בס"ד

לב לדעת - המכללה האקדמית הרצוג

הכרת הטוב - הודיה לה'

הדסה ברבי, 13/6/2012

מקצוע: מחשבת ישראל
נושא: אני עצמי, מידות

מטרות

1. התלמיד יזהה מקומות באישיותו שנוצרו מכוח קבלה חיצונית.

2.יענה לרצון לומר תודה על כך.

(בהסתמך על שיעור הפתיחה של ה"ה הילה והצגת סוגי תודות)

 

* אתחיל בספור קצר: חוקר ישראלי יצא לקונגרס בחו"ל, באחד הדיונים הציגה חוקרת צעירה מחקר מדעי, בו בדקה כמה זמן מרגע ההתעוררות לוקח ללב לפעול שלא במצב שינה?

תוך כדי הצגת נתונים מרשימים  הגיעה החוקרת למסקנה שזמן הסתגלות הלב למצב החדש הוא: 12 שניות!

קם החוקר הישראלי ואמר: לתוצאה זו כבר הגיעו אבותינו לפני אלפי שנים כשהורו לנו לומר בבוקר- "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך"

                                              12 מילים 12 שניות!                                                (מתוך העיתונות)

 

כפי שראינו המשפט הראשון אותו אנו אומרים כשפוקחים עיניים הוא: "מודה אני".

* מדוע לדעתכם הנוסח הוא "מודה אני " ולא להיפך: "אני מודה?

 כדי שהמילה הראשונה שאומר כל יהודי בבוקר תהיה תודה.

* תארו מהי הרגשתכם כשאתם אומרי התודה, וכיצד אתם חשים כשאומרים לכם תודה?

  אנו חשים הרגשה של חיבור ושל קירבה בין האומר למקבל, ואמירת תודה לקב"ה על כל דבר

  משמעותי גורמת לאומר אותה להתקרב לקב"ה ולהכירו כל יום מחדש.

 

עתה נתייחס לברכה עצמה:

*"מודה אני" – אני האדם הפשוט- הפרטי מודה לבורא עולם- ביטוי להכרת הטוב הראשוני היומיומי.

  "מלך חי וקיים"- היה  הווה ,יהיה. (מטרת על הכרה במקור האלוקי, איתור המפגש עם ה' בתוך

  חיי היומיום.

 *  "שהחזרת בי נשמתי" על מה אנו מודים?

  על הנשמה השבה רעננה ומחודשת, על יכולת הקימה בבוקר, על הבוקר המתחדש וכו'.

 * "בחמלה" – מתוך רחמיו של הקב"ה עלינו (שלא עכב נשמתנו אצלו...).

* "רבה אמונתך"- כשהקב"ה מחזיר לנו את נשמתנו גדלה ורבה אמונתנו בו.

 

כל התשובות שכתבתי במערך הם רק כיוון להמשך השיעור, אך כל תשובה הגיונית של תלמיד תתקבל

ואולי תשנה את כיוון השיעור לצדדים שונים. (קשה לי עדיין להשתחרר מהיותי מורה לתושבע"פ)

 

הודאה על נס אישי:

כפי שראינו, מיד בקומנו אנו אומרים תודה לקב"ה. נראה עתה דוגמאות שבהם אדם מכיר תודה לקב"ה.

 

"הרואה מקום שנעשה נס ליחיד אינו מברך אבל הוא עצמו מברך שעשה לי נס במקום הזה וכל יוצאי ירכו גם כן מברכין שעשה נס לאבי במקום"

                                                                                    (שו"ע ריח, ח)

 

*כפי שאנו רואים המילה המרכזית הינה נס .

נסו לחשוב על נס של אדם בודד ששמעתם עליו, או שקרה למישהו ממשפחתכם, כתבו אותו והדגישו את מעשה הנס.

(יש אפשרות לספר על נס שקרה או להביא הרצאה של מישהו)

 

עתה נסתכל במקורות שלפנינו (שו"ע הרב ושו"ת הרדב"ז) וננסה להבין כיצד:

 

1. כיצד אתה היית מגדיר נס?  

2. כיצד הרב בכל מקור מגדיר נס?

3. איזו הגדרה דומה לשלך?

 

*לימוד משותף של שו"ע הרב ושו"ת הרדב"ז ועמידה על ההבדלים ביניהם.

 

 2.ברכת הגומל

ברכת הגומל נאמרת במניין ונוסחה זהה לנשים וגברים:

"ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, הגומל לחייבים טובות - שגמלני כל טוב."   וקהל השומעים עונה: "אמן. מי שגמלך טוב הוא יגמלך כל טוב. סלה."

בהסתמך על בעלי הניסים שהזכרנו ישנם מצבים שאומנם אינם בגדר נס, אך לאותו אדם הניצל מהם זהו נס או הצלה שקרתה לו מה' יתברך.

 

כמו שראינו אדם הניצל ממצב סכנה צריך לברך (אחת מהברכות):

1. שעשה לי נס במקום הזה (יוצאי ירכו שעשה לאבי וכו')

2. ברכת הגומל.

 

* תני דוגמא לאדם שהיית מחייבת אותו בברכת הגומל. (בנוסף)

 

1. עיינו במקור התלמודי וכתבו מי החייבים לפי התלמוד? (ארבעה אנשים)

2. הפוסקים שביתר המקורות (לא בתלמוד הבבלי) מצמצמים או מרחיבים את  אומרי הגומל, ערכי טבלה ופרטי את דעותיהם.

 

מטלה לבית

אם היית צריך לחבר תפילת הגומל מה היית כותב בה?

 

 


תגיות: נס, הכרת הטוב, מידות