בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

פתיחה למס' קידושין- משמעות הקנין

הרב דוב ברקוביץ', 15/6/2012

מקצוע: תלמוד
נושא: פתיחה למס' קידושין- משמעות הקנין

הקדמה

א. מערכת השיעורים שביחידה הראשונה מתמקדת ביסודות הקניין בפסוקי המקרא. אני מציע לפתוח את השנה בלימוד תורה שבכתב לא רק בגלל הצביון "הקל, הנגיש והמעניין" שלו לעומת המקובל בעיני התלמידים בכל הנוגע ללימוד תורה שבעל פה. זוהי שיטת בחינת "לכתחילה" בכדי להשיג מטרות מהותיות ביותר בהתוות דרך מעמיקה ומעשירה במפגש התלמיד עם התורה שבעל פה.

הלימוד של פסוקי התורה שבכתב כרקע לדיונים במשנה ובגמרא חושף מושגי יסוד ועקרונות תורניים לפני העיסוק בפרטי הלכה ובירורם הלמדני. עקרונות אלו מעצבים מערכת של "כללים" המפרנסת ומכוננת מערכת הפרטים ההלכתיים בכל אחד מתחומי בתורה.

יכולת התלמיד לראות את הזיקה שבין מערכת הכללים לבין מערכת הפרטים יוצרת ראיית הרצף בין תורה שבכתב לתורה שבכל פה, ערך חיוני בפני עצמו.יחד עם זאת יכולת זו יוצרת ראיית חיבור העומק במצוות התורה בין מישור המשמעות שבתורה - התוכן "הנבואי" – נפשו של התלמיד והבירורים הפרטניים שבסוגיות התלמוד.

ב. בחלק מהישיבות מקובלת הדעה בכל הקשור ללימוד מסכת קידושין לדלג על סוגיות הקניינים בהתחלת המסכת, ולהתחיל את הלימוד ממשנת "כל מצוות האב על הבן" בדף כט. משנה זו והסוגיות בגמרא שם עוסקות בעיקר ביחסי משפחה, ובהמשך במצוות התלויות בארץ. הן מצטיירות כ"רלוונטיות" יותר מהעניינים המשפטיים המתבררים בסוגיות הקניינים. ההנחה החינוכית הברורה בהצעה שלפניכם אינה כזאת. לדעתנו, התכנים התורניים הנידונים בבירורי המשנה והסוגיות הראשונות של המסכת בענייני קניין מהווים פתח ליסודות ראשוניים במעלה שבכוחם לעצב את נפשם של התלמידים באופן שאין דומה לו – ובנוסף להוות מסגרת לשיחות ודיונים שייהנו ויעסיקו מאוד את התלמידים.

ג. על פניו הנושאים הלמדניים המובהקים בנושא הקניינים עולים בעיקר בסוגיות העוסקות בקניינים השונים התקפים בקניין עבדים, בהמות, מיטלטלין וקרקעות. הסוגיות הראשונות במסכת מבררות את יסודות האישות, ורק באופן אגבי את יסודות הקניין. על כן יש לשאול אם לימוד של פסוקי הרקע בעניין הכללי של קניין מהווה הקדמה נכונה ללימוד של המשנה הראשונה והסוגיות הראשונות של המסכת העוסקות במהות הקידושין. לאמתו של דבר שאלה זו, המתודית – חינוכית,  נוגעת בשורש של ה"מוחין" של התורה שבעל פה בכל הקשור לפתיחתה של המסכת. מהי המשמעות של החיבור המיוחד שחברו חז"ל בין לשון קידושין לבין לשון קניין? והשאלה הנגזרת מכך – למה רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, בחר להתחיל את הדיון בבירור יסודות פעולות הקניין דווקא בקניין אישה? למה הוא בחר לשלב את הדיון ההלכתי אודות יצירת המעמד של "אשת איש", יסוד בניין המשפחה, בסדרה של משניות שעל פניהן דנות בפעולות שוק ומסחר? אם נניח שהנחות היסוד בעריכת התורה שבעל פה הנן מהותיות לנושא התורני הנידון, נצטרך לקבל כהנחת פתיחה שרבי, ורבותיו מגדולי התנאים, הבינו את נושא הקניין כחלק מהותי מהבנת נושא הקידושין ואת מושג הקניין בהתהוות האישות כבסיס למושג הקניין הכללי. 

ד. בהמשך להערה הקודמת יש לדון מבחינה חינוכית בנתח שיינתן במסגרת השיעורים לשאלות העלולות להתעורר בגלוי - או לקנן בלב ובנפש של חלק מהתלמידים - מעצם השימוש של חז"ל בפעולת קניין השייך לתחום השוק והמסחר בכדי ליצור מצד ההלכה את המסגרת של קשר אישות. שאלה זאת עלולה להתעורר מתוך השפעת הסביבה המשפחתית או הקהילתית בה חלק מהתלמידים חיים היום. יתר על כן, הבחירה להתחיל את לימוד מסכת קידושין מההתחלה, וללמוד אותה מתוך התמודדות עם נושא הקידושין כקניין, מחייב יחס טבעי, פתוח ובשל לנושא ההתקשרות בין איש ואישה. המציאות בין תלמידנו היום היא מורכבת, והאווירה בכתה מושפעת מגורמים רבים, חלקן לא חיוביות בעליל. יש מקום לראות את הלימוד של הסוגיות הראשונות של המסכת כהזדמנות ייחודית להעלות את כל הנושאים הרגישים הללו לא רק במסגרת שיעור חינוך או שיחה פרטית, אלא גם על בסיס ה"לינה בעומקה של תורה". כמובן, כל זאת מותנה ביכולת הר"מ להכיר בטיב התלמידים, בבגרותם, באווירת השיח הכנה שבישיבה בכלל ובטיב הקשר הקיים בינו לבין התלמידים בשיעור שלו.

 

יחידה א – הקניין כיצירה –שני שיעורים עד ארבע שיעורים

חלק א - המשמעות הבסיסית של השורש "קנה" היא "יצר", והוא מתאר פעולת יצירה של ה' המכונן יחס בו הבורא יספק את צורכי הנברא והנברא יקיים את רצון ה'.

אביא כמה דוגמאות ללימוד עם הכתה הממחישות עניין זה:

 

בראשית יד

 (יט) וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:

(כב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

רש"י שם, יט: קונה שמים וארץ - כמו (תהלים קלד ג) עושה שמים וארץ, על ידי עשייתן קנאן להיות שלו:

 

שמות טו

 (טז) תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ

 

דברים לב

 (ו) הֲלַה' תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ.

 

משלי ח

 (כב) ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז.

 

גם בלשון חז"ל הפעולה של "קנה" מתייחסת לפעולת יצירה של ה':

משנה מסכת אבות ו, י

חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו ואלו הן: תורה קנין אחד, שמים וארץ קנין אחד, אברהם קנין אחד, ישראל קנין אחד, בית המקדש קנין אחד.

•תורה קנין אחד מנין? דכתיב (משלי ח') ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז.

•שמים וארץ קנין אחד מנין? שנאמר (ישעיה ס"ו) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי; ואומר (תהלים ק"ד) מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך.

•אברהם קנין אחד מנין? דכתיב (בראשית י"ד) ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. •ישראל קנין אחד מנין? דכתיב (שמות ט"ו) עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית; ואומר (תהלים ט"ז) לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם.

•בית המקדש קנין אחד מנין? שנאמר (שמות ט"ו) מקדש אדני כוננו ידיך; ואומר (תהלים ע"ח) ויביאם אל גבול הר קדשו הר זה קנתה ימינו:

 

לעתים יש למצוא בפסוקים ובדברי חז"ל שימוש דומה המתייחס לא למעשה היצירה של ה', אלא למעשה היצירה של בני אדם. למשל:

בראשית ד

 (א) וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה':

רש"י: את ה' - כמו עם ה', כשברא אותי ואת אישי הוא לבדו בראנו, אבל בזה שותפים אנו עמו:

 

ישעיהו א

 (ג) יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן:

רד"ק: שור קנהו - זכר הבהמות שהן גדלות עם האדם לעבודתו ואף על פי שאינן בני דעת בכוח ההכרה שיש בהם לרחק מן הנזק ולקרב אל התועלת יכירו מי שייטיב להם תמיד והם הבעלים ושבים לביתם ולמקום מאכלם כשבאים ממלאכתם ואין פירוש קונהו קונה אותו בדמים לבד אלא המגדלו ועושה לו צרכיו תמיד וכן אביך קנך וכן אמר קונה שמים וארץ.

 

משלי ד

(ה) קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה אַל תִּשְׁכַּח וְאַל תֵּט מֵאִמְרֵי פִי:

(ז) רֵאשִׁית חָכְמָה קְנֵה חָכְמָה וּבְכָל קִנְיָנְךָ קְנֵה בִינָה:

 

משלי טו

 (לב) פּוֹרֵעַ מוּסָר מוֹאֵס נַפְשׁוֹ וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת קוֹנֶה לֵּב:

 

משנה מסכת אבות ד, יא

רבי אליעזר בן יעקב אומר העושה מצווה אחת קונה לו פרקליט אחד, והעובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד...

 

משנה מסכת אבות א, ו

 …יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וקנה לך חבר.

 

חלק ב - אחרי העיון בפסוקים הללו ובשמועות חז"ל - או יחד עם העיון -  יש לבחור - או לתת לתלמידים לבחור - בכמה דוגמאות מתוך הרשימה, ולשאול עליהן: מהו אופי הדבר הקנוי? איך בדיוק הוא נקנה ומה מהווה פעולת "הקניין"? ובעיקר, מהו אופי הקשר הנוצר בעקבות פעולת הקניין בין הקונה לדבר הקנוי?

שאלות אלו נשאלות לא רק למטרת קיומו של דיון פתוח שיקל על העומס של הלימוד היותר עיוני. הן עוזרות לנו לחשוף את עיקר עניין הפסוקים ושמעוות חז"ל. מתוך כך, הן גם מהוות הקדמה הכרחית ללימוד המשנה והגמרא המבררות את השאלות האלו.

הדוגמאות כמו "קנה לך חבר", "קנה חכמה" ו"שומע תוכחת קונה לב" ובעיקר "קניתי איש את ה' " ו"קונה שמים וארץ" הן מפתיעות – מה, בכלל, שייך פעולת "קניין, במקרים אלו? מה תוכנו של השימוש במילה ,קניין" בהקשרים אלו, ומה תובנה ומשמעותה של פעולות הקניין המיוחדות בכל מקרה ומקרה? שיחה סביב עניינים אלו פותחת באופן חיוני ביותר את מרחב המושג "קניין" כפי שמקורות התורה השתמשו בו. ממילא, ומתוך כך, הדיון יהווה בסיס מדויק לבירור מושגי היסוד בקניינים המתבסס על שימושים אלו בהקשר ההלכתי המובהק של פתיחת המסכת.

 

חלק ג – שתי הפרשיות המרכזיות להמשך הלימוד הנן פרשת לידתו של קין בבראשית פרק ד ופרשת מלחמת אברהם בארבעת המלכים בבראשית פרק יד.

1. בפרשיה הראשונה התורה משתמשת לראשונה בפעל "קנה", ובאופן בולט דווקא בהקשר של פעולת אדם, יכולת הלידה של חוה, "אם כל חי". יש לעמוד על הפירושים השונים הניתנים במפרשים לקריאת חוה עם החוויה של הלידה הראשונה, "קניתי איש את ה' ", ולנסות יחד עם הכתה לתאר את התוכן של קריאה זו לפי הפירושים השונים. בעיקר, יש להבליט את העובדה החד משמעית שהמשמעות של "קניין" אינה שייכת למה שאנו מצפים - לתחום החנות, הקניון, השוק והמסחר. בפעם הראשונה בו התורה משתמשת בפעל "קנה" כוונתה היא ליצירת חיים חדשים על ידי האדם בשותף עם ה'. בדברי חוה, ובסיפור כולו, מתגלים שני יסודות  על אודות התשתית המושגית של ה"קניין". ראשית, ה"קניין" נוגע בבריאת החיים עצמם, ובבעלות הקשורה לעצם התהוות החיים - ברחם האם, ביבול השדה ובפוריות הבהמה - ולאחר מכן, בדרך ההתייחסות של האדם למציאות זו. שנית, ה"קניין" אינו מתייחס ביסודו לפעולה בהקשר משפטי של העברת חפץ מאדם לאדם, אלא לקשרי משפחה, ובמיוחד להורות, בה מציאות ה"בעלות" אינה נובעת מפעולה בהקשר של מסחר ושוק, אלא בדומה לבורא עצמו, במעשה של יצירה והמתחייב ממנה.

יש גם להעמיק את מה שפתחנו בדיון הקודם, הראשוני, על הצורות השונות של פעולת הקניין, ועל אופי המיוחד של היחס והקשר שפעולה זו יוצרת בין ה"קונה" לבין הדבר "הקנוי" - במקרה זה בין אימא לילד. מהי המשמעות של "קניין" שאימא חשה כלפי ילדיה? מה נובע מכך היחסים שביניהם?

חשוב מאוד לשים לב לכך שאף אחד לא קורא לקין את שמו – הוא נולד בטור שכזה, "קין". יתר על כן, ברור ששמו המיוחד קשור גם לשורשו, בקריאת אמו אודות חווית הלידה, וגם לסופו, מעשה רצח האח. אביא קטע קצר מהספר "שעשני גבר: תלמוד בעין הסערה" בעניין זה.

ילד זה, שהמילים "קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה' " מוטבעות בזהותו הגרעינית כאדם, נהיה לרוצח, ולא סתם רוצח, אלא רוצח אחיו מתוך קנאה. אין להתעלם, בתחביר המקראי, מן הזיקה המכוונת הנוצרת בין המילה "קניתי" לבין ה"קנאה" שבבסיס הסיפור על הילד "קין" על אודות ה"קניינים" שלו ושל אחיו.

קנאת האח אינה מתעוררת סביב עניין שביום יום – קנאה על ריבוי רכוש של אח או על איכותו המיוחדת. עילת הסכסוך המשפחתי היא תחרות האחים על קבלת הברכה והחסד של ה"אב", של  בורא העולם, המשתקפת בתגובתו לקורבנות האחים. קנאתו של קין בקניינים של אחיו מתעוררת משאיפת הבעלות הבלעדית על ברכת החיים של הבורא חיים. האם יש לראות יהירות בביטוי של תחושה, מודעת או מודחקת, של האם המאמינה ומשוכנעת שהיא מסוגלת לתפוס מקום בבריאת חיים השייכת לה', בורא החיים? מהו החוט המקשר בין הצהלה של יצירת החיים המוטמעת ביסוד זהותו של הבן לבין ראיית הבן את עצמו כמכריע בשאלות חיים ומוות?

יש לעמוד על הקשרים החזקים בין השם "קין" לבין המילים "קנאה" ו"קניין" מתוך לימוד משותף עם התלמידים, הן הצד חשיפת הקשרים בפסוקים עצמם והן מבחינת בירור משמעות הקשרים הללו. במיוחד יש לעמוד על הקשר בין הקנאה שבקשרי בני אדם ביחס לקניינים, והתוצאה של הקנאה בסיפור.

ולסכם – מה למדנו מפרשייה זו על מה זה "קניין" בלשון התורה? מה תובעת התורה מהאדם בכל הקשור ליצר הפועם בו לרכוש ולקנות?

 

2. בפרשייה השנייה נחשוף פן תשתיתי נוסף בשימוש התורה במושג "קניין" כבסיס לתודעת האדם כלפי כוחות החיים הנמצאים בו ובעולם סביבו.

כהקדמה יש לקרוא יחד ללא מפרשים את סיפור ביקור המלאכים בביתו של לוט בסדום בכדי להתרשם יחד אודות אופי המפוקפק של אנשי סדום ומהות שאיפותיהם.

בסיפור עצמו יש לשאול, למשל, את הכתה את השאלות הבאות:

למה אברהם יצא למלחמה, מאיזה מניע? ומה היחס בין המניע שלו לבין המניע של המלכים בשני הצדדים של הקונפליקט? למה התורה בפסוק טז מדגישה את נושא הרכוש?

ובעיקר, מה מטרתו של מלך סדום. מה מניע אותו לצאת לקראת אברהם בשובו מן הקרב? יש לקרוא את הסיפור ככתבו, עם פסוקים יח – כ, ואחר כך לדלג עליהם? מה יש ללמוד מכך על המניע של מלך סדום. למה התורה הפסיקה בסיפור צאתו של מלך סדום לקראת אברהם בסיפור ביקורו של אברהם אצל מלכי-צדק? מה הקשר בין הדברים שנאמרו בסעודת ההודיה לבין שאיפותיו של צלך סדום? ועיקר העיקרים – מהו ההבדל בין היחס של אברהם לרכוש, כפי שזה מתבטא בדבריו למלך סדום לבין דבריו של מלך סדום? ומהו הקשר בין אמונת אברהם בה' בכל הקשור לקנייניו ורכושו לבין מה שמתחייב לעשות ל"בני בריתו"?

אברהם נשאב למלחמה גדולה על השליטה באזורים נרחבים במזרח התיכון. ארבעה שליטים בעלי עוצמות פוליטיות וצבאיות אדירות שאפו לנצח חמישה שליטים זעירים, ששלטו במקורות המחיה העשירים של בקעת ים המלח שהייתה אז פורייה. זהו סיפור מקובל על אודות אינטרסים כלכליים ולאומיים, המביאים בני אדם להילחם ולהשתלט בכוח על משאבי מחיה ועושר לשם העצמת קניינים ועוצמתם הכלכלית. אברהם, מצדו, הולך למלחמה מתוך שיקולים שונים בתכלית. לא לשם העצמת השפעתו הכלכלית והצבאית התערב אברהם, אלא בעקבות עניין אישי ומשפחתי, בשל מחויבותו להציל את בן אחיו מידי הגברתנים.

מול עולם שקבע את הנורמה לפיה הגבר החזק זוכה בחלק הארי של השלל, יושב אברהם עם "כהן לא-לעליון" בסעודת הודיה לה'. מול מלך סדום המכיר בזכות המפוקפקת של המנצח לזכות בשלל, והעיקר שיקבל לידו את "הנפש" שיוכל להמשיך למלוך ולפתח מחדש את כלכלתו – תרבותו של סדום, מעמיד אברהם את האמירה, 'הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם. בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם' (בראשית יד, כב-כד).

בפנינו תשובה שונה לשאלה הערכית השורשית: מהי משמעותו ותפקידו של הרכוש והקניין בחיי האדם? ולשם מה בירך הבורא את האדם ביכולת לרכוש ולקנות?  אברהם משיב על שאלה זו מתוך האמונה שתעצומות החיים כולם, כל הרכוש המגיע אליו בברכה, כמו גם כוחותיו האישיים, שייכים לבורא העולם. יחד עם זאת הוא האחראי לאלו המצויים תחת מרותו, הנערים אשר אתו ובני בריתו. אין הוא מחייב אותם בעקרונותיו המיוחדים בהם הוא מחייב את עצמו. ובעיקר, אברהם יודע כי רק שפע הברכה הראוי לו והמגיע לו בצדק, הוא שיהווה בסיס לקנייניו ולבניית נחלתו. הברכה ניתנה לאדם לשם הפריית החיים והעצמתם ולא לשם האדרת שמו.

לסיכום – מה למדנו מפרשיה זו על היחס הנכון לרכוש ולחפצים שאנו רוצים לקנות? מהו הקשר בין אמונה בה' לבין ההדרכה של התורה בעניין הקניינים?