האופן בו הגדירו חז"ל את החובות המוטלות על ההורים וננסה להבין כיצד חובות אלו מתיישמות בעולם המודרני בו אנו חיים.

ביהמ"ש המחוזי הגיע למסקנה כי המשיבים זכאים לפיצויים מאביהם שגרם להם נזקים נפשיים חמורים כתוצאה מזניחתו אותם וקבע את שיעור הפיצויים. הערעור נדחה.

ב. ביהמ"ש פסק כי בהתנהגותו המתנכרת הפר האב הן חובות חקוקות כלפי ילדיו והן את חובות הזהירות המוטלת עליו מכח סעיף 35 לפקודת הנזיקין. באשר לחובות החקוקות קבע ביהמ"ש כי הן מצויות בסעיפים 15 ו-17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות וכן בסעיפים שונים בחוק העונשין. הפרתן של חובות אלה, כך נקבע, היא הפרת חובה חקוקה במובן הוראת סעיף 63 לפקודת הנזיקין, עוולה המזכה את הנפגעים ממנה בפיצויים. צדק ביהמ"ש המחוזי בכך כי החובה של ההורים על פי הוראת סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית אינה מוגבלת לצרכים חומריים בלבד. נאמר בסעיף במפורש כי אפוטרופסות ההורים "כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלוח יד בעבודתו" וכו'. על פי נוסח ההוראה שבסעיף 15 אין החינוך מתמצה בדאגה ללימודים או להכשרה מקצועית, אך גם אילו היה מוגבל ללימודים להכשרה מקצועית הרי כאן האב נכשל אף במילוי חובה מצומצמת זו. כל שכן, שניתוק הקשר המוחלט עם ילדיו הוא הפרה חמורה של החובה לדאוג לצרכי הילדים באופן כללי, ולחינוכם באופן מיוחד.

ג. אכן, אין חוק הכשרות המשפטית דורש הצלחת ההורים בדאגתם לחינוך הילד אלא לנהוג לטובת הקטין. יתירה מזאת המחוקק אף טרח להקים להורים חסינות מה בסעיף 22 לחוק הכשרות שלפיו "ההורים לא יישאו באחריות לנזק שגרמו לקטין תוך מילוי תפקידי אפוטרופסותם, אלא אם פעלו שלא בתום לב...". מבלי להיכנס לשאלה אם תום הלב נבחן על פי המבחן האובייקטיבי או הסובייקטיבי, אין להטיל ספק בכך כי האב נהג כפי שנהג לא מתוך כוונה לקדם את טובת ילדיו, אלא מתוך נימוקים של אינטרס אישי מובהק. כך שאין לאב כל הגנה מכח הוראת סעיף 22 לחוק הנזכר.

ד. לעומת זאת ספק אם יש למצוא אצל האב גם הפרת החובות המוטלות מכח דיני העונשין. אמנם, אין מניעה עקרונית כי העבירות המנויות בחוק העונשין יקימו חובות חקוקות במובן סעיף 63 לפקודת הנזיקין, אך אין לומר, בהתחשב בניסוח ההוראות הפליליות, כי תחום תחולתן הוא מעבר לדאגה לצרכים החומריים המפורטים בהן.

ה. צדק ביהמ"ש כי בהתנהגותו של האב יש משום הפרת חובת זהירות כלפי הילדים, במובן סעיף 35 לפקודת הנזיקין, ומאחר שנגרם כתוצאה ממנה נזק לילדים, נתקיימו היסודות של עוולת הרשלנות. המחדלים של האב עולים כדי התנהגות בלתי סבירה, בלשון המעטה. האב העלה את הטענה של "המדרון החלקלק" שמשמעותה כי בהכרה העקרונית באחריותם המשפטית של הורים כלפי ילדים לנזקים נפשיים לא יהיה גבול לתביעות פיצויים. אולם, לביהמ"ש ישנם "שסתומי בטחון" רבים בהפעלת הטכניקות השונות להטלת אחריות, והוא יוכל למיין את המקרים בהתאם לחומרתם. צדק ביהמ"ש המחוזי בקבעו כי ישנם היבטים מסויימים בחיי משפחה, שהכרעה שיפוטית זרה להם, וראוי שתשאר כך. אין להעלות על הדעת כי קטין יוכל לתבוע את הוריו בנזיקין, בגין נזק נפשי שנגרם לו בעקבות גירושי ההורים ופירוק התא המשפחתי, למרות שנזק כזה בדרגה זו אחרת צפוי וידוע ברבים. על רקע כלל השיקולים יש לומר שצדק ביהמ"ש המחוזי שנתמלאו היסודות הדרושים בשיטתנו להטלת אחריות בנזיקין.

(בפני השופטים: אור, זמיר, אנגלרד. החלטה - השופט אנגלרד, הוסיף השופט אור. עו"ד ישראל שלו למערער, עוה"ד שלמה קוחלי וגב' שרה שוורד למשיבים. 4.10.99)

 

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף כט עמוד א

דת"ר האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות וי"א אף להשיטו במים רבי יהודה אומר כל שאינו מלמד את בנו אומנות מלמדו ליסטות ליסטות ס"ד אלא כאילו מלמדו ליסטות .

 

1. באילו תחומים באים לידי ביטוי חובות האב לבנו? (כלכלי, חינוכי ודתי)

2. חלקי את חובות האב לשתי קבוצות. מהו הקריטריון על פיו חלקת את החובות? (למולו, לפדותו-פדיון הבן, ללמדו תורה-חובות המתבצעות בגיל צעיר , כשהבן לא יכול לעשותן בעצמו. להשיאו אשה, ללמדו אמנות-חובות הנעשות בגיל מבוגר. להשיטו במים-התנהל דיון בכיתה לאלו משתי הקבוצות שייכת חובה זו.)

3. אילו שאלות מתעוררות למקרא דברי התלמוד? (א. מדוע כשהבן בוגר, על האב לעשות דברים שהבן יכול לעשות בעצמו? ב. האם אפשר להכריח בן להינשא או ללמוד מקצוע?)

 

4. על אילו שאלות שעלולות להתעורר למקרא דברי הגמרא ניתן למצוא תשובות בדברי הרב חיים דוד הלוי? (אם האב גידל את בנו כראוי, ויצר קירבה ביניהם, ממילא ירצה הבן שאביו יהיה מעורב בנישואיו ובתהליך רכישת מקצוע.)

 

הרב חיים דוד הלוי, קיצור שולחן ערוך מקור חיים, חינוך הבנים, עמ' 318-317:

האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אישה וללמדו אומנות, ויש אומרים אף להשיטו במים.

ב. ללמדו תורה כאמור: ולמדתם אותם את בניכם. וחייב לשכור מלמד לבנו ללמדו תורה. והמוסר בניו למלמדים, חייב למוסרם בידי מורים יראי ה' שומרי תורה ומצוות. אבל המוסרם לידי מורים פורקי עול תורה ומצוות, חוטא הוא בנפשם, ועתיד הוא ליתן את הדין על כל חטא אשר יחטאו בעתיד בכל ימי חייהם, כי הוא הגורם להחטיאם.

ואף שעתה כל אדם מוסר בניו ללמוד תורה בידי מורים ממונים על כך, אעפי"כ החובה והמצווה העיקרית מוטלת עליו ללמדם תורה ויסודות האמונה. וכל דבר הנמסר מפי האב נכנס ללב הבן באמון מלא ובביטחון פשוט, כי יודע ומרגיש הבן כמה אביו אוהבו ולא ינחילהו שקר. ויקיים המצווה ללמדו תורה בלילה ובשבתות וימים טובים.

מצוות חכמים שישיא אדם בניו ובנותיו סמוך לפרקם. ציוו חכמים שייתן אדם מנכסיו מעט לבתו כדי להינשא.

ר' יהודה אומר כל מי שאינו מלמד את בנו אומנות כאילו מלמדו ליסטות, שכיוון שאין לו אומנות ויחסר לחמו ילך בפרשת דרכים וילסטם את הבריות.

חייב כל אדם לחנך את בניו ולהרגילם לקיים את המצוות שעתיד להתחייב בהן לכשיגדל. וכן לחנך את הבנות למצוות שעתידה להתחייב בהן כשתגדל. ויש אומרים שמצוות חינוך מוטלת גם על האם. ועיקר חינוך הבנים אינו בדברים בלבד, או בזה שירכוש להם לולב טלית ותפילין, אלא בכך שיקיים האב מצוות ה' בנוכחותם, וממנו יראו בקטנותם, וילמדו לעשות כשיגדלו.

חובת חינוך הקטן במצוות הוא עד גיל שלוש עשרה לבן, ושתים עשרה לבת. מכאן ואילך הרי הם חייבים במצוות כגדולים מכוח חיוב עצמי. ואעפי"כ אין ההורים פטורים לעולם מחובתם להשגיח על בניהם ובנותיהם ולחנכם בדרך ה' ותורתו, וכל זמן שידם תקיפה עדיין עליהם יהיו זהירים להוכיחם. אלא שאחרי שגדלו יוכיחם במתק שפתים בלבד ובדברים רכים ונוחים.

הדרך המובחרת ביותר היא ללמד את הבנים תורה בישיבות, ואין כלימוד התורה לחנך בה לקיום מצוות ולעידון המידות. וגדול שכר ההורים הטורחים בחינוך בניהם, גם בעוה"ז שרואים מהם נחת, וגם לעוה"ב. וכדברי רבותינו על הפסוק: "יסר בנך וינחך ויתן מעדנים לנפשך". למד בנך תורה ויניחם מדינה של גהינם, ויתן מעדנים לנפשך שיכניסך לגן עדן עם הצדיקים.

 

 

כתובות מ"ט ע"ב:

אמר רבי אילעא אמר ריש לקיש משום רבי יהודה בר חנינא: באושא התקינו שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו כשהן קטנים... תא שמע:

כי הווה אתו לקמיה דרב יהודה (=כשהובא לפני רב יהודה עניינו של אב שאיננו זן את בניו ואת בנותיו כשהן קטנים) אמר להו (= אמר להם) יארוד ילדה ואבני מתא שדיא (= תנין ... והוא אכזרי על בניו... הוליד תולדותיו והטיל פרנסתן על בני העיר- רש"י, שם). כי הוה אתו לקמיה דרב חסדא (=כשבא עניין כזה לפני רב חסדא) אמר להו: כפו ליה אסיתא בציבורא וליקום ולימא עורבא בעי בניה וההוא גברא לא בעי בניה (=אמר להם: כפו מכתשת על פיה ויעמוד זה על גב שוליה בגובה שישמעו קולו ויכריז על עצמו שהוא רע מן העורבים...- רש"י שם, שעורב זן את בניו ואותו אדם איננו זן את בניו)

כיצד דברי הגמרא עשויים לסייע בהכרעת הדין של המקרה, שהובא בחילת היחידה? (האב בהתנהלותו גרם למדינה להוצאות על אחזקה וטיפול בילידיו האב מתנהג בניגוד לטבעם של יצורים חיים.)
 
 

ספר חסידים:

איש ואשתו  שאוהבין ילדיהן ויש להן ומפרנסין אותן ומרחמין עליהן הרי אין זכות וצדקה כי מאהבתן עושין לו כן... ואם לא יהיו מרחמין על ילדיהן ולא מפרנסים אותן ואין לילדיהן מאומה או שמכין אותן שלא לצורך... גדול עוונם מנשוא" (ס' קנ"ה, עמ' קנ"ח-ט(

 

מקורות עזר למורה להובלת הדיון:

* חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ופקודת הנזיקין. 

* מאמרו של בנימין וורצמן: "ללמד את אומנות נשיאת האישה"

 


תגיות: משפחה, נתינה, אחריות